מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות תפילה
הא לך המנה, הלכות תפלה, מכל ימות השנה
[א] הנהגת מהר"י סג"ל בבה"כ בסוף ימיו. היה משכים לבה"כ ואמר פסוקי דזמרה. כשאמר בשחר שמע ישראל דגבי לפיכך אנחנו היה מסים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, משום שבאותו זמן היה מכוון לקבלת עול מלכות שמים, דרוב פעמים נמשך זמן קריאת שמע שלא בעונתה. לא היה עומד כשאמר הפסוקים לך ה' הגדולה וכו' דויברך דוד. וכשאמר מודים אנחנו לך דבסוף אותן פסוקים היה משתחוה מיושב בפנים נגד מזרח.
כשאמר מהר"י סג"ל שמע ישראל דקריאת שמע הניח ידו על עיניו וכיסם עד סיום כוונת אחד.
בשחר עמד לתפלת י"ח מתי שהתחיל ש"צ תהלה לאל עליון, במנחה כשירד ש"צ לפני התיבה ובערבית כשהתחיל ש"צ קדיש.
חתיכת עץ היה מונח מתחת רגליו בבה"כ להשמר מקור הרצפה. וכשעמד לתפילת י"ח סילקו לצדדין והתפלל י"ח להדיא על עמידת הקרקע גופיה.
[ב] כל סדר התפלה היה מתפלל על פה מלבד תפלת י"ח. החזיק סידור בידו הימין שהי' מתפלל מתוכו ושמאלו היתה תחת הסרבל נתון אל לבו. והיה מנענע גופו מאחוריו לפניו, והיה מכוון ביותר באבות ובמודים. כשהיה אומר ולירושלים וכן בונה ירושלים היה משתחוה למזרח. לא היה מונע לעמוד לתפילת י"ח כששהה לבא לב"ה גם אם היה ברור לו שלא יגיע עם ש"צ למודים. ואם הוא היה מחזיק באלהי נצור וש"צ אמר קדושה או אמן יש"ר, היה עונה עם הצבור ואח"כ סיים אלהי נצור, וכן הוא במרדכי פרק לולב הגזול ובא"ח. אם היה מסיים שמונה עשרה שלו תיכף שיושב ש"צ לתחינה, וכן במוצאי שבת אם פתח ש"צ ויהי נועם ותכף לו סיים מהר"י סג"ל פסיעותיו דאחר י"ח, אז היה נשאר עומד במקומו שפסע שם וכיסה פניו ואמר תחינה. או במוצאי שבת ויהי נועם טרם חזר לישב במקומו כדי שלא יהא נדמה לכלב שב אל קיאו. היה רוקד ג"פ באומרו קק"ק בקדושה, וכשאמר ברוך כבוד היה כורע וזוקף בשם, וכן באמר ימלוך היה כורע וזוקף בשם. לא היה מדבר עם שום אדם כל שעת הקדושה עד שענה אמן בסיום חתימת לדור ודור נגיד. לא היה אומר יהי רצון שעונין על ברכת כהנים ולא אמן על וישם לך שלום.
ביום שני וחמישי גם אם הוא סיים והוא רחום וישב על מקומו, מ"מ המתין עד שנפל ש"צ בתחינה ואז נפל עמו.
[ג] אמר שכתוב ברוקח שאל יגע אדם בשעת תפלה בצואת חוטמו או בצואת אזנו הואיל ומיתקרו אותן הליחות צואה בפרק המקבל. והוא היה נזהר בכך והיה לו סמרטוט בגד פשתן מוכן בסדק החומה בבית הכנסת במקומו ליטול בו ליחות חוטמו ולא נגע בה יד להשליכו ארצה כמנהג. ולפעמים נטלו בכנף סרבלו וניערו ארצה ושפשפה ברגליו.
היה נזהר מאד לומר קרובץ, והיה כועס על הבחורים שהיו לומדין בבה"כ תוס' או שאר דברים בשעה שאמרו הצבור קרובץ, והם לא שמו לבם לומר אותם. היה רגיל לשאת עמו ספר ארבעה טורים לבה"כ, והיה לומד בו כל זמן שמאריך ש"צ בניגונין, או בשעת קדושה וקדיש. אמנם כשאמרו ציבור קרובץ היה נזהר לומר ג"כ עמהם. וכן בשעת קריאת התורה בשבת היה לו חומש שעיין מתוכו אחר הקורא, ולא היה לומד אפילו בין גברא לגברא.
כשהגביהו התורה לגלול היה משתחוה נגד הכתב ואמר וזאת התורה וגו'. וכשהכניסה לתיבה הלך ממקומו שהיה יושב בצד דרום של מנורה והלך אחריה ללותה עד אצל המנורה. [כשהיה אומר בעלינו לשבח להבל וריק היה מקיא - פעם אחת כמו שנוהגין העולם -].
כשיצא מבה"כ היה הולך ועומד אצל המנורה. ומשתחוה למזרח ואמר מה שאמר והלך עד פתח בה"כ בפנים והיה משתחוה ויצא כמי שנוטל רשות מרבו ויצא. לא היה עומד לא לקדיש לא לברכו, אך כל קדיש שתפשו מעומד נשאר עומד עד שסיים אמן יש"ר.
[ד] היה רגיל להיות לו נר שעוה דולק בכל יום בבה"כ בשעת תפלה. וגם היה לו נר שעוה מיוחד לשבת. ואם נשאר לו חתיכה מנר שבת במוצאו היה מחזיקו והיה מדבקו על גבי נר החול כשצריך לכך. [ולא היה מספיק את עצמו - בסליחות דימים נוראים - מן הנרות הקטנים של בית הכנסת, רק היו מיוחדים משלו כשהיה צריך להם].
מנהג ריינוס שמקדשין ומבדילין על היין בבה"כ והוא היה רגיל לקנות אותה המצוה לתת אותו היין לבית הכנסת.
[ה] כשהיה מתפלל עם בחורים בחדרו אחר חזרת ההלכה היה מדליק שם נר אחד קטן של שעוה. ואם שהה עם החזרה סמוך לצאת הכוכבים מ"מ היה מתפלל תפלת המנחה. ומייתי ראיה מפרק כל כתבי א"ר יוסי יהי חלקי עם מכניסי שבת בטבריא, ר"ל מתוך שישבו בין ההרים ומחשכי להו מבעוד יום. וממוצאי שבת עם יושבי צפורי, ר"ל שישבו בראש ההרים. אלמא בני טבריא אם גם החשיך להם בין ההרים מ"מ אחורי ההרים עוד היום גדול ועדיין לא עבר שעת מנחה. ואמר שקבלה היה בידו מרבו המובהק מהר"ש. וש"צ שהיה להם אז התפלל י"ח דמנחה בקול רם, וכלם התפללו עמו. רק צוה לאחד מהן שהוא לא יתפלל עדיין כדי שיענה אמן אחר ש"צ, או יקרא אחד מבני העיר שהתפלל כבר והוא יענה. פעם אחת בערב ר"ח האריך עם החזרה סמוך לשקיעת החמה, ואמר אל הבחורים אל תאריכו במשא ובמתן ולמהר להתפלל ולומר יעלה ויבא ולקבל ר"ח כי כבר קיבלו הציבור בבה"כ, ואם נאחר ביותר נראה כעשינו עצמנו אגודות. פעם אחת איחר לבא לבה"כ במנחה בשבת עד שכבר קראו בתורה, וקידם את עצמו והתפלל י"ח עם הצבור ואח"כ קרא הפרשה.
[ו] אמר דמנהג דיליה כשהשכים ללמוד קודם עלות השחר וכן בימי סליחות דימים הנוראים, אז היה אומר ברכת נטילת ידים, ואשר יצר, ואלהי נשמה, דכולהו כברכה אחת ולכך אין פותח אלהי נשמה בברכה משום דסמוכה לחברתה. וברכת לעסוק בדברי תורה והערב נא, ואשר בחר בנו, ואח"כ יברכך ה' כו', ואלו דברים שאין להם שיעור כו' כי יש בכל אלו מדרש, מקרא, משנה, ותלמוד. ואח"כ רשאי ללמוד כל חשקת נפשו. אבל בני אדם העומדים ממטתם כשיאיר היום ונכנסין מיד לבה"כ לא יאמרו בבית כלום. ע"כ מנהגי מהר"י סג"ל בבה"כ.
[ז] מהר"י סג"ל היה מצוה לש"צ גם אם לפעמים אשר סיימו פסוקי דזמרה ולא היה שם תיכף מנין עשרה, אז יהא הוא יושב במקומו ולא ישיח שיחה בטלה, וגם אם ישתהה חצי שעה ויותר מ"מ יאמר ישתבח. וטעות הוא ביד המתחילין קדיש ומבטלין ישתבח בשהייה מועטת.
[... ונשתהה אח"כ ביותר טרם יצטרף [יתוסף] מנין עשרה, ואח"כ כשיצטרפו ירד לפני התיבה, מ"מ יתחיל ויאמר ישתבח. וטעות הוא ביד ההמון שמדלגין ישתבח - בשהיה מועטת - ומתחילין קדיש אם אין שם מנין בתיכף - אחר סיום פסוקי דזמרה, - אך יזהר ש"צ בעצמו שאל ישיח דעתו בשיחת חולין - אחר סיום ויושע עד בהורידו פני התיבה - וישאר יושב במקומו ולא יזיק ההפסק גם חצי שעה או יותר].
אמר מהר"ש דכל התפלה לדידן קרויה אחת מן ישתבח עד סיום ובא לציון, לפיכך כשהתחילו אפי' ישתבח במנין והלך אחד מהן ופיחת המנין יכולין לגמור ולומר קדיש וברכו והכל. ועל היוצא ופיחת המנין נאמר ועוזבי ה' יכלו (ישעיה א, כח). ואמר מעשה בעיר עני"ש שהתחילו במנין ונפחת ולא רצו לסיים בלא מנין וטעות הוא בידם. וכן הוא בסמ"ג ובמיי' על כל דבר שצריך עשרה.
[ח] אמר מהר"י סג"ל ששאלוהו על נער הנעשה בן י"ג שנה בשבת אם רשאי להיות ש"צ בליל אותו שבת. והשיב גם אם מהר"ם עשה סניף את שלא הגיע למצוה עדיין לזמן ברכת המזון עמהם לא קיימא לן הכי. ואף אם מוסיפין בע"ש מחול על הקדש, הני מילי על קדושת היום מוסיפין אבל לא שייך להוסיף על ימי הנער, ומאחר דאנו מתפללין בע"ש מבעוד יום לא יהא הוא ש"צ. ואמרו לפניו שנוהגין במדינת זקסן שהנערים נעשין ש"צ חדש אחד קודם שנעשו בני י"ג שנה, ואמר דלא נהגינן הכי.
[ט] אמר מהר"י סג"ל דלכך כופלין כל הנשמה כו' משום דאיתמר יהי חלקי עם גומרי הלל בכל יום, ר"ל שמסיימין ספר תהלים שנתייסד בהללויה. והשתא אם לא יכפול פסוק האחרון לא נראה כמסיים, וכן במחזור ויטרי. ומטעם זה נמי כופלין ה' ימלוך לעולם ועד אחר סיום ויושע. עוד טעם אחר דכופלין ה' ימלוך משום דבסדר בשלח מן פ' קריעת ים סוף מפסוק ויהי באשמורת הבקר עד ה' ימלוך יש שם י"ח אזכרות של שם ארבע אותיות והם עולין במנין בין הכל ע"ב אותיות נגד ה' שבעים ושתים. ובפסוקי דזמרה מתחילין מויושע ונחסר ארבע שמות מן הפסוקים דקודם ויושע. ולכך כופלין ה' ימלוך ומוסיפין עוד פסוק כי לה' המלוכה כו' שיש בה שמות להשלים המנין, והחמישי אינו מן המנין רק מפרש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וכן במחזור ויטרי.
[י] אמר מהר"י סג"ל גם העומד מלימודו לתפלה צריך לטהר ידיו טרם יתפלל. [פרק קמא דשבת איתא רמי פוזמקא ומצלי, אמר מהר"י סג"ל האידנא אין אנו חוששין לכך ויורדין פני התיבה - בשוקיים - יחיפים בלתי בתי שוקיים, דסמכינן על שאנו מלובשין סרבלין - ומלבושין - ארוכין לכסות הרגליים, אבל בימיהם היו הולכין ערטלאין - בלא סרבלין - ובגדים קצרים וחששו - והיו צריכים לכסויי רגליהם -]. [נשאל מהר"י סג"ל אמאי אין חוזר ש"צ תפילת י"ח דערבית בציבור כמו שאר כל י"ח - למנחה, - והשיב משום דתפילת ערבית רשות כדאיתא בברכות - ולא חוזרין מפני טורח הציבור].
מה שאנו מזכירין בתפלה שעירי ר"ח ודרגלים והא אינן באים רק לכפר על טומאת מקדש וקדשיו ואינו נמצא בגלותינו. עיין לעיל בהלכות יום כיפורים ותמצא.
שכח יעלה ויבא הן בתפלה הן בברכת המזון, אמר מהר"י סג"ל דצריך לחזור בכל פעם מלבד בערבית לפי שאין מקדשין החדש בלילה.
[אמר מהר"י סג"ל תיקנו לומר אתה חוננתנו - הבדלה - בתפילה באתה חונן סמוך לתיבת "בינה" ולא סמוך לחתימה שהוא לאחר תיבת "והשכל", וסמכו דבריהם משום דבינה ר"ת בשמים יין נר הבדלה].
אמר הא דאמר לא ישב בטל תוך ד' אמות של תפלה היינו דוקא יושב אבל עומד רשאי.
[יא] אמר מהר"י סג"ל מי שאיחר לבא לבה"כ שכבר התחיל שליח צבור תפלת י"ח והוא עומד לתפלת י"ח שלו והגיע ש"צ למודים והוא עדיין לא הגיע, אז אם הוא מחזיק באמצע אחד מן הברכות ישחה עצמו עם הצבור כדי שלא יהא נראה ככופר אך לא יאמר מאומה דדי לו בשחייה לחוד. אך אם הוא מחזיק בסוף אחד מן הברכות אז לא ישחה, דלא תיקנו לשחות בסוף הברכות רק באבות והודאה, רק שם יפסוק וישתוק כל זמן שצבור עונין מודים כו'.
מי שאיחר בערב שבת במנחה לבא בה"כ עד שאומר ש"צ ברכו, מ"מ הוא יתפלל י"ח דחול למנחה דאם הצבור קבלו שבת הוא לא קבל.
אמר מהר"י סג"ל דרש"י גורס השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש, ורקח גורס במקדש. ואמר שכן הוא עצמו הגיה בסידור שלו כרקח.
[יב] אמר מהר"י סג"ל כשש"צ יושב ליפול בתחנה יהא אחוריו לצד דרום ופניו לצפון, ויהא סומך ונופל על צד ימין. וכן במיי', דאז נמצא כפיפת ראשו לצד התיבה. ואם יושב להפך ומיסב על הימין צריך להיות נוטה מן התיבה ולא מיסתבר, ואמר במיימון סימן וימינו תחבקני.
ואמר המתפלל בחצר בה"כ כל זמן שפתח בה"כ פתוחה נופל ומכסה פניו כשאומר תחנה. ואם הפתח נעולה יאמר תחנה בלתי כסוי עינים דאז לא מצי לקיים ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה'.
[יג] אמר מהר"ש דכך נוהגין דעד אחר ד' שעות ביום אנו קורין ק"ש בברכותיה ואפי' אם הזיד ולא קרא מקודם. אבל אחר מכאן אם הזיד ועבר ולא קרא אז יאמר פסוקי דזמרה וישתבח ותפלת י"ח אבל ק"ש בברכותיה לא יאמר. (אף) [אבל] אם נאנס שלא קרא יכול לקרוא בברכותיה אף לאחר ד' שעות כל היום כולו. לפיכך הקוברים מתים נוהגים לקרוא ק"ש בברכותיה לאחר ד' שעות כל היום משום דמחמת אונס העבירו.
[יד] שאלו למהר"י סג"ל על קדיש יתום שהיו שם שלשה אחין ואחר. ושאל האחר אם יפיל גורל נגד כולן או כנגד אחד מהן ויפטר מכולן, והשיב דצריך להגריל נגד כל אחד ואחד דזכות אביהן עומד לו שזכה לבנים הרבה.
ואם אבלים ח"ו בעיר ואירע למי שהוא לומר קדיש יתום יום שמת אביו, יכול לומר פעם אחת ואין האבל יכול למחות ואפי' הן הרבה. ואם אין שם אבלים אומר כל ג' קדישים של אותו שבת על אב או אם. והנכרי יש לו דין בקדיש יתום כמו בן העיר והעני כעשיר, קטן כגדול, ע"ה כתלמיד חכם. ואם היתום קטן מקרין לו מלה במלה. והעומד תוך ל' יאמר כל הל' שלו, ושעברו לו ל' שלו אינו יכול למחות ולומר אפי' פעם אחת. ואם יש שהגיע יום פטירת אביו יאמר פעם אחת גם בתוך שלשים של זה.
הלכות נשיאות כפים
השם אל ארך אפים, יחננו בברכת נשיאות כפים
[טו] אמר מהר"י סג"ל שראה בחמיו מה"ר משה נויאמרק כ"ץ שהי' עושה כאשר כתב הג"ה במיי' דכהן הנושא כפיו יגביה הימנית ע"ג השמאלית וע"פ הקבלה כן הוא. ואמר שנראה לו שגם חמיו לא עשה הדבר כתקנה דהיה מגביה יד ימינו כ"כ עד שנתפרדה לגמרי מיד שמאלו וכן לא יעשה. רק יניח אצבעות הימין על אצבעות השמאל כדי שלא ישבר החלון דבעינן ה' כוים, דכתיב מציץ מן החרכים (שיר השירים ב, ט) ר"ל ה' חרכים.
ואמר דיזהרו הכהנים שלא לדבר מאומה עד ירדו מדוכנן, גם אם הורידו כפיהם. ויזהרו ליטול ידיהם אחר שנעלו מנעליהם טרם יאמרו הלל מפני הטינוף, עיין לעיל בהל' יום כפורים. אמר כהן אבל לא ישא כפיו.
[טז] [שאלו ממהר"י סג"ל מי שאיחר תפילת ערבית סמוך למטתו, ואם עומד מק"ש ומתפלל אם צריך לחזור ולקרא ק"ש שנית לפני מטתו. והשיב לפרש"י פשיטא דלא צריך, ואף לפר"ת לא צריך דק"ש דקודם תפילה עולה לכאן ולכאן. ואמר דחייב אדם לקרא ק"ש קודם מטתו גם כשישן בצהריים ביום. וכן מסיק פ"ב דשבועות ר' יושע סדר וגני ופרש"י בהלך לישן ביום. אך לא יברך ברכת המפיל חבלי וכו' ולא ויהי נועם, רק ק"ש ושאר דברים הסדורים שם בשבועות].
[יז] [אמר מהר"י סג"ל אין פורסין פעמיים בשחר על שמע בפתח ב"ה, והבא לפרוס שנית גוערין בו. והפורס יאמר חצי קדיש - וברכו - וברכת יוצר עד חתימת יוצר המאורות, וכן במיימון. אבל במנחה יכולין לומר חצי קדיש בפתח ב"ה כמה פעמים שירצו רק שיהא בכל פעם אחד שלא שמע קדיש עדיין - מעיקרא. - ואמר דכתב באורח חיים דנוהגים שעומד הפורס - על שמע - מבחוץ אצל פתח ב"ה כדי שלא להטעות ש"צ. ואמר דתמוה לו השתא כשאין מנין עשרה בחוץ אצל הפורס היאך יצטרפו העומדים בפנים אליהן, וגם אפילו - אם - עומד הפורס תוך הפתח תחת המשקוף מ"מ איכא גיפופים ממנו מבפנים ומבחוץ, והיאך יצטרפו אליו, ודו"ק].
הלכות קריאת התורה
בשם יוצר המאורות, דין קריאה וספר תורות
[א] אמר מהר"י סג"ל נראה מה שנוהגין ליכנס כל העם לראות הוצאת ס"ת והכנסה גם אם הם בשאר כל התפלה הולכין בחצר ביה"כ משום דברוב עם הדרת מלך, ונכנסין לכבוד התורה להאדירה בתפארה. ואמר דבא"ח הביא תשובה אחת דמטעם ברוב עם הדרת מלך נוהגין ביש מקומות לקנות הוצאת התורה והכנסה. והק' דבמסכת יומא פרק בראשונה אליבא דר' אליעזר בן יעקב מר סבר במקום שכינה לאו ארח ארעא, פירש"י דמתחזי כמאן דטריחא ליה מילתא. ולית ליה האי סברא ברוב עם הדרת מלך וקי"ל בכל מקום דברי ר"א בן יעקב קב ונקי ר"ל דבריו הן מועטין אבל נקיים הם דהלכתא כוותיה, נמצא דנוהגין נגד ההילכתא. ותירץ דלא קשה כ"כ, דהאי דקאמר ראב"י לאו אורח ארעה ברייתא היא, ולשם לית הילכתא כוותיה נגד מתני' דתנא הוא דאמר ברוב עם הדרת מלך.
[ב] אמר מהר"י סג"ל צריך ליטול ס"ת בזרוע הימין שנא' מימינו אש דת למו (דברים לג, ב). מעשה במגנצא שהוציא ש"צ ס"ת אחר שלא היו רגילין לקרות בה וכבר אמר עליה ותגלה ותראה כו' עד הכל הבו, והרגיש מהר"י סג"ל בס"ת והשתיק את ש"צ, ואמר יודע אני בס"ת זו שאין מוגה וכמה טעות אית בה והצריך להחזירה ולהוציא אחרת, ושתק שליח צבור ונשאר עומד שם עד הובא לו האחרת וגמר הכל הבו כו'.
[ג] נשאל למהר"י סג"ל במקום שאין כהן ויש לוי אם קורין לוי במקום כהן. והשיב אם הלוי מופלג מישראל שבעיר קורין לוי במקום כהן ואם לאו נתפרדה החבילה. ומה שארז"ל היכא דאין כהן דלא קורין לוי, ר"ל דלא יקרא בתורה הלוי לשני כדינו אבל בראשון במקום כהן רשאי לקרות.
[אמר מהר"ש על הא דאיתא פר' האשה שנתארמלה או בחזקת שהוא גדול, דהוא לא ראה שקרא גדול לפני כהן, אך שמע שמה"ר עוזר ז"ל במדינת פאולן היו רגילין בעירו שקראוהו לס"ת בפני כהן אחר שהיה באותו פעם בבית הכנסת.
הוגד למהר"ש איך שפעם אחת קראו אותו לס"ת במקום כהן אף על פי שהיה לוי בב"ה, א"ל שעשו שלא כדין.
אמר מהר"ש שבתו' בברכות כתב שמתי שקורין בתורה אז שאר כל הציבור בלתי אותו שקורא לספר תורה אין לקרא בנחת עם החזן אלא ישתקו וישמעו הקריאה מן החזן. מה שנוהגין העולם לכסות הס"ת בשעת הברכה הראשונה והאחרונה, וכן מהר"י סג"ל נוהג נמי, וכן הניחה מכוסה כשירד ממנה. וברדתו כיסה את פניו בטליתו מעט, וסמך לדבר כתב בפענח רזא ויתן על פניו מסוה, ברדתו מן ההר.
איתמר א"ר יהודה פותח רואה ומברך וקורא, אמר מהר"ש לאחר שקרא יש לו לגלול ואח"כ יברך, והר"ר אנשיל אמר שכתב בתו' שר"י היה נוהג לאחר הקריאה היה מניח טליתו על מקום כתיבת הש' והיה מנשק עליו].
אמר מהר"י סג"ל אבל קורין לתורה בחול אבל לא בשבת דאז נראה כאילו היה לו מעמד קבוע וצריך לנהוג בו דברים שבצינעא. אמר מהר"י סג"ל קורין לתורה אפי' עם הארץ. וכן הסומא, ולא נהגינן כהרא"ש דפסק דהסומא לא יקרא.
פעם אחת טעה הקורא ובירך אשר נתן לנו תורת אמת כו' בתחלה, וגערו בו וחזר והתחיל אשר בחר בנו. וגער בו מהר"י סג"ל שנית והצריכו לחזור ולהתחיל ברוך אתה תחלת הברכה.
[ד] בהפטרה של פרשת החודש כתוב הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב. אמר מהר"ש מכאן נהגו קדמונינו כשקראום לס"ת כשעולים על המגדל דרך פתח אחת יורדים דרך האחרת, ויש יורדים דרך אחוריהם.
אמר מהר"י סג"ל אין להוריד מפה שקורין עליה על המגדל לתת אותה על העמוד שמתפללין עליו פני התיבה. אבל איפכא רשאי דמעלין בקדש ואין מורידין.
[אמר מהר"י סג"ל המפות הקרועין ובלואין שקו' ווימפילש שגוללין בהן ס"ת, אין נכון לגלול בהן עוד, אך יגנזון או יעשו מהן תכריכין למת או יתקנו בהן תכריכין - מפות - אחרים הקרועין. ואמר מהר"י סג"ל שמיחה ביד הנשים שלא - יעשו תפירות פתוחות לנוי באותן המפות, דבמקום התפירה יתגלה הספר - יתפרו הווימפילש פתוחות תפירה מסורגת שקורין אופן נייט, כי מתי שגוללין הס"ת בהן נשאר חלק מקום התפירה. ואמר מהרי"ל - כל ימי תמהתי - שנשגבה פליאה בעיני אמאי אין - מתקנין - מנדבין העם מפות משי לגלול בהן הספר הלא מדובקין לגוף הס"ת יותר משאר המפות העליונות, - שתלויות על הס"ת - ואם משום דחייש שמא יתלכלכו בידי הגולל מאי קפידא הא יכולין לטהרם ולכבסם].
[ה] מהר"י סג"ל הקפיד על העומד למפטיר בשבת ואחיו כבר קרא בתורה משום עינא בישא. ומהר"י סג"ל הוא עמד למפטיר גם אם הוא בעצמו קרא כבר ללוי. וכן היה מורה על שעמד וקרא שביעי שרשאי ג"כ לעמוד למפטיר גם אם לא הפסיק שום קורא אחר בינו.
מהר"י סג"ל בזמן שבנו נעשה בר מצוה וקרא בתורה היה מברך עליו בא"י אמ"ה אשר פטרני מענשו של זה. וכן איתא במרדכי הגדול ברכה זו בשם ומלכות.
[ו] אמר מהר"י סג"ל מי שהיה לו חולי שקורין גיכט או חולי קדחת ונתרפא וקורא בתורה חייב להודות ברכת הגומל חסדים וגו'. ופעם אחת נחלה מהר"י סג"ל ונתרפא וקרא בתורה ושכח לברך הגומל וכבר סיים עליו החזן מי שבירך. וזכר הרב אחריתו וחזר על המגדל אצל הס"ת והיה מברך הגומל בקול רם.
[מהר"י סג"ל מימיו לא נטל עטרה אפילו הרי"ש, רק היו קורין לו עמוד יעקב בן מורינו הרב ר' משה הלוי. אך לבנו הניח העטרה לברכו בן מורינו הרב ר' יעקב הלוי. וכן נהגו החשובים שבעיר אצלו דלא להקראות החבר והניחו לבניהם לומר עליהם בן החבר].
בתוכחות דבסדר בחוקותי קרא ש"צ יעמוד מי שירצה. וגער בו מהר"י סג"ל לקרא אחד מיוחד ככל שאר הפרשיות, דדוקא לתוכחות דבמשנה תורה קורין מי שירצה משום דאינהו נאמרו בלשון יחיד. וראיתי פעם אחת דעלה עני ואביון אחד לקרא באותן תוכחות דבמשנה תורה, וא"ל מהר"י סג"ל מה לך ולצערך הלא כבר בעו"ה נגעו בך התוכחות וכעס עליו שעלה. והיה מנהג במגנצא שהיו מתנים עם שמש ב"ה כששוכרין אותו שאם לא ימצא שום עומד לקרא אל התוכחות שאז הוא יקרא בהן, דמאחר שהוא מושכר לכך אין להקפיד כ"כ.
[ז] מהרא"ק: סוף פרק תמיד נשחט מסיק מקבל את המלא ומחזיר את הריקן. מכאן אמרינן שליח צבור צריך ליטול ס"ת השנייה אשר לא קרא בה עדיין טרם נוטלין מפניו הראשונה לגוללה כדי שלא יהיו ידיו פנויות מן המצוה. ומכאן נמי פסקו במרדכי הגדול שלא ירד הקורא כבר עד יעמוד שם אצל התורה הנקרא לעלות אחריו. כל אימת שצריכין ג' ס"ת כגון ר"ח בשבת בחנוכה וכה"ג וליכא שם רק שנים קורין קריאה השלישית בראשונה שנגללת כבר, ולא קורא באותה שלפניו.
וכתב מחזור ויטרי שיש לומר קדיש אחר ראשונה וקדיש אחר שנייה. ואנו נוהגין כשצריך ג' ס"ת דאין לומר קדיש רק אחר השנייה דהיא משלמת מנין הקוראים. וכ"כ מהר"ם דבכל שחר שקורין בתורה י"ל קדיש לאחר חשבון הקוראין, אבל במנחה בשבת ובמנחה תעניות א"א קדיש רק אחר הכנסת התורה.
כמה הם הקוראין, כתב סמ"ג: בשבת קורין שבעה. ביום כפור ו'. ברגלים ה'. אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן. בראשי חדשים ובחש"מ ד'. במנחה של שבת ושל יום כפור, ובשני וחמישי, ובחנוכה ובפורים בשחרית, ובימי התעניות בשחרית ומנחה, קורין ג', ואין פוחתין ואין מוסיפין עליהן, עכ"ל מהרא"ק.