אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה יג

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה יג

שאלה יב

קול קורא אלי מארץ מרחקים מארץ אטל"ייא אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע חירופין וגידופין המענין את נפש שומען מטילין מום בקדשים כפיגול נותר וטמא ותולין באשלי רברבי תלתא סבי מורי הוראה אבירי ישראל כותב בשמם אשר לא יאומן כי יסופר והיינו ממש כותבי פלסתר דאיתא במסכת סוכה פ"ב על ד' דברים מאורות לוקין על כותבי פלסתר וכו' פרש"י ז"ל שטרות מזוייפים מכתבי עמל לשום דופי על אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה כי לא יסופק כל בעל שכל שלא נכתבו דברים כאלה לא מהם בעצמן ולא בציוויים כי לא נחשדו הני תלתא סבי לעבור על מה דכתיב באוריית' לא תשנא אחיך הוכיח תוכיח כדאיתא פ"ג דערכין ופסק הרמב"ם פ"ג מהלכות דעות שהוא עובר בלאו וז"ל כל השונא אחד מישראל עובר בלא תעשה שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך וכו' ומשמע דהכי הוא פירושו דלאו זה לא תשנא אחיך בלבבך ה"ל פירושו באם ראית ממנו שחטא באיזה עבירה לא תהיה לו שונא בלב שלא תוכיחנו על פניו אלא הוכיח תוכיח וגו' וכן משמע בפרק יש בערכין דאיתא התם ת"ר לא תשנא אחיך בלבבך יכול לא יכנו ולא יסטרנו ולא יקללנו ת"ל בלבבך שנאה בלב הכתוב מדבר ופרש"י ז"ל יכול לא יכנו על תוכחה וכו'. ותוכחה מאן דכר שמה שפירש"י דהאי יכול מדבר בתוכחה אלא ע"כ ס"ל דפירושו דהאי קרא דלא תשנא את אחיך בלבבך מדבר ברואה בחבירו דבר עבירה ואעפ"כ קאמר קרא שנאמר תשנא אותו ולכך קאמר התנא יכול כשם שלא תשנא אותו הכי נמי לא יכנו ולא יסטרנו וכו' על דבר תוכחה ומסיים ת"ל בלבבך בשנאה שבלב הכתוב מדבר ר"ל שלא תשנא אותו בלב אלא תוכיחנו ואתה רשאי להכותו ולסטרו עד שיחזור למוטב. ולא נעלם ממנו שיקשה על פירוש זה מה שכתב שם הרמב"ם פרק הנזכר וז"ל ולא הקפידה תורה אלא על שנאה שבלבבו אבל המכה את חבירו והמחרפו אינו עובר משום לא תשנא אע"פ שאינו רשאי עד כאן לשונו. מבואר מדבריו אלו שהוא מפרש קרא והברייתא דלעיל שמדבר בדברים שבינו לבין חבירו שאם ישנא אותו בלב על כך עובר בלאו אבל אם מכהו או מחרפו אע"פ שאינו רשאי אינו עובר בלאו דלא תשנא. ישוב על דברי הרמב"ם שלא יהי' נגד דעת רש"י) אבל האמת יעשה דרכו שגם הרמב"ם מודה לפרש"י ואפי' בדברים שבינו לבין המקום אסור לשנאתו בלב אלא לאחר שיוכיחנו ואין מקבל תוכחה וכן משמע מהגהות המיימוני שם שכתבו שם על דברי הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל שכתב שם וז"ל מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך וכתבו ההגהות ודוקא שהוא רעך בתורה ובמצות אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה מצוה לשנאותו וכו' כדאיתא בערבי פסחים עד כאן. הרי שלא התירו לשנאתו אלא לאחר שאינו מקבל תוכחה אבל קודם שיוכיחנו אסור לשנאותו בלב אלא חייב להוכיחו אלא שהרמב"ם ז"ל סבירא ליה שבכלל לאו זה גם כן דברים שבינו לבין חבירו שאסור גם כן לשנאתו בלב על כך. וראיה לזה שהרי בעשה דהוכח תוכיח וגו' דכתיב בתרי' סבירא ליה להרמב"ם ז"ל שהכל בכלל שהרי כתב שם וזה לשונו כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק וכו' עד אלא מצוה עליו להודיעו וכו' שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך ואחר כך כתב הרואה את חבירו שחטא או שהולך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך וגו'. וכן מבואר בהדיא בדבריו בסדר המצות שכתב וז"ל. מצוה רבה היא שצונו להוכיח החוטא וכו' עד ונכנס בצווי זה שנוכיח קצתינו לקצתינו כשיחטא איש ממנו לאיש ולא נטור בלבבנו ולא נחשוב לו עון אבל נצטוינו להוכיחו במאמר וכו' ואם כן נימא נמי דהוא הדין בלאו דלא תשנא נכלל גם כן הדברים שבין אדם לחבירו אבל עיקרא דלאו איירי בדברים שבין אדם למקום דהא העשה חוזר על הלאו. ואם כן לפי דברים אלו עברו הנהו תלתא סבי אלאו ואעשה שידעו בתלמיד חכם זה ח"ו דסני שומעניה ונטרו השנאה בלב ולא הוכיחוהו על פניו ואם תאמר שהוכיחו אותו על פניו ולא קבל תוכחתם אם כן היה להם לביישו ולפרסם קלונו ברבים כי היה בכח ולאל ידם לעשות זאת כמו שהעידו בעצמם שהיה תחת שבטם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק הנז' במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחבירו אבל בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים ומפרסמין חטאו ומחרפין אותו בפניו ומקללים אותו עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראל עכ"ל. ונראה לי דיצא זה להרב רבי משה בר מיימון זכר צדיק לברכה מן הברייתא דערכין שהבאתי לעיל דקתני יכול לא יכנו ולא יסטרנו ולא יקללנו וכולי ובה יתאמת מה שכתבתי למעלה שגם הרב רבי משה בר מיימון ז"ל מודה לפירוש רש"י והרי הוה להו למעבד להנהו תלתי סבי לא להכות' בקולמוס לשונם בסתר ולא עוד דא"כ הוה קיימי אפי' בארור ח"ו דלפי דעתי שזה עיקר כוונת הכתוב האומר ארור מכה רעהו בסתר ואע"ג דחכמינו ז"ל דרשו פסוק זה על לשון הרע מ"מ בנדון דידן כולהו איתנהו ביה. א"כ מכל הלין טעמי לא יאומן שנפלו הני תלתא סבי גאוני עולם באשם כזה ובאם שח"ו שגו ברואה פקו פליליה א"כ אין אנו מחוייבים לשמוע אליהם ולקבל גזירתם ודבריהם כאלו ולא כיוצא ואפי' יהושע בן נון אמרה לא צייתי' ליה. וא"כ החכם מהר"ר רפאל צוי"דאל כל אותן החומרות שהחמיר על עצמו הן חומרות כמשמעו ולא מן דינא כי אפי' למיחש לא מבעי רק על משמרתו משמרת כתר התורה וכסא ההוראות יעמוד כמקדם. ושלום על חכמי ישראל ואדון השלום ישים במנוחתם משמרת חיים וברכה ושלום. אני הוא המדבר באמת ובמשפט ובצדק לכבוד ה' ותורתו הקדושה מאיר הקטן בן מהר"ר גדליה זצ"ל חתן המ"לך הגאון מהררי"ץ כה"ץ זלה"ה.

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה