מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות שחיטה
[א] מהר"י סג"ל היה נוהג בכל ממשלתו ששוחטין אחר שחיטות מסקינן הארוכים בהגהות. והנוטל קבלה לשחוט היה מצריך ללמוד אותן השחיטות, וכן הבדיקות של שני קרומים דגם הן ארוכים בהגהות. ומימי לא שמעתי שהוא בעצמו לא חיבר שום חיבור משום פוסק, ואפילו שחיטות ובדיקות לא קיצר כיש גדולים. אמנם כל התשובות שהוא השיב על שהושאל לו היו עדיין מופקדים אצלו מיום שישב בראש, ואמר אלי להעתיקם לו להיות חיבור מפואר. ובעו"ה הוטרף לי השעה כאשר נתבקש לישיבה של מעלה, ושני בניו חילקו אותם באיגרות. והיו מה שהיו. והי לך שחיטות ובדיקות שחיבר הר"ר יעקב ווילא שהיה תלמיד מובהק של מהר"י סג"ל. ובמקצת מקומות אגיה בהן מקצת חידושים ששמעתי ממהר"י סג"ל.
הלכות שחיטות [שחיבר מהר"י ווילא]
[ב] מסקינן דשחיטה מן הצואר הלכתא גמירא לה. וקרא דושחט למאי אתא דלא לשוויא גיסטרא. גיסטרא פירש"י שני פירושים אחד שלא ידרוס הסימנים בבת אחת בלא הולכה ובלא הובאה, ופירוש אחר שלא יחתוך כל המפרקת לשנים אפילו בהולכה ובהובאה. השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשירה ורובו של אחד כמוהו. רבי יהודה אומר עד שישחוט את הוורידין. ודוקא בעוף צריך לשחוט הוורידין הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בהמה דמנתחה אבר אבר א"צ לשחוט הוורידין. ואפילו בעוף דצריך לשחוט את הוורידין דוקא לכתחילה אבל בדיעבד כשר אף על גב דלא שחט הוורידין. שחט רוב אחד בעוף או רוב שנים בבהמה שחיטתו כשירה. ורוב אחד בעוף קנה או וושט. וקנה הוא הקרום שבפנים של הגרגרת המחבר את הטבעות, אבל הטבעות עצמן נקראו גרגרת, ורוב קנה דכשר היינו מתחילת הקרום ולמטה ולא עובי הטבעות בכלל. וצריך לשחוט רוב הנראה לעינים בדיעבד, אבל לכתחלה צריך לשחוט שנים בעוף כמו בבהמה. אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו. ואלו הן הלכות שחיטה: שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, ועיקור.
[ג] שהייה היכי דמי, כגון שהתחיל לשחוט ושהה וחזר וגמר השחיטה שחיטתו פסולה. ושיעור השהייה כדי שחיטה אחרת כמותה גסה לגסה ודקה לדקה ועוף לעוף, ושהייות מצטרפות ואנו נוהגין להטריף כל שהייות דאין אנו בקיאין בשיעור שהייה. לפי סברת התלמוד שהייה כשר במיעוט קמא דקנה מידי דהוי אמצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כשר. אבל לדידן פסול אפילו במיעוט קמא דקנה, דדוקא בימי חכמי תלמוד היה שהייה במיעוט קמא דקנה כשר, מפני שהיו בקיאין בבדיקת הוושט שהיו בודקין אותו לאחר שחיטת הקנה, אבל אנו אין בקיאין בבדיקתו, וחיישינן שמא בשעה שנפגם הקנה ניקב הוושט ונקיבתו במשהו טריפה. לפיכך שהייה פסולה בין בקנה בין בוושט, בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא.
השוחט עוף ומפרכס כשזורק מידו אל ימיתנו בסכין דנראה כשתי שחיטות. וקרא כתיב "ושחט" (ויקרא א, ה) שחיטה אחת ולא שתי שחיטות אלא ימיתנו בקוץ (בקתא) או במקל.
השוחט וחתך והדם יוצא ופוסק, אף על פי שלא חתך אלא את העור לא יגמור שחיטתו דחיישינן שמא ניקב הוושט, אך ימיתנו וימכרנו לעובד כוכבים ומזלות. ואל ימכרנו כשהוא חי שמא ימכרנו לישראל. וכן השוחט יונה ותלש הנוצה ויצא הדם אל יגמור שחיטתו אלא ימיתנה.
[ד] דרסה היכי דמי, כגון שהתיז הסימנים בבת אחת בלא הולכה ובלא הובאה. אבל אם הוליך או הביא אם הסכין ארוך כשני צוארים עם המפרקת והעור שחיטתו כשירה. אבל הוליך והביא אפילו שהסכין כל שהו חוץ לצואר א' כשירה. והא דאמרינן שצריך שיהא הסכין חוץ לצואר כמלא צואר אפילו שהוליך או הביא, היינו דוקא בבהמה שצוארה רחב, אבל בעוף שצוארו דק אפילו בסכין כל שהו חוץ לצואר והוליך או הביא כשירה. דרסה אסורה בין בקנה בין בוושט בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא.
[ה] חלדה היכי דמי, כגון שהחליד הסכין בין סימן לסימן ושוחט או תחת העור או תחת צמר מסובך או תחת מטלית הקשורה בצואר בהמה הכל נקרא חלדה. וחלדה אסורה בין בקנה בין בוושט בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא.
[ו] הגרמה היכי דמי, כגון ששחט למעלה מטבעת הגדולה, אבל אם שייר מלא חוט על פני כולה כנגד הראש כשירה. ויש מרבותינו מכשירין אפילו למעלה מטבעת הגדולה עד שישחוט בתוך שיפוי כובע, מהר"י סג"ל צוה לשוחטים שלא להכשיר שום הגרמה למעלה מטבעת הגדולה. ולמטה בקנה עד אונא עליונה, דהיינו כשנופחים הריאה עד מקום שאז יגיע אונא העליונה בריאה בקנה. ובוושט למעלה עד תורבץ הוושט, דהיינו כשחותכו ועומד במקומו זהו נקרא תורבץ הוושט, אבל חותכו וכוויץ זהו וושט עצמו. ושיעור זה פירש"י בשור הגדול ד' אצבעות ממקום חיבורו בלחי וגדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו. למטה בוושט עד מקום שישעיר הוושט פי' עשוי חריצין בפנים כמו הכרס שקו' פאנץ והיינו סמוך לכרס. בעוף בקנה שיעורו למעלה כמו בבהמה למטה בקנה עד בין האגפיים. דהיינו עד מקום האגפיים כששוכבים על הגוף דהיינו עד הגוף. בוושט למעלה בעוף עד תורבץ הוושט דהיינו עד מקום שחותכים ועומד במקומו. ואם שחט משהו מן התורבץ פסולה. למטה בוושט בעוף עד גגו של זפק דהיינו מקום שמתחיל הזפק להתרחב. והגרמה פסולה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט.
[ז] עיקור היכי דמי כגון שחט בסכין פגומה או ששחט אצל הכותל ודוחק רגלו בכותל והוא אוחז הסימנים עד שנעקרו הסימנים פסולה. או שנעקרו ממקום חיבורן בלחי זהו עיקור. ועיקור פסולה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט. וכל ספק שאירע לאדם וספק לו אם אירע קודם השחיטה או בתוך השחיטה או לאחר השחיטה פסולה.
השוחט צריך לבדוק הסימנים לאחר השחיטה, ואם לא בדק לאחר השחיטה בסימנים אם נשחטים כתיקנן פסולים. אמר מהר"י סג"ל יפה ונכון להעביר ידיו תוך חתך שחיטת בהמה להרגיש עם המשמוש ששחט כראוי, דבראיי' אין לבדוק יפה דבית השחיטה מלאה דם, ואי אפשר לראותה.
[ח] ג' מדות בסכין אוגרת מסוכסכת עולה ויורד. אוגרת פי' שיש לה פגימה שיש לה שני עוקצים, מסוכסכת שיש לה רק עוקץ א'. עולה ויורד היינו שהיה לה פגימה והשחיז הפגימה ונשאר במקום הפגימה נמוך אבל אין בה שום עוקץ. אוגרת פסולה אף בדיעבד בין שהוליך והביא בין הביא ולא הוליך בין הוליך ולא הביא. מסוכסכת דקיימא ארישא דסכינא ממש והעוקץ כנגד הקתא אז אם הוליך ולא הביא כשר ואם הביא פסול. ואם המסוכסכת עומד אצל הקתא והעוקץ הופך כנגד הראש אז אם הביא כשר ואם הוליך פסול. ומסוכסכת לא ישחוט בה אפי' דקיימא ארישא והוליך ולא הביא או עומד אצל הקתא והביא ולא הוליך. ואם שחט בדיעבד וידע שיש בה מסוכסכת קודם שהתחיל לשחוט בו אז שחיטתו כשירה. אבל לא ידע המסוכסכת ושחט בה פסול, דחיישינן שמא הוליך והביא ולא אדעתיה, דכל מילתא דלא רמי עליה דאיניש לאו אדעתיה. ואם המסוכסכת באמצעות הסכין, בין שהוליך ולא הביא בין שהביא ולא הוליך אף על פי שיודע שהיא מסוכסכת פסולה. ואנו נוהגין להטריף כל מסוכסכת דאין אנו בקיאין ברישא דסכינא.
[ט] השוחט צריך שיבדוק הסכין קודם שישחוט באצבעו בבשר בשני צידי הסכין בהולכה ובהובאה ועל חוד הסכין וכן בצפורן בשני צידי הסכין בהולכה ובהובאה ועל חוד הסכין בהולכה ובהובאה, דהיינו בין הכל י"ב בדיקות. וצריך שיבדוק את הסכין אחר שחיטה, אם ימצא פגימה בין אוגרת בין מסוכסכת פסולה. השוחט הרבה בהמות צריך שיבדוק בין כל א' וא', ואם לא בדק בין כל א' וא' ואחר שחיטת כולם בדק הסכין ונמצא פגומה כולם אסורות, שמא בעור הראשון איפגם.
אמר מהר"י סג"ל אותם שאינם בודקין בין כל אחת ואחת, ואומר לבדוק אחר גמר כולם, ואין חוששין בתיקון הראשונים ששחט, שלא כדין עושין שמא מוליכין מן הנשחטים, ומתקני' טרם שבודק בסוף ויבא לידי מכשול. ויקנח הסכין מדמו בין כל אחד ואחד וגם שיער הבהמה יפה לקינוח מפני שהוא קשה כ"כ הרא"ש, משמע הא אי לא משום דקשה הוא לא. וכן אמר מהר"י סג"ל דאין לבדוק אבישרא ואטופרא בפעם אחת אפי' בין כל אחת ואחת, ואפשר אם בדק כן ונמצאת פגומה לבסוף מ"מ אוסרין כל הראשונים, וכן משמע בהרא"ש דצריך בדיקה עם כל אחד ואחד בפני עצמו.
ואם שיבר בה עצמות אמרי' בעצם איפגם. לא יבדוק שני צידי הסכין בפעם אחד אלא זה אחר זה וכן לא בצפורן ובשר בפעם א'. חיה או עוף יכסה דמן בעפר תיחוח. ובעפר המגדל צמחים ובעפר כירה אבל לא בעפר לח, סליק.
[י] ואמר מהר"י סג"ל הממהרין לכסות הדם טרם יצא דם הנפש לגמרי שלא כדין עושין. ראיתי מעשה בפני מהר"י סג"ל בוורמיישא ששחטו בהמה שקו' פופיל, וצוה מהר"י סג"ל לשוחטה על עפר תיחוח ולכסות הדם דספק הוא אם מין חיה היא או אי מין בהמה. ושוב מצאתי הדין להדיא במרדכי הגדול במסכת חולין. והעיד מהר"ז קיצינגן שגם צוה הרב באותו הפעם לשחוט גם עוף על דם הבהמה ולכסותם יחד להוציא נפשו מפלוגתא מידי ספק.
[יא] אמר מהר"ש היכא דאיכא פלוגתא בדין שחיטה או בדיקה ואין בידך המנהג תלך אחר המחמיר. ואם שעת הדחק כגון בע"ש ועיו"ט יש להקל לפי שיקול הדעת. ואמר השוחט עופות וגמר שחיטת כולן ותו הביאו לפניו עוד טרם שכיסה דם הראשונים, יכסה את דם הראשונים בברכה ויחזור ויברך על שחיטת האחרונים ויכסם בברכה. ואמר שקבלה בידו מן אחיו מה"ר יונה שכל שוחט ובודק כשמתחילים לשחוט ולבדוק, יש להן לחזור השחיטות והבדיק' בכל יום פעם אחת. וכה יעשה ל' יום, ואח"כ תוך שנה בכל חדש פעם אחת. ואחר אותה שנה פעם אחת לכל תקופה ותקופה, וכן כל ימיו להלאה, ואם לא יעשה כן שחיטתו ובדיקתו אסורה.