מהרם חלאווה על פסחים· רבנו משה חלאווה
פרק רביעי - מקום שנהגו · דף נב.
מנדין על שני ימים טובים של גליות וכל שכן שמלקין עליהם אם רצו שהרי הנידוי חמור מן המלקות לכו"ע כדאמרי' דבמערבא מימנו אנגדא ולא מימנו אשמתא הלכך לא קשיא מאי דאשכחן במקצת דרבנן דמלקין עליהן כדאמרינן בבועל ארוסתו ובמבשל בחמי טבריא בשבת דלוקה מכת מרדות דרבנן וזהו פסקו של הרבמז"ל דבכל מצות דרבנן לוקין עליהם:
כיוצא בו המוליך פירות. דוקא מוליך פירות אבל הוא שהלך ממקום למקום אין אומרין בזה נותנין עליו חומרי מקום שהפירות גורמין ולא האדם. אלא דקשיא לרבא דאמר לעיל דאל ישנה אדם מפני המחלוקת אסיפא נמי קאי ומשום דכמה בטלני איכא בשוקא. הכא אם מבער ליתא להאי טעמא ומאי אמר ליה. וי"ל דבהא נמי ליכא מחלוקת שאם רצה להפקיר ממונו מי מעכב על ידו ומה בכך. ואעפ"י שהביעו' היה בפרהסיא דתניא בת"כ כיצד הוא מבער מוציא פורותיו ברה"ר ונוטל מהם מי שירצה ואין להביא ראי' ממשנתנו זו שנאמר עליה בגמ' לדיני המסין לממון שיצא ממקום למקום או שהחזירו למקומו דשאני פירות שביעי' שהפירו' גורמין ולא המקום. משא"כ בממון שהממון והמקום גורמין: