אור ברסלב

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה ה

שאלה ד

על דבר העשיר שנתן לבתו שח"ז כנהוג וחזר עשיר וקנה מבתו ומבעלה השטר ועכשיו טוענת הבת ובעלה כמה טענות לבטל המקח חדא דהוי מוכר דבר שלא בא לרשותו דומיא מה שאירש מאבא כו'. ועוד טוענת שהמכירה היתה באונס שהעשיר גיז' להם באם לא ימכרו לו את השטר יבריח נכסיו בענין שלא יגיע להם אפילו פרוטה ועוד שהמכירה נעשית בעת חולייו ולא היו יכולים להשיב פניו ומפני נחת רוח עשו מה שעשו. והעשיר טוען שהשטר הוא בעולם ואין אונאה לשטרות על כן אענה את חלקי גם אני:

תשובה נראה כי טענת הבת טענה שהוא דומיא להא דתניא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום. ואף שפסק הטור ח"מ סימן ר"ט בדבר שלא בא לעולם וז"ל ואם קדם הלוקח ותפס הפירות אין מוציאין מידו כו' נראה שאין הנדון דומה לראיה וזה נראה לברר מתוך ההלכה דפרק איזהו נשך דמשם מקור דין זה נובע. אמר ר' נחמן השתא דאמרי רבנן אסמכתא לא קניא הדרא ארעא והדרא פירי. ופריך למימרא דסבר ר' נחמן מחילה בטעות לא הוי מחילה והא איתמר המוכר פירות דקל כו'. ור' נחמן אמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו ואמר רב נחמן מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינא מיניה ומשני התם זביני הכא הלואה ופי' רש"י לא מפקינין מיניה שהרי כל זמן שלא חזר מחל על אכילתו ואע"פ שבטעות הי' שלא הי' יודע שיכול לחזור מחילה היא הכא הלואה כו' ומתחזי כריבית כו' והשתא לפי' רש"י גבי זביני מחילה בטעות הוי מחילה אבל ר"ת הקשה עליו כמה קושיות כמבוא' שם בתוספות והוכיח מכמה ראיות דמחילה בטעות לא הוי מחילה ופי' הכא הלואה דהלואה לא הקנה אלא בתורת מכר והמכר אינו כלום דאסמכתא לא קניא נמצא דהוי מחילה בטעות כו'. אבל התם גבי פירות דקל זביני ולא מחילה בטעות דנהי דיכול לחזור מ"מ אין לו לחזור כי היכי דליקום בהימנותיה ולכך איתא לן למימר אפילו היה יודע שיכול לחזור לא היה חוזר וכר"ת ק"ל שהרי ק"ל דמחילה בטעות לא הוי מחילה וכך נראין דברי הר"ן בשם הרשב"א אף שהאלפסי פסק כדברי רש"י הרי לך מבואר שהטעם שאמרו שאם תפס הלוקח אין מוציאין מידו הוא מטעם שמאח' שהניחו לאכול ושתק מחל על אכילתו וזה הטעם לא שייך בנדון דידן דמה היה לו חלחתנו לעשות שהרי הממון היה ביד חמיו העשיר קודם שמכרו ואף אם חזר בו מיד לא היה יכול למחות בו ולהוציאו מידו שהרי עדיין לא הגיע זמן גבייתו ולא שייך לומר כאן מחילה וכ"ש לפי ר"ת דפירש דהתם הוה מחילה גמורה דאפילו היה יודע שיכול לחזור בו היה חוזר מטעם דאין לחזור כי היכי דליקום בהימנותיה פשיטא דזה הטעם לא שייך הכא דהא פשיטא דאם היה יכול לחזור בו להוציא הממון מידו שהיה חוזר ולא היה פוגם מהימנותיה שהרי טען שבאונס מכר וגם נתאנס ויתר טענותיו ואפילו היה מחיל הוי מחילה בטעות ולא הוי מחילה שאם היה יודע שיכול לחזור בו היה חוזר ואם יטען הטוען שזה אינו דומה למה שאירש מאבא ויביא ראיה ממהרי"ק שורש פ"ט על מעשה שאחד חייב עצמו בשטר שזמנו שעה אחת קודם מיתתו או מיתת אשתו וכל זמן ששניהם בחיים אין להם טענה עליהם עד שעת נעדר אחד משניהם וקודם מיתת אחד משניהם מחל לו המלוה. ואחר כך חזר בו ופסק הוא שהוה מחילה. אינו דומה לנדון דידן דהתם הוה כמו שחייב עצמו בשטר לזמן פלוני ומחלו קודם שהגיע זמן הפירעון או מכרו דפשיטא דהוה מכירה או מחילה כמו שהאריך שם ולא הוה שם דררא דירושה אבל בנדון דידן הוה ירושה דהא כותבים בו נמי חצי חלק זכר. וגם מטענת שהמכירה היתה באונס נראה שטענתם טענה ובאם ידוע לנו אונסו המקח בטל שהרי בודאי כפייתו היתה על סכום המעות שימכור לו פחות משויו דאל"כ מה היתה השתדלות העשיר והרי כתב הטור ח"מ סימן ר"ה בשם ר' יונה על מי שאנסוהו למכור ומכר וקבל המעות דהוי מכר דבמקרקעי אפילו לא נתן כל שויו הוי מכירה לפי שאין אונאה לקרקעות אבל מטלטלין כו' אין כאן תורת מקח. וכתב עליו הטור נראה לפרש דבריו כשאינו כופיהו אלא על המכירה אבל בסכום המעות אינו כופיהו אבל אם כופיהו ליתן לו בפחות משויו אף בקרקע אין כאן תורת מקח והוה כמי שאנסוהו ליתן דלא הוה מתנה. הרי לך מבואר שאם ידוע לנו אונסו שהמקח בטל אפילו לא מסר מודעא ואין חילוק בין תלוהו וזבין ובין אונס אחר כגון זה בנדון דידן וראיה מההוא דמשכן פרדיסא לחבריה כו' ואמר אי לא זבנת לי אכבש שטר המשכונתא ואומר לקוח בידי וכו' ואסיקנא דחשיב אונס וכעין זה כתב הרשב"א בתשובה על שמעון שחייב לראובן מנה וכפר בכל ובשום פנים לא רצה להודות לו אבל אמר עשה לי מחילה וכו' ואתן לך חמשים זוז וראובן כדי שלא יאבד הכל עשה לי מחילה והשיב דאין זו מחילה דהמחילה באונס היתה והוה כמי שאנסוהו ליתן שאע"פ שקבל קצת המעות לא אמרו בכה"ג אגב אונסי' גמר ומקני אלא כשיתן לו כל דמי המכר וכו' הרי לך שהמעשה מתשובת הרשב"א דומיא ממש לנדון דידן ובאם ידוע אנסו המכירה והמחילה בטלה וגם מה שטוענת שהוא מקח טעות ואונאה יתר מפלגא נראה ג"כ באם כן הוא המקח בטל מאחר שהאשר"י והטור פוסקים כר"ת דסבר דאם הטעהו בפלגא דהיינו שמכר לו שוה מאתים במנה המקח בטל ואף שהאלפסי והרמב"ם מסכימים לדעת אחת לפסוק אפילו מכר שוה אלף בדינר המקח קיים ופסק ב"י כדבריהם אנו אין לנו אלא דברי האחרונים שפסקו כר"ת. ומכל הלין טטמי נראה לצרף כולן ולבטל המקח אף אם לא הי' בטעם אחד מספיק לבטל והנראה לענ"ד כתבתי באפס הפנאי מטרדת הזמן עד כה דברתי למען המשפט והצדק. נאם הצעיר מאיר בן מהר"ר גדליה זלה"ה חתן המ"לך הגאון מהררי"ץ כ"ץ זלה"ה:

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה