מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
ליקוטים ממהר"ש
[צח] [מהר"ש הקשה על הא דאיתא בבא בתרא אי בעי רחמי, ואמאי לא בעי רחמי, בשלמא אלישע היה נביא וידע דכבר נגזרה גזירה, אלא ר' יוסף אמאי לא היה מתפלל. וכמדומה לפי דעת מהר"ש מתי שיש רעב ח"ו במדינה שאין לבקש רחמים לבטלו].
[צט] [מהר"י סג"ל הראה בחושן משפט בהלכות שטרות שהשיב האשר"י: המוצא שטר חוב שנפל שיחזיר אף על גב דקיימא לן דלא יחזיר מאחר דהוי אומדנא דעת דודאי פרוע. ובכמה מקומות נמצא בתלמוד דאזלי בתר אומדנא ומנא להו לחכמים, מאב לחכמים שלמה המלך דאמר: תנו לה [את] הילוד החי, ומנ"ל דהיתה אמו, אלא אזל בתר אומדנא.]
[ק] [אמר מהר"י סג"ל דהאלפס והאשירי כתבו: מי שהיו בידו מופקדים שטרות של חבירו אף על פי שפשע בשמירה ונאבדו פטור מלשלם, וכן הוא בתשובת ר"י. ואמר דלא הוי כמיימוני דחייב לשלם דנחשב פושע].
[קא] [אמר מהר"י סג"ל פעם אחת אתא הוא בימי הסליחות - שהיו צריכין לומר זכור ברית - לעיר, והיה הש"צ דשם אבל, שהיה בתוך ז' ימי אבלו. ולא היה שם שום אדם היודע להתפלל כדין. והלך הוא עד עיר אחרת כל הלילה].
[קב] [אמר מהר"י סג"ל אם שואבים מכלי אל כלי ראשון ששאבו עמו מים ככלי ראשון לכל דבר, מלבד דין הגעלה שאין חשוב כלי ראשון להגעיל איסור רק אותו שנתבשלו בו המים, וטעמא במס' ע"ז כבולעו כך פולטו].
[קג] [אמר מהרי"ל דלכך נקרא - אותו האיש - ישו הנוצרי, משום דנוצר ונברא מאשה כשאר אדם ולא הוה אלוה - דלית ביה צורך -, אך אנו משיבין לאומות - למינין - דבא מעיר נוצר].
[העתקתי כתב למורי מהר"י סג"ל, ובעמדי לפניו - לדבר עמו - הנחתי - השלכתי הקולמוס וסכינא דספרא מידי על השלחן, ונפלו יחד כשתי וערב. והרב הרגיש בו קודם שראיתי, ואמר אלי להפרידם. ש"מ דמנהג יפה הוא מאחר דהוא ג"כ הקפיד - והוא הרגיש טרם שהרגשתי - ואף בלי מתכוון -].
[איתא פ' כל כתבי ס"ת שכתבו מין ישרף ואף האזכרות - השמות שבה, דודאי כתבן כולן לשם מינות. ואמר מהר"י סג"ל לכך מותר למחוק את השמות שכותבין המינין - להכעיס - והמשומדים בתוך שתי וערב וסבורים שאין ישראל רשאים למחוק אותן. ואמר א' מן הבחורים - הח"ר מאיר בונא - לפניו: פעם אחת כתב גלח א' שם של ד' אותיות על כתפי - ולא ידעתי מה לעשות - והנחתיו עד שנמחק מאליו -. והשיב הרב דיש חילוק בין גוי למין. דגלח גוי הוא ומנהג אבותיהם בידיהם, ואינם יודעים להטיב ואין מתכוונים למינות, לכן אסור למחוק שם שהוא כותב - בכוונה -, אלא יניחנו למחוק מאליו. אבל המין ודאי - הוא מכיר את רבו - מתכוון - למרוד בו ומתכוון - למינות, אין במכתבו שום קדושה וימחק - בכוונה -].
[אמר - מהר"י סג"ל כשהולכין הגויים למקום ע"ז שלהם ותועים בדרך ואינן שואלין לישראל איזו דרך הישרה, אסור להראותם. אך אם שואלין ידריכם הדרך הישרה מפני דרכי שלום].
[קד] [אמר מהרי"ל שראה במדרש דנקרא יהודה בן בתירא מפני שנתגייר מחמת פרה. שקנה פרה מישראל - בגיותו - ובשבת לא היתה רוצה לעשות מלאכה. בא ושאל הישראל - מה טיבה -, והשיב לו: בהיותה שלי היתה רגילה לנוח בשבת. נטל ק"ו לעצמו: ומה בהמה זו וכו' והתגייר].
[קה] [בחור א' ישב לפני מהר"י סג"ל וראה לבוש יופא - וומש שהגוף היה לבן והבתי זרועיים היו מבגד שחור - מחוברין בתפירה יחד - ושניהן פשתן -. וא"ל מהר"י סג"ל דאסור משום חוקת הגוי, אך יתיר התפירה סביב השיכמה מכל וכל - להפריד בתי הזרועיים מן הגוף - במקום מחובר השחור ללבן - ויחזור ויחברם יחד עם רצועות - מקושר בחוט כיש רגילין - או עם קשרים עשויין מבגד שקורין קנופיל - בלי תפירה - שאז יוכל לסלקם מתי שירצה, דאז אין בו משום חוקת הגויים].
[קו] [כללא דמילתא כל שמפטירין בו נקרא נביא ושאין מפטירין בהן נקרא כתובים, רש"י.
אמר מהרי"ל ספרא הוא חיבור אחד שנתחבר על תורת כהנים ושמו ספרא, וספרי הוא חיבור שנתחבר על ספר במדבר ועל משנה תורה.
כל היכא דכתיב גבי ציצית קרא מהרי"ל מצוייצת על משקל ציצית, ועל שאר מצוות שייך לומר מצויינת ר"ל מקושטת - מסומנין.
אמר מהרי"ל טפח הוא שיעור כמלא סיט, פרש"י פרק האורג סיט הוא הפסק בין אצבע לאגודל - לאצבע כמו שאדם יכול להרחיב - בכחו -].
[קז] [אמר מהרי"ל אסור לעשות קפנדריא אפילו דרך הפלס - החצר שלפני בית הכנסת, כי אף לשם מתפללין הבחורים - ושאר העם - רובם כששוהין לבא לב"ה - והוי - מקדש מעט.
מהרי"ל היה אוסר לשנות שום בנין בב"ה אפילו שלא לסייד מקום הסדקים - ולמלאות הסדקים -.
הבנתי במהרי"ל ביושבנו לפניו ללמוד, ואם הוא מתעטש ואמרו מקצת הבחורים אסותא לא ענה להם דבר, וכן אם הם מתעטשים לא אמר להם אסותא, וטעמא דדברי תורה מרפאים].
סוף הספר