מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה לב
ה' עמך גבור החיל. הלא הוא אהובי האלוף הנעלה והמרומם ש"ב וגיסי אשר נפשי קשורה בנפשו ר"ג וא"ב מהר"ר גבריאל י"צ וכאל"ש באפס הפנאי לא אוכל להאריך במלינת הדברים אך אל יחר למר על שלא השבתי על דברי מכ"ת מיד בפעם הראשון כי סהדי במרומים כי לא במרד ובמעל עשיתי זאת רה אני מודה ואיננו בוש לומר שכחתי כי לא איש פנוי אנכי מתמול ולא משלשום רק טרוד בעסקי שמים וזמניים. ועתה מה שבקש מכ"ת לבאר לכ"ת פי' ההלכה דכתובות דף מ"ז לא ידעתי תוכן כוונת השאלה ומה הן הספקות והקושיות שיקשה אליכם בהבנת פירוש'. כי לפי המושכל כל דברי הלכה זו פשוטים וברורים וזיל קרי בי רב הוא (ביאור שיטת ההלכה דכתובות דף מז ת"ר תקנו מזונותיה וכו') ת"ר תקנו מזונותיה תחת מעשי ידיה וכו' עד לפיכך הבעל אוכל פירות ופריך בגמ' פירות מאן דכר שמייהו ר"ל הלא לא אדכר בברייתא זו קודם בבא זו שתקנו לה דבר מה תחת הפירות ועל מה קאי הא דקאמר לפיכך בעל אוכל פירות. ומשני חסורי מחסרא וכו' ואידכר בברייתא שתקנו פרקונה תחת פירות ועלה קאי הא דקאמר לפיכך וכו'. והדר פריך מאי לפיכך ר"ל כי לפי מה שהגיה הברייתא שנוי בה בפירוש בבבא דלעיל מזה שתקנו פרקונה תתת הפירות ואם כן ממילא שמעינן שהבעל אוכל פירות ובעד מה שהוא אוכלן הוא מחוייב לפדות' אם נשבית ומאי צריך תו לנתינת הטעם במה דקאמר לפיכך וכו'. ואיזה צד וענין היה באפשר למיסק אדעתין לפרש תקנות חכמינו בענין אחר בזולת זה שהוצרך לפרש ולתת טעם לומר לפיכך בעל אוכל פירות ומשני מה"ד וכו' דר"ל שאם לא פירש לנו שהבעל אוכל פירות הוה סליק אדעתין לומר ולפרש הא דקאמר שתקנו פרקונה תחת הפירות אין רצונם לומר שהבעל יאכל אותן הפירות ויכלה אותם משום דא"כ שיאכל אותן ולא יהיו בעין בעת שיצטרך לפדותה באולי ימנע ולא יפדה אותה כאשר יבא עת הצורך כי יקשה בעיניו ויכבד עליו לתת דמי פרקונה מכיסו ומטעם זה היינו מפרשים תקנת חכמים היא ופי' דבריהם הוא שיהיו הפירות תמיד מונחים בעין וזה רצו לומר במה שאמרו פרקונא תחת פירות קמל"ן שאין זה פירוש דבריהם אלא שרצונם לומר שהבעל יאכל הפירות ולא שיהיו מונחים בעין. ומה שרצית לומר שטוב הוא יותר שיהיו הפירות מונחים מחמת חששא דלמא ממנע ולא פריק אדרבא הא עדיפא שיאכלם משום דהשתא אפילו אם יזדמן זמנין דלא מלו וכו' פי' שלא יהיו הפירות כדי פרקונה פריק לה מדיליה כמו שפרש"י ז"ל אבל אם יהיו הפירות מונחים בעין כשיבא עת הצורך לפדותה ולא יהא בפירות כדי פרקונה לא יוסיף אז הבעל משלו כי יאמר שלא תקנו לו אלא לפדותה בעד הפירות המונחים ולא להוסיף מכיסו. והדר פריך קושיא אחרת ואיפוך אנא ר"ל מה ראה התנא בברייתא לומר שתקנו מזונותיה תחת מעשי ידיה ופרקונה תחת הפירות. וא"כ לפי זה יכולה האשה שתאמר איני ניזונית ואיני עושה. ולמה לא תקנו להיפך מזונותיה תחת פירות ופרקונה תחת מעשה ידיה דהשתא אי אמרת איני ניזונית ואינו עושה לא כלום קאמרה כמו שפרש"י ועכ"פ תהיה מחוייבת תמיד לעשות לבעלה אלא אם כן תאמר איני ניפדית ואיני עושה וזה אינו שכיח שתאמר כן דבשלמא במזונות כשהיא רואה שיספוק לה מעשה ידיה למזונותיה היא אומרת איני ניזונת ואיני עושה. אבל פרקונה שמא לא תספיק מעשי ידיה לכדי פרקונה ועוד כמו שכתבו התוס' לחד שינוייא דאפילו תאמר איני נפדית וכו' אין שומעין לה שלא תטמא בין העכו"ם. וכן אם תאמר איני ניזונית ואיני נותנת לך פירות זה אינו שכיח כ"כ שתהא לאשה נכסי מלוג. ומשני תקנו מצוי למצוי וכו' פי' מזונות מצויים ושכיחין הם ולכך תקנו לו לבעל בעד המזונות גם כן דבר מצוי ושכיח דהיינו מעשה ידיה. ופרקונה הוא דבר שאינו שכיח לכך תקנו לו גם כן תחת פרקונה הפירות שהן גם כן אינן מצויין: