מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה כו
נשאלתי ונתפצרתי לחוות דעתי גם אנכי בעסק אפטרופס שהגיד לפני עש"ג שתקנת המדינה היא שבעלי חובות קודמין לאלמנה לגבות חובם וע"י זה גרם קצת היזק להאלמנה מה דינו כי קצת מליזים עליו לומר שיש לו דין מוסר ממון ישראל בידי כותיים:
תשובה הגם שלא ערב לבבי להשיב על זה ומאנתי בזה בתחל' המחשבה בתכלית המיאון בסבת וטעם לשמוע לעצת מה שכתבו האחרונים שלא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי דינים אפי' בדרך אם כן. מהטעמים המבוארים בדבריהם. ולזה אני אומר שמה שאכתוב בענין זה אינו אלא להציל את האפטרופוס מלזות שפתים ולהוציאו מכלל כת המדברים אבל לא לחייב צד שכנגדו וכן הגיד לי הציר כי לא נצטרך אלא לצורך זה כי אין איש מתאמץ נגדו לתובעו לדין. ואומר אני שבא"כ הוא הענין והמעשה שהאפטרופס לא נתכוין להזיק להאלמנה נגד הערכאות בעדותו שאמר שתקנת מדינה היא שבעלי חובות קודמין רק כיון לזכות ולהצלת היתומים דבר פשוט הוא שאין לזה ענין שום דין מזיק ומזיק כמבואר במרדכי פ' הגוזל וז"ל דלא מצינו בגמ' מזיק אלא במתכוין להזיק את חבירו אבל זה נתכוין להוציא את שלו וכו' ע"ש וכן הוא בתשובת מיימון דספר נזיקין ואף שיש חולקין בזה נראה שכך הלכה. ואם לחשך אדם מה שכתב הרא"ש בתשובה כלל י"ז על לאה שטוענת על ראובן שמסרה ביד עכו"ם ובזה הפסידה הרבה וכו' וראובן השיב נפלה דליקה ובתוך כך גזלת ממני ובקשתי מן העכו"ם לתופסך כדי להפחידך שתחזיר לי את שלי וכו'. והשיב שכל שתוכל לאה לברר בעדים שהפסידה באותה תפיסה יפרע לה וישבע ראובן שאינו יודע שהפסידה יותר וכו' עכ"ל. ומדהאמינו בשבועה ע"כ ס"ל דאין לו דין מסור כיון שלא נתכוין אלא להוציא את שלו מידה כמו שכתב מהרי"ק ג"כ ואעפ"כ חייבו לשלם מה שהפסידה. שאני התם שהפסידה ממש בידים במה שתפסה שלא כדין משא"כ בנ"ד. ובר מדין דאפילו מי שהעיד עדות לערכאות על הישראל וגרם בעדותו הפסד ממון לישראל דאיתא בב"ק פ' בתרא מכריז רבא וכו' האי בר ישראל דידע סהדותא דכותי ואזיל ואסהיד ליה בדיני דכותיים על ישראל חבריה משמתינן ליה וכו' כתוב בהגהות מרדכי שם חזרתי בכל הצדדין דכל אותה סוגיא דהאי בר ישראל דאזיל ומסהיד לא מיירי לחייבו ממון לקנוס אותו לשלם כ"א לשמותי' בשביל שחציף ואף שכתבו האחרונים דהיינו דוקא שהעיד אמת אבל אם יש לברר ששקר העיד חייב לשלם. וא"כ לפי זה צריכין אנו לעיין בנדון דידן אם אותה התקנה עשויה באמת וביושר אבל אין אנו צריכין להכניס ראשינו בכל זה מהטעמים הנזכרים דבנדון דידן לא היה שום עדות לעכו"ם רק כיון וטען לתועלת היתומים ומחמת זה גרם שנשמעו הדברים לכותיים ועל ידי כן הפסידה האלמנה לפי דבריה ואין כאן אלא גרמא. וגדולה מזה כתוב בתשובה להרמב"ן על ראובן שחירף וגידף הממונים הממשכנים אותו והרים קול ברחובות הכותיים שעוברים מאמר המלך ולוין יותר ממצותו והשיב מלשון זה פטור מדיני אדם אם לא אמר הוא עצמו לשר אע"פ שחייב בדיני שמים אם הגיע מחמת דיבורו הפסד לחבירו כיון שהוא עצמו אינו המגיע הראשון והרי הוא פחות ממרביץ ארי לפני בהמת חבירו שאינו מזיק ממש וכו' וה"ה בנ"ד ואף שאיתא התם שמשמתינן ליה עד שיקבל עליו כל הנזק שיבא מתוך מעשיו הא איתא התם שאם הזיק עד שלא קבל פטור ובנ"ד אפילו בדיני שמים פטור מטעמים הנזכרים ובאם כן הוא כמו שטען האפטרופס שגם היא נכתבה ומשועבד לכל בעלי חובות של עכו"ם ושהשר ידע מזה כמבואר בדברי השאלה אז אין אנו צריכין לכל זה שהרי לא הזיקה שום דבר שאפי' בלא דבריו היתה מוכרחת לשלם לבעלי חובות של כותים א"כ הוא אין אנו צריכין לדבר בזה כלל. כל זה כתבתי להציל האפטרופס מן המחרפים ומהמגדפים אבל לא להפסיד האלמנה בלתי שמיעת טענתה. ואם עד האלהים יבאו דברי שניהם אזי יתבטלו דברי נגדה כל זה כתבתי למען האמת והשלום בקיצור מופלג מפני אפסיית הפנאי וטרדת הזמן נאם הטרוד מאיר בן מהר"ר גדלי"ה ז"ל ה"ה וכו'