מהרם חלאווה על פסחים· רבנו משה חלאווה
פרק עשירי - ערבי פסחים · דף קו.
חזייה לההוא סבא דקא גחין ושתי קרא אנפשיה החכם עיניו בראשו. ש"מ תרתי ש"מ דלא בעי' דלטעמו מסובין מכסא דמברך דוקא דהא האי סבא מכסא דידי' קא טעים וכן לברכת המוציא וש"מ דהא דאמרי' אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ה"מ בדסמיכי כולהו אככרי' ואכסי' אבל אי אית להו באפי נפשייהו שפיר דמי. דהא האי סבא קדים וטעים מקמי מברך והכי איתא בירושלמי דגרסי' התם בד"א בדטעמין כולהו מחד כיכר אבל אי טעים כל חד וחד מככרי' לא צריך:
חד בשבא תרי ותלתא בתר שבתא. מכאן כתבו רבינו הצרפתים ז"ל בהא דאמרי' דחייב אדם לקרוא פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום דאי לא קרא בשבת יכול להשלים ולקרות עד שלישי בשבת דבתר שבתא מיקרו אבל משלישי ואילך עבר יומו דקמי' שבתא מיקרו:
אמר רב ברונא אמר רב נטל ידיו לא יקדש פי' רבי' שמואל דכיון דאין נט"י לפירות אם נטל ידיו ובא לקדש על היין יסיח דעתו מידיו ואוכל על סמך אותה נטילה. והלכך לא יקדש על היין אבל על הפת אם רצה מקדש. ואי נמי על היין והוא שיחזור ויטול ידיו לסעודה אלא דמשום דלא ליפוש בברכות נטילה שלא לצורך וכל שכן דנטל ידיו לא יבדיל דכיון שאין הבדלה מצורך הסעודה הוי הפסק והיסח לנטילה ואסיקנא דאפי' נטל ידיו יקדש ולפי זה הפי' אפשר דנטל ידיו לא יבדיל. והרב בעל המאור ז"ל פירש דרב לטעמיה דאמר טעם אינו מקדש וכיון דאין נט"י אלא לפת וזה נטל ידיו כמי שטעם דמי. והרמב"ן ז"ל כתב ירוש' דמסייע ליה דגרסי' בפ"ק דשבת גבי ולא לאכול איזהו התחל' אכיל' רב אחא בר חנינא בשם. רב משיטול ידיו רב אחא אמר לקדוש את אמרת ר' בא אמר לברכה את אמרת. רב נסב לידוי רמז חייא ברי' למזוגא בעא מיתן ליה א"ל כבר התחלנו בסעודה והראב"ד ז"ל פי' דכיון דאין נטיל' ידים אלא לפת וזה נטל ידיו כבר גלה בדעתו דפת חביבא ליה וקיימ"ל דחביב עדיף. והלכך לא יקדש על היין אבל מקדש הוא על הפת וכן פירשו הגאונים ז"ל, ואסיקנא דרב גופיה הוה משי ידי' דזמנין דהוה חביבא ליה חמרא ומקדש אחמרא וזמנין הוה חביב' לי' ריפתא ומקדש אריפתא. והכלך בין למר בין למר נטל ידיו יקדש בין אחמרא בין אריפתא ולפיכך נהגו שלא יטול בלילי הפסח עד לאחר קדוש דהתם ליכא למימר זמנין דחביבא לי' ריפתא דלא מצי לקדושא אלא אכסא דארבע כוסות תקנו ונמצא מקדש על שאינו חביב. מיהו ה"מ למקדש גופי' אבל שאר מסובין אי בעו תחילה אי בעי בסוף והוא דנטרי ידייהו מהיסח עד שעת טיבול: