אור ברסלב
מהרם חלאווה על פסחים פרק עשירי - ערבי פסחים › דף קג.

מהרם חלאווה על פסחים· רבנו משה חלאווה

פרק עשירי - ערבי פסחים · דף קג.

דף קב:

ורבא אמר יקנה"ז דכיון דזמן קיימ"ל דאינו טעון כוס אלא אומרו ואפילו בשוק לא מקדים ליה להבדלה וכת' רבינו שמואל ז"ל בסדר הפסח שלו יקנה"ז אבל הדס לא שאם יריח בו גזירה שמא יקטום. אי נמי משום דביום טוב נמי איכא נפש יתירה כבשבת. ותרוויהו ליתנהו דאי משום קטימה היכי דמי אי בתלוש לצורך יו"ט שפיר דמי כדאמרי' במס' ביצה כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח ויהיב לן אלוותא אלותא ואע"ג דחזו לקופיני דנגרי וחציני. ואי במחובר הא קיימ"ל הדס במחובר מותר להריח בו דכיון דלריחא קאי לא אתי למקצייה. וטעמא דנפש יתירה אי ביו"ט נמי איתא נעבד בשמים באפוקי יומא טבא נמי. אלא טעמא דלא עבדינן בשמי' אלא מעונג שלם למלאכה גמורה. ושבת ליו"ט ליכא מלאכה גמורה יום טוב לחול ליכא עונג שלם:

כיון דאמריתו הב ונבריך אתסר לכו למשתי. פירשו הראשונים ז"ל אתסר לכו למשתי בלא ברכה אבל בברכה לכתחילה שפיר דמי דומיא דנמלך דמברך על כל כוס וכוס. ואין לפרש אתסר לכו למישתי ואפי' בברכה עד שיברך ברכת המזון דהא קביל עליה וכדאמרי' בברכו' גמר אסור לאכול דהא אסיקנא התם סלק אתמר ואמרי' נמי לדידן אפי' משחא מעכב אלמא אפי' סלק השולחן ונטל ידיו לא הוי קבלה לאסור בלא ברכת מזון עד שיגמו' לגמרי כמו שהיו רגילין למשוח ידיהן בשמן אפרסמון קודם ברכת המזון. וכי תימא א"כ מאי קאמר להו אתסר לכו למשתי סתמא דמורה ובא היה להן אי נמי דחזא להו לדעתייהו דבעו למשתי בלא ברכה דאי הוו סברי דבעו לברוכי השתא כיון דדעתייהו לברך בהמ"ז אכוס הוו נטרי מלישתי עד לאחר בהמ"ז כי היכי דלא ליפשי בברכת היין. אבל הראב"ד ז"ל פי' בפר' שלשה שאכלו בהא דאמרי' התם ולית הלכתא ככל הני שמעתת' אלא כי הא דאמר רב חייא בר אסי שלש תכיפות הן תיכף לנטילת ידים ברכה דאסור לאכול משנעל ידיו לברכה עד שיברך ברכת המזון והביא ראיה מהא דתלמידי דבי רב דאמר להו אתסר לכו למשתי ופי' הוא ז"ל אתסר לגמרי עד שיברכו ברכת המזון דהא קבילו עלייהו ולזה נוטה דעת הרשב"א ז"ל. והשתא אתי שפיר לישנא דאתסר לכו למשתי. ואע"ג דקיימ"ל דאפי' גמר מלאכול מותר ואפי' משחא מעכב ה"מ גמר בדעתו אבל אמר הב ונברך הא קביל עליה והוי ליה כנטל ידיו ואין לך גמר גדול מזה. ושפיר קא מייתי הכא ראי' דבעי לברוכי אכסא דברכתא דכיון דשמעי' דאתסר לי' למשתי עד דמברך ברכת המזון ודאי הפסק הוי דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר וכדכתיבנא לעיל. והכין נהיגנא כד הוינא בבי רב. מיהו מסתברא דדוקא כדאמר הכי בעל הבית דעליה דידיה רמי גמר הסעודה ודעת האחרי' תלי בדעתיה אבל אמירת שאר בני הסעודה לא הוי קבלה אפי' לנפשייהו וכן דוקא בדאמר על דעת גמר וסליק אבל אי אמר על דרך שאלה מי יברך לא בדא:

דהא יו"ט אחר השבת ואמר רב יקנ"ה. כלומר וקדוש והבדלה אינן מפסיקין לברכת היין ולא היא התם עקיר דעתיה ממשתיא הכא לא עקר דעתיה ממשתיא כולהו כחדא ברכתא היא. וא"ת ודקארי לה מאי קארי לה מאי קא מדמי קדוש לברכת המזון דברכת המזון הוי גמר סעודה ועקירת דעת ודין הוא שתפסוק דומיא דכסוי לר' יהודא אי לאו משום דאפשר דשחיט בחדא ידא וכדאיתא התם בפרק כסוי דם דתרתי בעי' לענין הפסק סלוק וגמר ודלא אפשר למעבד תרוויהו בבת אחת משא"כ בקדוש דאע"ג דמשתי וקדושי בהדי הדדי לא אפשר מ"מ לא הוי גמר וסלוק. ועוד מאי קא מקשה מיקנ"ה לקשי מכל קדוש דעלמא דאינו מפסיק לברכת היין. וכי תימא דהיינו דקא מתרץ ליה התם עקר דעתיה והכא לא עקר דעתיה כלומר עקר דעתיה דהוי גמר דהאיך אפשר דרבא אשי טעה בה כולי האי ועוד דא"כ למה לי' לארוכי וכולהו כחדא ברכתא נינהו דהא קא שני להו שפיר ובכל הספרים גרסי' לה אעפ"י שרבי' שמואל ז"ל לא גריס ליה אלא עקר דעתיה ותו לא. משו"ה יש לפרש דהפסק ברכת המזון לאו משום גמר הוא אלא משום דאחייב לי' להפסיק תאסר באכילה ושתי' כל דמברך משום דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר. והיינו דמדמי לה איקנ"ה ומשום הפסק הבדלה קא נגע בה ולא משום קדוש ומשו"ה לא מקשה מקדוש דעלמא דשאני קדוש דאע"ג דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר מ"מ דעתיה למשתי וכסא בידיה וכבר קדם ברכת היין לקדוש היום וכברכ' אחת אריכתא דמיא. אבל הבדלה שהיא ברכה אחרת ומחוייבת להפסיק בה ומשתא והבדלה בהדי הדדי לא אפשר דמי שפיר לברכת המזון וכי היכי דהבדלה אינה מפסקת ה"נ בהמ"ז ושנינן דלא דמי דבהמ"ז עקר דעתי' ממישתא כלומר על כרחי' ואפי' מברך אכוס משום דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר משא"כ בקדוש דלא עקר דעתי' ממשתי כדפרישית. ואי משום הבדל' כלהו כחדא ברכתא נינהו דאי לאו אפוקי ליכא עיולי ועל דרך זה פירשה הרמב"ן ז"ל. ונמצינו למדין דלא הוי הפסק אלא הפסק מחוייב דזמנו עכשיו בתוך הסעודה ודלא אפשר למעבד תרוויהו בבת אחת בין הוי גמר בין לא הוי גמר. תדע לך דהא כסוי לר' יהודה אין בו עקירת דעת שהרי חיה ועוף לפניו ודעתו על שחיטת שניהם אלא משום דכסוי הראשון הפסק מחוייב עכשיו אי לאו משום דאפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא ולפנינו נצטרך לכלל הזה בענין ארבע כסי ונאריך בה בג"ה:

כי מטא לאבדולי קם שמעי' וקא מדליק אבוקה משרגא אעובדא דר' יעקב בר אבא דאיקלע לבי רבא קאי דהוו יתבי בסעודת' ובמוצאי שבת הוי אלא דאפסיק בה בענין עובדא דאמימר ומר זוטרא משום קושי' דתלמידי דבי רב והדר הדר למלתיה וליכא לפרושי אעובד' דאמימ' ומר זוטרא דהוי לי' למימר כי מטו ולא אעובדא דרב הונא דאיקלע לבי רבא דהא קאמר אייתו לקמי' מאור ובשמים ומאי קאמר בתר הכי קם שמעי' וקא מדליק אלא כדאמרן וכן פירש רבינו שמואל ז"ל. אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רבא אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר פי' משום מאורי האש דבעינן מאורות טובא והכי קיימ"ל למצוה מן המובחר אבל לאו לעכובא

תוכן העניינים

מהרם חלאווה על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה