מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות תפילה · הלכות קריאת התורה
בשם יוצר המאורות, דין קריאה וספר תורות
[א] אמר מהר"י סג"ל נראה מה שנוהגין ליכנס כל העם לראות הוצאת ס"ת והכנסה גם אם הם בשאר כל התפלה הולכין בחצר ביה"כ משום דברוב עם הדרת מלך, ונכנסין לכבוד התורה להאדירה בתפארה. ואמר דבא"ח הביא תשובה אחת דמטעם ברוב עם הדרת מלך נוהגין ביש מקומות לקנות הוצאת התורה והכנסה. והק' דבמסכת יומא פרק בראשונה אליבא דר' אליעזר בן יעקב מר סבר במקום שכינה לאו ארח ארעא, פירש"י דמתחזי כמאן דטריחא ליה מילתא. ולית ליה האי סברא ברוב עם הדרת מלך וקי"ל בכל מקום דברי ר"א בן יעקב קב ונקי ר"ל דבריו הן מועטין אבל נקיים הם דהלכתא כוותיה, נמצא דנוהגין נגד ההילכתא. ותירץ דלא קשה כ"כ, דהאי דקאמר ראב"י לאו אורח ארעה ברייתא היא, ולשם לית הילכתא כוותיה נגד מתני' דתנא הוא דאמר ברוב עם הדרת מלך.
[ב] אמר מהר"י סג"ל צריך ליטול ס"ת בזרוע הימין שנא' מימינו אש דת למו (דברים לג, ב). מעשה במגנצא שהוציא ש"צ ס"ת אחר שלא היו רגילין לקרות בה וכבר אמר עליה ותגלה ותראה כו' עד הכל הבו, והרגיש מהר"י סג"ל בס"ת והשתיק את ש"צ, ואמר יודע אני בס"ת זו שאין מוגה וכמה טעות אית בה והצריך להחזירה ולהוציא אחרת, ושתק שליח צבור ונשאר עומד שם עד הובא לו האחרת וגמר הכל הבו כו'.
[ג] נשאל למהר"י סג"ל במקום שאין כהן ויש לוי אם קורין לוי במקום כהן. והשיב אם הלוי מופלג מישראל שבעיר קורין לוי במקום כהן ואם לאו נתפרדה החבילה. ומה שארז"ל היכא דאין כהן דלא קורין לוי, ר"ל דלא יקרא בתורה הלוי לשני כדינו אבל בראשון במקום כהן רשאי לקרות.
[אמר מהר"ש על הא דאיתא פר' האשה שנתארמלה או בחזקת שהוא גדול, דהוא לא ראה שקרא גדול לפני כהן, אך שמע שמה"ר עוזר ז"ל במדינת פאולן היו רגילין בעירו שקראוהו לס"ת בפני כהן אחר שהיה באותו פעם בבית הכנסת.
הוגד למהר"ש איך שפעם אחת קראו אותו לס"ת במקום כהן אף על פי שהיה לוי בב"ה, א"ל שעשו שלא כדין.
אמר מהר"ש שבתו' בברכות כתב שמתי שקורין בתורה אז שאר כל הציבור בלתי אותו שקורא לספר תורה אין לקרא בנחת עם החזן אלא ישתקו וישמעו הקריאה מן החזן. מה שנוהגין העולם לכסות הס"ת בשעת הברכה הראשונה והאחרונה, וכן מהר"י סג"ל נוהג נמי, וכן הניחה מכוסה כשירד ממנה. וברדתו כיסה את פניו בטליתו מעט, וסמך לדבר כתב בפענח רזא ויתן על פניו מסוה, ברדתו מן ההר.
איתמר א"ר יהודה פותח רואה ומברך וקורא, אמר מהר"ש לאחר שקרא יש לו לגלול ואח"כ יברך, והר"ר אנשיל אמר שכתב בתו' שר"י היה נוהג לאחר הקריאה היה מניח טליתו על מקום כתיבת הש' והיה מנשק עליו].
אמר מהר"י סג"ל אבל קורין לתורה בחול אבל לא בשבת דאז נראה כאילו היה לו מעמד קבוע וצריך לנהוג בו דברים שבצינעא. אמר מהר"י סג"ל קורין לתורה אפי' עם הארץ. וכן הסומא, ולא נהגינן כהרא"ש דפסק דהסומא לא יקרא.
פעם אחת טעה הקורא ובירך אשר נתן לנו תורת אמת כו' בתחלה, וגערו בו וחזר והתחיל אשר בחר בנו. וגער בו מהר"י סג"ל שנית והצריכו לחזור ולהתחיל ברוך אתה תחלת הברכה.
[ד] בהפטרה של פרשת החודש כתוב הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב. אמר מהר"ש מכאן נהגו קדמונינו כשקראום לס"ת כשעולים על המגדל דרך פתח אחת יורדים דרך האחרת, ויש יורדים דרך אחוריהם.
אמר מהר"י סג"ל אין להוריד מפה שקורין עליה על המגדל לתת אותה על העמוד שמתפללין עליו פני התיבה. אבל איפכא רשאי דמעלין בקדש ואין מורידין.
[אמר מהר"י סג"ל המפות הקרועין ובלואין שקו' ווימפילש שגוללין בהן ס"ת, אין נכון לגלול בהן עוד, אך יגנזון או יעשו מהן תכריכין למת או יתקנו בהן תכריכין - מפות - אחרים הקרועין. ואמר מהר"י סג"ל שמיחה ביד הנשים שלא - יעשו תפירות פתוחות לנוי באותן המפות, דבמקום התפירה יתגלה הספר - יתפרו הווימפילש פתוחות תפירה מסורגת שקורין אופן נייט, כי מתי שגוללין הס"ת בהן נשאר חלק מקום התפירה. ואמר מהרי"ל - כל ימי תמהתי - שנשגבה פליאה בעיני אמאי אין - מתקנין - מנדבין העם מפות משי לגלול בהן הספר הלא מדובקין לגוף הס"ת יותר משאר המפות העליונות, - שתלויות על הס"ת - ואם משום דחייש שמא יתלכלכו בידי הגולל מאי קפידא הא יכולין לטהרם ולכבסם].
[ה] מהר"י סג"ל הקפיד על העומד למפטיר בשבת ואחיו כבר קרא בתורה משום עינא בישא. ומהר"י סג"ל הוא עמד למפטיר גם אם הוא בעצמו קרא כבר ללוי. וכן היה מורה על שעמד וקרא שביעי שרשאי ג"כ לעמוד למפטיר גם אם לא הפסיק שום קורא אחר בינו.
מהר"י סג"ל בזמן שבנו נעשה בר מצוה וקרא בתורה היה מברך עליו בא"י אמ"ה אשר פטרני מענשו של זה. וכן איתא במרדכי הגדול ברכה זו בשם ומלכות.
[ו] אמר מהר"י סג"ל מי שהיה לו חולי שקורין גיכט או חולי קדחת ונתרפא וקורא בתורה חייב להודות ברכת הגומל חסדים וגו'. ופעם אחת נחלה מהר"י סג"ל ונתרפא וקרא בתורה ושכח לברך הגומל וכבר סיים עליו החזן מי שבירך. וזכר הרב אחריתו וחזר על המגדל אצל הס"ת והיה מברך הגומל בקול רם.
[מהר"י סג"ל מימיו לא נטל עטרה אפילו הרי"ש, רק היו קורין לו עמוד יעקב בן מורינו הרב ר' משה הלוי. אך לבנו הניח העטרה לברכו בן מורינו הרב ר' יעקב הלוי. וכן נהגו החשובים שבעיר אצלו דלא להקראות החבר והניחו לבניהם לומר עליהם בן החבר].
בתוכחות דבסדר בחוקותי קרא ש"צ יעמוד מי שירצה. וגער בו מהר"י סג"ל לקרא אחד מיוחד ככל שאר הפרשיות, דדוקא לתוכחות דבמשנה תורה קורין מי שירצה משום דאינהו נאמרו בלשון יחיד. וראיתי פעם אחת דעלה עני ואביון אחד לקרא באותן תוכחות דבמשנה תורה, וא"ל מהר"י סג"ל מה לך ולצערך הלא כבר בעו"ה נגעו בך התוכחות וכעס עליו שעלה. והיה מנהג במגנצא שהיו מתנים עם שמש ב"ה כששוכרין אותו שאם לא ימצא שום עומד לקרא אל התוכחות שאז הוא יקרא בהן, דמאחר שהוא מושכר לכך אין להקפיד כ"כ.
[ז] מהרא"ק: סוף פרק תמיד נשחט מסיק מקבל את המלא ומחזיר את הריקן. מכאן אמרינן שליח צבור צריך ליטול ס"ת השנייה אשר לא קרא בה עדיין טרם נוטלין מפניו הראשונה לגוללה כדי שלא יהיו ידיו פנויות מן המצוה. ומכאן נמי פסקו במרדכי הגדול שלא ירד הקורא כבר עד יעמוד שם אצל התורה הנקרא לעלות אחריו. כל אימת שצריכין ג' ס"ת כגון ר"ח בשבת בחנוכה וכה"ג וליכא שם רק שנים קורין קריאה השלישית בראשונה שנגללת כבר, ולא קורא באותה שלפניו.
וכתב מחזור ויטרי שיש לומר קדיש אחר ראשונה וקדיש אחר שנייה. ואנו נוהגין כשצריך ג' ס"ת דאין לומר קדיש רק אחר השנייה דהיא משלמת מנין הקוראים. וכ"כ מהר"ם דבכל שחר שקורין בתורה י"ל קדיש לאחר חשבון הקוראין, אבל במנחה בשבת ובמנחה תעניות א"א קדיש רק אחר הכנסת התורה.
כמה הם הקוראין, כתב סמ"ג: בשבת קורין שבעה. ביום כפור ו'. ברגלים ה'. אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן. בראשי חדשים ובחש"מ ד'. במנחה של שבת ושל יום כפור, ובשני וחמישי, ובחנוכה ובפורים בשחרית, ובימי התעניות בשחרית ומנחה, קורין ג', ואין פוחתין ואין מוסיפין עליהן, עכ"ל מהרא"ק.