אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה כא

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה כא

שאלה כ

הובא אלי מארץ מרחקים ממדינת אשכנז אשר בקצת גלילות ארץ אשכנז נוהגים לפתוח ולבדוק ראשי אוזות הפטומות על ידי הלעטה מחמת חשש שמא ימצא בהן נקב שאירע בהן מחמת הלעטה. והנה מעשה היה באחד ששחט י"ז אווזות פטומות והמשרתת בביתו השליכה הראשים לבדן בלא הוושטין ולא בדקה אותן הראשין וקצת אומרים שעשתה בידיעת ורצון בעל הבית ונפל מחלוקת בין בעלי ההוראה כי קצת חכמים בעלי הוראה אסרו כל אותן האווזות והשומן הנעשה מהן ילמדנו רבינו הדין עם מי:

תשובה שאלה זו אינה צריכה לפנים דבפרק קמא דחולין איתא התם מנא הא מלתא דאמרו רבנן ז"ל בתר רובא וכו' עד רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה דאמר רחמנא שחוט ואכול וליחוש דלמא במקום נקב קא שחיט אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא וכו' ודחי לה התם ודלמא היכי דאפשר אפשר היכי דלא אפשר לא אפשר וכתב רש"י אלא ודאי הלכה למשה מסיני היא הא דסמכינן ארובא אפילו היכי דאפשר וכו'. ואהא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טריפות. ונקובת הריאה משום דשכיח בה ריעותא בדקינן והיכי דאתרמי דאפיק ריאה ולא בדיק מתאכלה דסמכינן אהא ואדרב הונא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת וכו' וכן כתב הרמב"ם פרק י"ח מהלכות שחיטה מי ששחט בהמה וקודם שבדק הריאה בא כלב ונטל הריאה הרי זו מותרת וכן הרא"ש ובעל העיטור והר"ן והרשב"א כולם הסמיכו לסברת רש"י להכשיר אפילו בריאה היכי דאתרמי דאפרק ולא בדיק כאשר הכל מבואר במקומו יעויין משם. אך שהמרדכי כתב שרבינו יואל נחלק על רש"י בריאה וסבר דלא אזלינן בה בתר רובא ורבינו ברוך בספר התרומה כתב דבגדיים וטלאים יש לסמוך על דברי רש"י וכן הוא בטור י"ד סימן ל"ט והב"י פסק כדברי רש"י והרמב"ם וסיעתו והכשיר וכתב מי שקרע בטן הבהמה ובא כלב ונטלה והלך לו הרי זו מותרת וכו'. ובמדינותינו נוהגים להחמיר כדברי רבינו ברוך ואין אנו מתירים נאבדה הריאה בלא בדיקה כי אם בגדיים וטלאים שאין הסרכות מצויות בהם:

ועתה נבא לבאר ענין שאלתינו דדבר פשוט הוא דמנהג זה הוא שנוהגים לבדוק הושטין והראשין של אווזות פטומות נשתרבב משום דמדמין זה לריאה שהסרכות מצייות בה ואם כן לא מבעיא לסברת רש"י והרמב"ם וסיעתם דמכשירין אפילו בריאה אם נאבדה קודם בדיקה פשיטא דכ"ש בנ"ד דמותרין האווזות אלא אפילו סברת רבינו ברוך בעל ספר התרומה ורבינו יואל שבמרדכי וסיעתם איכא למימר דגם הם לא החמירו אלא בריאה שיש בה כמה מיני טריפות והכי דייקי לישנא דמרדכי שכתב בשם רבינו יואל וז"ל פרק קמא דחולין ונחלק עליו ר"י הלוי וכתב דלא אזלינן בתר רובא אלא היכי דלא אפשר וכו' והא דרב הונא איכא לתרוצי דלא הקיל אלא בשאר מיני טריפות וכו' אבל ריאה שיש בה כמה מיני טריפות לא עלתה על לבו עד כאן לשונו. הרי שנתן טעם לשבח דהא דהחמיר בריאה אינו אלא משום שיש בה הרבה מיני טרפות אבל בטרפות פרטי כנ"ד איכא למימר דגם הם מודים דלא מחזקינן איסורא וגדולה מזו פסק הרא"ש וזקינו ראב"ן כעולא דאפילו ישב לה קוץ בושט לא חיישינן שמא הבריא וכל שכן בנ"ד דלא מחזקינן איסורא שמא על ידי הלעטה ניקב הושט או נעקר ויש לדמותו להא דאיתא פ' א"ט יתיב ההוא מרבנן ויתיב וקאמר נמצאת אתמר אבל ישב חיישינן אמר להו רב לא תציתו ליה אלא ישב אתמר אבל נמצאת לא אצטריך ליה לעולא. דכולה חיוי ברייתא קוצי אכלן. ואף על גב שיש לחלק דהתם הבהמה אוכלת מעצמה אבל הכא כשמלעיטים אותה יש לחוש שעל ידי הלעטה ניקב או נקרע הושט כמו שמצוי קצת להיות ולכך מנהג הקהלות לבודקן מכל מקום הסברא נותנת דהיינו דוקא לכתחילה אבל לאסור בדיעבד אם שכחו ולא בדקו אותן לא כמו שגם במדינותינו נוהגין לבדוק הושטין של אוזות פטומות אבל אם אירע בדיעבד שלא בדקו אותן אין שום מורה שיאסור אותן דלא מחזקינן בהו איסור כ"כ כמו בריאה ופוק חזי דהא במקצת אתרוותא אין בודקין הוושטין כלל. וגם לא נמצא בשום פוסק קדמון כלל ש"מ דלא החזיקו בו הראשונים איסור כמו בריאה שהמנהג בכל תפוצת ישראל לבדוק אותה:. וכ"ש בנ"ד דמשמע מדברי השאלה שהושטין בעצמן היו בעין והיו יכולים עדיין לבדוק אותן רק שהראשים השליכה המשרתית בלא בדיקה שאין כאן חשש כל כך לכ"ע ואפילו להצריך לבדוק לכתחלה דאין מצוי כאן כלל שינקב או יעקר הוושט למעלה ממקום השחיטה על ידי ההלעטה ועוד דאפילו נעקר הא ק"ל דאינו טרפה אלא כשנעקר רובו ודוקא כשהמיעוט הוא אינו במקום אחד כההיא דפרק א"ט אמר רב נחמן אמר שמואל תורבץ הוושט שניטל כולו מלחי כשר וכדמוקי לה התם לא תימא כולו אלא רובו. ופריך והאמר שמואל תורבץ הוושט ברובו ומשני הא דאקפולי איקפל והא דאפרוק איפרוקי וכדפי' רש"י ז"ל ע"ש. הלכך נראה דאפילו לכתחלה אין צריך בדיקה למעלה ממקום שחיטה דלא מחזקינן בהו איסורא וכן מעולם לא שמענו במדינותינו לבדוק הוושטין למעלה ממקום השחיטה ועל כל פנים אין להחזיק בהן איסור כל כך כמו בריאה של בהמות הגסות רק יש לדמותו כריאה של גדיים וטלאים דלא שייך בהו טרפות כולי האי שאנו נוהגין כספר התרומה להכשיר אם נאבדה קודם בדיקה:

ובאם שבאו אותן בעלי הוראה האוסרים לאסור הנדון הנשאל מכח מנהג ארצם ותקנתם רחוק הוא שנאמר שהתקנה היתה לאסור אפילו בדיעבד כגון אם נאבדה או הושלכה בשגגה עד שלא בדקו אותם למעלה ממקום שחיטה. הואיל וכן הוא כמו שהוכחנו למעלה שמצד הדין אין כאן חשש איסור כלל ובודאי לא היתה התקנה כי אם להצריך לבדוק לכתחלה או לאסור להעובר בפשיעה אבל בענין אחר אינו אסור בדיעבד ואף על גב שכתב הרא"ש בתשובה כלל ז' סימן א' צבור שהטילו חרם שלא ישחוט אדם זולתי השוחט של הקהל והלך אחד ועבר על החרם ושחט יראה שאסור לאכול משחיטתו הרי שאסור אפילו בדיעבד התם כדמפרש טעמא מפני שהקהל פסלו שחיטת הכל חוץ משחיטת שוחט הקהל בשביל שלא יקפוץ כל אדם וישחוט אף שאינו מומחה ורשאים בני העיר להסיע על קיצתן וכו' לאסור המותר וכו'. וכל מה שאוסרים אסור לכל בני העיר וכו' עכ"ל. דמשמע שמפני כך אסור בדיעבד שהכל נקראו פסולים לשחיטה ועוד דהתם עבר במזיד על החרם כדמסיק התם וז"ל וכל שכן זה שעבר על החרם ושחט ראוי לדמותו למומר לאותו דבר וכו'. ואף על פי שאינו חשוד לאכול דבר אסור מכוער הדבר וראוי לקנסו שלא יאכלו משחיטתו עד כאן לשונו. וכן בדברי רבינו ירוחם נתיב ט"ו סוף חלק א' לא אסר לאכול מאותה שחיטה אלא מטעם דדמי לחשוד לאותו דבר הואיל ועבר על החרם. ואדרבא מכל הלין טעמי משמע דדוקא באותה תקנה של שחיטה וכמעשה שהיה שם דוקא אסור בדיעבד אבל בענין אחר כשמתקנים הצבור שיעשו איזה ענין כך וכך או שלא יעשו כך וכך ולא נתקיימה תקנתם באיזה ענין אינו אסור בדיעבד כאשר הוא מובן מעצמו כנזכר לעיל ואפילו באם כן הוא שלשון תקנת אותה קהלה קדושה דמדינת אשכנז מפורש ומבואר ונתייסד בפי' שהחמירו על עצמם שכל מי שלא יבדוק הראשים של אווזות הפטומות אזי יהיו אסורים באכילה אפילו בדיעבד הן העובר במזיד הן בשוגג מכל מקום אין להם כח לאסור כן על שאר קהלות כדמשמע מלשון תשובת הרא"ש ורבינו ירוחם שהבאתי לעיל שכתבו וכל מה שאסרו אסור לכל בני העיר משמע ולא לעיר אחרת. ואפי' חוץ לתחום העיר מיד הוא מותר כדאיתא בפ' כל הבשר בסורא לא אכלי כחלי בפומבדיתא אכלי כחלי רמא בר תמרי מפומדיתא איקלע לסורא במעלי דיומא כפורי אפקינהו כולי עלמא לכחלינהו שדינהו אזיל איהו נקטינהו אכלינהו אייתוה לקמיה דרב חסדא אמר ליה אמאי תעביד הכי א"ל מאתריה דרב יהודא אנא דאכיל. אמר ליה ולית לך נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם אמר לו חוץ לתחום אכלתינהו. וכתב שם המרדכי מכאן נהגו העם שלא לנהוג חומרי המדינה ומנהגה אלא בתוך התחום כמו שעושין תקנות לשום דבר ומחרימין על מי שעבר על תקנתם. ואם יש אדם שעובר על תקנתם חוץ לתחום המדינה לא עבר על החרם שאין תקנתם נוהגת אלא בתוך התחום עד כאן לשונו. אם כן באם כן הוא שהמעשה הנזכר נעשה חוץ לתחום מדינתם אין בכחם לאסור בשום פנים בעולם ומפני שהדבר פשוט האריכות בו בראיות דברי מותר. וגם מפני אפסיית הפנאי וטרדת יומא דשוקא לא יכולתי לירד לעומקא ההלכות הנזכרות לחדש בהן איזו חדושין המועילים להכריח הדין מתוך סוגיא דשמעתתא בדקדוקים כהרגלי תמיד בכל התשובות רק קצרתי לרוב הנחיצה וביחוד שהענין בעצמו אינו צריך עומק כ"כ כאשר כבר שמעתי שהרבה מגדולי המורים קדמוני להתיר הנדון שנשאלנו עליו רק שהמורה האוסר עודנו מחזיק בדבריו לאסור המותר לפי הדין ותורה. על כן אני אומר שאותו המורה. יחוש ליקריה דאורייתא וליקריה דמרא. ואם יכוין לשורה יתברך מאל גדול ונורא ויזכה לימי הבשורה. עד כה דברתי למען האמת והתורה. נאם מאיר בן מהר"ר גדליה ז"להה וכו':

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה