מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות פורים
קול בשיר נרים, לסדר הלכות פורים
[א] פורים קטן שחל במעוברת בט"ו באדר הראשון חל פעם אחת בששי בשבת, ובמנחה יום ה' שאל ש"צ את מהר"י סג"ל אם לומר תחינה, ואמר שמן הדין אין לומר תחנה. אך זכור הוא לו שנוהגין לומר תחנה במגנצא וכן עשו. ואמר מ"מ ישובים שאגפיה אין לומר תחנה באותה לילה. ובששי שחרית לא היו אומרים תחנה ולא למנצח. ובשבת שהוא שושן פורים קטן אין מזכירין נשמות וא"א צו"צ. פעם אחת חל פורים קטן ביום א' ובשבת היו אומרים צו"צ. וביום שני בשבת דשושן פורים קטן לא היו אומרים תחנה, כי אם אל ארך אפים.
הג"ה ממהרא"ק: פורים קטן באדר ראשון מעוברת י"ל למנצח ואין נופלין בתחינה. ואף בפורים שושן קטן אין נופלין, ואין אומרים צו"צ. וראיתי כתוב שפעם אחת חזן היה בווינא בפורים קטן ולא אמר למנצח בב' ימים, והזכיר גדול שהיה באותו פעם בבה"כ. וגם באותו קובץ ישן ראיתי כתוב שפעם א' היה בקרימז"א וכמו כן לא אמרו למנצח בשני ימים הללו. ויש טעם כמ"ש לקמן על ט"ו דאדר השני, עכ"ה.
[ב] תענית אסתר הוא ערב פורים י"ג ימים לאותו אדר שחל בו פורים. ואם פורים ביום א' מקדימין התענית דלא פורענותא הוא. ובע"ש אין קובעין לכתחלה תענית כדי שלא להרבות תחנונים מפני כבוד שבת. לכן מקדימין עוד ליום חמישי שהוא י"א אדר ההוא. ואומר סליחות בתפלת י"ח ואלו הן: "אתה האל עושה פלא", "אתה האל עושה פלאות", "אדם בקום עלינו", פזמון "במתי מספר". חטאנו "האר פניך" והוא תמצא באמצע "אוילים מדרך". במגנצא אומר תחנון "עינינו לך תלינו" אחר שנפלו לתחנה, שומר ישראל. אל ארך אפים גם אם לא ביום שני וחמישי. וקורין בוקר וערב ויחל הפטרה דרשו במנחה. פעם אחת חל פורים ביום א' והיה חתונה בפ' זכור, אז היו אומרים סליחות בתענית אסתר אבל לא תחינות. בק"ק פראנקפורט אומרים אופן ואלהיכם דמילה.
[ג] אמר מהר"י סג"ל אין להגיד ההלכה אל הבחורים בתענית אסתר וסמך לדבר אין אסתר מגדת. וכשתענית אסתר מוקדם לה' לא חש והגיד. וכן כשאירע ביום ד' הגיד בו ביום משום דביום ו' אין להגיד דהוא שושן פורים וע"ש ואין פנאי. ואמר דהוא סבר טעמא דאין מגידים מתוך שטרודים לעשות בצורכי פורים, כדרך שאין הולכים בישיבה בערב שבת משום טורח לכבוד שבת. והיכא דישנן בחורים פנויים דאית להון מטריחים אחרים לצורכן אין להקפיד שמגידין ההלכה בתענית אסתר.
[ד] במנחה כשהולכים לבה"כ נותנין מחצית השקל ומעות פורים. ואמר מהר"י סג"ל דכל בן עשרים שנה ומעלה חייב במחצית השקל, והוא ל"ד הלי"ש וסימן והדל לא ימעיט ממחצית השקל (שמות ל, טו). במגנצא הוא עולה לשוה ג' פהמוש. והנותן שקלו צריך ג"כ ליתן מעות פורים שהם ג' מחציות המדינה. וראיתי שם שבעלי כיסים ויש מן הבינונים נתנו מחצית השקל. ואת מחצית השקל החזיקו לסייע בו אל העולים לארץ הצבי לשם שמים, ומעות פורים היו חולקים מיד באותו פורים לעניים כשאר צדקה. ובמקום שאין מנין יכול להחזיק מעות פורים לתת לאיזה מקום שירצה.
[ה] ומתפללין מנחה וערבית מבעוד יום כמו בשאר לילות, ואין אומרים תחנה. ואומר בערבית על הנסים אף טרם שקראו מגילה. וממתינים עד הלילה, ועומד הקורא ומברך לפניה ג' ברכות מש"ז, ולאחריה האל הרב כו'. לאחר קריאת המגילה אומר הציבור אשר הניא עד בכל דור ודור. וחוזר הקורא ומתחיל בקול רם שושנת יעקב עד גמירא ומסיים הקורא להודיע שכל קויך כו' עד חרבונה זכור לטוב, ואתה קדוש. ואם מוצאי שבת אומר קדיש שלם לפני המגילה ע"פ הרוקח ואחריה ויהי נועם. וכן השיב מהר"י סג"ל בתשוב' וז"ל: נהגינן כסדר רוקח דגומר קדיש שלם קודם קריאת מגילה במוצאי שבת כשאר השנים, ואחר הקריאה מתחיל ויהי נועם וסדר קדושה ויתן לך, ודלא כראב"ן שכתב שלא לומר ויהי נועם אף על גב דבס' אגודה כתב כוותי', עכ"ל.
[ו] הג"ה מהרא"ק: כשחל פורים באחד בשבת מקדימין ומתענין ביום ה' שלפניו משום דמתענין ומרבין סליחות, ואם עושין בששי לא היו יכולים להרבות תחנונים מפני טורח כבוד שבת, והואיל ונדחה עד יום ששי ידחה עד חמישי. אנו ממתינים עד הלילה לקרא המגילה.
מעות פורים כל מקום שיש שם מטבע קבוע נוטלין ג' מחצית מאותה מטבע ונותנים אותה למעות פורים ולא מחצית של מטבע אחרת. ובמקום שאין שם מנין יכול לעכב מעות פורים דשלו לעצמו וליתן במקום שירצה, עכ"ה.
[ז] בלילה אחר אשר הניא יאמר ש"צ ואתה קדוש, א"א ובא לציון שאין גאולה בלילה. ואם חל פורים באחד בשבת לאחר י"ח קדיש שלם וקורא מגילה ואומר ויהי נועם, עכ"ה. יש בהג"ה, שמעתי בשם ה"ר אליעזר אין זיי"ן בויהי נועם לפי שז' שבתות בשנה אין אומרים אותו, לכך כשחל פורים במוצ"ש אומר ויהי נועם ויתן לך כבימי חנוכה דמאי שנא האי מהאי. י"א שגם ביום מברך על המגילה אחריה. ביום א"א אשר הניא וא"א למנצח. זה הכלל כל יום חול שקורין בו הלל א"א למנצח חוץ מפורים שחרית, אף על פי שא"א הלל א"א למנצח משום שבמקום הלל קורין המגילה.
הג"ה: אם חל פורים ביום א' א"א צדקתך בשבת בערבו כ"ש אם חל י"ד של אדר הראשון בשבת שא"א צו"ץ וכן אם ר"ח ביום א' א"א צו"ץ, עכ"ה. ביום שני אומר על הנסים. אנו לא נוהגין לומר על הנסים רק ג"פ ערבית שחרית מנחה, ואין נופלין, ואפי' רש"י כתב דא"א למנצח ואל ארך אפים לפי שנא' את שני הימים האלה (אסתר ט, כז), וכתיב ימי משתה ושמחה (שם, שם כב).
[ח] הג"ה: מי שקורא לחולה וליולדת צריך לברך לפניה ולאחריה אף על פי שיצא כבר ידי חובתו בב"ה, דאמר בר"ה כל הברכות אף על פי שיצא מוציא חוץ מברכת יין והלחם שהן ברכת הנהנין. ואפי' במקום שאין שם מנין יכול אחד לפטור כולן אפילו את היודעים אותם, מכ"ש אם אחד יודע והשאר אין יודעין שאז קורא להם והם יוצאין, כדאמרינן סופר מברך ובור יוצא. ואם ירצו כולם קוראין לעצמם אם יודעים, עכ"ל במהרא"ק.
[ט] פורים הוא י"ד אדר ואינו חל רק באחד דימי אגה"ו, ואומרים קרובץ ויאהב. אחר י"ח חצי קדיש ומוציאין ס"ת וקורין בסוף בשלח ויבא עמלק לשלשה לכל אחד ג' פסוקים. וגם אם אין פוחתים בתורה לקרא מעשרה פסוקים הכא כיון דסליק עניינא אין לחוש, וכ"כ באגודה. ואחר תפלת י"ח אומר חצי קדיש וקורין בס"ת פרשת עמלק ומחזירין. ועומד הקורא למגילה ומברך שתים לפניה.
אמר מהר"י סג"ל דמהר"ם כתב דהקורא יברך ג"כ בשחר זמן בחשאי בשעה שהציבור עונין אמן. וא"א אשר הניא ביום רק ברכת האל הרב ולהודיע, ואח"כ פותחים אשרי יושבי ובא לציון. מהר"י סג"ל היה לובש בפורים את קטא ומטרונו שרגיל בהן ללבוש בשבת.
[י] אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ופירש"י לבסומי כלומר להשתכר. ושאלתי את פי מהר"י סג"ל אם כן צריך להשתכר ביותר, והשיב אלי דהכי פי' דברוך מרדכי וארור המן הם עולין בגימ' בשוה. ובקל ישתכר אדם דטועה לכוון מניינם, ואמר שכן הוא בספר אגודה. ואמר מהר"ש שכתב באבי העזרי דוקא מצוה לבסומי ולא חיובא.
[יא] מילה אירע בפורים ואמר מהר"י סג"ל למול אחר קריאת התורה קודם המגילה, ואמר שכן הוא במנהגות מהרא"ק למול בפורים לאחר קריאת התורה ולא זכר לו סמך. ואמר חתנו הח"ר קאפמן סמך דבמגילה נאמר ליהודים היתה אורה וגו' (אסתר ח, ט), להכי מלין מעיקרא להיות גם התינוק בכלל יהודי. ואמר מהר"י סג"ל סמך משום דכתיב אורה ושמחה וששון, ואורה זו תורה שנא' כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו, כג). שמחה וששון זו מילה שנאמר בה שש אנכי על אמרתך (תהלים קיט, קסב). נמצא דנסמך המילה לתורה. בק"ק פראנקפורט מלין אחר קריאת מגילה לפי שאין דבר מצוה דוחה מקרא מגילה, אלא מת מצוה בלבד. והיו קורין שם הנער מרדכי. ומהרי"ל היה סנדק לתינוק, וכשהיה נימול לא היה שם מפה ללפף בה רגלי התינוק כמו שרגיל אחר המילה שלא יתקלקל. וצוה מהר"י סג"ל ליטול מפה שגוללין בה ס"ת, ואמר שגם יריעה דס"ת גופה מותר ללפף בה מפני פיקוח נפש אם לא היה שם דבר אחר, ואמר דיטהרו המפה אח"כ ולהחזירה לב"ה דלא פקע בזה קדושתה ויתנו דבר להקדש שלא ליהנות מיניה בחנם.
[יב] מנהג הוא לפתוח איגרת המגילה ולכפול יריעה על יריעה לקיים בה האיגרת הזאת. וכן השיב מהר"י סג"ל בתשובה. וכשהיתה מגילה לפניו לעיין בה אחר החזן לא הקפיד והניחה כרוכה. וכן הבנתי בו שלא היה מקפיד להכות המן כמנהג. פעם אחת פתח הקורא ברכת האל הרב אחר הקריאה טרם שכרכו איגרת המגילה, וגער בו מהר"י סג"ל והשתיקו עד שכרכו איגרת המגילה לכרך אחד והניחו לפניו ואז חזר והתחיל ובירך. וכן הלשון בסמ"ג חוזר וכורכה ומברך.
אמר מהר"י סג"ל נוהגים נוסח ברכת האל על פי הרוקח: בא"י אמ"ה הרב את ריבנו וכו' עד החתימה בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. ומה שכתוב בסידורים עוד פעמים האל לא נהגינן רק פעם אחת בסיום הברכה כדפרישי'. ובסימני א"ז ובסימני אשר"י כתב האל בכל פעם ופעם.
[יג] אמר מהר"י סג"ל דברוקח אמר טעמא דחמש מאות איש צריכין להיות בנשימה אחת עם שמות הרשעים משום דעשרת בני המן היו שרי חמשים על אותן חמש מאות איש. אמר מהר"י סג"ל מעשה במגנצא פעם אחת שהפסיק הקורא שלא הספיק לומר שמות הרשעים בנשימה אחת. והצריכוהו חכמי העיר לחזור לראש המגילה, וזה היה טורח ציבור בחנם דהיה די לו לחזור לחמש מאות איש.
אמר מהר"י סג"ל שמקובל היה בעיניו מנהג של הר"ר שלום כ"ץ ש"צ כשהיה מגיע לומר בלילה הוא נדדה, אז היה מרים קול קריאתו ביותר ממה שעשה עד עתה, ומסתבר מנהגו משום דשם התחלת גאולת אסתר.
[יד] בפ"ק דמגילה צריך למימתחי' וי"ו דויזתא. אמר מהר"י סג"ל יש מפרשים להאריכה בכתיבתה. והאשר"י פסק להאריך בנגינתה, וכן מהר"י סג"ל היה נוהג להאריך בנשימה וי"ו דויזתא כשהיה קורא. גמ' פרק הקורא למפרע אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב, ואמר מהר"י סג"ל דהלכתא הכי והכותב איגרת המגילה צריך להוציא מפיו כל אותיות שהוא כותב.
שאלו למהר"י סג"ל אמאי אין שום שם במגילת אסתר, והשיב משום דנתנה ליכתב למלכי מדי ופרס והם יכתבו לשם אלהותם. אמר מהר"י סג"ל חרבונא הוא היה אליהו, לפיכך אנו אומרים חרבונא זכור לטוב משום דזכור לטוב הוא אליהו.
[טו] אמר מהר"י סג"ל שמנהג אושטרייך שבפורים מתפללים מנחה גדולה ואוכלין סעודת פורים אחר חצות היום והולכין ואוכלין כל הלילה, דאם סועדין מקודם היה להן שעת מנחה שעת שכרות ותפלת שכור תועבה. וכן ראיתי באיגרא ממהר"ר נתן ובנו הר"ר ליזר ושאר לומדים שהיו מתפללין מנחה מעיקרא וערבית אחר סעודה בחצות הלילה.
[ופסק מהר"י סג"ל דהמושך סעודתו לתוך הלילה מ"מ יאמר על הנסים בברכת המזון שלו, אף על גב דכתב הרא"ש דאין צריך אז להזכיר על הנסים. וכן מי שמושך סעודה שלישית בשבת תוך הלילה יאמר רצה והחליצנו בברכת המזון שלו, כל זמן שלא התפלל ערבית שהבדיל בה].
אמר מהר"י סג"ל שטוב לשלוח מנות פורים דוקא מיני מאכל או משתה, ודוקא בשר או דגים מבושלין, שכן משמע פ"ק דביצה דלבית שמאי לא מתקרי מנות בענין אחר.
[טז] אמר מהר"י סג"ל שכתב במיי' שעושין למגילה עמוד אחד לכורכה עליו כדרך שעושין שנים לס"ת, משום דס"ת גוללין לאמצעיתא צריכה שנים ומגילה נגללת מראשה לסופה די לה באחד. והעיד על חמיו מה"ר משה נאוימרק שהיה לו עמוד אחד למגילה שלו. ואמר מהר"י סג"ל יש לישב המנהג שאין נוהגין כן, משום דאית למ"ד מגילת אסתר לא נתנה לכתוב ע"י הנבואה ולא מיתקרי ספר, וראיה דאין אנו נזהרים מליגע בה ערום כמו בס"ת, דכל הנוגע בה ערום נקבר ערום בלא מצוה, ר"ל בלא אותה מצוה.
[יז] אבל בפורים היה מה"ר שלומיל ז"ל והלך מהר"ש אצלו, והגיד אליו מה"ר שלומיל איך שמה"ר יונה הורה לו לילך ולשמוע קריאת המגילה ולחזור אח"כ לאבילתו. ושלוח מנות הי' מקיים מה"ר שלומיל באבילתו, עיין במיימון ותמצא דעות. וכן הורה מהר"י סג"ל אך אמר אם יוכל האבל לקבץ אליו עשרה להתפלל לו ולקרא לו המגילה הרי זה משובח. אמר מהר"י סג"ל על המת בפורים או בשושן פורים א"א צדוק הדין ולא קדיש דרבנן.
הג"ה במהרא"ק: אבילות נוהג בר"ח בחנוכה ובפורים ובדבר זה שוין רבי' גרשום ומיימון וס"ה. שלא מנו חכמים ימים שאין אבילות נוהג בהן אלא שבת ורגלים ור"ה וי"כ אבל ר"ח וחנוכה ופורים לא מנו. ומהר"ם הנהיג ברוטנבורק לאבל שינעול מנעליו וילך לב"ה לשמוע מגילה ערבית ושחרית, ובצאתו יחזור לאבילתו. אבל הוא חייב לשלוח מנות לב' או לג' בני אדם כי הוא חייב בכל המצות. וכן העיד עליו בספר פרנס, ולא כא"ח שהעיד על מהר"ם שאמר שלא לנהוג אבילות בפורים. מי שמת לו אביו בפורים לשנה הבאה לא יניח מלשלוח מנות, ובאותו פורים שולח לעניים בשר או מעות רק לא תפנוקין שהם עשויין לשמחה. וכל דבר שמחה לא ישלח וגם לא ישלחו לו אחרים, ע"כ הג"ה במהרא"ק. ראיתי בק"ק פראנקפורט באחד שמת לו מת ג' ימים קודם פורים, והורו לו הגדולים לנהוג כל דין ז' בפורים רק בעת קריאת המגילה הלך לבה"כ, ולאחר הקריאה חזר לאבילתו, וכן פסק ר"ג מ"ה בהלכות שמחות במרדכי ובפ"ב דמגילה.
[יח] אמר מהר"ש למ"ד שלא לעשות מלאכה בפורים אסור ג"כ לכתוב בשני ימי פורים דהוי נמי מלאכה. ומהר"י סג"ל היה כותב תשובות על שנשאל אליו וכותבם על הסעודה של פורים כשישב בשלחן.
אמר מהר"ש שכתב בשכל טוב הא דלא עבדי' פורים באדר הראשון דהיינו חדש שנים עשר כאשר כתב במגילה, היינו כדי לקרב גאולת אסתר לגאולת מצרים. ואתא כמ"ד פ"ק דמגילה קורין אותה באדר השני ואמרי' מסמיך גאולה לגאולה טפי עדיף. כתב בשכל טוב אסתר היה בת ע"ה שנה במעשה דפורים, כי הדסה בגי' ע"ד ושנה אחת יליף ג"כ התם מקרא. ואומר שמעולם לא היה אדם שהיה בו חן וחסד רק אסתר. ולכך אומרים בפיוט האדרת החן והחסד לחי עולמים, ואף על פי שהיה באסתר זה היה לפי שעה.
בפורים נתן מהר"ש חלת דבש שקורין לעקו"ך קודם סעודה, ואמר לברך עליו שהכל דדובשא עיקר כמחזור ויטרי.
תמיה נשגבה בעיני מהר"ש מאין ההיתר לקרא ליולדת ולחולה המגילה בי"ג באדר, דדוקא לבני הכפרים מקדימין ולא בעיירות. נ"ל שאמר לקמן דלדידן ליכא שום הקדמה אפי' לבני הכפרים. ותירץ מהר"ש שהיה כיוצא לדרך שקורא אפי' מתחילת החדש. ואמר מהר"ש היכא שאפשר לקרות בלילה שאין לקרות כלל ביום. וממה נפשך אי חולה שיש בו סכנה רשאי לאכול בתענית אסתר מה איכפת ליה להמתין בקריאת המגילה בזמנה בלילה, ואי לית ליה סכנה אך בכה"ג שיוכל לסבול התענית נמי אין נפקותא כ"כ בהקדמה לכך יאחרנה, עכ"ל.
[יט] ואדר (ב') הוא החדש י"ג והוא הסמוך לניסן בשנת עיבור והוא ז' פעמים במחזור קטן דלבנה, והן שנת גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט. ואינו רק שני ימים ר"ח לעולם, ויום שני שלו רק באחד דימי בדו"ז. ומתי שיהא השנה שיחול עושים פורים קטן בי"ד ימים לאדר הראשון ודינו לעיל דאין שינוי בו רק משתה ושמחה. וסדר ארבע פרשיות מתחילין באדר שני. וכן פורים ומגילה וכל דיני פורים. וכשמברכין אלו שני חדשים אותה השנה בבית הכנסת קורין לראשון אדר הראשון ולשני אדר השני, וכן כותבין בגיטין כתובות ושטרות. ולפעמים תקופת ניסן מוקדמת להיות באדר הב' הסמוך לניסן, והוא בשנת ג"ח י"א י"ט למ"ק.
עד כאן מסודר ספר זה לפי חדשי השנה. דבכל חדש מבואר מנהגיו איש על דגלו באותות. הי לך המנה מכאן ואילך שאר הלכות.