אור ברסלב

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה ו

שאלה ה

על דבר האשה אשת ישראל או"יש היושבת עגונה זה כמה שנים נרא' לענ"ד שריותא דהאי אתתא לפי העדות שהוגבו מתרי טעמים ונימוקים כאשר אבאר אי"ה. הא' מצד שהועד שא"י אחד היה מסיח לפי תומו ואמר בלשונו ליהודי אחד אני הייתי קירוב מקום באותו מעשה והייתי אצל זה כשנהרג אותו יהודי הנקרא ישראל שהיה משחק תמיד בקלפים שקורין קאר"טי בל"א ואותו א"י היה עבד ברחוב היהודים פה ק"ק קראקא והיה מכיר כל היהודים שבקהל. וזה מבואר במשנה פרק בתרא דיבמות דקתני ובעכו"ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ואסיקנא בגמ' דה"ק אם היה מתכוין לעדות אין עדותו עדות הא מסיח ל"ת הוי עדותו עדות כי ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי כו' ואינם בי' רב יוסף לדביתהו וההוא דהוה קאמר ואזיל וי ליה לפרשא זריזא דהוה בפומבדיתא דשכיב ואנסיבה רב יוסף לדביתהו ואע"פ שכתב הרמב"ם ומביאו בטור א"ה סימן י"ז וז"ל יצא ישראל ועכו"ם מעמנו למקום אחד ובא עכו"ם והסיח לפי תומו איש שיצא עמי מכאן מת משיאין אשתו אעפ"י שאין העכו"ם יודע את האיש והוא שאמר קברתיו כבר כתב עליו הטור וז"ל ואיני יודע למה צריך לומר וקברתיו וכ"כ נימוקי יוסף שהרשב"א והריטב"א תמהו על דברי (על ישוב דברי הרמב"ם) הרמב"ם ובקשו צדדי לתקן כאשר אבאר ודו"ק בדבריו שכתב אעפ"י שאין יודע האיש והוא שאמר קברתיו דמשמע הא אם ידע האיש אין צריך לומר קברתיו וקרוב לזה כתב ה"ה על דברי הרמב"ם וז"ל ואני אומר שאף רבינו סבר שאין צריך בעכו"ם מסיח לפי תומו ואומר מת פלוני שיאמר מת וקברתיו. וכן מבואר בדבריו למעלה שכתב היה העכו"ם מל"ת ואומר אוי לפלוני שמת ולא הזכיר שם קבורה כו' עד וכמה מקומות מוכיחין כן אבל בכאן הזכיר שצריך לומר וקברתיו לפי שאין הא"י מזכיר שם היהודי אלא שאומר איש היהודי שהיה עמי ואנו יודעים שהוא פלוני צריך שיאמר קברתיו וכ"כ הר"ן בתשובה שאין ספק שכל שהעכו"ם מכירו אין צריך שיאמר אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי חיואה ובי חסא ואין בזה ספק ואפילו לדברי הרמב"ם ז"ל שכן כתב הוא ז"ל בכל כיוצא בזה בפרק אחרון מהל' גירושין דכל שהוא מכירו אצ"ל אלא מת בלבד והאריך שם ובית יוסף הביאו בסימן הנזכר וכ"כ הריב"ש בתשובה שלא הצריך הרמב"ם לומר וקברתיו אלא כשאין העכו"ם מזכירו בשם כי כן מזכיר בגמרא בהנהו עובדי דאבא יודן בכולהו קברתיו והנהו הכי הוו שלא היה העכו"ם מזכיר המתים בשם אבל כשאומר העכו"ם מל"ת איש פלוני מת חלילה לרב ז"ל שיצטרך קברתיו וכו'. וכן כתב מהר"ר ישראל בכתביו סימן רכ"ג וז"ל ומה שכתב דרמב"ם מצריך מת וקברתיו כמו שכתב בתרי דוכתי בספרו אדוכתא קמייתא יפה השיב לך מהרז"ק דהתם לא איירי אלא כגון טבע במים וכה"ג דרגילין למימרא בהו בדדמי וכו' אמנם דוכתי אחריתי דכתב וז"ל יצאו ישראל ועכו"ם מעמנו וכו' עד אלא ס"ל להרמב"ם דלהכי בעינן וקברתיו משום דלא ידעו העכו"ם אותם האנשים וכו' ואם נפשך לומר הרי כתב מהרר"י הנ"ל וז"ל ואפילו אם נפשך לומר דהכי נמי ראוהו מגוייד ואיכא למימר בדדמי. וכן משמע קצת במרדכי פרק בתרא דיבמות בסופו מכל מקום יש לחלק דרמב"ם איירי באותן שראו הטביעה דאמרי טפי בדדמי כמו שמחלק האשר"י פרק האשה בתרא ועובדא דידן לא ראוהו הנפח בשעת ההריגה אלא לאחר כך וכו'. וא"כ בנדון דידן שהא"י מסיח לפי תומו אמר שראה ההריגה ואיכא למימר דאמר נמי בדדמי אבל כי מעיינת ביה שפיר תראה שלא כתב מהר"י זה לקושטא דמילתא אלא לרווחא דמלתא וכן משמע בלשונו שאמר ואפילו אם נפשך לומר משום דלא מצינו בגמרא דאמרי בדדמי אלא גבי טביעת מים ובמלחמה וכן משמע בתשובת מהר"מ הכתיבה בתשובות השייכים למיימוני לה' גירושין וז"ל חזרנו על כל צדדים וכו' דלית דין ולית דיין דאתתא שריא לאנסובי דאין לך עדות גדול ממסיח לפי תומו כי למה לא יחשוב מל"ת אי משום דקאמר למה אינכם מביאין אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב שם באותו מקום וכו' א"כ משמע בהדיא דאפילו בנהרג אצ"ל וקברתיו דהא התם עדין לא קברו אותו וכן דקדק מזה מהרר"י הנ"ל וכתב מהר"ם בתראי הוא וידע דעת כלם דסמכא הוא. וכן משמע בתשובת מה"ר דוד כהן באותו מעשה של משה סוסיא שנהרג שכתב וז"ל ובר מדין לבי אומר לי דכיון שכבר יצא קול בעולם שפלוני התוגר הרג לפלוני היהודי יש לחוש דלמא אמרי בדדמי דבעינן לומר וקברתיו כי היכי דחיישינן במלחמה ובדבר וכו' עכ"ל הרי שלא חייש לומר שאמרי בדדמי אלא משום שכבר יצא קול וכו' אבל לא חיישינן שמא ראוהו מגוייד. ובר מדין דהא הכא הזכיר את שמו וכל היכי שמזכיר את שמו לא בעינן לומר וקברתיו כדמשמע בכתביו של מהרר"י הנ"ל וכן משמע בתשובת מהר"ד הנ"ל שכתב ואע"ג דמקצת גדולי האחרונים כתבו שלא אמרו הרי"ף והרמב"ם אלא היכא שלא הזכיר העכו"ם שמו ובנדון דידן התוגר הזכיר שמו הא כבר כתבתי דפשיטא היא שהתוגר לא היה מל"ת וכו' הרי לך בהדיא שאם היה התוגר מל"ת והזכיר שמו היה די אע"ג שלא אמר וקברתיו ואע"פ שאמר שנהרג':

ואם לחשך אדם לומר דבנדון דידן היה בשעת המלחמה שהרי זה המעשה היה אחר המלחמה כשהחיילות היו הולכים וחוזרין אז בארץ כמשמעות הב"ד שהוגבה ובמלחמה אמרי בדדמי וגבי מלחמה ומים כתבו הרי"ף והרמב"ם דבעינן לומר וקברתיו כמבואר בטור בסימן הנזכר וביתר הפוסקים. אף אנו נאמר לו הרי כתב המרדכי פרק בתרא דיבמות וכן בהגהות מיימוני כתב ראבי"ה דהיינו דוקא שהיה הולך להלחם להרוג והיה בתוך המלחמה אבל אם הלך סמוך למערכת המלחמה לקנות שלל ביזה בהא לא אמרינן בדדמי שהרי נהוג הוא שהולכים בני אדם בלא כלי זיין לראות המלחמה וכו' ועוד לא אמרינן מת במלחמה דאמרינן בדדמי אא"כ נהרג או מת במקום המלחמה וכו' ואם מת או נהרג ברחוק מקום שלא היתה המלחמה היינו כמת על מטתו ומייתי ראייה מהירושלמי וכ"ש בנדון דידן שהיה אחר המלחמה וחיילות ההם לא עדיפי משאר לסטים וגזלנים ולכך לא שייך לומר הכא דאמרינן בדדמי וק"ו לסברת המרדכי שכתב שם וסברא הוא דלא שייך אותו בעי' דעד אחד במלחמה בעכו"ם שאין נאמן כ"א במסיח ל"ת דבשלמא ישראל המתכוון כך להתיר י"ל דבשעת מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר על הנדמה ודבר ההוה להיות אבל עכו"ם שמספר המעשה ל"ת ולא שם כוונתו לשם אותו דבר אינו אומר אחר הנדמה כ"א כאשר ראה וסברא נותנת דלא שייכא גבי עכו"ם וכן הסכימו הר"ר נתן וכו' ורבינו שמחה ברבינו שמואל עכ"ל וכ"ש לפי מקצת הפוסקים דס"ל דאפילו בעת מלחמה אצ"ל וקברתיו וס"ל דההוא בעיא דעד אחד אפשיטא כמו שכתב הריב"ש בתשובה ואף שכתב בסוף דבריו וא"כ עד א' במלחמה או במים אצ"ל וקברתיו וכן הסכימו כל האחרונים ז"ל אלא כיון שיצא מפי הרי"ף והרמב"ם ז"ל ראוי לחוש לדבריהם. והביא הרשב"א שאמר מי יקל ראשו ולא יחוש וכו' מ"מ בנדון דידן דבר פשוט הוא לכל הדעות דאצ"ל וקברתין:

אלא שיש לבעל דין לחלוק ולומר שבנדון דידן לא הזכיר הא"י המל"ת אלא שמו ולא שם עירו שאמר אותו ישראל שהיה רגיל תמיד לשחוק בקלפי ותו לא וכתב הרמב"ם והטור הביאו וז"ל ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני וכך כך צורתו וכך כך סימניו אין אומרין באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו וכתב הרב המגיד שכן בתוספות מ"מ אומר אני דבנדון דידן שהיה הכותי עבד ברחוב היהודים והיה מכיר כל היהודים שברחוב ואמר אותו ישראל שהיה רגיל לשחוק בקלפים. ואנן ידעינן שלא הוחזק כאן ישראל אחר בתואר שם זה ושהיה רגיל כמו שאמר העכו"ם אלא זה הוי כאלו פירש שמו ושם עירו ועדיף מיניה דהא פשיטא דלא אמר על עיר אחרת אלא על פה שהיה רגיל ודר בה ומכיר היהודים. וכ"ת דלמא ישראל אחר הוא דהא הכא בלתי ספק הוחזקו אנשים אחרים בשם זה והיכי דהוחזקו חיישינן לתרי יוסף ב"ש כמו שפסקו הפוסקים מההוא דאיתא בפרק בתרא דיבמות יצחק ריש גלותא הוה אזיל מקורט"ב לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן. ופסקו הפוסקים כרבא ופי' רש"י רבא אמר לא חיישינן הואיל ולא הוחזקו אבל היכא דהוחזקו מודה וכ"כ הראב"ד על דברי הרמב"ם ז"ל וכ"כ הטור בשם י"א מ"מ הכא בנדון דידן ליתא. חדא דהא ידוע לן שלא הוחזק לנו פה ישראל אחר שהיה בתואר זה שהיה רגיל לשחוק בקלפים אלא זה ויש לדמותו להא דההוא דאמר ווי ליה לפרשא זריזא דפומבדיתא דשכיב ואינסיבה רב יוסף לדביתהו וכן נמצא בהגהות מרדכי דסוף יבמות מעשה בעכו"ם שאמר בשעת שדנוהו למיתה מעולם לא פשעתי כ"א פעם אחת הרגתי יהודי בין ניקולי לארווקי שהיה מוליך לטרין ששלחה מר' יהודי' לאחיה בניקולי והתירו אשתו משום מל"ת ע"י ששאלו לה אם שלחה המעות אעפ"י שלא הזכיר שם היהודי כדאמרינן פ' בתרא דיבמות בעובדא דפרשא זריזא דפומבדיתא וק"ו בנידון דידן שהזכיר שמו ועוד הרי כתב ה"ה על דברי הראב"ד ואני אומר שאף בהוחזקו אם ידוע שהאחד קיים משיאין אשתו של זה ופשוט הוא אבל אם היו כאן ב' ואין ידוע באחד מהם שהוא חי בודאי אין משיאין אשתו של אחד מהם וכו' הרי כתב בהדיא שאם האחד וכו' ואנו ת"ל כולנו חיים ולא נפקד ממנו איש אחד שהיה שמו כשמו שנחוש שמא זה הוא וגדולה מזו כתב הרמב"ם וכן הוא בתוספות וז"ל אבל אם אמר שיצא מעמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא הרי שכתב אעפ"י שלא הזכיר שמו ואין מכירו די בחיפוש העיר ועל יסוד זה בנה הרא"ש תשובתו כלל נ"א על עד אחד שהעיד שמכלוף בן מלול הרג קרוב לפא"ס ע"ש שכתב שהרבה הקילו חז"ל בעיגון אשה בנידון זה. ועוד גדולה מזה כתב בתשובות השייכים למיימוני ז"ל אחר שהעכו"ם לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם יבדק שלא יצא מאותה העיר שום יהודי הדר שם שלא חזר כי אם זה דאפי' לרבא דלא חייש לתרי יצחק הכא חייש כיון שלא הזכיר שמו או בשום סי' אחר מובהק שנוכל לידע מתוך כך שהוא הוא וכ"ש בנידון דידן שהזכיר שמו והיה מכירו שדי לנו בחיפוש ודרישה שלא יצא מהעיר שום יהודי הדר שם שהי' שמו כשמו שלא חזר וק"ו בנידון דידן שיש כמה ראיות והוכחות ואומדנות משאר עדיות שהוא הוא וגם סימנים מובהקים כאשר נבאר אי"ה:

ואם יתעקש המתעקש שאין זה מל"ת גמור מכח שלא אמר הא"י כי אם אני הייתי אצל המעשה כשנהרג הישראל הנ"ל לבד ולא הקדים שום דברים אחרים דומיא מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חסא או חבל על פלוני וכו' כמו שנמצא בתשובת הר"ן וב"י הביאו הלא כבר הי' זה הויכוח בין מהר"ר דוד כהן והרר"י טאיטצ"ק כאשר הוא מבואר בתשובת מהרד"ך הנ"ל בית כ' וכ"א וב"י הביא כמה תשובו' מהראשונים והאחרונים שכלם הסכימו והורו הלכה למעשה שמקרי שפיר מל"ת וגם הוא הסכים שדברי מהרר"י טאי"טצק הם הנכונים וכן פסק מהרמ"א בש"ע רק שכת' שיש מחמירין. ובר מדין דבנדון דידן שהיו יושבים בבית המשתה נראין הדברים ממש שלא נתכוון הכותי להעיד רק היה מזכיר איך שאותו יהודי היה רגיל לשחוק בקלפים בבית המשתאות כמו שסיים דבריו ואמר אותו ישראל שהיה רגיל לשחוק ודמי ממש להא דכתב הטור כיצד מל"ת כגון שאמר איש פלוני מת כמה היה נאה וכו':

הפן הב' מטעם שהועד ששר אחד היה מל"ת שראה הרוג יהודי סמוך לקראקא אדם בינוני והיה קרח בראשו והיה לו בבהן רגלו עצם יתיר' שקורין איבר ביין כל זה הסיח ל"ת גמור וכיון גם כן לאותן הדברים שהסיח גם כן כפרי אחד ל"ת וכל זה היה באיש הנ"ל ומטעם זה נוכל ג"כ למצא שריותא להאשה הנ"ל כדמשמע פרק בתרא דיבמות דסימנים מובהקים דאורייתא דפרי' שם למימר' דסימני' לאו דאוריית' וכו' ומסקינן כלישנא בתרא דרבא וכוותיה פסיק הרי"ף והרא"ש דכ"ע סימני' דרבנן והכא בשומא סימן מובהק קמפלגי מר סבר סי' מובהק ומר סבר לאו סימן מובהק ופירש"י סי' מובהק אע"ג דסימני' דרבנן אסימן כי האי סמכינן אפי' אאיסור דאוריית' וכדמשמע שם בתוס' גבי הנהו תרי תלמידים וכן מביא ב"י הרבה ראיות מראשוני' ואחרונים שסמכינן אסימנים מובהקים וכן פסק בש"ע שלו וכן פסק בתרומת הדשן סי' רל"ט במעשה שהגיד כותי אחד שנהרג סמוך לזה הכפר יהודי אחד והיה לאותו היהודי רק עין אחת רואה ובשני עורת ומאותו עין יצאו לו פצע וצלקת וכו' ומסיק שם דהיכי שהכותי לא היה מסיח לפי תומו שהכיר היהודי אלא שאמר שלפלוני שהיה בו סימנים אלו נהרג ודאי סמכינן עליה והיינו ממש כנידון דידן. אלא שיש לעיין אם זה בנידון דידן הוא מיקרי סי' מובהק וראיתי להביא ראייה מאחר שהכותי פרט וצמצם שהי' לו עצם יתירה בבהן הרגל שזהו סי' מובהק כמו נקב יש בצד אות פלוני דמשמע בגמ' פ' כל הגט דהוי סי' מובהק דאוקי רב אשי מתניתין כגון דקאמר נקב יש בצד אות פלוני דהוי סי' מובהק ודוקא בצד אות פלוני וכו' מספקא ליה אי סימנים דאורייתא אי דרבנן פירש"י דהוי סי' מובהק דאין עדות ברורה מזו וכן יש להביא ראייה מתשובת רד"ך סי' ט"ז שכתב וז"ל אפי' לרבנן דסברי דשומא לאו סימן מובהק הוא קאמרי דיש סימנים דהוו מובהקים ואפשר נמי דבשומא נמי אם פרט וצמצם בשומא שאמר שיש שומא במקום פלוני מאבר פלוני סי' מובהק חשבינן ליה והביא ראי' מפרש"י ע"ש וא"כ בנידון דידן נמי שאמר ופרט שיש לו עצם יתר ברגלו באצבעו הגדול חשבינן ליה נמי סי' מובהק דכל דבר שאינו מצוי בגוף אחר חשיב סי' מובהק אפי' רושם בגופו או באחד מאיבריו וכן מביא רד"ך הנ"ל בתשובה על יהודי שהלך לבקש יהודי אחד שטבע בנהר ומצא איש אחד מת ויען לא היה בו שום טביעת עין חתך ידו והביאה לעיר אולי יכירוה וקבר שאר הגוף. ואשה אחת אומרות אין זה אלא ידו של פלוני שאמרו עליו שטבע בנהר שהיה לו רושם באצבעו מצד איזו חולי שנחלה אצבעו ונשאר מעט עקום וכן הוא ביד הזאת ופסק שאשתו שריא דעקמומית אצבע ורושם בצדו או עליו סימן מובהק הוא ואף שנראה מתשובת הר"ן שרושם לא הוי סימן מובהק כמו שכתב הב"י מכל מקום בנדון דידן נראה דכ"ע מודו דהוי סימן מובהק אפילו כמו גבשושית שכתב מהרר"י בת"ה בשם א"ז ואין לחלק בין עד אחד ישראל לכותי מסיח לפי תומו דבהדיא איתא בתשובת מהר"ם השייכים למיימוני דבכל מה דמהימן ישראל בעדות אשה מהימן עכו"ם במל"ת וכן כתב בת"ה סימן רל"ט ולכן מכל הלין טעמין נראה שהאשה הנזכרת שריא להנשא לכל גבר די תיצביין. ומה שהי' נראה בדעתי הקלושה כתבתי למען חשש העגונות נאם הצעיר מאיר בן מהר"ר גדליה זלה"ה חתן המלך הגאון מהררי"ץ כ"צ

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה