מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות טבת, שבט, אדר
[א] טבת, לפעמים ר"ח שני ימים, והוא בשנת ב"ש ג"ב ה"ש ז"ש הן פשוטות הן מעוברות, וכן בשנת ה"ב פשוטה. ולפעמים הוא יום אחד, והוא בשנת ב"ח ז"ח הן פשוטות הן עיבור, וכן בשנת ה"ח מעוברת. ור"ח שלו, שמונין ממנו אינו חל רק באחד דימי אבגד"ו. והתקופה נופלת בו, ולפעמים מאחרת עד חדש שבט, והוא בשנת ששי י"ז למחזור קטן.
בעשרה ימים לטבת מתענין תענית ציבור. והוא צום עשירי דקרא (זכריה ח, יט) שהוא בחדש העשירי לניסן. כי בו סמך מלך בבל אל ירושלים להחריבה. ואומר ש"צ סליחות בשמונה עשרה, אלו הן: אבן הראשה, אדברה וירוח לי, אום קרואה חבצלת, פזמון: אבותי כי בטחו, חטאנו. אודה על פשעי. במגנצא: חטאנו, אבותינו כי רבו, ואחר ואתה צדיק אומר איך מכל אומות, תחנון, כנסת ישראל. וקורין בקר וערב ויחל (שמות לב, ג), ומפטיר דרשו (ישעיה נח, ו) במנחה. בשחר, שומר ישראל, א - ל ארך אפים גם אם לא יום שני וחמישי.
[ב] שבט הוא מלך, משום דבחמשה עשר בו הוא ראש השנה לאילנות. והוא חל בכל יום מאחד ימי השבוע, מלבד א' ו'. ובחמשה עשר בו אין אומרים תחינה. במגנצא ובורמיישא אומר תחינה. בק"ק פראנקפורט א"א תחינות בחמשה עשר בשבט, אבל אומרים למנצח ובערב אומרים תחינה, ואם חל בשבת אין מזכירין נשמות. במגנצא ולפעמים בו התקופה כדפי' לעיל.
[ג] אדר, לעולם הוא שני ימים, ואין השני אשר הוא ראש מניינו אינו חל אלא באחד ימי בדהו"ז, הן בשנת פשוטה הן בעיבור. ובכל שנת פשוטה עושין פורים באדר. ושתי פרשיות שהן שקלים וזכור לעולם קודם פורים. ושתי פרשיות שהן פרה והחדש לאחר פורים. ואומר בכל פרשה יוצר וזולת וקרובץ. במגנצא גם אופן בכל פרשה.
לפעמים מפסיקין בין פרשה לפרשה פעם אחת, פירוש שבאותו שבת מדלגין הפרשה עד שבת הבא, ולפעמים מפסיקין פעמיים.
דע לך שאין ר"ח אדר הסמוך לניסן לא חל שני שלו אלא באחד מימי זבד"ו, לפיכך סימן ההפסקות: ז' ט"ו, ב' ו', ד' ד', ו' בי"ו. פירוש אם חל יום שני דר"ח הנז' ביום ז', אז ט"ו בו הוי הפסקה, ואם ביום ב' ו' בו הוי הפסקה, ואם ביום ד' ד' בו הוי הפסקה, ואם ביום ו' אז הוי שני הפסקות אחת ב' בו ואחת י"ו בו. וכן אמר רב אחא בר חנינא, אין מפסיקין בין פ' פרה לפ' החדש, רק בין ראשונה לשנייה ובין השנייה לשלישית. וסימן בין כוסות הללו ישתה, בין שלישי לרביעי לא ישתה, עכ"ה. ואם השנה מעוברת עושין סדר הפרשיות בחדש אדר השני, וכן פורים. ובאדר הראשון עושין פורים קטן המבואר דינו לקמן. ודיני הד' פרשיות כבר כתוב (לעיל) [לקמן].
דיני ד' פרשיות
מנהגים שרשיות, מארבע פרשיות
[ד] כל הארבע פרשיות אומר במגנצא קדיש שלפני ברכו בניגון קדיש של יום טוב.
פרשת שקלים במגנצא ובוורמיישא מתחילין לומר הכל יודוך באורך במשך ניגון, והולכין לומר כן כל ימי הקיץ עד שבת חול המועד דסוכות. ובשאר מקומות מתחילין למשוך בשבת הגדול, ופוסקין שבת הראשון דסליחות ימי הנוראים.
פרשת שקלים חל כ"ט אדר הראשון, וממחרת היה ר"ח, והיו מפטירין בן שבע שנים (מלכים ב' יב, א - יז) ולא מחר חדש (שמואל א' כ, יח - מב). והא לך סדר קריאת התורה לד' פרשיות: פרשת שקלים קורין למפטיר בס"ת שנייה מריש סדר כי תשא (שמות ל, יא) עד על נפשותיכם (שם, טז). ואם הוא ר"ח מוציאין ג' ס"ת וקורין בחד ו' מענייני דיום, לשביעי בס"ת שנייה: וביום השבת ובראשי חדשיכם (במדבר כח, ט - טו), קדיש. למפטיר בשלישית מסדר כי תשא כדלעיל. ומפטיר דשקלים דסליק קריאתה לבסוף והוא: בן שבע שנים.
ואומרים יוצר וזולת דפרשה ואופן דר"ח. ואם חתונה באחת הפרשיות אומר פיוט יחדיו קודם ברכו, יוצר דפרשה אופן דחתונה דהיינו שביבי שלהבת, זולת הפרשה ובסיומא כראות חתן כו' בזולת דחתונה. מנהג בק"ק פראנקפורט כשחל חתונה בהפסקה אומרים של הפסקה. חילוקי הפטרות בחתונה באחת הפרשיות, עיין (לעיל) [לקמן]. הג"ה מהרא"ק: מילה שחל באלו הפרשיות, פר' שקלים או פר' זכור או פר' החדש, אז אומר אופן וזולת וגאולה של מילה והשאר אשר שייך לאותו שבא מענייני הפרשיות. עיין במגילה פר' בני העיר במרדכי ובא"ז ובמיי' בהלכות תפלה פי"ג. אם בא פ' שקלים או פ' החדש בשבת דר"ח, אומר יוצר של פ' ואופן לך אלים דשבת ור"ח. לעולם שבת של הפסקה אומר יוצר אור זרוע, ובהפסקה שנייה אומר יוצר אורות מאופל. וכשאין שני הפסקות אומר בשבת דלפני שבת הגדול, עכ"ה. כל ארבע פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צו"צ. כל ימי ניסן א"א תחינה, אך אומרים אא"א. ובשבת אין מזכירין נשמות ואין אומרים צו"צ.
[ה] כתב רש"י למה קורין פ' שקלים סמוך לר"ח אדר, היינו כמו ששנינו באחד באדר משמיעין על השקלים. ולמה קורין פרשת זכור קודם פורים, כדי להקדים זכירה לעשייה ותהא זכור סמוך למפלתו של המן. ומנין שצריכין לקרות, שכן ארז"ל זכור יכול בלב, ת"ל לא תשכח הרי בלב אמור, מה אני מקיים זכור, ר"ל בפה. למה קורין בג' פרה אדומה, שכך אמרו חכמים שואלין בהלכות פסח קודם הפסח ל' יום. ולדידהו שום אדם לא היה עושה הפסח עד שיזה ויטהר, לפיכך קורין פרה אדומה בשבת שלישי שהוא הל' טהרות והזיות מטומאה לטהרה, ומתוכה למדו ישראל לטהר עצמם לפני הפסח כדי שיעשו פסח בטהרה. ברביעי פ' החדש ור"ח ניסן עניינו של יום הוא. א"ר לוי בשם ר' ירמיה ב"ח בדין היה שיקדים פר' החדש לפר' פרה אדומה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשנייה בו נשרפה הפרה, אלא קודמין טהרתן של ישראל, דתניא בנבלתם לא תגעו, ר"ל ברגל שכל ישראל חייבין לטהר עצמן ברגל.
אמר מהר"ש שאומר' ויעש חירום לפ' אלה פקודי לשבת (שפרשת) [ש]בין פ' שקלים לפ' זכור ושני פסוקים מן ותשלם, משום דהוי גמר מלאכות. ולא אמרינן כל ותשלם ולא ויעש חירום, דא"כ לא משכחת לה שאומרים ויעש חירום, אבל ותשלם אפילו אם אין אומרים אותה בכאן תמצא שאומרים אותה בסוכות בסוף.
[ו] פרשת זכור, קורין למפטיר בשנייה בשלהי סדר תצא (דברים כה, יז - ט) זכור את אשר עשה לך עמלק. ומפטיר בשמואל (א טו, ב - לד) כה אמר ה' צבאות פקדתי. פרשת פרה, קורין למפטיר בס"ת שנייה סדר חקת (במדבר יט, א - כב) מתחילה עד תטמא עד הערב. ומפטיר ביחזקאל (לו, טז - לח) בן אדם. פרשת החדש, קורין למפטיר בס"ת שנייה בסדר בא (שמות יב, א - כ) החדש הזה לכם עד תאכלו מצות. ומפטיר ביחזקאל (מה, טז - מו, יח) ולעם הארץ. ואם הוא ר"ח בראשון באחד לחדש (יחזקאל מה, יח). הסדר כמו שפירשתי לעיל בפ' שקלים כשהיא בר"ח, הכא נמי לא שנא.
כשחל שבת בין פרשת חדש לשבת הגדול, אומר אורות מאופל ליוצר. והיינו מתי שאין שני הפסקות דוקא. פרשת החדש ור"ח ביחד, אומר יוצר דפרשת החדש וזולת דשבת ור"ח. ומוציאין ג' ס"ת, בראשונה קורין ו' לעניינא דיומא, לשביעי בשנייה וביום השבת ובראשי חדשיכם (במדבר כח, ט - טו), אומר קדיש למפטיר, בשלישית החדש הזה לכם, ומפטיר בראשון באחד לחדש.
חלוקי הפטרות
[ז] מהרא"ק: אין מזיזין ארבע הפרשיות בהפטרתן ממקומן כי הם מפורשין בגמרא דידן. ומהאי טעמא אם חל חתן באלו ד', אין להפטיר של חתן כי אם אלו. ואלו הן: בן שבע, פקדתי, בית ישראל, בראשון בא' לחדש. וכן אם חל חתן ור"ח אז מפטיר בדר"ח דהוא כתוב בפסיקתא, וכן מחר חדש ושל חתן אינו מפורש בשום מקום. הג"ה: זה הכלל שוש אשיש דחתן דוחה כל הפטרות, חוץ מדר"ח ומחר חדש וחנוכה וד' פרשיות נו"ע אר"ק שד"ש, שאין שום הפטרה דוחה אותם. ואם ר"ח אלול אירע בשבת פ' ראה אז מפטירין השמים כסאי וכן מחר חדש, וא"צ (להצטרף) [לצרף] עניה סוערה עם רני עקרה לפרשת תצא. הג"ה: אבל השמים כסאי ומחר חדש אינה כתובה בגמרא (מהא) [והא] דאמר סוף פרק בתרא דמגילה ר"ח אב שחל בשבת מפטיר חדשיכם ומועדיכם, כתב המרדכי והרא"ש וס"ה דאנן לא נהגינן הכי, אלא נוהגין להפטיר [שמעו] דבר ה' שהיא מסימן דש"ח, דתלתא דפורענותא ע"פ הפסיקתא. וכן משמע קצת בא"ז דפריש תרין ותלתא טעמא כשחל ר"ח אלול בשבת שמפטיר השמים כסאי, וכאן ליתא הני טעמי. וכ"כ בהג"ה מיי' פ"ג דהלכות תפלה משום ס"ה דמפטיר שמעו דבר ה'. מיהו בסוף הג"ה כתב וז"ל: אמנם אנו נוהגין להפטיר השמים כסאי כמו שאר ר"ח. אכן באגודה פסק להפטיר שמעו כמו רוב רבותינו. וכן הנהיג מהר"י סג"ל נמי.
מעשה פעם אחת חל חתן בפ' שקלים ור"ח באותו שבת, והורה ר' יעקב להפטיר בן שבע שנים כנגד שקלים ממה שקרא המפטיר. בשבת הגדול מפטיר וערבה לה' מנחת (מלאכי ג, ד - כד). ויש רוצים שאין להפטיר וערבה אלא בשבת שחל שבת הגדול בערב פסח.
[- ואני המלקט בתר ליקוטי - בימי מהר"י סג"ל לא ראיתי שום חילוק, כי לעולם היו מפטירין בשבת הגדול רק מסדר הפרשה שחל בה].
אם חל חתונה בשבת שירה מפטירין ודבורה אשה נביאה (שופטים ד') ולא שוש אשיש, וכן נוהגין בווינא, ועיין הטעם במרדכי הגדול פ' בני העיר. לעולם אם הפטרה של חתן ושל פרשה בחד נביא, מפטיר של פ' ומקצת שוש אשיש. מתי ששני פרשיות מחוברות מפטירין בשל שנייה, (לבד) [חוץ מ]אחרי וקדושים דאז מפטירין בשל אחרי הלא כבני כושיים, [ולא] דהפטרה קדושים ויהי דבר ה' [כי] היא מדברת מתועבת ירושלים, מרדכי ואגודה.
הג"ה במהרא"ק: אמר רב הונא ר"ח שחל באחד בשבת אז מפטיר מחר חדש. וא"ת מ"ש דר"ח אדר ור"ח ניסן דחל בא' בשבת דאין מפטירין מחר חדש. וי"ל מפטירין בשקלים דיהוידע דמוכחת דבאותו שבוע יהיה ר"ח אדר, וכן הפטרה בראשון באחד לחדש מוכחת דבאותו שבוע יהיה ר"ח ניסן, עכ"ל מרדכי פ"ג דמגילה. הג"ה: וכ"כ התוס' ס"פ כל שעה בד"ה אבל עושה אותו תכריכין למת וז"ל: ואנו מפטירין השמים כסאי וכן בפסיקתא, עכ"ל. דהפסיקתא לא איירי בר"ח שחל בשבת, אלא בהא פליגי על תלמוד דידן דלא מפטיר חזון ישעיהו אלא בשבת שלפני ט' באב, ודו"ק.
ר"ח אב שחל בשבת, מנהג הוא באשכנז אז [ש]מפטירין סימן דש"ח ושל השמים כסאי בטילה. ר"ח אלול באחד בשבת אין מפטירין מחר חדש, ועיין בא"ז פרק בני העיר ותבין טעמא דכולהו, הטעם דוקא שבת ור"ח אז מדלגין ענייה סוערה ומפטיר השמים כסאי, לפי שהוא בנחמות ישעיה, אבל מחר חדש בספר שמואל דאין בה שום נחמות אין לנו לשנות הסדר, וכ"כ במרדכי הגדול שראה כן הלכה למעשה, כן ראיתי בתוס'. וכתב בא"ז פ' בני העיר דאין דוחין אחד מאלו הפטרות דש"ח נו"ע אר"ק מפני חתן, ע"כ [לשונו מהר"א קלויזנר]. וז"ל מרדכי: נהגו רבותינו שבוורמיישא ושבמגנצא דשבת שיש בו נישואין דחל בשבת של אחת הפרשיות [או שבת ר"ח או שבת ערב ר"ח, אגודה] דוחין הפטרה דחתן ומפטיר בפרשיות, וכן בשבת דנחמתא והם נו"ע אר"ק שד"ש, וכן באגודה מפטיר דנחמות משום דכולהו שמחה הן מנחמו ואילך, ועוד דסדרן כתוב בפסיקתא כדפי' לעיל. וכן נהג מהר"י סג"ל.
אמר מהר"י סג"ל כשידוע שנקבע נישואין להיות על שבת פ' כי תצא, אז יהיו נזהרין מקודם לכן לשבת [פ'] ראה לחבר עניה סוערה עם רני עקרה, כדי שיהיה שבת דסדר תצא פנוי להפטיר שוש אשיש לנישואין, ודוק בו במרדכי פ' בני העיר. חתונה בשבת דחנוכה, עיין לעיל במאי מפטירין.