מהרם חלאווה על פסחים· רבנו משה חלאווה
פרק שני - כל שעה · דף כט:
במאי עסקינן אי לימא בנותן טע' שלא במינו מותר והא קא יהיב טעמא כלומר דכיון דאמר במינו אסור שלא בזמנו אלמא כר' יהודה אית ליה וכיון שכן שלא במינו אמאי מותר והא קא יהיב טעמא וה"ה דהוה מצי לאקשויי אי לימא בנותן טעם והא רב ושמואל דאמרי' תרוייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו אלא דניחא ליה לאקשויי מיניה וביה רב גזר בזמנו שלא במינו אטו מינו משום חומרא דחמץ דעוברין עליו בבל יראה ובל ימצא ולא בדילי אינשי מניה משא"כ בשאר איסורין. אבל שלא בזמנו דלא אסיר עלי' לא גזר