אור ברסלב

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה ח

שאלה ז

על דבר העדות שהוגבה בקאנסטאנטינ"א על הריגת יהודא בן משה תושב ק"ק ריבשו"ב נראה דבר פשוט דאשתו שריא להנשא שהרי העידו שני עדים שראוהו מת הגם שלשון העדות שכתוב בגביית הב"ד הוא קצר ואינו מובן שכתוב בו שתחילת דברי העד הראשון שהלסטים שלף חרבו וכרכה על ראשו של כמר יהודא בר משה הנ"ל עד שנפל ואחר כך אומר וז"ל דא בין איך אויס דעם וואגין געשפרונגען און האב געמיינט דער יהוד' בן משה תושב רובשו"ב ער שלאפט אונ האב אים דעם קאפ אויף געהאבען דא איז ער טויט געוועזען אונ דער קאפף האט אים געהאנגען אן קנה ושט והלשון מגומגם ונסתר כאשר מובן מעצמו מ"מ מאחר שבסוף דבריו אמר בפירוש שהרים את ראשו וראה אותו שמת אין לך עדות גדול מזו ואנן תולין שתחלת דבריו קצר הסופר הענין וכך היה שבראותו שהגזלנים הכו את היהודים הנזכרים קפץ הוא מתוך העגלה וברח ואח"כ כשהלכו להם הגזלנים חזר ובא ומצא ההרוג מושכב שלם והיה סבור שעדיין חי והוא ישן וכשהרים ראשו ראה שמת דהא אפילו בא אחד ואמר אני הרגתיו ק"ל דתינשא דפלגינן דיבוריה ומטעם דאין אדם משים עצמו רשע ותולין לומר שאחר הרגו אף על גב שהעד בעצמו אינו אומר כן. וכ"ש בנ"ד שתולין שקיצרו לשון עדות העד. ועוד דק"ל הלכתא כמ"ד בפרק בתרא דיבמות אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה וכתב הר"ן בתשובותיו שאפילו העדים המוכחשים בבדיקות כשרים ואף על גב שכתב הרמב"ם בסוף הלכות גירושין וז"ל אבל אם העד וכו' אומר מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת אם העיד בדבר ברור נאמן אבל מעיד בדברים שרובן למיתה אין משיאין אשתו שאין משיאין על אדם שמת אלא כשראוהו שמת ודאי אין בו ספק עכ"ל וס"ל דאע"ג דק"ל כת"ק דרבי טרפון פרק בתרא דיבמות דאמר אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה מ"מ לשואלו לומר כיצד היה כ"ע מודו דדבר פשוט הוא דבנדון דידן מקרי העיד בדבר ברור הואיל ואמר בסוף דבריו שהרים ראשו וראה אותו שמת אע"ג שבתחלת דבריו קצר איכיות הענין כאמור ולא חייש הרמב"ם אלא לשמא יאמר בסוף דבריו לאחר השאלה שראה אותו מגוייד או נפל לגוב אריות. ועוד שהרי כתב ה"ה על דברי הרמב"ם וז"ל דבר ברור שאף על פי שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעין האומר הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר משאי אפשר דהכא כיון דאפשר ודאי שואלין אותו שיש לחוש שהוא אומר בדומה לו וכו' וא"כ כ"ש בנדון דידן שאין העד בפנינו ואי אפשר הוא לשואלו שתולין שכוונתו היה כמו שאמרנו. ואע"ג דלסטים מלחמה קטנה מיקרי ושייך בה דאמר בדדמי כדמשמע פרק בתרא דיבמות דע"כ לא התיר התם כשאמרה האשה נפלו עלינו לסטים והוא מת ואני נצלתי אלא מטעם דרב אידי דאשה כלי זיינה עליה ולא מסתפי מלסטים ונטרא וחזיא ליה דמת הא לאו הכי הוי אמרינן דאמרה בדדמי כמו במלחמה ובשני עדים במלחמה איכא פלוגתא בין הפוסקים דרי"ף ס"ל דאפילו שני עדים במלחמה אינם נאמנים אא"כ אמרו מת וקברנוהו ובנ"ד לא הזכירו העדים קבורה כלל הלא כתב המרדכי דבמקום שאמר העד אפילו בשעת המלחמה ראיתיו הרוג ואח"כ הכרתיו יפה בטביעת עין בהא לא איבעיא לן דפשיטא דנאמן כו' דלא שייך למימר בה בדדמי דלא שייך אלא בהריגה שיש לאומרה על הספק אבל באמירת הדבר מה לי עת מלחמה מה לי עת שלום עכ"ל. וא"כ בנ"ד נמי כיון שהגיד שאח"כ ראה אותו שמת פשיטא דנאמן דלא שייך למימר בדדמי וכן מה שאמרו שראשו היה תלוי בקנה וושט דלא גרע מראוהו שנשחט שנים או רוב שנים דנשבר מפרקתו לא חי וראייה מעליא ובר מדין שהעד השני העיד בלי שום חלוקים שראה אותו מת וכבר ק"ל דמשיאין אשה על פי עד אחד:

על כן מכל הלין טעמי האשה הנזכרת שריא אף על גב דדייני הב"ד לא נתקיימו שלשתם כי אם שנים ומשמע מדברי הרי"ף דלענין שליח גט לקבלה בעינן שיתקיימו כל הג' דיינים והטור א"ה הביאו סימן קמ"א ואע"ג דלענין ממון די כשמכירין שני הדיינים אם כן ש"מ דלגבי גט מחמרינן טפי דהוא חומר' דאשת איש ועוד ריעותא אחרת בנ"ד שגם הם לא נתקיימו בפני שלשה מ"מ כל הני עדיות וקיומות לא גרע מעד מפי עד בפרט שאחד מהדיינים ששמע מפי העדים בקאנסטאנטינא חזר והעיד על חתימתו בק"ק לבוב והדברים פשוטים ואין צריך בשש. נאום מאיר בן מהר"ר גדליה זללה"ה חתן המלך הגאון מהררי"ץ כ"ץ זלה"ה:

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה