אור ברסלב

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה ז

שאלה ו

על דבר האשה העגונה אשת כמ' יהודא בר כתריאל אחיו של כמ"ר נתן המכונה קערפל הנצבת עמי בזה מתרפקת וצועקת במר נפשה על שריותא דילה וחבילות חבילות של עדיות בידה:

ואומר הנה חלותי שנות ימיני ונסתם ממני כעת אותו מעט ממעייני התורה אשר לקחה נפשי שמץ מנהו ולא אוכל כעת לצאת ולבא בד"ת. מ"מ להפצרת האשה הנ"ל. ומפני חשש העגונות כי רב הוא לא יכולתי מלהשיב ידי מלכתוב שורה או שורייתא לחוות דעתי גם אנכי אף שלא יהיה כתמול שלשום אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני:

והנה עברתי בעיוני בעדיות שלה ועיקר העדיות אשר יאמר עליהם כי הוא זה שנוכל להעמידם ליסוד מוסד לבנות עליהם שריותא דהאי אתתא הנה הנם. האחד. העדות שהוגבה יום א' י"ד שבט שנ"ז לפ"ק שהעיד כמ"ר אברהם בן ראובן וזה לשונו בלשון אשכנז דאס איך אברהם האב געהערט מן כמה כותים הן על ידי דאס מען איז געקאמען צו ריידען אויך ל"ת דאם כמה כותים האבען געזאגט אודות ההורג הי"ד כמר יודא אחיו של קערפל דאס זיא האבען מעיד געוועזען דאס ער איז נהרג געווארען מן הרוצח פאוועל ע"כ לשונו וכן העדות שהוגבה ביום ב' ט"ו שבט שהעיד כמר ראובן בן הח"ר שמואל וז"ל בל"א עס איז נוא ג' שנים אויף דעם מכס צו יורבר"ג האב איך אימער דעראן געהערט מן כמה א"י לפי תומם דאם דער פאוועל האט הורג געוועזען כמר יודא הי"ד אחיו של קערפל אונ זיין אייגענער איידעם האט מיר געזאגט כמה פעמים דאס פאוועל האט דען ר' יודא הורג געוועזען אונ צו יארבארג איז דאס גאנץ מקום פול דאם פאוועל האט הורג געוועזען כמר יודא הי"ד הרי לך שהעידו ששמעו מפי כמה א"י מל"ת שנהרג כמר יודא הנ"ל ואנן ק"ל בא"י איש פלוני מת איש פלוני נהרג משיאין את אשתו וכן השומע ממנו והעיד לפני ב"ד משיאין את אשתו. כדאיתא בפרק בתרא דיבמות וכמו שכתב הרא"ש בתשובו דכל הני עובדי דפרקא בתרא דיבמות דמל"ת נאמן לא שהעכו"ם אמר דבריו בב"ד אלא שהשומעין דברי העכו"ם באו והעמידו לפני ב"ד וכו' וכן פסק הטור א"ה סימן י"ז והוסכם מכל האחרונים ואם יעלה על לב בעל דין לחלוק ולומר שכל המל"ת איש פלוני מת איש פלוני נהרג אנו תולין לומר שראוהו שמת או שראוהו שנהרג וכן משמעות דהני עובדי דפרק בתרא דיבמות אבל בנדון דידן ידוע הוא בלתי ספק שהרבים מהא"י הנזכרים שהגידו שנהרג כמר יודא הנזכר לעיל מהא"י פאוועל לא היו אצל ההריגה ביער בלתי הרוצח שהיה לבדו העגלן שלו. וגם לא מצאהו נהרג כי לא נודע הדבר כי אם עד שמצאו הכפריים הגלגולת והבגדים ועל ידי זה נתפס הרוצח כמבואר באותו עדות שהוגבה בק"ק ווילנא יום ג' כ' תמוז גש"ן אלא ודאי אותן הא"י שפטו באומד דעתן שמאחר שהוא היה העגלן שלו בודאי ע"י נהרג כמו שעשה המליץ כמבואר באותו עדות שהעיד כמר כתריאל בן מהר"ר מאיר אף אתה אמור לו שאנו תולין לומר שמא קרה הענין שא"י אחד נזדמן אצל ההריגה והוא הגיד במל"ת לחבירו וחבירו לחבירו וכבר כתב מהרא"י בת"ה סימן רל"ט בעובדא ששמעו היהודים שא"י אחד סיפר לחבירו איך שהגיד לו א"י אחר שסמך לזה הכפר נהרג יהודי אחד וכו' שאשתו מותרת וכן פסק מהרי"ק בשורש קנ"א שעכו"ם שמל"ת מפי עכו"ם מל"ת נאמן או שאנו תולין שהרוצח בעצמו הגיד להם שהוא הרגו אף שהגידו העכו"ם בסתמא אנו תולין לומר כך וכ"כ מהררא"י בכתביו סימן קס"א וז"ל ואם כן כיון שאמר אותו עירו"ן בפה מלא שהוא הרוג לא דייקינן בתריה היאך ידע שהוא הרוג אלא אמרינן ששמע בבירור מהורגיו או מאותו שהיה עם הורגיו שנהרג והביא ראיה מתשובת מהר"ם שבספר מיימוני וכ"כ בת"ה סימן הנ' דלא תלינן להחמיר בעניני' אלו והביא ראיה מתשוב' מהר"ם דאפי' אמר עכו"ם אני הרגתי את פלוני מהני במל"ת ולא אמרינן דלמירמא אימה קא עביד אא"כ מוכח מדבריו ומסיק שם וה"ה לשאר אמתלאות דלא תלינן להחמיר בכל הני אא"כ מוכח עכ"ל. אבל אין להסתפק באיש אחר שמאחר שהגידו יודא אחיו של קערפעל נהרג מעכו"ם פאוועל לא גרע מהא דאיתא בגמר' בריש פרק האשה שלום שלחו מהתם יצחק ר"ג בר אחתיה דר' ביבי הוה קאזיל מקורייב"א לאספמייא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן ופסקו הפוסקים כרבא ופסקו הרא"ש והרי"ף דלא חיישינן אא"כ הוחזקו שני יצחק ר"ג באותו מקום וגם אותו שני אין יודעין היכן הוא כמו שכתב ה"ה וב"י מביאו וגם שכיחי שיירות כלומר עד דאיכא תרתי לריעותא אבל בחדא לריעותא לא חיישינן וא"כ בנדון דידן שלא הוחזק באותו עיר איש אחר ששמו יודא אחיו של קערפעל בודאי לא חיישינן לאחר ועוד בלתי ספק על אותו יהודי שהיה חוקרים אחריו הגידו כמו שכתב דומה לזה מהרא"י בכתביו סימן קס"א ואין להאריך בזה:

העדות הב' שיש לי לסמוך עליו להתיר האשה הנ"ל הוא העדות הב' שהעיד כמר ראובן בן הח"ר שמואל הנ"ל וז"ל דאס יענדרזי"ע ליסבעסק"ע האט לפי תומו געזאגט וויא דער רוצח האט אים געזאגט דאם ער האט הורג געוועזען אחיו של קערפעל כאשר העיד כ' כתריאל כ"ץ אונ דער א"י יענדרזיע הנ"ל האט מעצמו געזאגט מיר דיא דיבורים בלי שום שאלה כלל. ועוד העיד כמר כתריאל במה"ר מאיר וז"ל בעדות הב' איין עכו"ם הייסט יענדרזיע ליסעבעסקע וכו' האט געזאגט וויא ער האט מיט דעם רוצח גיטטר דינג געוועזען דא האט ער אים געפרעגט ער זאל אין דיא ווארהייט זאגען מיט דען יהודי קערפלעס ברודער איז דאך נוא אלש פאר איבער דא האט ער אים גענטפערט אונ געשווארען דאס עס זיין ארבעע איז וואס זאל ער פיל לייקענען מען ווערט אים דאך פון דאס יהודי וועגען ניט אום ברענגען. עד כאן לשונו:

וכבר כתבנו בשם מהר"ם שהעכו"ם המסל"ת אני הרגתי את פלוני מהני במל"ת ולא אמרינן דלמירמא אימה קאעביד אא"כ מוכח מדבריו וכו'. וכן משמע בגמרא פרק בתרא דיבמות גבי ההוא עובד' דעכו"ם דהוי קאמר לישראל קטול אספסתא ושדי לחיותא בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלוני וכו' משמע הוא אם אמר סתמא במל"ת אני הרגתי לפלוני נאמן וכן משמע מדברי הטור א"ה סימן י"ז ופשוט הוא. ואם יעלה על לב ב"ד לחלוק ולומר שבעדותו של כמר כתריאל אין זה מל"ת לפי שהעכו"ם שאלו שיגיד לו האמת מה נעשה עם יהודי. אף אתה אמור לו הלא כתב מהרא"י בת"ה בסימן רל"ט וז"ל מ"מ נראה דהיינו כששואלין אותו ישראל תו לא חשיב מל"ת לפי שמרגיש שיש להם נפקותא בדברו ומשקר אבל אם שואלין אותו עכו"ם שלא בפני ישראל והוא משיב חשיב שפיר מל"ת ואע"ג שהר"ן בתשובותיו פליג על זה בעובדא אשה אחת שהלך בעלה למונפליר והמיר שם וכו'. והב"י הביאו סימן י"ז מ"מ נראה להכריע לדעת מהרא"י שהוא אחרון טפי ובפרט בדין עיגונא דהקילו חכמים ובלא זה הלא בעדותו של ראובן בן הח"ר שמואל אין לפקפק:

הג' שיש לסמוך בשריותא דהאי אתתא על עדות של כמר אברהם בן כתריאל שהוגבה ט' שבט שהגיד שהכיר ראשו של כמר יודא הנ"ל מחמת הסימן שהיה לו פצע ורושם של מכת חרב בצד השמאלי ואע"ג דאבעי אי סימנא דאורייתא או דרבנן ולא אפשיטא הא הוסכם מכל הפוסקים דסימנין מובהקים הוי דאורייתא וכן משמע בגמרא פרק בתרא דיבמות ובפרק בתרא דבבא מציעא מדקאמר והכא בשומא סימן מובהק קמפלגי וכן גבי גיטין כגון דקאמרי נקב יש בצד אות פלוני וכו' וכן משמע מדברי הטור וכן בנ"ד מאחר שהגיד ודקדק שיש לו רושם בצד שמאלו מהראש הוי כמו נקב יש בצד אות פלוני והוי סימן מובהק ואע"ג שלא היה כאן כי אם הראש הלא גדולה מזו כתב רד"ך בתשובותיו והביאו הב"י על יהודי אחד שנטבע בנהר ומצאו יהודי אחר מת ויען שלא היה בו טביעת עין חתך ידו והביא לעיר אולי יכירוה וקבר שאר הגוף ואשה אחת אמרה אין זאת כי אם ידו של פלוני שאמרו עליו שנטבע בנהר שהיה לו רושם באצבעו מצד איזה החולי שנחלה באצבעו ונשאר עקום מעט וכן הוא ביד הזאת והורה שאשתו של אותו שאמרו עליו שנטבע בנהר שריא דעקמומית אצבעו ורושם בצדו או עליו הוי סימן מובהק וסמכינן עליו אפילו אאיסור דאורייתא וק"ו בנדון דידן שדקדק לומר בצד שמאל ואע"ג שכתב הר"ן בתשובה שאין להתיר על ידי הכרת סימנים ורשמים בגופו יש לחלק בין רושם זה לרושם שבגופו וק"ל. וכ"כ הרא"ש בתשובותיו כלל נ"א סימן ז' והביאו הטור סימן קי"ח וז"ל אבל אם אמר סימן מובהק כגון שהיה חסר אחד מאיבריו או יתר ברגליו או בידיו או שום שינוי באחד מאיבריו סומכין עליו וכל זה לא כתבתי אלא לרווחא דמלתא דאף אם לא היה כדי להתירה מטעם זה הלא יש כדאי להתירה בעדות שני חלקים הראשונים בלי שום ספק. וא"כ האשה הזאת מותרת לינשא בלי שום ספק וכן הסכימו לשריותא דילה מגדולי בעלי הוראה וגאוני עולם כאשר יראו עיני הקורא. הנלענ"ד כתבתי נאם הצעיר מאיר בן מהר"ר גדליה זלה"ה חתן המלך הגאון מהרי"ץ כ"ץ זצלה"ה

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה