אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה טו

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה טו

שאלה יד

וענותך תרבני אהובי ר"ג ור"מ פ"ה נ"י מהר"י יעקב יצ"ו בצירוף האלוף מדברנא דאומתיה התורני הר"ר בונם יצ"ו ויתר ראשי ומנהיגי עם קדוש דק"ק אפטא יצ"ו כל אחד לפי רום הדרת מעלתו. על אשר נדרשת על דבר הנער הנתפש בידי ישמעאלים שטענו עליו שנתפס עם הזונה הישמעאלית ורוצים לדונו במיתה או באונס המיר דת חס יש לו דין מומר למצוה אחת שאין מחוייבים לפדותו אפילו אם הוא לתיאבון. ועוד שהוא פשע בעצמו שמסר את עצמו בשביל תאות העבירה לסכנת נפשות. ואם חייבים לפדותו אם החויב הוא אפילו יתר מכדי דמיו ומהו פי' בכדי דמיו זה תורף ותוכן השאלה:

הגם שכל רז לא אניס ממ"ת ומה אדע אשר לא תדעו ומה גם עתה בדינים פשוטים כאלו מכל מקום משום אין מסרבין לגדול אמרתי להשיב על דבריכם על ראשון ראשון ואומר:

תשובה דבר פשוט הוא לפי סוגייתא דשמעתין דפרק השולח על מתניתין דמוכר עצמו לעכו"ם דיש לנער זה דין מצות פדיון ואין טענה לפטור מחויב פדיונו מטעם שהוא פשע בעצמו שאין פושע בעצמו יותר ממוכר עצמו לעו"ג ואפ"ה פעם ראשון ושני פודין אותו כדאיתא התם אמתניתין דקתני מי שמוכר עצמו לא"י אין פודין אותו אמר רב אשי והוא שמכר ושינ' ושילש וזה מיירי אפילו באין מבקשין להרגו ופושע הוא ומבואר בכל הפוסקים וכן אין פושע יותר גדול מההוא גברא דזבין עצמו ללודאי שהיה בדעת ר' אמי לפדותו אפילו בשינה ושילש מטעם שהיו מבקשין להרגו. וע"כ איירי שינה ושילש דאל"כ למה היה לו לומר וכ"ש הכא דאיכא קטלא כדאיתא התם וכמבואר בדברי הרמב"ם והטור שכתבו ואם בקשו להרוג פודין אותו אפילו לאחר כמה פעמים ואע"ג דכתב הסמ"ג והסמ"ק בשם ר' אליעזר ממי"ץ וסיום דבריו ומה שמשמע בפרק השולח שר' אמי היה רוצה לפדות מומר אוכל לתיאבון לפנים משורת הדין היה עושה לא אמרו זה אלא מטעם שהיה מומר אוכל נבילות לתיאבון. ור"ל שמה שר' אמי היה רוצה לפדותו אפילו לאחר שאמרו והא מומר הוא וכו' והוא השיב להם אימא לתיאבון הוא אוכל שאף על פי כן היה רוצה לפדותו זה לא היה אלא לפנים משורת הדין אבל מתחילת קודם שאמרו לו שהוא מומר היה רוצה לפדותו מן הדין ומצד החיוב אף על פי שפשע בעצמו דהא הביא ראיה ממתניתין דקתני אבל פודין את הבנים וכו' וכ"ש הכא דאיכא קטלא ומתניתין ע"כ חיובא קתני. ומה שרוצים לפטור מן החיוב מטעם שיש לדמות זה למומר אוכל נבילות לתיאבון אין נראה כלל דאפשר את"ל שהעו"ג טוענים עליו אמת ועבר עבירה זו משום פעם אחת לא נקרא מומר וכ"ש כשהוא בצנעה והכי מוכח בהדיא בתוספות פרק קמא דחולין על מתניתין דהשוחט בשבת וביה"כ דבעי לאוקמא שם במזיד כתבו התוספות שם תימא אי במזיד היאך שחיטתו כשירה והא מומר לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו כדמוכח לעיל. וי"ל דהתם בפרהסיא והכא בצנעה ועוד י"ל דמשום פעם אחת לא חשיב מומר ואם יתעקש המתעקש לבקש חילוקים בין דין שחיטה לשאר דינים הלא מהרי"ק שורש ק"ס ענף ב' מביא גם כן ראיה זו בעצמה שהבאתי לדין אשת כהן שהיתה בין העו"ג דפעם אחת לא מקרי מומר יעוין משם וק"ו איסור הבא על הנכריה בעצמה שאינה מצוה ממצות התורה אלא מדברי קבלה או מדרבנן שגזרו עליה משום נשג"ז כמבואר בכל הפוסקים ובטור אבן העזר סימן ט"ז ובפרט בזמנינו זה בעו"ה שרבים נכשלים בעבירה זו שאין להחשיבה כמומר לתיאבון. ויש להביא ראיה שגם אם אין האיש הנתפס בחזקת כשרות וגם אם פשע בעצמו אף על פי כן חייבים לפדותו מהא שנמצא בהגהות מרדכי דגיטין וז"ל מצאתי נ"ל דאותם ריקים כיון ששחקו ב' פעמים או ג' על גופם אין פודין אותם וראיה מפרק השולח הנהו בני מנסי דיזפי זוזא מעכו"ם וכו' אתו לקמיה דרבא אמר מאי אעביד לכו דתנן המוכר עצמו לעכו"ם אין פודין אותו ומוקי לה בגמרא בשינה ושילש עד כאן לשונו הרי לך בהדיא שאף שהיו רקים גם פשעו בגופם אף על פי כן לא פסק שאין פודין אותם אלא מטעם שעשו כן ב' או ג' פעמים ואם כן הרי הן כשאר כל אדם מישראל ובפעם ראשון וב' פודין אותו ואם מבקשין להרגו פודין אותם אפילו לאחר כמה פעמים כמו שכתבנו להיל. וכ"ש שאין עדים על הנער והעכו"ם מוחזקים להעליל ולשקר אשר פיהם דבר וכו' וכ"ש בזמנינו זה בעו"ה שמוחזקים להעליל עלינו מכל הלין טעמין נראה שאין לפטור מהחיוב בטענה זו (דין אין פודין יותר מכדי דמיהן):

אמנם נ"ל פשוט דאין מחוייבים לפדותו יותר מכדי דמיו ולא ידעתי מהיכי תיתי שיעלה על הדעת שיהיו מחוייבים לפדותו יותר מכדי דמיו דמ"ש משאר שבויים חוץ מת"ח כמבואר בפוסקים דהא הכא שייכי טעמים דתרי שינויים דגמרא טעמא דדוחקא דצבורא גם טעמא דלא ליגרבו כי אם יחדו אותם בסך גדול בכל יום יעלילו על כל בר ישראל שיכנס לבתיהם לומר שנתפס עם הזונה ואי משום שמבקשים להרגו לא אשתמט שום פוסק לכתוב ולחלק שאם מבקשים להרגו שמחוייבים לפדותו אפי' יותר מכדי דמיו ולא כתבו אלא שאם מבקשין להרגו פודין אותם אפי' לאחר ששינה ושילש. ואדרבא מוכח בהדיא מסוגייתא דשמעתין דההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי וכו' שאין פודין אותו אלא בכדי דמיו שהרי ר' אמי שרצה לפדותו הביא ראיה ממתניתין דקתני אבל פודין את בניו וכו' וע"כ הא דקתני אבל פודין את בניו היינו בכדי דמיו דומיא דרישא דקתני מי שמכר עצמו לעכו"ם אין פודין אותו דר"ל בכדי דמיו דיותר מכדי דמיו פשיטא דלא עדיף משאר שבויים ודומיא זה קתני בסיפא אבל פודין את בניו וכו' דהיינו נמי בכדי דמיו. ועוד יש להביא ראייה בהדיא דמשום דלא יטמאו בין העו"ג אין פודין יותר מכדי דמיו דהתוס' הקשו שם בהשולח על מתני' דאין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם מהא דרבי יהושע בן חנניה דפרקי' לההוא תינוק בממון הרבה בפ' הניזקין ותרצו משום שהיה מופלג בחכמה ומה הקשו והא התם היה חשש שלא יטמא בין העכו"ם שהרי תינוק קטן היה ומתני' קתני אבל פודין את בניו וכו' משום שלא יטמאו בין הע"ג אלא ע"כ האי דפודין את בניו ר"ל בכדי דמיהם ומהא מייתי ר' אמי לקטלא מכח כל שכן ודיו לבא מן הדין להיות כנדון:

ועוד יש להביא ראיה מתשובת רבינו יעקב וויי"ל סי' קמ"ח במעשה של אשתו ונינו של כמ"ר אברהם עזרא שהי' נתפסי' למות ביד שלטון אחד גם רצו להפך הילדה לדת שפדה ישמעאלים אותם ר' דוד בעד אלף זהובים וטען עליו אברם עזרא הנ"ל ולא רצה לשלם לו מחמת שפדה אותם יותר מכדי דמיהם ולא השיב עליו רבינו יעקב הנ"ל לסתור טענתו לומר שאין הדין כן אלא שפודין הניתנה להריגה אפי' יותר מכדי דמיהן אלא השיב וז"ל. ומ"ש וז"ל ופדה אותם יותר מכדי דמיהם ויותר משיש יכולת בידו וכו' לא מפיה אנו חיים שבאתה לשנות את הידוע וכו' ע"ש ובסי' קמ"ג שם. אם כן ש"מ דאפי' בהניתנים להריגה אין פודין אותם יותר מכדי דמיהן ומה שחייב אותו לשלם אלף זהו' אפשר שערך דמיהן היה כן אבל אין לומר שטעמו היה שהוא פוסק כסברת הרא"ש דס"ל דאשתו מחוייבים לפדותם אפי' יותר מכדי דמיהן דאשתו כגופו דמי ועל עצמו לא תקנו חז"ל כמבואר באשר"י פרק נערה שנתפתתה. וכן הוא סברת מהר"ם בר ברוך בתשובותיו סי' קס"ד דאפי' היו מבקשים ממנו עשרה בדמים וכת"ק דברייתא ולא כרשב"ג דפרק נערה דאם כן היה לו לרבי יעקב וויי"ל לפרש ולהשיב כן וגם אין לומר משום שאותו האיש אברם עזרא היה איש עשיר מפורסם כמו שמבאר והולך שם ע"ש באותה תשובה. זה אינו משום דפי' בכדי דמיה למאן דפסק כרשב"ג דאין פודין אפי' אשתו אלא בכדי דמים. אינו ר"ל לפי עשרו של בעל כמו שאפרש בסמוך בע"ה. (ביאור אין פודין את השבויים יותר וכו'):

ופירושו של כדי דמיו היינו כפי מה ששוה למכור בשוק כעבד ויש להביא ראייה מהא דכתב הרמב"ם פרק י"ד מהל' אישות וז"ל אין מחייבים את הבעל. לפדות את אשתו יותר על דמיה כמה שהיא שוה כשאר שבויות עכ"ל. וטעמו משום שהוא פוסק כרשב"ג דפליג התם בפרק נערה דקתני התם בברייתא נשבי' והיו מבקשים ממנו עד עשרה בדמים פעם ראשון פודה וכו' רשב"ג אמר אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן וכו' וכתב שם הרב המגיד אין מחייבים את הבעל וכו' בגמ' מחלוקת תנאים היא ופסקו בהלכות כן ופי' דמיה שהוא ששמין אותה כשפחה הנמכרת בשוק ולא לפי עושר הבעל וכן כתב הרב ז"ל ודבר ברור הוא עכ"ל וא"כ ק"ו בשאר שבויים שאינו לפי עושר כגון האב הפודה את בנו או בתו וק"ו שאינו לפי עושר הציבור שפודהו. ועוד דהא מדמה רשב"ג שאר שבויים לאשה וכן כתוב בשלטי הגבורים דף תפ"ח בשם ריא"ז וז"ל ואין חייב לפדותן יותר מכדי דמיהן כפי מה שראויים לימכר בשוק שפחה כיוצא בה שאין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם כו' ואע"ג דבארצינו זה אין רגילות למכור עבדים ושפחות בשוק מ"מ מאחר שלא מצינו בדברי שום אחד מהאחרונים שום גילוי דעת שבזמנינו ישתנה הדין מדין הגמרא מסתמא גם בזמנינו צריכין להעריך דמיו כמה היה שוה לימכר בשוק שמוכרין שם עבדים ושפחות כגון בארץ ישמעאל ותוגרמה כאלו היה נשבה ביד איזה קדר שהיה מוליכו שם למכור והכל לפי הזמן והענין. ואע"ג שמצינו בדברי מהרי"ק שורש ח' ענף ב' שכתוב שם בתשובה על השאלה שנשאל וז"ל דפשיטא דאיכא למימר דלעולם לא נתכוון שמעון וחביריו לפרוע חלק כחלק אלא מעניין המתחלקת לעניים דהפסד מועט להם שאין רגילות לחלק סך גדול לעניים אבל לענין פדיון שבוים דדבר ידוע הוא שהיא הוצאה מרובה ורגילות הוא לפדותן בסך גדול דאיכא למימר דלצדקה כהאי לא איכוון וכו' עכ"ל. י"ל דר"ל דכדי דמיה איקרי סך גדול נגד הצדקה המתחלקת לעניים שהיא הוצאה מועטת ממש וגם אינו מבואר בדבריו שחייבים לפדותן אלא שכתב שרגילות לפדותן בסך גדול. ע"כ כתבתי מה שנראה לע"ד מצד דין הגמרא והפוסקים אמנם המתקתי סוד ועצה עם החכם השלם התורני האיש משה במהר"ר יהושע יצ"ו ולפי הנראה שאין הצר שוה בנזקי הנער לא במיתתו ולא בכפירתו ולאו דינא קא בעי שהרי גם בדיניהם לא היה לנער זה שום חטא ומשפט מות לפי הנראה ממכתב כתב שזונה מופקרת היא אלא שנתן עיניו בממונכ' בעו"ה ואף אם לא תפדו את הנער אזי יעליל עליכם ממקום אחר כדי להוציא מחשבתו הרעה להוציא ממון מידכם לפועל ואדרבא אם תצילו את עצמכם מידו תבער אש חמתו בכם יותר דוגמא הארי או הזאב הדורס כשהנדר' מציל עצמו מידו ובאם שח"ו שהנער יבא לידי המרת לדת ישמעאלית אזי גם הוא יהיה בעכרכם שהצר זה יסיתנו להוציא דבות רעות ועלילות שקרים ומי יודע עד יגיעו הדברים ח"ו ע"כ אהו' הלא אנשים חכמים ונבונים אתם תשקלו נא במאזני שכליכם הזך הדרך הטוב והנכון לכם לפי הענין ולפי הזמן והמושל וק"ל ובכן ישמרכם אל שדי ויאמר לצרת עמו ישראל די. וישלח לכם ברכה עד בלי די. נאם אהובכם מאיר הצעיר וכו'

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה