אור ברסלב

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה ד

שאלה ג

נשאלתי מאהובי האלוף המרומם ר"ג נ"י הגאון מהרר"ף וסיעתו יצ"ו ראובן נתן לחתנו שטר חצי זכר כנוסח הנהוג במדינות אלו איך שכותבים שראובן חייב לבתו סך אלף זהובים וכו' והברירה תהא ביד היורשים אם לשלם לה החוב אם ליתן כחצי חלק זכר המגיע אז לזכר וראובן מת והניח חיים וכו' והיורשים נתנו חלקו להחתן ונסתלק מהם ולאחר כמה שנים נמשך זמן רב בא ב"ח דראובן ותובע את חתנו שישלם כל חובו גם בעד היורשים בטענת שהחתן יש לו דין יורש. וכתב הטור ח"ה סימן ק"ז ירשו האחים קרקעות מאביהם ובא ב"ח לטרוף וכו' עד בד"א שכולם מצויים לפנינו אבל אם אין כולם מצויים לפנינו אין צריך לחזור אחריהן אלא יקח כל חובו מאותו שלפנינו והוא יחזור אחר האחרים ומאחר שאותן נכסים שירש בן ראובן היורש הלכו לאיבוד א"כ חייב החתן לשלם כל החוב והחתן טען שאין לו דין יורש רק יש לו דין ב"ח שהרי בהנוסת שח"ז כתוב שהוא חייב לבתו סך הנ"ל ויתר הדברים שמשמע מתוכן שהוא חוב ומאחר שכבר נתנו לי חלקי וכבר נסתלקתי מהם זכיתי בשלי כי יורשי חמי פרעו לי החוב שלי ואף שאני ב"ח מאוחר הלא כתוב הטור ת"ה במטלטלין אין להם דין קדימה. זאת תורף לשון השאלה והביאו לי תשובות שבקצתן משמע שהוא ב"ח ובקצתן משמע שהוא יורש ובקשו ממני לחוות דעתי בזה לא דרך פסק דין על העבר רק דרך משא ומתן כי תורה היא וללמוד אנו צריכין על העתיד:

תשובה הנה כדי למלאות שאלת כבוד מעלתכם הרמה אמרתי כי באמת דברי התשובות מהגאונים הנזכרים נסתרים מעצמם וגם המה לא באו על הדבר בתורת דין להכריע מתוך הגמרא או הפוסקים ראשונים אשר מימיהם אנו שותים אם יש לשח"ז דין ב"ת או דין ירושה רק הם באו על הענין בתורת אומדנות המוכיחות מתוך השטר אף אנו נאמ' שמתוך השטר מוכח בפשיטות שהוא חוב גמור. אלא שיש כאן תנאי בפירעון החוב אך במה שתלה הפרעון בחלק ח"ז מוכיח שנתכוון שיהא בכחו לתת מתנות ולמכור בכל חפצו ולא יהא כח בחתנו למחות בידו כמו שאין כח ביד בניו למחות בידו כמ"ש המרדכי פרק יש נוחלין וגם שיהיו כתובות אשה וב"ת קודמין לו שהרי יכול להסתלק בחצי חלק זכר הנשאר לבנים ובאמת אם רצו היורשים בשעת החלוקה לשלם מקודם החוב הנ"ל וליתן לו חלקו מהנשאר היה להם רשות בידם לעשות. כי כל זה מה שתלה הפרעון בחלק חצי זכר היו לטובת היורשים שלא יהיו מחוייבים לשלם החובות מחלקם וגם חלקו משלם. אבל בנדון דידן שכבר נתנו היורשים מרצונם הטוב ופרעו להחתן חובו ונסתלק מהם ח"כ ויתרו כנגדו ונשאר החוב על היורשים לבד:

האמנה אם לא היה בכל העיזבון אלא נגד החוב הנ"ל או לא נשאר ביד היורשים כדי פריעת כל החוב אלא א"כ יתן החתן מחלק המגיע לו אז פשיטא שהיה החתן מחוייב להשלים לב"ח מחלקו עד כדי פריעת החוב כי לאו כל כמינם לוותר ולהגבות הכל לחתן במקום שחבין לאחרים. וגם לא היה החתן יכול לטעון טענת ב"ח המאוחר במטלטלין מה שגבה גבה כי אין חובו חל אלא על מה שנשאר יותר על כדי פריעת החוב אבל אם נשאר ביד היורשים בשעת שגבה החתן חלקו בכדי פריעת החוב יכול החתן לטעון הנה הנחתי לך בכדי חובך אצל היורשים שהרי הוא כמו ב"ח מאוחר שגבה קרקעות שאם הניח לו מקום לגבות מה שגבה גבה שהרי כאן ג"כ החתן אינו יורש שחייב לשלם לו החוב רק שאין חובו חל אלא על הנשאר מפריעת החוב כמו גבי ב"ח מאוחר והיורשים התחייבו את עצמם לשלם כל החוב ומה לו לב"ח אם היורשים ויתרו לו מה שהיה מגיע על החתן לשלם מחלקו. ואם יאמר האומר דאין לומר הנחתי לך מקום לגבות גבי יורש דאין שייך לומר נפרעין מנכסים משועבדים במקום בני חורין אלא כששיעבד לו הלוה כמ"ש הטור סוף סימן ק"ז בשם תשובת הרא"ש בכלל פ' סימן י"ג וז"ל השאלה שם ראובן ושמעון ירשו קרקעות ומכר ראובן חלקו ונתנה במתנה. ונשאר חלק שמעון ברשותו ויצא ש"ח על אביהם ובא לטרוף חציו מהלוקח וכו' הדין עם הב"ח של יעקב וכו' עד ולא מצי לקוחות לומר הנחנו לך נכסים בני חורין ביד שמעון דהא דאמרינן אין גובין מנכסים משועבדים וכו' היינו נכסים ששיעבד הלוה אבל לא נכסים ששיעבד היורש או הלוקח כדאמרינן פ"ק דב"ק דראובן שמכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא ב"ח דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא מצי למימר לוי נכסים הנחתי לך ביד שמעון וכו' שלא תקנו חז"ל תקנה זו בנכסים ששיעבד הלוה עכ"ל. וא"כ בנידן דידן נמי אעפ"י שהוא במטלטלין מ"מ מאחר שחובו אינו חל אלא על הנשאר וצריך להניח לב"ח כדי חובו ובנידן דידן היה ביד היורש לא יכול החתן לומר הנחתי לך וכו'. אף אתה אמור לו הא איתא בגמרא שם ולא אמרן אלא דזבין בינוני וכו' ואפילו זבין בינוני נמי לא אמרן אלא דלא שייר בינוני דכוותיה דלא מצי למימר הנחתי לך וכו' אבל שייר בינוני דכוותיה גבי שמעון לא גבי מניה דמצי למימר הנחתי לך מקום לגבות ממנו עיין שם בתוספות דנראה דחד טעמא הוא דה"ה בנדון דידן וטעמא של הרא"ש ודאי מיירי שלא שייר בינוני דכוותיה או עיקר טעמו כמ"ש אח"כ דהתם חצי החוב מוטל על ראובן לפרוע מנכסים שירש מאביו וכו' ע"ש. ואין לומר דהתם בב"ק איירי שעדיין הנכסים שהניח ביד שמעון הוא בעין אבל בנידון דידן כנשמע שאיתן הנכסים שהניח החתן ביד היורשים הלכו לאיבוד וא"כ נשאר השיעבוד על חלק של חתן שכל נכסי חמיו היו משועבדי' לב"ח וכי משום דב"ח שהה לגבות עד שנפסדו הנכסים שהניח לו יפסיד הוא הגע על עצמך בעל חוב המאוחר שקדם וגבה קרקעות והניח מקום לב"ח המוקדם לגבות ממנו שדבר פשוט הוא שמה שגבה גבה ואפילו הניח לו ב"ח זיבורית כמ"ש הר"ן והרשב"א וב"י הביאם סימן ק"ד ואם נשתהה הב"ח מוקדם לגבות ממנו עד שנפסדו אותן הנכסים וכי מחוייב הב"ח המאוחר להחזיר להמוקדם. וכן משמע בפרק מי שהיה נשוי גבי פלוגתא דבן ננס ורבנן דמוקי לה שמואל כגון שנמצאת אחת מהן שדה שאינו שלו ופי' רש"י כגון שגזלה וכו'. דמשמע דוקא גזלה שלא היתה מעולם שלו ולא חל עליה השיעבוד ולכך מה שגבה המאוחר לא גבה וצריך לחזור להמוקדם אבל אם הניח למוקדם קרקע שהיתה שלו ושוב נפסדה או שלקחו אותה מידו בכח ובגזילה פשיטא שאין צריך המאוחר להשיב מה שגבה וק"ל עי"ש. ועוד בר מדין דהכא לא הוי נכסים ששיעבד היורש דהא תרווייהו הב"ח והחתן מכח חמיו קאתי ודמיא ממש למי שמת והניח קרקעות ועליו שני ב"ח אחד מוקדם ואחד מאוחר וקדם המאוחר וגבה קרקע והניח מקום למוקדם לגבות ממנו דדבר פשוט הוא דיכול לומר המאוחר הנחתי לך מקום וראייה מפרק הניזקין דאיתא התם על מתניתין דאין גובין מנכסים משועבדים בעי רב אחדבוי בר אמי במתנה היאך וכו'. ת"ש שכ"מ שאמר תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו ש' לפלוני וכו' אומרים כל הקודם זכה וכו' לפיכך יצא עליו ש"ח גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו וכו' ש"מ במתנה נמי עביד רבנן תקנתא ומשני הב"ע בב"ח וכו' ר"ל וזה שבא עתה לגבות מהם ב"ח מוקדם ואין גובה אלא מן האחרון דכל אחד יכול לומר הנחתי לך מקום וכו' וא"כ ש"מ דכשבאו כל הב"ח מכח המת יכול לומר הנחתי לך מקום וכו'. ואפילו גבי מתנה לפי הס"ד ואפילו הגביהו לו היורשים דזה לא מקרי שעבוד יורש וה"ה לנדון דידן ולא דמי לההוא עובדא דכתב מהר"מ מפאד"ו דפסק דחייב ליתן להבת עישור נכסים דהתם עדיין לא נתנו היורשים להחתן והבת אשתו חלק חצי זכר אדרבא שהיורשים מעכבים מליתן בטענות שהם בוחרים לתת חח"ז ולא סך החוב הכתוב בשטר כי הברירה בידם אחר שינכו בראשונה מהעזבון מה שנתנו לאחותם הבתולה להשיאה לאיש ומהמותר יתנו לו חלקו ולכך פסק מהר"מ שהדין עם היורש דלא חל חוב החתן כי אם על המותר אחר שינכו מה שחייבים לעשות להבתולה. אבל בנדון דידן שכבר נתנו היורשים חלקו להחתן מרצונם הטוב והחתן הניח בכדי פריעת החוב ויותר ביד היורשים והניח מקום לב"ח לגבות נתחייבו היורשים את עצמן לשלם כל החוב לבדם וזכה החתן במה שבידו ואם יטעון היורש שלא ידע שאביהם חייב לב"ח זה ולכך נתן להחתן כל חלקו זה הדין אינו בין הב"ח והחתן אלא בין היורש והחתן והדין ביניהם פשוט לכל יושבי על מדין. אבל על החתן אין לב"ח שום טענה עתה מאחר שהניח לו מקום לגבות ומהמותר גבה חובו כדין וא"כ כלל העולה מדברינו שא"כ הוא שהניח החתן ביד היורש בכדי פריעת החוב אין לב"ח שום טענה על החתן אפילו מה שמגיע לפי ערך על חלקו מהחוב אין חייב לו אבל אם לא הניח בכדי פריעת כל החוב מחוייב החתן להשלים עד כדי פריעת כל החוב עם מה שהניח ביד היורשים אבל אינו חייב לשלם כל החוב מחלקו מאחר שהניח מקצת ביד היורשים אלא מחוייב להשלים עד אותו מקצת שאין לו דין יורש כלל בזה אא"כ לא הניח ביד היורשים כלום שאז מחוייב לשלם כל החוב מחלקו שלקח וכ"ש שאם לא נתנו לו היורשים לחתן חלק חצי זכר המגיע אז לחלקו רק נתנו לו אותו סך הנרשם בשטר שלו שאז פשיטא שבתורת פרעון החוב נתנו לו ולא בתורת ירושה כאשר היתה בידם הברירה ודבר פשוט שאין לב"ח שום טענה על החתן כי אין לו שום דין רק כמו ב"ח מאוחר הנלע"ד ע"פ הדין כתבתי נאום מאיר הצעיר בן מהר"ר גדליה זלה"ה וכו':

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה