אור ברסלב
מהרם חלאווה על פסחים פרק ראשון - אור לארבעה עשר › דף יד.

מהרם חלאווה על פסחים· רבנו משה חלאווה

פרק ראשון - אור לארבעה עשר · דף יד.

דף יג:

שתי פרות חורשות בהר המשח'. בירושלמי מקשה חורשו' ס"ד אלא אימא כעין חורשות. ואפשר דקשי' להו משום איסור מלאכה די"ד. וכי תימא א"כ מאי קושי' ה"מ בגליל אבל ביהודה לא נהגו וירושלם מיהודה היא א"ל דכיון שהיו ישראל עולין לרגל ונוהגין איסור במקומן הו"ל דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם אי נמי דמשום דאין שדה עבודה בהר המשחה הוא דקאמר הכי. ומשני כעין חורשות. וקיימ"ל כר' יהודה דאוכלין כל ארבע ותולין כל חמש

ר' חנינא סגן הכהנים אומר מימיהם של כהנים מעולם ואפילו קודם שגזרו דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמ' בולד הטומאה עם הבשר שנטמ' באב הטומאה קס"ד מעיקרא בולד הטומא' שהי' ראשון עושה אותו עכשיו שני ומאי תוספות איכא שני ושני הו' בגמרא מקשה ומתרץ לה. ומשום שריפת תרומ' בפסח מייתי לה:

הוסיף ר' עקיבא ואמר דתוספות יתר מזה מותר להוסיף טומאה על טומאה מימיהם של כהני' שבזמנו לאחר שגזרו דכל הפוסל את התרומה וכו' לא נמנעו מלהדליק את השמן של תרומה על כרחין דאי של קדשים אם לאחר שנבלל במנחה אוכל הוא אם קודם שנבלל לשריפה קאי ולא להנאת הדלקה אלא ודאי בתרומה ומשום דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי לך שלך תהיה להסיק תחת תבשילך וכן להדלק':

שנפסל בטבול יום. דוקא נפסל אבל אינו טמא דטבול יום נפקא לן מדכתיב בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה וזו כבר טבלה אחר ימי טומאתה ואפי"ה אינה טהורה לקדש ולמקדש עד שתביא כפרתה והוי כטמא דעלמא שטבל ולא העריב שמשו שאינו טהור לקדש ולמקדש והי' נקרא' טבול יום ארוך עד לאחר שמנים וכתיב לא תגע ולא כתיב שתטמא אלמא טבול יום פוסל בתרומה ואינו מטמא וא"כ דין שלישי יש לו להאי שמן שפסול בתרומה ולא נמנעו מלהדליק זה השלישי בנר שנטמאת בטמא מת וקס"ד דהאי נר דין ראשון יש לה דטמא מת אב הטומא' הוא דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגע' תטמא עד הערב וכיון דטמא מת מטמא אדם ועושה אותו ראשון על כרחין אב הטומאה הוא דאי לא הא קיימ"ל דאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה דכתיב כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכל ומשקים מטמאין מאויר כלי חרס ואין אדם וכלים מטמאין אלא מאב הטומאה כדלקמן הא למדת דמת אבי אבות וטמא מת אב הטומאה והנר ראשון והשמן שני ונמצא שלישי עושה שני ובגמר' פריך היינו הך דר' חנינא ומאי תוספות איכא הכא ומשני לר' מאיר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח א"ר יוסי אינה היא המדה בגמר' מפרש מדבריהם דמאן והאי תרומה אימת אי בשעה ששית או לפניה או לאחריה ואמאי אינה היא המדה. ומודה ר' אליעזר ור' יהושע וכו' ובגמר' מפרש מאן דכר שמיהו

אמר רב יהודה הכא בולד ולד עסקינן. דמתנית' דקתני ולד לאו ולד ראשון אלא לאפוקי דאינו אב הטומאה אבל ולד ולד הוא והיכי משכחת לה ע"י משקין דקסבר דלכ"ע טומאת משקין לטמא אחרים בקדשים דאורייתא ואפי' לר' מאיר דפליג לקמן במשקין דחולין מדכתיב הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והלכך כל מאן דאית ליה משקין יש להם טומאה דאורייתא מטמאין אוכלים בקדשים והלכך משכחת לה שרץ בכלי וכלי במשקין ומשקין באוכלין והו"ל בשר שלישי וקסבר שלישי מותר לעשותו שני:

והא אין אוכל מטמא אוכל. דכולי עלמא מודו אין אוכל מטמא אוכל ואין משקה מטמא משקה דכתיב גבי אוכל טמא הוא משמע הוא טמא ואין עושה כיוצא בו דהיינו אוכל ואפי' לפסול והיינו דקאמר עושה וילפינן משקה מאוכל לקמן. ולר' עקיבא דדריש לקמן יטמא קרי ביה יטמא לימר על ככר שני שעושה שלישי בחולין היינו ככר מטמא משקה והכי מוכחא כול' סוגיא דלקמן וטעמא דמלתא דכיון דאיכא תרי קראי חד מרב' וחד ממעט הוא ממעט ויטמא מרבה ומצינו דאין כלי מטמא כלי אף אנו נאמר דמיעט לאין אוכל מטמ' אוכל ורבי לאוכל מטמא משקה:

הניחא לאביי דאמר לא שנו אלא בחולין כדכתי' קרא אבל תרומה וקדשי עושה כיוצא בהן מדכתי' והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וכל טמא כולל וילפינן תרומה מקדשים. או לרב אדא דאמר הכי בקדשים מיהא כדכתיב קרא:

אלא לרבינא דאמר מקרא מלא דבר הכתוב וקרא דוהבשר לאוכל מטמא משקה ומשקה אוכל מוקמינן ליה אע"ג דאינו מטמא בחולין א"כ היכי משכחת ליה בשר יטמא בשר. ומשני דאיכא משקין בהדי בשר עם בשר ראשון כשנטמא מאב הטומאה היו משקין ונעשו גם המשקים ראשונים ומטמאין את הבשר ועושין אותו שני דכלהו תנאי חוץ מר' אליעזר ויוסף בן צרידא אית להו אוכל מטמא משקה ומשקה מטמא אוכל בקדשים משום דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא ופריך אי הכי עם הבשר והמשקין מבע"ל כיון דמשקין עיק' אבל עם המשקין לבד לא מצי למיתני דמשקין לקבור' הן ולא לשריפה אלא דהכא כשנתערבו עם הבשר ובשיש בהן רביעית דאי לא אין מטמאין אחרים. אלא נהי דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא מדרבנן מטמא. ומעתה אפשר לפרש מתני' בתרי גווני חדא בשלישי דאורייתא דהיינו ע"י משקין כדאמרן מותר לעשותו שני מדרבנן והכי מוקמי' לה לקמן. וכי תימא א"כ למה לי לעשותו שני מדרבנן והלא כיון שנעשה שלישי דאורייתא ע"י משקין כבר נעשה שני דרבנן דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה. כבר נשמרתי ממנה ופרשתי מימיהם של כהנים לעולם ואפי' קודם גזירה. ואידך דהאי שלישי נמי דרבנן הוא כגון ע"י אוכל או ע"י כלים שרץ במשקין ומשקין כלי וכלי בשר דרבנן גזרו על המשקין שיטמאו כלי אטו משקה זב וזבה שהן אב הטומאה כדבעינן ךמימר קמן וקמ"ל דשלישי דרבנן מותר לעשותו שני דרבנן והכי מוקמינן לה נמי לקמן:

אמר רב יהודה הכא בנר של מתכת עסקינן דרחמנא אמר בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל גזירת הכתוב הוא בטומאת מת לבד דמתכת שנגע במת הרי הוא אבי אבות כמת עצמו דהא איתקש חרב לחלל וכן אם נגע בטמא מת הרי הוא אב הטומאה כמוהו נפקא לן בספרי מדכתיב וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ומדקאמר ביום השביעי ש"מ דאב הטומא' הן ובגדיכם היינו כלי זין שהן של מתכת ונקראו בגדיכם כמו שנקרא הציץ דכתיב אלה הבגדים אשר יעשו. והכי איתא במסכת אהלות ארבעה טמאין במת שלשה טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב כיצד כלים במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאין טומאת שבעה הרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב. ודוקא כלים הנוגעים במת או בטמא מת אבל כלים בכלים אין השני כראשון שאם אתה אומר כן משכחת לה אפי' מאה טמאין במת ע"י כלים בכלים והיינו דקתני הרביעי בין אדם וכלים טמא טומאת ערב שהשלישי הוא כלים וכן דוקא כלי מתכת אבל כלי שטף אינן כטומאה עצמה ובירושלמי נמי גרסי' עלה דהא דנר אית תנא תני במת ואית תנא תני בטמא מת מאן דתני במת בכלי שטף מאן דתני בטמא מת בנר של מתכת אלמא לא אמרינן הרי הוא כחלל בכלי שטף. וכן איכא מאן דאמר במגע אבל לא באוהל וכבר כתבתי בארוכה בפרק לא יחפור וקסבר שלישי דאורייתא מותר לעשותו ראשון דאוריית' והשתא איכא תוספות במדריגות הטומאה אבל כי הוה ס"ד דשלישי מותר לעשותו שני הוה אמרינן היינו הך דכל שהוא טמא דרבנן ומוסיף לו טומאה דרבנן היינו טמא דאורייתא ומוסיף דאורייתא כל שהמדרגות שוות והא דלא אוקמא בנר של חרס ובשנטמאת במת דהוי נמי אב הטומאה היינו משום דאגב אורחיה ניחא ליה לאשמועינן דינא דחרב הרי הוא כחלל. ולאו משום טעמא דכל שאין לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומ' דה"מ לטמא אדם וכלים אבל למנות בו ראשון ושני אב הטומאה הוי והכי אית לן למימר לקמן גבי לחם ונזיד. אי אמרי דאי משום תוספת בנר של חרס ובטמא מת דעביד שלישי שני איכא תוספות דאלי התם טמא וטמא בקדשים שלישי טמא לפסול רביעי ואלו הכא פסול ועמ' דבתרומה היא כדאמרן והא איכא תוספות מדריגה ומשני דאין ה"נ אלא דמתני' קשיתיה דבעי לאשמועינן דינא דחרב הרי הוא כחלל:

אמר רבא ש"מ קסבר ר' עקיבא טומאת משקין לטמ' אחרים דאורייתא דלקמן שמעינן דאית ליה דאוכל מטמא משקה דאמר לימד על ככר שני שעושה שלישי בחולין אבל במשקין לא שמעינן ליה בהדיא ומיהא נשמעינה דליכא למימר דדוקא בתרומה אבל לא בחולין דמנא ליה הא דקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא בקדשים כתיב ולא בתרומה. ורבא הא אית ליה לעיל דתרומה מקדשי' לא ילפינן ואהדר ליה דלמא לטמא אחרים דרבנן. ומשני דרבנן מאי שנא באב הטומאה אפי' ראשון ושני נמי דהא תנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה שגזרו על המשקין שיעשו תחלה או מפני שהן עלולין לקבל טומאה שמקבלין טומא' שלא בהכשר וכדי שיזהרו בשמירתן גזרו עליהם חוץ מטבול יום דכיון דטומאתו דאורייתא דברי תורה א"צ חזוק. אלא ש"מ דמדאוריית' משקין מטמאין אחרים אפי' בחולין. וכבר פירשתי דמימי' דר' עקיבא דבזמנו קאמר לאחר שגזרו על המשקין:

מדבריהם דמאן אלימא מדברי ר' חנינא התם טמא וטמא והכא טהור וטמא אלא מדברי ר' עקיבא התם פסול וטמא הכא טהור וטמא דמדאורייתא אין כאן טומאה לימ' קסבר ר"מ מתניתין באב הטומאה דאוריית' הא פשיטא דאין אב הטומאה אלא דאוריית' אלא משום ולד הטומאה דרבנן אמר הכי וה"ק השתא דאמרת דאין אוכל מטמא אוכל אלא דרבנן שפיר דמי לאוקמי שלישי ושני תרוייהו בדרבנן והלכך מאי דקתני שלטמא באב הטומאה ונעשה ראשון הוא ראשון דאורייתא ומאי דקתני שנטמא בולד הטומאה ונעשה שלישי הוא שלישי דרבנן כגון על ידי אוכל או על ידי משקה חולין כדבעינן למימר אליבא דר' מאיר או על ידי כלים שנטמאו במשקין דאפי' טומאת הכלים עצמן דרבנן וכדפרישנא. וכי תימא אם כן דטומאת שלישי זה דרבנן אמאי שרפינן ליה דטומאה דרבנן אינה נשרפת כדאמרינן בפ"ק דשבת גבי כלי זכוכית עבדו רבנן היכרא דלא לשרוף עלייהו תrומה וקדשים. תריץ ואימא התם שאני דאין לו עיקר בדאורייתא אבל כל שיש לו עיקר בדאוריית' שורפין כדאמרינן נמי התם דמעיקר' גזרו על גושא לתלות ועל אוירא ולא כלום ולבסוף גזרו על גושא לשרוף ועל אוירא לתלות:

דט"ו ומאי מדבריהם מד' ר' חנינא סגן הכהני' דכי היכי דאדם טהור דאוריית' ומטמאין אותו בידים דרבנן ה"נ בשעה ששית דאין חמץ אסור דאוריית' מותר לשורפו עם הטמא ולטמאו בידים דרבנן דאין אוכל מטמ' אוכל אלא מדרבנן ואי משום דהתם טמא מיה' מעיקר' דרבנן הכא נמי בשעה ששית אסור דרבנן ואיסור' דרבנן דמיא לטומאה דרבנן. וליכא למימר הכי אי הוה מוקמי' מתני' בולד דאוריית' או מדר' עקיבא דכי היכי דהתם בטמא דאוריית' מותר להוסיף טומאה דאורייתא ה"נ הכא בטומאה דרבנן מותר להוסיף דרבנן דמאי שנא דהא ליתא דכל שלא היה טמא אלא דרבנן חשוב טהור גמור דאורייתא ונמצא עכשיו דלמה שאין שם טומא' עליו מטמא בידים דרבנן אבל כל שהיה טמא דאוריית' מות' להוסיף הלכך טומאה דאורייתא איכא למילף מטומאה דרבנן והיינו דר' עקיבא דהיינו הך אבל דרבנן ליכא למילף מדאורייתא ור' יוסי סבר דאינה היא המידה דמתני' בולד הטומאה דאורייתא היא וכדמוקי לה ר' ירמיה לקמן וכי תימא מאי מודה ר' אליעזר לקמן מתרץ לה:

אמר ר' שמעון בן לקיש משום בר קפרא מתני' באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא משום דס"ל דכיון דאיכא לאוקמה מתני' בהכי וע"י משקין וכדפרישית לא מקלינן כולי האי לאוקמא בולד דרבנן ולטמאה דאורייתא וממתני' ליכא למילף אלא מאי מדבריהם מדברי ר' אליעזר ור' יהושע ואעלמא קאי דתנן חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה ר' אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורפה הפקר ומקום שרצים יניחנה במקו' המוצנע דס"ל דעדיין חייב בשמירת' שלא לגרום לה טומאה ודאית דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי יש אם למקרא ובשתי תרומו' הכתו' מדבר אחת טהורה ואחת תלויה:

ור' יהושע אמר אם היה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה דס"ל להא מלתא יש אם למקרא ותרומתי כתיב וכי היכי דאי"ל לר' יהושע דלס' טומא' מותר לטמא ודאי ה"נ בחמץ דאסור דרבנן מותר לטמא דרבנן ואהדרי' מי דמי התם גרמא הכא בידים כלומר אי אפשר דמינה גמר ר' מאיר דלא דמי כלל אבל אי הוה הכא נמי בידים אכתי לא הוה מודה בה ר' יוסי דשאני הכא דספק טמא וטמא אבל התם טהור וטמא והיינו דבמתני' א"ר יוסי דר' יהושע אית ליה שתיהן כאחת ואפי"ה לא יליף מיניה:

אלא הא ר' יהושע דתנן חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה שדרך הגת שתים בעליונ' דורכין ובתחתונה נמשך היין ובתחתונה חולין טמאין ואין בהם כדי בטול התרומה כדלקמן ועכשיו תרומה חזיא לכהנים וחולין לישראל שראל ולכהן בימי טומאתו ואם יתערבו עכשיו יאסרו לישראל משום דמוע ולכהן משום תרומה טמאה ואפילו בימי טומאתו דכתיב בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו תאכלנו לזה ולא לאחר:

מודים שניהם שאם יש לו שהות לחזר אחר כלי טהור ולהציל בתוכו אפילו רביעית בטהרה יציל דחייב הוא בשמירתה ואע"פ שבין כך ירד השאר לתוך החולין ויאסרו ואם אין לו שהות להציל כלל בטהרה ר' אליעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד להציל בכלי' טמאים ואעפ"י שתטמא מאליה ותאסר:

ור' יהושע אומר כיון דמ"מ עומדת ליטמא יטמאנה ביד כדי שלא יאסרו החולין וכי היכי דלר' יהושע מותר לטמא בידים ואע"ג דעכשיו טהורה גמורה ה"נ בחמץ וכי תימא התם סופה ליטמא הכא נמי סופה ליאסר דאורייתא ועכשיו נמי איסורא דרבנן וטומאתה דרבנן:

ומאי מדבריהם ממחלקותו של ר' אליעזר ור' יהושע ויליף מדר' יהושע דהלכתא כותיה ודיוק' נמי דקתני מודה ר' אליעזר ור' יהושע. והשתא מפרש אמאי אינו היא המדה:

וכן אמר רב נחמן ואותביה רבה לרב נחמן מברייתא דא"ר יוסי דמשמע מיניה דר' מאיר מדר' יוחנן יליף ובהאי ברייתא קתני אבל אנו היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטהורה ואע"ג דמתני' קתני ר' יוסי שתיהן כאחת לקמן מתרץ להו:

תוכן העניינים

מהרם חלאווה על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה