אור ברסלב

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה ט

שאלה ח

מעשה היה בק"ק אוסטרא ביבמה שנפלה לפני יבם שהיה אטר ברגליו והיה לו עוד אח אחר וחלצה לפני המורה שם בשתי רגליו זה אחר זה ואחר המעשה היה לבו נוקפו להמורה אם הורה כהוגן משום שהיה לו לחוש למה שכתב הב"י בסדר חליצה שאם יש לו אח צריכה לחלוץ שתי רגליו בבת אחת שלא יהא חליצה פסולה שצריכה על כל האחים ונדרשתי ממנו להשיב לו דעתי והסכמתי בנדון זה. וזה אשר השבתי לו:

תשובה ע"ד היבם האטר ברגליו המנהג הפשוט שאנו נוהגין כדברי המרדכי שכתב פרק מצות חליצה דף תנ"ה שחולץ בשתי רגליו ונוהגין לחלוץ מתחלה הרגל הימין של כל אדם ואח"כ השמאל שהוא ימין דידיה ונראה הטעם משום דמסתבר לן טפי דעת הסמ"ג דס"ל דאפילו אטר חולץ בימין של כל אדם וז"ל תנן חלצה ברגל שמאל חליצה פסולה שאנו לומדין רגל רגל ממצורע שכתוב בו רגלו הימנית כתב מורי אפילו הוא אטר חשוב כימין מאחר שהצריכה תורה ימין בפירוש תדע שהרי באוזן אוזן לרציעה שאנו למדין ימין. ושם אין שייך לחלק שהרי אין כח בזו יותר מבזו עכ"ל ואע"ג שהטור א"ה שהוא בתראה טפי כתב ויש אומרים שאיטר חולץ בימין שלו שהוא שמאל של כל אדם והכי מסתברא דבכה"ג אמרינן בתפילין שמניח בשמאלו שהוא ימין כל אדם עכ"ל. מ"מ מסתבר לן טפי דברי הסמ"ג שהם מדוייקים ומוכרחים בטעמם כמו שכתב תדע וכו' וסברת הטור איכא למידחי דלא דמי לתפילין דהתם הוי הטעם דהא דהנחת תפילין בשמאל ק"ל כרב אשי דיליף לה במנחות דף ל"ו מדכתיב ידכה יד כהה או כר' נתן דיליף מדכתיב וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל וכיון דבה' תלי רחמנא ולכך באטר יד שימין שלו היא תשת הכח והיא כהה ולכך באטר יד ימין מניח בימין שלו שהוא שמאל דידיה וכן לטעמו של ר' נתן דתלה רחמנא הקשירה בכתיבה וכיון דאטר יד ימין הוא כותב בשמאל צריך גם כן שיהא קשירתו באותה יד ולכך הוא מניח תפילין בימין שלו וכשהוא עושה רוב מעשיו בימין אלא שהיא כותב בשמאל נפלה מחלוקת בין הפוסקים שבעל התרומה פסק כרב אשי דאזלינן בתר היד התשת כח טפי ור' יחיאל מפריז פסק כר' נתן דעיקר תלוי בכתיבה אבל בחליצה ברגל ימין לא תלי טעמא בשום גבורה או תשישת כח אלא דגזירת הכתוב הוא דילפינן ממצורע מה לי אטר מה לי שאר כל אדם ולכך מסתבר לן סברתו של הסמ"ג טפי מסברת הטור ולכך מקדימין מתחילת החליצה של ימין. וכדי לצאת כל הדעות לרווחא דמילתא חולצין גם כן מיד מרגל השמאל שהוא ימין דידיה ומיד עושין אח"כ הקריאה והרקיקה ומה שמפסיק בין חליצה הראשונה ובין הרקיקה חליצת השמאל מה בכך דאם החליצה הראשונה היא האמיתית הוי הב' כמתעסק בשום דבר בעלמא שהרי לא מצינו שצריכין להיות תכופים זה לזה. ומפני זה נראה לי שזה טעמם של כל האחרונים שסתמו דבריהם וכתבו דאמר רגל חולץ בשתי רגליו ולא חילקו בין לית ליה אחין או אית ליה אחין ולא חששו לחששא זו שכתב הב"י בפירוש סדר חליצה סעיף מ' שכתב ונ"ל שאם יש לו אח אחר צריכה לחלוץ שתי רגליו בבת אחת וכו' שאה חולצת רגל אחת קודם חבירו איכא למיחש דלמא ק"ל כמ"ד שאינו חולץ אלא ברגל הא' והוה חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין וכו' משום דאינהו ס"ל כדעת הסמ"ג דחליצת הימין הוא עיקר וכבר יצאנו בה ידי מצות חליצה והשניה אינה אלא לרווחא דמלתא כדי לצאת ידי כל הספיקות וא"ת מה הרויחו בזה דאם חששו כדי לצאת גם לדעת האחרת א"כ מה הרויחו בזה הא לא יצאו בזה כלום דהא הוי חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין י"ל דדוקא לחליצת שמאל חששו שהוא מוסכם מכל הפוסקים שהיא פסולה שהרי כ"ע מודו דהלכתא כרבנן דר"א דס"ל דחליצת שמאל פסולה דיחיד ורבים הלכה כרבים וילפינן לה מקראי דגזירה השוה דרגל רגל ולכך חששו לתקן לכ"ע אבל חששא דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין אינו אלא מימרא דרבה בר רב הונא בפרק ר"ג ושמואל פליג עליה דהא שמואל ס"ל בפרק ד' אחין אחד חולץ לכולן ואפילו לשנוייא קמא דשני מאי אחד חולץ לכולן נמי דקאמר אאמצעית מ"מ ס"ל דחליצה פסולה אינה חוזרת על כל האחין וכן פי' רש"י שם בהדיא וז"ל אאמצעית כלומר השלישית לאחר שחלץ שמעון לשנייה שהיא על שניהם אחות חלוצה ושניהם שוין בה וקסבר חליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין עכ"ל. ואין חילוק בין התרי שנויים אלא לענין קמייתא כיון דאפשר לה בחליצה מעולה והרא"ש דפסק כשמואל דחליצה פסולה אין צריכה לחזור על כל האחין וכן הראב"ד משום דהתוס' הכריחו שם דאף ר' יוחנן ס"ל כשמואל ולכך אע"ג דק"ל הלכתא כרב באיסורי הכא ק"ל כשמואל וכיון דרוב הפוסקים ס"ל דחליצה פסולה אין צריכה לחזור ולכך לא חששו האחרונים לחששא זו ואע"ג שכתבו שלטי הגבורים סוף פרק מצות חליצה וז"ל ונראה בעיני שצריכים להזהר הדיינים העוסקים בסדר חליצה שלא תעלה בידם חליצה פסולה שאם תעלה בידם חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין וכו' י"ל היינו דוקא בודאי פסולה אבל הכא דאין כאן אלא חששא לא חששו לזה:

ודברי כ"ת אינם מובנים לי דמשמע בתחילת דבריך שתלית דין דצריכה לחזור על כל האחין בשינויא קמא או בתרא דשמואל מה שאין משמע לי כן מסוגייתא דשמעתא כמו שהוכחתי לעיל והעיקר אצלי שס"ל לאחרונים דכאן לא שייך לומר חליצה פסולה משום דכיון דנועלין השני מנעלים ואנו אומרים להם שאנו עושין זה מחמת שהוא אטר רגל ומסתפקא לן מלתא איזו היא רגלו הימנית ולזה אומרים להם שיכוונו שאיזה רגל שהוא ימין יכוונו לפטרה בו דוקא ולא באחר א"כ אין כאן כלל חשש דחליצה פסולה כמבואר בהדיא שם בגמרא בפרק מ"ח מההיא דאמר רב יהודא אמר רב יבמה שגדלה בין האחין מותרת לינשא לאחד מהם ואין חוששין שמא חלצה סנדל מאחד מהן טעמא דלא חזינן וכו' והא תניא בין שנתכוין הוא ולא נתכוונה היא וכו' משמע אפילו לפסול לאחין אינו פוסלה כשאין מכוין בחליצה זו לשם מצות חליצה ואף למ"ד דאין מותרת לאחין היינו מטעם דחוששין שמא כוונה אבל היכי דידעינן שלא כיוונה פשיטא דמותרת וק"ל וסברא גדולה היא שהרי לא היה כאן שים חליצה כלל ולא מיפסלא בזה על האחים וראויה ליבם. ולכך אין שום חליצה פסולה שתהא צריכה לחזור על כל האחין אפילו לפי' רש"י דפירש פרק ד' אחין דחליצה פסולה חשיבי כל היכי שאם רצה ליבם אינו יכול דהכא יכול ויכול וכ"ש לדעת התוס' כמבואר שם בדבריהם וכמו שכתוב בח"ה יבמה שחלצה ואח"כ נמצא שהיא קטנה לכ"ע אינה צריכה לחזור על כל האחים וכיון שחלצה א' מהיבמי' משגדלה הותרה ומה שרצית לדמות חליצה לרקיקה ולחלק בין לפני ב"ד לשלא בפני ב"ד בעיני אין דמיון כלל דהתם הוי הטעם דרקיקה לפני ב"ד איכא מראית עין למיחש טפי שמא כיוונו ובחליצה אפילו בלא בפני ב"ד הואיל והוא מעשה חיישינן שמא כיוונו אבל כשאנו יודעין בודאי שלא כיוונו מה לי בפני ב"ד או שלא בפני ב"ד ואצ"ל לפירוש ב"י שכתב סימן קס"ט דרקיקה דוקא בפני ב"ד פסולה היינו דטעמא הוא משום דמיחלפא בחליצה שאמרה שהרקיקה היתה אחר החליצה כסדר הנהוג בב"ד וכן משמע בגמרא בהדיא כן פשיטא דאין לדמות זה לזה כלל:

ומה שחששת לתרץ שלא יהא כאן חשושה דאין ברירה וכו' ורצית לדמות למתניתין פרק כל הגט דהאומר כתוב לי לאיזה שארצה לא ירדתי לסוף דעתך דמה אין ברירה ויש ברירה שייך הכא דבשלמא התם שייך לומר ברירה ר"ל דכשאנו רואין לבסוף שהוא נותן הגט לזו אמרינן הוברר הדבר שמתחילה בשעת כתיבה היה גם כן דעתו לזו ונכתב לשמה כמו שפי' רש"י שם. אבל הכא דאנן מסופקין באיזו היא רגלו הימנית וזה לא יבורר מעולם ואם כן מאי ברירה שייך כאן אלא שזה הוה שייך למיחש הכא שמא כיוונה למנעל זה שאינו יומן על פי ההלכה כמו שכתב ר"י ווייל בתשובותיו כשנותנים ב' גיטין לאשה אחת נותנים אותן זאח"ז דאם יתן לה שניהם בב"א דלמא דעתה אההוא דלאו גיטה הוא וכדאמרינן בקדושין המקדש במלוה ופרוטה וכו' ר"נ אומר אינה מקודשת דחיישי' שמא דעתה אמלוה וכו'. א"כ כה"ג הוה לך למיחש הכא אלא שנ"ל דאף לזה ליכא למיחש הכא דבשלמא התם נותן לו הב' גיטין כאחת דומיא דמלוה ופרוטה דנותן לה המלוה ופרוטה כאחת ואומר שמקדשה בשתיהם שייך לומר שמא תתכוין לאותו שאינו גט אבל הכא שחולצה אותן זה אחר זה ואומר לה מתחילה שתתכוין שאם זהו הימין תהיה פטורה בו ואח"כ חולץ האחר ואומר לה גם כן שתתכוין שמא זה הוא הימין שתתפטר בו הוי דומה ממש לנותן לה שני גיטין זה אחר זה ואין כאן בית מיחש כלל ולכך נ"ל שעדיף טפי מה שאנו נוהגין לחלוץ הב' מנעלים זה אחר זה ממה שפוסק הב"י שתחלוץ הב' מנעלים בבת אחת בשתי ידיה דהא איכא למיחש שמא תתכוין לזה שאינו ימין על פי האמת וק"ל. ולכל הדיעות בדיעבד פשיטא ופשיטא דאתתא דא שריא לשוק בפרט שא"א לתקן באופן אחר כמו שכתב כ"ת שאחי החולץ הוא חולה ברגליו וכמו שכתב הראב"ד בסומא שאם אין לו אח אלא הוא חולץ אפילו לכתחילה. והטור מביאו בסימן קס"ט ונמצא בשם גדולי אשכנז דטעמו הוי משום דאין לך דיעבד גדול מזה שלא תתעגן ומחמת טרדות יומא דשוקא לא אוכל להאריך והנלענ"ד כתבתי נאם הצעיר מאיר בן מהר"ר גדליה זלה"ה וכו':

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה