מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה יט
דולה מי' מבארו' עמוקים. מפרק הרים ומקים. בתורה וחוקים. אהובי מחותני ר"ג ור"מ האלוף המרומם מוהר"ר אבא סג"ל י"ץ וע"ש כל המסתופפים בצל מעלתו שלום. ע"ד אשר דרשתני ושאלתני אם שמין טבעת של קידושין לאשה בכתובתה ונפלאת על מהרמ"א שכתב בהגהותיו בא"ה סי' ב' שאין הנשואים והקדושין חוזרים מאין יש לו זה כי הוא נגד הסוגי' דפ' מי שמת דף קמ"ה והארכת מענית דברים לבאר זה:
תשובה דע אהובי כי מהרמ"א ז"ל העתיק הגה"ה זו מתשובת מהרי"ל סי' ס"א וז"ל שם והא דפסיק פ' מי שמת מוהר הדרי קדושין לא הדרי קבלתי מפי מורי ז"ל היינו בארוסה אבל בנשואה קדושין נמי הדרי. וכן ראיתיו דן הלכה למעשה אף כי קצת מגמגמין עליו מיש ראיות אין משיבין את הארי כו' ובתר רישא גופא אזלינן עכ"ל. ובמיתה מיירי שם ולא בגרושין יעויין משם וא"כ והואיל וכבר הורה זקן ואמר שקבלה בידו נקבל אך מ"מ צריך ליתן טעם לסברה זו שהיא סברא הפוכה לפי המושכל ראשון שמן האירוסין לא יהיו הקדושין חוזרין ומן נשואין יהיו הקדושין חוזרין וגם היא נגד סוגייתא דשמעתתא דפ' מי שמת ד' קמ"ה יעויין שם:
(ביאור סוגיא דפרק מי שמת מוהר הדרי קדושין לא הדרי וכו' לפי סברת תשובת מהרי"ל):
ואחשוב כי בעל סברא זו הוקשה לו דאית' התם בתחילת הסוגיא דפליגי תנאי בקדושין אי נתנו לטבועי' אי לא נתנו לטבועי' ובמסקנא קאמר אמר רב פפא הלכתא בין שמת הוא בין שמתה היא הדר ביה היא מוהר הדרי קדושין לא הדרי הדר בה איהי אפי' קדושין נמי הדרי אמימר אמר קדושין לא הדרי גזירה שמא יאמרו קדושים תופסים באחות' וק' במאי פליגי הני אמוראי ומנין לו לאמימר להוציא סברא זו מלבו למימר דאפילו הדרי היא קדושי' לא הדרי מטעם דגזרינן שמא יאמרו קדושי' תופסים באחותה ומנין לו לחדש גזירה במאי שלא דברו בה התנאים דעד כאן לא פליגי אלא במתה היא ובקדושין אם נתנו לטבועים או לא אבל הדרא היא לא מצינו דפליגי ביה אלא ודאי בהא פליגי דרב פפא סבר דטעמא דמ"ד דס"ל דקדושי' אינן חוזרין הוא מטעם דכל מי שמקדש בהאי הנאה דמתרצית ליה ומקנה ליה נפשה גמר איהו נמי בליביה ויהיב לה הני קדושי' במתנה גמורה לטבועים שאפי' תמות ולא יזכה לישאנה יהיו אבודין ולא יחזרו לו אבל בהדרא היא ליכא למ"ד שיאמר דלא יחזרו כי על תנאי שתהדר לא הקנה לה הקדושי' אפי' למ"ד לטבועים נתנו ולכך פסק הלכתא אפילו במתה היא קדושין לא הדרי דהלכתא כמ"ד לטבועי' נתנו אבל בהדרא היא אפי' קדושין נמי הדרי ואמימר ס"ל דלאו היינו טעמא דמ"ד דס"ל אינן חוזרים אלא טעמא הוא דלהכי ס"ל דאינן חוזרים משום דאי הדרי גזרו שמא יאמרו קדושי טעות היו ולכך חזרו. ויאמרו קדושיה תופסיה באחותה או באמה ושאר קרובותיה ואף במת הוא שייך האי טעות דאי קדושין חוזרין יאמרו קדושי טעות היו וקדושי אחיו תופסים בה אפי' שלא במקום יבום או בקרובותיה ולא צריכינן השתא לאמימ' לטעמא דתן לי בעלי ואשמח בו. ומ"ד חוזרין לא ס"ל גזירה שמא יאמרו וכו' ובהא פליגי התנאים לאמימר דמר סבר גזרינן שמא יאמרו וכו' ומר סבר לא גזרינן ולכך פסק אמימר דאפי' בהדרא היא קדושין לא הדרי מטעם גזירה זו ופסקו הפוסקים דהלכתא כאמימר. וזה הטעם לא שייך לומר בנשואה שמא יאמרו קדושי טעות היו הכל יודעין דבנשואים ליכא טענת טעות דאפי' בקדשה על תנאי וכנסה סתם פליגי רב ושמואל פרק המדיר וס"ל לרב דק"ל כוותיה באיסורי דצריכא גט או מטעם כיון שכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה או מטעם שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ועוד אמרינן בנמצאו בה מומין ונכנסה לרשות הבעל חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו והאי ראה ונתפייס הוא הלכך ליכא טענת קידושי טעות בנשואים ועכ"פ מילתא דלא שכיחא היא שיטעון טוען קידושי טעות אחר נשואין ולכך ליכא למגזר בנשואין גזירה שמא יאמרו קדושין תופסים באחותה ולכך ס"ל לתשובה הנזכר דבנשואין לכ"ע לא נתנו הקדושין לטבועים דאפי' למ"ד דאית ליה אין חוזרין אינו אלא מטעם שלא יאמרו קידושי טעות היו ובנשואין לא שייך סברא זו כך היא סברת אמימר דק"ל כוותיה כמו שפסקו כל הפוסקים ולכך פסק בתשובה הנ"ל דבנשואים הקדושין חוזרים כן נראה לישב סברת התשובה הנזכרת אלא שלפי סברא זו יקשה עדיין הא משמע בסוגיא דשמעתתא דאפילו למ"ד לא נתנו לטבועים מודה דבמת הוא אין חוזרים הקדושין מטעם דתן לי בעלי ואשמח בו. וכ"ש למ"ד לטבועים נתנו וכדמשני לעיל מיניה לעולם דכ"ע יכולה שתאמר תנו בעלי ואשמח בו וכו' וזה הטעם שייך נמי בנשואין ואם כן יש להקשות על מהרמ"א בעל הג"ה זו דדלמא הא דכתב בתשובת מהרי"ל שקבלה בידו שבנשואין קדושין נמי הדרי היינו במתה היא והוא בחיים או שמת אחר כך ובמקום שתקנת הקהלה להחזיר הנדוניא ואין הבעל יורשה דבענין זה איירי שם אותה התשובה אבל במת הוא והיא בחיים אפילו בנשואה לא הדרי קדושין אף על גב דלא שייך טעמא שמא יאמרו קדושין תופסין וכו' בנשואה מכל מקום אין חוזרין הקדושין מטעם שתאמר תנו לי בעלי וכו':
אבל יש ליישב דעל כרחך התשובה הנזכרת ס"ל דלמסקנא דשמעתין דאסיק אמימר לא ס"ל הכי אלא ס"ל דלמ"ד אין חוזרים אין חילוק בין מת הוא ובין מתה היא או הדרא היא בכל ענין הוי הטעם דאין חוזרין מטעם גזירה שמא יאמרו קידושי טעות היו דבמת הוא נמי שייך גזירה כדלעיל ולא ס"ל כלל טעמא דתנו לי בעלי וכו' משום דלעולם הקדושין חוזרים אם לא במקום ששייך גזירה שלא יאמרו קדושין תופסין כו' אבל במקום דלא שייך גזירה זו אפילו היכי שיש לה טענה למטען שיהיו הקדושין שלה כמו במת בעלה אפ"ה הקדושין חוזרין דאל"כ במתה היא נמי בנשואה אע"פ שלא שייכא גזירה שלא יאמרו קדושין תופסין וכו' מכל מקום יש לה סברא וטענה טובה שלא יחזרו הקדושין משום דבשלמא מתה באירוסין יכול לומר דעל מנת שתמות באירוסין עד שלא אשמח בה לא נתתי לה הקדושין אבל במתה מן הנשואין הא כבר שמחה עמו כמה שנים למה יהיו הקדושין חוזרין אלא ודאי אותה התשובה ס"ל ששום קדושין אין נחלטין לה לגמרי אלא במקום ששייך גזירה דשמא יאמרו קדושין תופסים כו' ואם כן ליכא לחלק בין מתה היא או מת הוא בנשואה וכיון שאותה התשובה פסק הלכה למעשה שיהיו הקדושין חוזרין בנשואה במתה היא ה"ה במת הוא שאין סברא לחלק ביניהם לפי סברת התשובה הנזכר אלא בכל מקום חוזרין אם לא באירוסין מטעם גזירה. ומ"ד חוזרין לית ליה גזירה זו וס"ל גם כן דאין חלוק בין מת הוא בין מתה היא בכל ענין הקדושין חוזרין כך נראה סברת התשובה. ואף על גב דסוגיא דשמעתתא לא משמע הכי אפשר שלזה נתכוין במה שכתב שם בתשובה הנ"ל. אף כי קצת מגמגמין עליו מיש ראיות אין משיבין את האר"י וכו'. ולולי שמוביל כתבי נחוץ לדרכו הייתי מאריך יותר בראיות וסברות ונימוקים לאמת דברי וסברות שכתבתי רק שאין העת להאריך ובנחיצה הרבה כתבתי דברים מעטים. ומה שבקשת ממני להודיעך מנהג הקהלות להלכה למעשה בדין זה דע אהו' שפה ק"ק לובלין אין נוהגין להוציא מסך הכתובה הטבעת של הקדושין רק שמין לה טבעת של קדושין ושאר תכשיטים בכלל בסך כתובתה וכן נהגתי כמדומה לי כשהיותי אב"ד בק"ק קראקא אבל שמעתי שבק"ק פוזנא נוהגים שנותנין לה הטבעת של קדושין לבד הכתובה. כה דברי מחות"נך אהו"בך נאמן דורש שלום כ"ת הטרוד בטרדת לימוד הישיבה המפוארה והחשובה כה יוסיף ה' וכו'. נאם מאיר בן מהר"ר גדלי' זלה"ה וכו':