מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות חנוכה
[א] חנוכה הוא לעולם כ"ה כסליו ר"ל חנו כה. ויום ראשון חל בכל אחד דימי שבוע מלבד ביום ג'.
מנהג מהר"י סג"ל שהדליק נרותיו מיד כשיצא מבה"כ כי אמר מצות נר חנוכה משתשקע החמה. ועוד הואיל דבני ביתי דרים בבית אחד אם אני מאחר שוב לא יהיו אצלי ועכשיו הם באים אצלי לשמוע הברכה ולראות הדלקתי. כי הרב הנז' היה דר בבית לבד עם הבחורים אצל בית אשתו הרבנית ובניה עמה בביתה. ולא היה נהנה מנכסי אשתו בחייה פרוטה ולא היה סועד עמה. רק פרנסי המדינה היו מספיקין לו נכסים להספיק בהן לומדי ישיבתו. ומחיית הרב לגופו הרוב היה שכר שדכנות שהיה כותב ושולח מכתב ידו בכל המדינה לזווג בתולות ונערים, כי כל הארץ היו מקשיבים לו ונתקיים בו התפארותו של איוב (איוב כט, כא - ב) לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי, אחרי דברי לא שינו ועלימו תטוף מלתי.
[ב] והתחיל בהדלקתו בצד שמאל, והיה פונה ומסיים בצד ימין, לקיים כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. ואמר שהקשה אליו דודו מה"ר יעקב גלהויזין מנין דין זה. דהא דאמר בגמרא כל פנות כו' נאמר על שעשה המצוה דרך הילוכו. כגון גבי זריקת הדם שהיה כ"ג עולה בכבש בדרום ופונה לו לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית כו', דאחוריו היה לצד הפתח ופניו כלפי שכינה במערב. אבל העומד במקומו ועושה מצוה מנלן דיפנה לימין. ואמר דתירץ לו ג"כ מעבודת כ"ג במסכת יומא ס"פ הוציאו לו דאשכחן דעמד במקומו וזרק דרך ימינו.
[ג] היה תוחב השמש למעלה מכל הנרות, וסימן לשום שפלים למעלה. עוד סימן שרפים עומדים ממעל לו, ר"ל ל"ו נרות חנוכה מלבד השמשים שמדליקין בהן הם השרפים יעמדו ממעל הל"ו. הנרות של חנוכה עם השמשים הם מ"ד כמנין ל"ב ח"ד ר"ל בשעת ההדלקה צריך שיכוין ל"ב ח"ד לא"ל אח"ד, ר"ת ח'יוב ד'ליקה ל'כבוד ב'ורא. הדליק על שמן זית. והניחם למטה מעשרה מצד השמאל לכניסת חדרו דהיה לו מזוזה בימין דכולן מצוה מן המובחר. ולא התחיל בהדלקה עד שסיים כל הברכות.
[ומדליקין לילה ראשונה בהכנסת יום כ"ה שני נרות ומוסיפין בכל לילה נר אחד עד בליל אחרון מדליקין ט' נרות. ומברכין בא"ה אמ"ה אקב"ו להדליק נר של חנוכה. בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. שהחיינו. ואחר ההדלקה אומר: הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות - אשר - שעשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים, הנרות הללו קדש - הם - ואין לנו רשות להשתמש - לאורן - בהן זולתי לראותם - בלבד - כדי להודות - ולהלל - לשמך על נפלאותיך - ועל נסיך - ועל ישועתיך. ויש בו ל"ו תיבות כמניין כל הנרות של חנוכה לבד השמשים ועם השמשים הם מ"ד, וסימנך נ"ח מ"ד למראה, ר"ל נ"ח נר חנוכה הם מ"ד וכולם יהיו למראה נס דווקא].
[ד] ש"צ מדליק נר חנוכה בבה"כ (בעוד) ביום טרם שאמר והוא רחום דערבית. ובערב שבת שמש העיר הדליק' טרם באו העם לבה"כ, אולי ש"צ קיבל השבת בביתו. ובמ"ש מדליק ש"צ בסיום כל התפלה טרם הבדיל בבה"כ על הכוס. אמר שיעור הנר לדלוק חצי שעה. נשאל למהר"י סג"ל מי ששכח ולא הדליק נר חנוכה מאי דיניה, והשיב יכול להדליק כל הלילה עד עלות השחר. ותו אין לו תקנה דביום אין להדליק דשרגא בטיהרא מאי אהני ולא הוי פירסום נס.
[ה] מתפללין על הנסים בהכנסת חנוכה בתפלת ערבית וכן במהרא"ק. נשאל למהר"י סג"ל מי ששכח על הנסים מאי דינו, והשיב אף על פי שראבי"ה כתב דחייב לחזור שאר רבותינו פסקו שלא לחזור אא"כ שזוכר קודם סיום הברכה, כגון בתפלה שנזכר קודם ולך נאה להודות, בברכת המזון טרם שיסיים על הארץ ועל המזון. בא"ח מסיק גם אם אמר ברוך אתה ועדיין לא אמר ה' ונזכר צריך לחזור. ואמר מהר"י סג"ל דנראה לו אף אם נזכר אחר סיום הברכה רק שעדיין לא התחיל ברכה שלאחריה צריך לחזור.
[ו] ראיתי נרות חנוכה דב"ה לא היו תחובים כסדר אך אחד היה נכנס ואחד יוצא. ואמר מהר"י סג"ל לשמש העיר לזוקפם ולתוחבם בשוה שלא יהו נראים כמדורה. וכשהרבו הנרות שצריך ש"צ להעכב בהן טרם הדליקם אז לקח שמש העיר את השורף מיד ש"צ והדליק היתרות וש"צ חוזר למקומו ומתפלל.
[ז] בערב חנוכה שחרית נופלין. ערבית אין נופלין. ממנהגי מהרא"ק: גומרין הלל כל שמונת ימים ימי חנוכה וא"א בהן לא תחינה ולא למנצח ולא אל ארך אפים. בשבת מדליקין נר חנוכה ואח"כ דשבת דאם מדליק של שבת ברישא לא מצי לאדלוקי דחנוכה אח"כ מאחר שיקבל שבת. במ"ש מדליקין נר חנוכה וא"א צו"צ, ואומר ויהי נועם ויתן לך. ומדליקין נר חנוכה ואח"כ מבדיל ואפילו בבית, דאפוקי שבת' כמה דמאחר טפי עדיף, כך פסק הר"ר דוד. הרואה מברך שתים. בשם רבינו יקר שזו הברכה לא נתקנה אלא למי שלא הדליק בביתו.
[ח] הג"ה: בחורים מלמדים ושמשים צריכין להדליק, ואם נשיהם מדליקין בשבילם אינם צריכים, עכ"ה. מהר"י סג"ל השיב בתשובה וז"ל: נר חנוכה נוהגים בכל דוכתין שכל אורחים ובחורים מדליקין אף על גב דמדליקין בודאי עליהם כל אחד בביתו. דעתה היכירא לבני הבית מי מפיס להכיר אם הוא נשוי או לא. ולמאי דנהיג האידנא להדליק כל א' וא'. ודלא כמו שפסק ר"י דיותר חידוש בנר איש וביתו, אם כן אתו למיחשדיה. ומשום ברכה לבטלה ליתא, דאינו רוצה לצאת בשל אשתו ממילא חל חיובא עליה.
[ט] בחנוכה א"א לא תחנה ולא למנצח ולא אל ארך אפים. ביום שמיני קורין כהן ולוי בגמליאל, וישראל באבידן ובאחיעזר ופ' בהעלותך עד עשה את המנורה.
הג"ה: הכי עיקר לקרות שני בחובת היום ולא כיש נוהגים כהן בגמליאל, לוי באבידן, ישראל באחיעזר, עכ"ל.
סדר קריאת התורה בחנוכה קורין כל הימים בחד ס"ת בסדר נשא, ביום ראשון ויהי ביום כלות משה עד לפני המשכן א'. לחנוכת המזבח ב'. בן עמינדב ג'. ביום השני מלאה קטרת א' בן צוער ב', לג' אליאב בן חלון כו'. יום ג' ב' בקרבן אליאב, וחד בקרבן אליצור. וכן להלאה עד יום הששי בו חל לעולם ר"ח טבת. אז מוציאין ב' ס"ת וקורין פר' החדש דהיא תדירה לג' גוברין. רביעית ההין א'. שבת בשבתו ב'. ובראשי חדשיכם לשלישי. לד' ביום הששי לבד. קדיש. ואם הוא בשבת מוציאין ג' ס"ת וקורין ו' מעניינא של יום. לז' בס"ת שנייה. וביום השבת ובראשי חדשיכם, קדיש. למפטיר בס"ת שלישי' קרבן דיומא שהוא ביום הששי כו'. ומפטיר רני ושמחי דבהעלותך. ביום ז' ב' בקרבן אלישמע וחד בקרבן גמליאל. ביום ח' שהוא חנוכת המזבח אם בחול קורין כהן ביום ח' וט'. לוי י' וי"א. ישראל י"ב עד סוף הסדר, כן נהג מהרי"ל. ויש מקומות הולכין וקורין גם מסדר בהעלותך עד עשה את המנורה. בחנוכת מזבח: כהן ולוי קוראים ביום א' וישראל עד גמירא. וכן הוא בסמ"ג. ואם חנוכת המזבח בשבת קורין למפטיר ביום הח' עד וידבר אליו. ומפטיר ויעש חירום הפטרה דויקהל, וקורא למפטיר בשבת הראשון ויהי ביום עד עמינדב ומפטיר רני ושמחי.
[י] שבת בחנוכה ציבור אומר יוצר "אודך כי אנפת", קודם חתימה יוצר המאורות אומר ש"צ "שני זתים", אמת ויציב של יום טוב. זולת "אין צור חלף" ואם שני שבתות בחנוכה אומר בשני "אודך כי עניתני" ליוצר, וש"צ אומר אותו אמת ויציב דשל יום טוב. ביש מקומות אומר זולת "אין מושיע וגואל". בימי מהר"י סג"ל לא שמעתי לומר בשבת שני בחנוכה שום דבר. במגנצא ביום ראשון דחנוכה אומרים קרובץ "אעדיף".
[יא] הולכים אצל האבל ביום שקורין הלל להתפלל כגון חנוכה ור"ח, ואין אומרים אותו אצל האבל. ובשבת במנחה כשהולכין להתפלל אצל חתן א"א צו"צ. והסימן במקום נוץ א"א צו"ץ, נישואין קריי' נוץ בלע"ז. אבל באלמנה ואלמן אומרים אותו. מצאתי במנהגי ריינוס, עכ"ה.
הג"ה: קבלה היא בידינו שאין לאדם לעשות מלאכה בשעה שנרות דולקים בחנוכה. וי"א גם ביום ראשון ובאחרון מנהג רבותינו נוחי נפש לאסור מלאכה, עכ"ה ממנהגי ריינוס.
[יב] הג"ה: כשחל ר"ח טבת בשבת אומר יוצר ומאורות וזולת של חנוכה, ואופן ר"ח. כך מנהג ווינא, עכ"ה.
כשחל ר"ח טבת בשבת מוציאין ג' ס"ת וקורין ו' בענייני דיום, ובשנייה דר"ח ומתחיל וביום השבת וגם ובראשי חדשיכם, וקדיש. למפטיר קורא בדחנוכה.
מעשה בא לפני רבינו ששכח החזן וקרא ארבע בדר"ח טבת שחל בחול דחנוכה כדרך שרגילין בשאר ר"ח ושכח של חנוכה. ואמר ר' אם לא היתה ס"ת של חנוכה מוצאת מן הארון לא היה צריך לקרות, דהא אין משגיחין בדחנוכה ודפורים כל עיקר, כלומר אם לא קורין פרשיות שלהם אין לחוש. אמנם עכשיו שהספר תורה שנייה כבר מוצאת, משום פגמה של ס"ת השנייה יקרא חמישי בשל חנוכה שלא יאמרו ס"ת שנייה פגומה היא לכן החזירוה בלי קריאה. ואין לומר שהרביעי יקרא בשל חנוכה נמי קודם שיחתום בס"ת ראשון, דהוי ליה מדלג ואין מדלגין בתורה בשני עניינים. אך מאחר שהרביעי היה רגיל לקרות בר"ח יחתום וירד, והחמישי יקרא בשל חנוכה. מוטב שיבטל הא דאמר בחנוכה ופורים אין פוחתין ואין מוסיפין ואל יכנס ס"ת. ואחר שיקרא בס"ת אסור לקרות בו פעם שנייה באותה מעמד משום ברכה לבטלה, לכך מברך מאחר שקרא. ובירך עוד עומד ומברך במקום לוי דאמר מר אין שם לוי קורא אדם במקומו, וקדיש.
ואם יום שמיני חל בשבת קורין בגמליאל עד עשה את המנורה. ומפטיר רני ושמחי, וכן מנהג הר"ר יצחק במידבורק לעולם נגד מה שקורין המפטיר מפטירין. וה"ר אליעזר אומר דמפטיר השמים כסאי ואין משגיחין בדחנוכה. אף על פי כשחל ר"ח אדר מפטירין כבן שבע שנים, היינו משום דמיניה קא סליק משקלי' לכך משקלי' מפטירין דדמי ליה. לפרשת שבת ולפרשת ר"ח דכתיב מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו. הכי אמרי' במסכת סופרים, שאל ר' יצחק לר' יצחק נפחא ר"ח טבת שחל בשבת במאי קורין. א"ל ויהי ככלות משה ומפטיר בר"ח והיינו מידי חדש בחדשו. ואם שני שבתות בחנוכה בראשון מפטירין רני ושמחי, בשני ויעש חירום. ומזכירין של חנוכה במוסף בין בשבת בין בר"ח. אם חלו ב' שבתות אומרים בשנייה אודך כי עניתני, הפטרה ויעש חירום מסדר ויקהל, א"ח.
[יג] הג"ה: פעם אחת חל חתונה באותו שבת שהיה שבת של זאת חנכת המזבח, ואמרו פה בווינא יוצר ומאורות של חנוכה ואופן של חתונה. וגם ברית מילה היתה באותו שבת, ואמרו זולת של ברית מילה. ולא אמרו הפטרה של חתן אלא ויעש חירום את הכיורות לבדו, וכן צוה מהר"ט. ונ"ל סברא לומר הפטרה של חתן, וכ"כ בספר של אז"ק. ונראה טעמא של מהר"ט משום דקריאה מחנוכה, עכ"ל מהרא"ק.
[יד] הג"ה במהרא"ק: אבילות נוהג בר"ח בחנוכה ובפורים, ובדבר זה שוין רבינו גרשון ומיימון ס"ה. שלא מנו חכמים ימים שאין בהן אבילות נוהג אלא שבת ורגלים ור"ה ויום כפור, אבל ר"ח וחנוכה ופורים לא מנו. ימי חנוכה אסור להתענות בהן עכ"ה. דין הלל בבית האבל עיין לעיל.