אור ברסלב

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה י

שאלה ט

נשאלתי ע"ד איש עשיר שנעדר וחיים לכל ישראל שביק ובר וברתא לא שביק ונפלה אשתו קמי יבם אחיו ועוד היה לאחיו השני שמת מקודם שני בנים הראויים לירש בנחלתו ועתה הנה היבם רוצה לזכות בכל עזבון המת מטעם תקנות הקהלות שכתב המרדכי בשם מהר"ם פרק החולץ שתקנו שהחולץ יחלוק הנכסים עם היבמה אחר החליצה. ורוצה החולץ לדחות בני אחיו השני מכל עזבון המת ונשאלתי על זה לחוות דעתי בזה הדין עם מי. והנה הגם שאין מדרכי לכתוב פסק דין בלתי שמיעת שני הצדדים פנים בפנים מ"מ מאחר שאין דין זה תלוי בטענת שני הצדדים על כן אמרתי שאין למנוע ידי מזה:

תשובה קודם שנתחיל נאמר שלא נעמיד עיקרי יסוד דברינו בדין זה על שיטת סוגיית הגמרא והפוסקים הראשונים והן האלפס"י והרמב"ם ויתר הפוסקים והתשובות הנמשכים אחריהם כדרכינו תמיד בתשובת שאלות הנשאלים והנדרשים מאתנו רק עיקר יסוד בנינינו יהיה בנוי על תקנות הקהלות כי אין לשאלה זו שורש ויסוד בגמרא ובפוסקים הראשונים רק בתקנות הקהילות כי מדין המשנה החולץ ליבמתו היא נוטלת כתובתה מנכסי בעלה הראשון ואם יש כאן מותר על כתובתה חולקים אותו המותר שאר אחיו ביניהם כל אחד חלק כחלק כשאר ירושות אם אין האב בחיים כדתנן פרק החולץ דף מ' החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחים לנחלה ואם יש אב נכסים של אב. הכונס ליבמתו זכה בנכסים רק כדי שיתרצה היבם לחליצה מרצונו הטוב ולא תתעגן היבמה תקנו הקהילות שהחולץ והיבמה יחלוקו בנכסי המת כמו שכתב המרדכי פרק החולץ בשם מהר"ם ז"ל וכתב מהרא"י ז"ל בתרומת הדשן סימן ר"כ וכן בכתביו ופסקיו סימן רס"ב ורס"ג שמדברי מהר"ם שכתב המרדכי פרק החולץ מוכח שאם יש בנכסים מותר על כתיבת היבמה אפילו היכי שחציין מגיעין לפחות כגון שהנכסים היה לערך ת"ש זהובים וכתובתה היא ת' זהובים אפ"ה אין חולקת עם החולץ בשוה אלא שהוא נוטל המותר בראש ואין חולקים החולץ והיבמה רק שיעור הכתובה כמו שהוכיח שם מדברי מהר"ם וכ"ש כשחציין מגיעין ממש לשיעור כתובתה שאין חולקים בשוה אלא שבני ריינו"ס נוהגים שאפילו כשהנכסים מרובים צריכין לחלוק עמה כל הנכסים או יתנו לה כתובתה משלם כמבואר שם הכל באריכות. ומטעם זה נהגו עתה בזמנינו לפשר ביניהם וגם מבואר שם כי דבר פשוט הוא שאותו החלק שנפל להחולץ מהחליצה אין לאב ולא לשאר אחיו חלק בו כי עיקר התקנה היתה כדי שיתרצה גדול האחין לחלוץ כי עיקר המצוה בגדול האחין כמבואר שם אבל אם הנכסין מרובין ורוצה החולץ ליקח כל הנכסין אפילו הם מרובים הרבה יותר מן הכתובה כבר נשאלה שאלה זו שם בכתב של מהררא"י סימן רס"ג והוכיח שם שאין החולץ זוכה בכל הנכסים אפילו אם היה מתרצה לייבם כמו שהוכיח שם מסוגיית הגמרא דפרק האשה שנפלו דאמר התם ההוא גברא דנפיל ליה יבמה כו' כמבואר שם סימן רס"ג אך במאי דנפיל מהחליצה אין לאחין חלק בו כמו שביאר מיד אחר זה סימן רס"ד שאותה תשובה שייכא אלעיל סימן רס"ג ששם כתב עוד נסתפקת אם שאר האחין חולקין במה שיטול מן החליצה או אם גדול האחין נוטל כל הנכסים. אפילו הם מרובים והתחיל להשיב במה דסיים ואח"כ בסימן שאחריו השיב על הספק הקודם אלא שלא ביאר שם מהרא"י כשהנכסים מרובים איזה שיעור נקרא מאי דנפיל מהחליצה. אבל נראה בעיני להכריע כי מאחר שכבר נזכר שמדין הגמרא אין להחולץ שום זכות בנכסי המת יותר משאר האחין אלא שלטובת היבמה תקנו שתחלוק עם החולץ לא תקנו אלא ליפות כח החולץ לנגדה לזכות החולץ באותה הפחת שיפחות לה כתובתה בסבת החלוקה ואין לאחין שום חלק בו אבל לא לגרוע כח האחין הראויין לירש באותה חלק נכסיו המותר על כתובתה. ואף לפי מנהג בני ריינו"ש שכתב בתרומת הדשן סימן הנזכר שאפילו בנכסים מרובים על כתובתה היא חולקת עמהם או יתנו לה כתובתה משלם היינו להוציא מסברת מהר"ם ז"ל שסובר שבכל ענין אינה נוטלת אלא חצי כתובתה שהוא סבר שחולק עמה שיעור הכתובה כמבואר לעיל בדברינו אבל אין רצונם לומר שכל אותו המותר הנשאר בנכסים אחר שהיא נטלה חלק כתובתה יהיה להחולץ לבדו או שיתמעט בזה חלק שאר האחין דלמה יגרע כח האחין בשביל טובת היבמה שתקנו לטובתה כדי שלא תתעגן היבמה כי אין הדעת והסברא סובלת זה וגם לא משמע כן מתקנת הקהילות ואם כן הסברא נותנת שלא ייפוי כח של החולץ אלא באותו חלק שנפחת לה מכתובתה כגון למשל שהנכסים הן שבעה מאות זהובים ואם כן מגיע לה לחלק כתובתה שלש מאות וחמשים זהובים ונפחת לה מכתובתה חמשים זהו אותן חמשים זהובים זוכה החולץ לבדו ואין לשאר האחין חלק בו אבל בשאר הנכסים הנותרים על הכתובה יחלקו שאר האחים עם החולץ כדין כל הירושות ואפילו אם רצונו להפריז על המדה היינו לענין שנוכל לומר שתקנה קבועה היא שלעולם זוכה החולץ בנכסים יתר על שאר האחין כאותו שיעור שנוטלת היבמה בעד כתובתה כגון שאם נטלה היא ש"ן זהובים יטול גם כן החולץ ש"ן זהובים קודם שיחלוק במותר עם שאר אחין אבל לענין שנאמר שהחולץ יטול כל הנכסים הנותרים על כתובתה אפילו יהיו מרובים הרבה ויותר מכשיעור שנטלה היא כתובתה אין סברא כלל וכלל ואין לו שום יסוד לא מדינא ולא מתקנת הקהילות ולא מן הסברא ודבר פשוט הוא בעיני ואין צריך להאריך בו וכמו שכתב מוהררא"י בכתביו סימן הנזכר בהדיא על כן אין החולץ יכול לדחות את בני אחיו מן ירושת אחי אביהן רק יחלוקו מותר העזבון עמו שוה בשוה אחר שיטול החולץ חלק בראש במאי דנפיל ליה מהחליצה על פי הדברים שכתבנו למעלה ושלום על ישראל, נאם הצעיר מאיר בן מהר"ר גדליה זלה"ה חתן המלך הגאון מהרי"ץ כ"ץ זלה"ה

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה