אור ברסלב
מהרם חלאווה על פסחים פרק ראשון - אור לארבעה עשר › דף ד:

מהרם חלאווה על פסחים· רבנו משה חלאווה

פרק ראשון - אור לארבעה עשר · דף ד:

דף ד.

מאי טעמא לאו משום דחזקתו בדוק. וא"ת א"כ למה לי אמירה דהני א"ל כגון דקאי האיך דלשייליה דאע"ג דחזקתו בדוק כל דאיתיה קמן נשייליה כיון דאפשר למיקם עליה דמלתא דומיא דמצויין אצל שחיטה דאע"ג דחזקתן מומחין כל דאיתיה קמן נשייליה והכא כיון דאמרין הני מהניא אמירה דידהו דלא צריך לשיוליה אע"ג דאיתיה קמן.

האי כל הבתים בחזקת בדוקין מבע"ל דאע"ג דאשמועינן דלא צריך לשיוליה טפי עדיפא ליה לאשמועינן בהדיא כל הבתים בחזקת בדוקים כיון דלא שמעינן הכי בכל דוכתא:

כיון דבדיקת חמץ דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמ' סגי המנינהו רבנן בדרבנן איכא למידק דהכא משמע דטעמא דמדרבנן הא אי הוי מדאורייתא לא מהימני ואפילו נשים. וה"נ משמע בעירובין בפרק כיצד מערבין דתנן ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמן לומר עד כאן תחום שבת ומשמע התם משום דתחומין דרבנן וקשיא דהא משמע דאשה נאמנת בשחיטה דאמרינן שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאי' קתני נשים דומיא דזרים מה זרי' אע"ג דאין אחר עומד ע"ג אף אשה נמי ובמתני' דהכל שוחטין נמי תנן הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותם שחטיתן כשרה מדתנן חרש שוטה וקטן ולא קתני נשים ש"מ דנשים נאמנות בפני עצמן וכן גבי ספירת שבעה וספרה לה לעצמה ועוד תנן במס' כתובות פרק המדיר ואלו יוצאות בלא כתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיזהו היא העוברת על דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה, ופריך בגמר' היכי דמי אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע כלומ' לסמוך עילויה אלמא אפילו בדאוריית' נאמנות א"ל דאין ה"נ דעד אחד נאמן באיסורין ואפילו אשה ואפילו בדאורייתא מיהו דוקא בדליכא טירחא אבל במידין דאיכא טרחא לא מהימני בדאורייתא והלכך חמץ ותחומין דאיכ' טרחא לבדוק בחורין ובסדקין ולמדוד אלפים אמה ולקדר בהרים אי לאו דרבנן היא לא הוו מהימני והכי משמע בירושלמי דגרסינן עלה דהא דהכא לית כאן נשים מפני שהנשים עצלניות הן והן בודקות כל שהן. אלא דאכתי קשיא לי דמעשי' בכל יום דמהמנינן להו אניקור חלב ודם ואע"ג דאיכא חוטין דבעי לחטוט בתרייהו ואיכא טירחא. ואפשר דלא חיישינן לעצלות אלא במידי שצריך לחזור אחריו ממקום למקום אבל במה שבידה אם אתה מאמינה שמתחלת במלאכה האמינה על סיומה דלאו ברשעת עסקינן שתראה האסור ותעלי' עינה ותניחנו (ח"י):

ולענין פסק הלכה הרמבמז"ל פסק דחזקתו בדוק ובעיין אפשיטא וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל שלא הביאה לבעי' זו בהלכותיו מפני שסמך על האחר' דהמשכיר בית לחברו בחזקת בדוק ומפרש הוא ז"ל המשכיר בית לחבירו בי"ד שהוא בחזקת בדוק ובמשכיר סתם הוא והרב ר' יצחק בן גאית ז"ל כתב אי אית' קמן שיילינן ליה ואי ליתיה קמן ולא ידעינן אי בדוק אי לא חזקתו בדוק ואי מוחזק לן דלא בדיק ואמרי הני בדקיניה המניהו רבנן בדרבנן. וזה תימה דהא משמע דמאי דאמרינן לא לעולם חזקתו בדוק מקשה גופיה הו' דקאמר הכי ובדרך דחיה דמעיקרא איתי לי' ראיה תניתוה ודחי ליה דא"כ לימא כל הבתים בחזקת בדוקין כלומר אלא לעולם אין חזקתו בדוק ואהדר ליה אידך מ"מ בעייך אפשטיה דנפשוט מינה דאין חזקתו בדוק ודחי ליה דהא נמי ליתא דאפש' למימר דחזקתו בדוק ובדמוחזק לן האי דלא בדוק וכיון שכן לא איפשט דמהא דהכל נאמנים ליכא למשמע מידי ותדע לך עוד דלקמן גבי אין חוששין שמא גררא חולדה דמייתי טובא למפשט דאתי ספק ומוציא מידי ודאי לא מייתי הא דחזקת בדוק אלמ' ש"מ דהא לא קיימא. ומ"מ אע"ג דלא אפשיטה איכ' מאן דאמר דהוי תיקו דרבנן ולקולא וכן בכל תיקו דבדיקת חמץ וכבר כתבתי דלא מסתבר הכי אלא כשבטל אבל כל שלא בטל דאורייתא הוא. ועוד מסתבר דאפילו בטל דהוי דרבנן כיון דאפשר למבדקיה בדקי' ליה והכין מכרעא לי הא בעיא דודאי ליכא מאן דאמר דבית בי"ד להוי בחזקת שאינו בדוק אלא דמבעי ליה אי חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק והיינו דקאמר נפשוט מינה דאין חזקתו בדוק ואהדר ליה דלא אלא הכא במוחזק לן ודאי דלא בדיק ואם איתא מאי קא מבעי"ל דבין חזקתו לאין חזקתו וליכא מידי כיון דספיקא דרבנן לקולא אלא ש"מ דכיון דאפשר למיקם עליה דמלתא כל בספיקא צריכה בדיקה וכן בכל ספק דרבנן או ספק ספיקא דאורייתא כל שאיפשר לעמוד על בירורו של דבר אין מתירין עד שיעמדו עליו (ח"י):

אבעיא להו המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק מהו. לפי שיטת הרב אלפסי ז"ל דס"ל בית בי"ד חזקתו בדוק הכא ה"פ שמשכיר לו בית בי"ד סתם שהוא בחזקת בדוק דאי בשאמר לו בפי' שהוא בדוק ומצאו שאינו בדוק פשיטא דמקח טעות הוא. ולאידך פירושא שהוא העיקר ה"פ שאמר לו המשכיר בפירוש שהוא בדוק אבל השוכר לא התנו עמו על מנת שהוא בדוק דא"כ הא לא נתקיים תנאו ומקח טעות הוי בודאי ומשו"ה אסיקנ' דכל שהמשכי' אמ' מעצמו לא הוי מקח טעות במידי דמצוה דמסתמא אפילו לא הוי הכי לא קפיד אידך דניחא ליה למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוניה ואעפ"י שאינה משתלם ממנו והיינו דקאמר בממוני' ואע"ג דחזינן ליהלהאי דלא ניחא ליה אנן סהדי דלאו מהא טעמא הדר ביה אלא דבעי לבטולי שכירותיה מטעם אחר ותלי טענתו בשאינו בדוק מיהו מסתבר' דדוקא בכי האי גוונא שהיא מצוה המחוייב' על כל אחד ואין בה הוצאה מרובה אבל אין למדין ממנה למקום אחר:

מנא לן פירש"י ז"ל לר' מאיר דאלו לר' יהודא הא נפקא ליה לקמן מלא תאכל עליו חמץ ומסתבר' דלכולי עלמא קמבעיא ליה ולאסור השבתה דאלו מדר' יהודא הוה אמינא דדוקא באכילה אסור וכדכתיב לא תאכל עליו חמץ אבל בהשבתה לא מחייב אלא חמץ ומצה עמו בבית ומשו"ה מייתי מהני קראי ותדע לך דלא אפשר למימר דאליבא דר' מאיר ולעבור עליו קא מבעיא ליה דגרסי בירושלמי ר"מ אומר משש שעות ולמעלה מדבריהם ר' יהודא אומר משש שעות ולמעלה מד"ת מאי טעמיה דר"מ דכתיב לא תאכל עליו חמץ על אכילתו ור' יהודא דריש לא תאכל על שחיטתו אלא ודאי להשבתה קא מבעיא ליה ולכולי עלמא נמי ואפילו לר"ש חיוב עשה דהשבתה מיהא איכא ואפילו בלפני זמנו אלא דאינו עובר בלאו תדע דאי לא כי היכי דאשכחן כמה סתמיה אליבא דר"ש דהאוכל חמץ משש שעות ולמעלה אינו עובר עליו מי לא משתמיט תנא למימר דחמץ משש שעות ולמעלה מותר ועוד דאם איתא אנן דקיימא לן כר"ש דבין לפני זמנו בין לאחר זמנו אינו עובר עליו המקדש בחמץ משש שעות ולמעלה קדושיו קדושין דאפי' תימא דמדרבנן אסור לא אתי דרבנן למפקע קדושין דאורייתא וליתא דלרב גידל דאמר לקמן המקדש בחמץ משש ולמעלה אפי' בחיטי קרדנייתי אין חוששין לקדושיו וזהו דעת הרב בעל המאור ז"ל וליתא דלכאורה משמע לקמן דהא רב גידל הלכה היא כדבעינן למכתב ואע"ג דקא פסיק רבא לקמן בפרק כל שעה הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסו' במשהו שלא בזמנו בין במינו בין שאינו מינו מותר כר"ש אין בכלל שלא בזמנו אלא לאחר זמנו אבל לפני זמנו זמנו מקרי דתנן עבר זמנו אסור בהנאתו ואמרינן עלה בגמרא לא נצרכה לשעות דרבנן ולא ממעט לפני זמנו אלא כי קתני תוך זמנו כדאמרינן לר' יהודא תלתא קראי כתיבי חד לפני זמנו וחד לתוך זמנו וחד לאחר זמנו אבל בסתם זמנו משש שעות ולמעלה משמע מיהו בעשה דאך ביום הראשון תשביתו ליכא מאן דפליג דעל כרחין בי"ד הוא ואך חלק והלכך לר"ש נמי כיון שחייב להשביתו אסור הוא בהנאתו ומדאוריית' אלא דלא עבר עליה בלאו ולר' יהודא עבר עליה בין באכילה בין בהנאה ובהא פליגי דר' יהודה אית ליה תלתא קראי ומשעה שאסור באכילה אסור בהנאה ור"ש לית ליה אלא חד קרא לתוך זמנו וקם ליה לפני זמנו במאי דכתיב ביה בהדיא עשה דתשביתו ופש ליה לאחר זמנו בהיתר גמור דהא לא כתיב ביה מידי דאורייתא אלא דמדרבנן קנסיה בחמץ של ישראל ובעיני' כדלקמן (ח"י):

וכתיב אך ביום הראשון הא כיצד כלומר דקשו קראי אהדדי וכמו שפירש"י ז"ל ואע"ג. דמשמע בסמוך דרב נחמן בר יצחק הוא דחדיש לן דראשון מעיקרא משמע היינו למימר דלא אצטריכינן למירמי קראי אהדדי:

תוכן העניינים

מהרם חלאווה על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה