אור ברסלב
מהרם חלאווה על פסחים פרק עשירי - ערבי פסחים › דף קט:

מהרם חלאווה על פסחים· רבנו משה חלאווה

פרק עשירי - ערבי פסחים · דף קט:

דף קט.

רבינא אמר כל חד וחד מצוה באפי נפשא הוא כתב הרב אלפסי ז"ל וקאמרי רבוותא הואיל וכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה צריכי לברוכי בורא פרי הגפן אכל כסא וכסא ומסתייעי להאי סברא מהא דתנן וכו'. שמעי' השתא דכי היכי דלענין ברכת המזון כיון דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר הוי הפסקה וצריך לחזור ולברך בפה"ג הן הכי נמי הכא דלא אפשר ליה למקרי אגדתא והלילא ומשתא בהדי הדדי וכו' והרב בעל המאור השיב עליו דשאני בהמ"ז דהוי גמר וסלוק וכן כסוי אי לאו משום דאפשר דשחיט בחדא ידא ומכסה בחדא ידא. אבל מדרש אגדה אינו מפסיק דאין כאן סלוק שהרי שולחן ערוך לפניו ודעתו לאכול ולשתות ומאי דאמר נמי דלא אפשר למקרא ולמשתי בהדי הדדי שנראה מדבריו דאין לו לשתות בתוך האגדה אינו כן דהא תנן בין הכוסות הללו אם רצה לשתו' שותה ואין הפרש בין שותה לפני הגדה לשותה בתוך הגדה הילכך הגדה לא הוי הפסק ואינו צריך לברך בפה"ג אלא אכסא קמ' ואכסא דברכתא וכיון שדעתו לגמור את ההלל על כוס רביעי א"צ לברך עליו וכן כתב הר"ר יצחק בן גיאות בשם מר רב יוסף בר רב מארי גאון ז"ל. וסברא מעליא היא והכי איבעי ליה למעבד אלו דברי הרב בעל המאור ז"ל וכן דעת הרשב"א ז"ל. וכבר כתבתי דטעם ברכ' מברך על הגפן מיד בתר תרי כסי קמאי. אבל במי שיש לו יין בתוך סעודתו לא מברך ליה עד לאחר דשתי כל צורכו וגמר לסעודתו ומקמי בהמ"ז מיהא. ולא הודה לו בזה הרמב"ן ז"ל. שלא מצינו שום הפסק מטעינו ברכה אלא לפניו אבל לא לאחריו כדאמרינן בנמלך ושמש אא"כ הוא עקירת מקום לגמרי ובדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן. הלכך על הגפן דבתר כוס רביעי סגי וכן השיבו רבינו האי גאון ז"ל ורבינו שרירא גאון ז"ל שד' כוסות הללו כל א' וא' טעון ברכה לפניו משום דבתר קדושא אחסר ליה למשתי עד שדורש מארמי אובד אבי וחותם בגאולה ומן כדאמר הב ונבריך בהמ"ז אתס' ליה למשתי עד דמברך. ומן כדמברך בין שלישי לרביעי לא ישתה ואתסר ליה עד שאומר הלל וברכת השיר. אלא לאחריו אמאי מחייב על כל חד וחד הא יתיב ודעתי' אשאר כוסות הללו הלכך מברך ברכה אחרונה ודיו ע"כ וכן דעת הראב"ד ז"ל כדברי הגאונים ז"ל:

ומעתה בשאר ימות השנה אם בירך על היין שלפני המזון או ביין קדוש ושתה ממנו רביעית שהוא טעון ברכה לאחריו אם בירך בהמ"ז בכוס ושתה ממנו ג"כ רביעית ברכת על הגפן שעליו פוטר את היין שלפני המזון כמו שאמרו כאן דמברך ברכת הגפן בתר כולהו כסי. אבל אם בירך בהמ"ז בלא כוס או שלא שתה ממנו רביעית צריך לברך על הגפן ליין שלפני המזון קודם שיברך ברהמ"ז. ואם שכח מלברך קודם בהמ"ז מברך לאחריו. אבל ברכת המזון אינה פוטרתו שלא כדברי הרב בעל המאור ז"ל שכתב דברכת שלש פוטרת מעין שלש תדע לך דלא דקיימ"ל בדברים הבאים לאחר סעודה כתאנים וענבים שטעונין ברכה לפניהם ולאחריה' אלמא אין בהמ"ז פוטרתן. מיהו ה"מ ביין שלפני המזון או שלאחר המזון הרבה לאחר שגמר מלאכול והפסיק בשיחה ומתוך כך צמא שהוא בא לשתות ולא לשרות אבל יין שבתוך הסעודה כל שבא לשרות אעפ"י שטעון ברכה לפניו משום דיין גורם ברכה לעצמו אינו טעון ברכה לאחריו דבהמ"ז פוטרת מידי דהוי אדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה שאעפ"י שטעונין ברכה לפניהם אין טעונין ברכה לאחריהן. וא"ת ואפי' יין נמי אמאי אין בהמ"ז פוטרתו לימא יש בכלל שלש מעין שלש כדאמרינן בכלל מאתיים מנה כבר אמרנו דהו"ל כדברי' הבאים לאחר הסעודה שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהן משום שלא אמרו הגאונים ז"ל ברכת שלש פוטרת מעין שלש אלא במעשי קדרה ודכוותיה דמיזן זיין והוא בכלל מזונו אבל ביין ופירות לא. ומטעם זה תמרי נפטרין הן בבהמ"ז דאף הן מיזן זייני כדאמרי' בפ"ק דברכות היכא דאכל תמרי וסבר דנהמא אכל ופתח בדנהמ' וסיים בדתמרי יצא דאפי' סיים בדנהמא נמי יצא מ"ט תמרי נמי מיזן זייני. אבל הרב בעל הלכות ז"ל כתב תמרי ורמוני ושאר מגדי' דלאו מזון נינהו לא מפטרי בבהמ"ז: ולפי דבריו הא דאמרי' דמיזן זייני ה"מ כשקובע סעודתו עליהן אבל כשבאין לאחר סעודה טעונין הן ברכה לפניהם ולאחריהן. מיהו הרשב"א ז"ל כתב בחדושיו ברכות דנ"ל דביין ברכת שלש פוטרת מעין שלש דידיה אע"ג דלגבי תאנים וענבים לא פטרי משום דאמרינן התם חמרא סעיד ומשמח נהמא מסעד סעיד שמוחי לא משמח.

ולפי דברינו כל יין שלפני ברהמ"ז ברהמ"ז פוטרתו מברכה לאחריו. וטוב לזהר שלא לשתות יין קודם בהמ"ז כדי רביעית שלא בתוך הסעוד' משום ספק הברכה שמא טעון ואין בהמ"ז פוטרתו או שמא אין טעון ונמצא מברך שלא לצורך. וירא שמים מברך בהמ"ז בכוס ושותה ממנו רביעית ומברך אחריו על הגפן ופוטר כל היין שלפניו ושלאחריו כדעת הגאוני' ז"ל שכתבנו ויוצא ידי כולם ולפנינו נאריך בענין בהמ"ז אם טעונה כוס אם לאו בס"ד:

מאי דסליק לן להלכתא. לילי שבת ולילי יו"ט יש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בבהמ"ז שבת יש בו קדושה על הכוס בורא פרי הגפן לבד ויש בו הזכרה בבהמ"ז. ובסעודה ראשונה של של יום לבד. ומותר לטעום קודם אותו קדוש. יו"ט אין בו קדושה על הכוס ויש בו הזכרה בבהמ"ז. וא"צ כוס לפני כל אחד ואחד, וא"צ ליתן מכוס המברך בשאר הכוסות וא"צ להמתין עד שיטעום המברך אלא כשסמוכין כולם על כוס אחד:

כבוד יום וכבוד לילה שאין לו אלא כוס אחד לסעוד' כבוד יום קודם לכבוד לילה. קדושת היום קודם לשניהם:

מי שלא קדש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו אבל לא על האור ולא על הבשמים:

תשעה באב שחל להיות במוצאי שבת אינו מבדיל אלא בתפלה לבד. טעם מקדש טעם מבדיל אבל אסור לטעום קודם קדוש. ואסור לטעום קודם הבדלה כל שיש לו כוס להבדיל עליו אלא מים בלבד:

נטל ידיו ראוי לו לקדש ולהבדיל אם ירצה אבל בליל הפסח אם ידיו נקיות לא יטול ידיו עד שיקדש

מקדשין בין על היין בין על הפת וביין הראוי לנסך על גבי המזבח וביין מבושל או שנתערב בו דבש אעפ"י שאינו ראוי ודוקא ביין אדום אבל לא לבן. ואין מבדילין אלא על היין או על שכר כל שהוא חמר מדינה

המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא ובשיעור אדם בינוני וכן כל ברכה חוץ מברכת הנהנין שהוא בכל שהו. אפי' עני שבישראל לא לא יאכל בלילי הפסח עד שיסב. מצה צריכה הסיבה מרור א"צ הסיבה יין צריך הסיבה כולהו ארבע כסי.

הסיבת ימין לא שמיה הסיבה. פרקדן לא שמיה הסיבה:

בן אצל אביו צריך הסיבה. תלמיד אצל רבו א"צ הסיב' שמש צריך הסיבה. אשה א"צ הסיבה ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה. נשים חייבות בארבע כוסו' אבל קטנים פטורין:

ארבע כוסות אלו צריך בכל א' רביעית הלוג בין חי בין מזוג בין חדש בין ישן אלא שאם שתאן חי ידי יין קדוש יצא ידי ד' כוסות לא יצא. שתאן בזה אחר זה בלא הפסק סדר הגדה לא יצא השקה מהן לבניו ולבני ביתו כל ששתה כשיעור יצא דא"צ כוס לפני כל אחד ואחד. שיעור טעימה רביעית או מלא לוגמיו כל שהוא יתר:

חוטפין מצה בלילי פסחים ומחלקין לתינוקות קליות ואגוזין כדי שלא ישנו. רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. שיעור הכלי לחלה ב' טפחים רוחב על ב' וחצי אורך ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע לא יפחתו לו לעני מד' כוסות של יין ואפי' מן התמחוי ד' כוסו' אלו צריך לברך על כל אחד בפ"ע ואחר כולן על הגפן אבל לדעת הרשב"א ז"ל א"צ בפ"ה אלא אכסי קמא ואכסי דברכתא. יין שלפני המזון או לאחר המזון קודם בה"מ אם שתה ממנו רביעית צריך לברך עליו על הגפן דאין בהמ"ז פוטרת מעין שלש אלא במה שמברכין עליו על המחיה שהוא מזון ממש אבל יין שבתוך המזון בהמ"ז פוטרתו מברכה לאחריו. ודעת הרשב"א ז"ל שאפי' ביין שלפני המזון ושלאחריו פוטרת בהמ"ז:

בירך ברכת המזון על הכוס ושתה ממנו רביעית ובירך אחריו על הגפן היא פוטרת לכל היין הקודם לו לכולי עלמא בין שלפני המזון בין שלאחר המזון ותו לא מידי:

תוכן העניינים

מהרם חלאווה על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה