אור ברסלב
מהרם חלאווה על פסחים פרק ראשון - אור לארבעה עשר › דף יט.

מהרם חלאווה על פסחים· רבנו משה חלאווה

פרק ראשון - אור לארבעה עשר · דף יט.

דף יח:

שלישי שפסול בתרומה שיעשה רביעי בקדשים. וכי תימא ושלישי של תרומה מניין מק"ו נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון הא ליתא דכל דמפרי' ק"ו לגמרי לא אמרינן דיו וכן שלישי בקדשים דמייתי מן התורה לא הוה צריך דמק"ו דנפיק שלישי בתרומה נפיק נמי שלישי בקדשים. אלא דאצטריך משום דכי הוה מייתי אכתי רביעי בקודש מק"ו דשלישי בתרומה הוה אמינא דיו לבא מן הדין להיות כנדון דאע"ג דתרי ק"ו נינהו והאי ק"ו דמחוסר כפורים מיפרך לגמרי מ"מ רביעי אינו בא אלא מכח ק"ו דשלישי ולא יפה כח הבן מכח האב כיון דבאב אמרינן דיו ה"ה נמי וכל שכן בבן. אבל השתא דשלישי מן התורה אין כאן אלא חד ק"ו לרביעי ולא אמרינן דיו ואשכחן לר' עקיבא דלית ליה אלא שלישי בתרומ' ורביעי בקדשים דתנן הכלי מצרף מה שבתוכו אם יש בעריבה קדש ונגע טבול יום בסופה פסל את שבראשה והשלישי בתרומה פסול והרביעי בקדש ומעדותו של ר' עקיבא נשנית משנה זו דצירוף שכן א"ר עקיבא בלבונה וגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פוסל את כולן אלמא דשלישי ורביעי אית ליה ותו לא. ומינה נמי משמע דצירוף דהא מתני' הוא דמדר' עקיבא יליף לה וטומאה דגחלי' ולבונה דרבנן היא:

תנן התם על מחט שנמצאת בבשר שהסכין והידים טהורות והבשר טמא והאי מחט לאו ספק מחט הוא דאם כן אין לה טומאה כל עיקר דלא גזרו על ס' כלים הנמצאים בירושלם אלא אם כן היתה חסומה ובאה מחוץ לירושלם דודאי מן החוץ באה אי נמי בשהית' מחט טמא מת והכירה שהיא היא. ודייק עלה ר' עקיבא מדקתני שהסכין והידים טהורות זכינו שאין טומאת ידים במקדש שנ' מדרבנן דכיון שהבשר טמא הידים הנוגעת בו טמאות לטמא בקדשים דלא גרעי מסתם ידים אלא ש"מ דלא גזרו על סתם ידים במקדש משום אפושי טומא' בעזרה. ואקשינן ולימא נמי שאין טומאת כלים במקדש דהא קתני הסכין טהור דבו ביום שגזרו על הידים גזרו על הכלים ומשני דכלים אי אפשר שיטמאו דלא גזרו אלא על הכלים שנטמאו במשקין הבאין מחמת ידים אטו משקה זב וזבה אבל הכא אין כאן משקין. וללישנ' דפרה חסומה אפילו נגע כלי ואדם במחט טהורין דלא גזרו על ספק כלים הנמצאים שמא טמאין טמא מת והוו אב הטומאה משום דאיכא ס"ס שמא מחט טהור ואם תמצא לומר טמא שמא טמא טומאת שרץ והוי ס"ס בטומאה עצמה כדכתיבנא לעיל. ולאידך לישנא דמחט טמא מת מיירי בספק נגע הסכין והידים וקמ"ל דאע"ג דבעלמא הוי ספק טומאה ברשות היחיד וספיקו טמא ואע"ג דאמרינן בדבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים דילפינן מסוטה ה"מ כגון חולדה מהלכת על גבי ככרות ושרץ בפיה אבל כל שהטומא הטהרה ביד אדם אע"פ שאין הטומאה תלויה בו דבר שאין לו דעת לישאל חשבינן ליה. וקמ"ל דעזרה רשות הרבים היא והכא ספקו טהור ובשר שהוא טמא דייקי' עלה דאתכשר במאי אילימא בדם דם קדשים אינו מכשי' משקה בי מטבחיא הא א"ר יוסי בר' חנינא דאינו מכשיר ולרוחא דמלתא נקט ליה דהא אמרינן לעיל תרגומא אדם ועוד דהא איכא יין דמכשיר לכולי עלמא דאוריית' ובתלוש אלא דלא דק עלה. ואלא בחבת הקדש א"כ תפשוט מינה מנחה שנבללה בשמן ונשאר בה מקום צרור שלא נכנס בו שמן אם נטמא מונין בו ראשון ושני דהא הכא הבשר טמא קתני ולפסול אחרים משמע. אלא כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר כדי שתהא נוחה ליפשוט ושחטה ועדיין משקה טופח עליה ונמצאו מים אלו מחוברין שבנהר נדבקו והעור מכשיר דיש יד להבשר כדאיתא בפרק העור והרוטב וקמ"ל זבחי שלמים משום דעורה לבעלים וה"ה לשאר קדשים. וההיא דלא גזרו על ספק הרוקין הנמצאים בירושלם קמ"ל דמתני' דקתני דרך ירידה לבית הטבילה טמאין דרך עליה טהורין רישא דוקא דרך יריד' טמאין הא דכל העיר טהורין וסיפא למעוטי מבואות קטנים שהן תוך דרך העליה דדוקא למי שהוא עליה לכל אדם אבל מבואות אלו ירידה הם ג"כ בקבע כמו עליה:

תוכן העניינים

מהרם חלאווה על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה