אור ברסלב
מהריל (מנהגים) הלכות ראש השנה › סדר תפילות של ראש השנה

מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין

הלכות ראש השנה · סדר תפילות של ראש השנה

הלכות ראש השנה

תפלת ראש השנה מפי מהר"י סגל בכל מלה, דקדוק הלכות תפלה

[א] במגנצא ב' ימי ראש השנה ויום הכפורים אומר קדיש ראשון בניגון כל קדיש ראשון דיו"ט. מהר"י סג"ל היה רגיל להיות בכל שנה ש"צ ראשון של ר"ה וי"כ כל היום, והיה מעמיד חשובים אחד מימינו ואחד משמאלו בר"ה ויום כפורים, כדאיתא באורח חיים בהלכות י"כ דוקא. וכן רגיל להיות ש"צ בליל ט' באב וכן בהושענא רבה. ופעם אחת נטל הס"ת מיד הש"צ בשמיני עצרת לתת מי שבירך לקהל על מתנת יד, ואיחרו הס"ת בידו והצבור בקשו ממנו שהוא יכניסנו ויתפלל תפלת הגשם, וכן עשה. בר"ה מתחיל המלך היושב. ואמר מהר"י סג"ל יתחיל בחשאי וילך וירים קולו במתון כדי שישמע במורא ובאימה וש"צ יחזור ברוך אתה דישתבח, וכן לעלם ולעלמי עלמיא דיהא שלמא, וכופל לעילא בקדיש.

[ב] מלך תר תי"ו בקמ"ץ ולא בפת"ח. בכל מה יפעל ב' בפת"ח ולא בשו"א. המליכוהו ה' בחיר"ק ולא בפתח. אראלי ל' בדג"ש וא' בפת"ח ולא בציר"י. מדין גמור הג' בקמ"ץ ולא בשו"א, המ"ם בשור"ק ולא בפת"ח. אלהים חיים ומלך מ"ם סגו"ל. נפקדה ק' בשו"א ולא קמ"ץ וכן נזכרה. בשבת אומר בזכרון שופר אפתנו. וכשחל ראשון בשבת אז מדלגין תעיר ותריע, ואדרת ממלכה, מלך ממלט מרעה, ואאפיד נזר. ומתחילין ביום שני שמו מפארים וכל אותן חרוזות, ואדר והוד. וכשמגיע לחרוזה עמוסך מדלג עד קרית משוש. ישפוט תבל והוא באחד, אתן לפועלי צדק עד אדון אם מעשים. דכל אלו הפיוטים דוגמת אידך דמדלגין. וממחרת ביום ב' אומר במקומ' מה שדילג היום עד אדירי איומה. אאפיד א' פת"ח ולא בסגו"ל, הפ"א בחיר"ק ולא בחול"ם. אדירי איומה יו"ד בשור"ק ולא מלאפו"ם. ותפלתם באהבה ולא אמר מהרה. שבכל יום ערב ובקר ולא אמר עת. באהבה רבה היה אומר הגדול הנורא ולא אמר הגבור. והאר עינינו במצותיך ודבק לבנו בתורתך. [מהר"י סג"ל לא אמר והחיות ישוררו רק והאופנים, וגם לא ובראשי חדשיכם בפסוקי דזמרה, משום דבתפילת מוסף אומר ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' וזכרון אחד עולה לשניהם. אכן במוסף אומר מלבד עולת החדש וכו' ואומר אז את מוספי משום ר"ח, ואם שבת אומר ג"כ מוספי]. ואם שבת א"א אבינו מלכנו. וכן אם ר"ה ה"ו א"א אבינו מלכנו בע"ש מנחה, ולא במה מדליקין ובמגן אבות אומר המלך הקדוש שאין כמוהו.

[ג] אמר מהר"י סג"ל שיש לומר ותודיענו בליל ר"ה שחל במוצאי שבת, אף על גב דכתיב בו מועד וחגיגת הרגל, מ"מ מנהגנו לאומרו הכל בלי שום דילוג. וכ"כ בא"ח כי היכי דאמר במוצאי יום טוב בהבדלה בין יום השביעי לששת ימי המעשה דאמרי' כי סדר הבדלות הוא מונה, הכי נמי סדר התיקון הוא אומר. אין אומרים בר"ה ובראשי חדשיכם ולא והשיאנו.

[ד] בק"ק וורמיישא נוהגין לומר מעריבים בלילות דר"ה משא"כ בכמה קהילות. ואמר מהר"י סג"ל דתלי באשלי רברבי דוורמיישא נוהגין אחר הרוקח אשר שם מנוחת כבודו ז"ל. ואזיל לטעמיה דבערב ר"ה מתענין ומשלימין, וע"כ מאריכין במעריבים עד חשיכה. ובשאר מקומות נוהגין ע"פ שאר רבותינו דאין משלימין. ואגב שמאריכין בליל ראשון ג"כ עושין בליל שני דיש מתענין נמי בר"ה אם אירע לו תענית חלום. ועוד שלא יבשלו הנשים מבעוד יום ראשון על השני דלא אמרי' דקדושה אחת הן כי אם לחומרא. לכן צריכים גם בר"ה להמתין עד הלילה. וכן אמר מהר"ט ולא כמהרא"ק דאמר דאין צריך להמתין עד הלילה דוקא ביום טוב דגליות.

[ה] מנהג הוא לפתוח התיבה כשמתחיל שליח ציבור תפלת י"ח וכשמגיע לקדושה נועלין, וטרם שאומר לדור ודור פותחין. והכהנים כשעולין לדוכן נועלין, וכשיורדין מדוכנן פותחין לומר אבינו מלכנו ובסיומם נועלין עד שיוציא ס"ת לקרוא, וכן בתפלת מוסף.

[ו] מהר"י סג"ל היה עומד בתפלתו בכפיפת הראש, אף כשהתפלל ביחיד בינו לעצמו, מה שלא עשה כן בכל השנה, והיה שוחה בכל פעם שמזכיר ירושלים. כי מקדישך בקדושתך ולא כקדושתך. תגיד ליעקב דבר חק הד' בקמ"ץ ולא בשו"א. כל תיבה שמסיימת לך מך לך תך היה אומרו בסגו"ל. אגודה אחת א' פת"ח ולא סגו"ל. כעשן תכלה בכ"ף ולא בעשן בבי"ת. היה מאריך בזכרנו בו לטובה, ופקדנו בו לברכה ביעלה ויבא. וכן היה מאריך מאד כשאומר אתה, ולפי הנראה היה מכוין למדת אתה הידוע למקובלים. במגנצא אומרים מסוד חכמים ומסיים פני מלך מלכי המלכים ואדוני האדונים. בוורמיישא מסיים מלך מלכי המלכים מלא רחמים.

[ז] מנהגי מהרא"ק: מה שלא יסד הפייט לומר חי וקים בקרובץ דר"ה, משום שבסדר ואתחנן כתוב אחד אומר השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת (דברים ד, לג), ובסוף הסדר כתוב כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי (שם ה, כג). ובפסוק ראשון לא נאמר אלהים חיים, אלא כך הטעם לפי שבאותו פסוק שנאמר בו אלהים חיים מסיים נמי כמונו ויחי. כלומר מתי שקראת אותנו חיים ג"כ אנו קוראים אותך אלהים חיים, ובר"ה אנו תלוים ועומדים עד י"כ. וזה לחד טעמא שא"א הלל בר"ה לפי שנא' בו כי הצלת נפשי ממות (תהלים נו, יד), ואין יכול לומר כן בר"ה. אך קשה עדיין יאמרו אותו בדילוג כמו בר"ח, ואז יהיה אותו פסוק מדולג. אלא טעמא אחרת איתא בגמרא שמשיב הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת אפשר אשר המלך יושב על כסא דין וספרי חיים ומתים לפניו פתוחים וישראל יאמרו שירה.

מה שאנו אומרים בר"ה עושה השלום ובשאר ימות השנה [ה]מברך את עמו ישראל בשלום, לפי שעושה בגימט' ספרא"ל והוא מלאך הממונה על הכתיבה, ואנו מזכירין אותו עתה שיכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום.

מפני מה אין אומרים זולת בר"ה, לפי שכל העולם עומדים בדין ואנו מזכירין מדת הרחמים. ובאמת ויציב תיקנו אמת שנרמז בבראשית ביום ראשון ברא' אלהים' לעשות'. בשני ויברא' אלהים' את'. וכן בכל הששה ימים, לכן אין להפסיק ביניהם ביום זה כי אנו מזכירין כל יום ר"ה מעשה בראשית. טעם אחר קרובץ חסר, ל' 'קול 'רנה 'וישועה 'באהלי 'צדיקים ואין שמחה בר"ה, עכ"ל מהרא"ק.

[ח] אמר מהר"ש מאושטרייך בקידוש ליל שני בר"ה אף על פי שהוא בחול אומר זכרון תרועה מקרא קדש, וגם באתה בחרתנו אומר כן. ואמר מהר"ש כי לא תמצא בענין אחר בקרא דאמור דסמיך גבי מקרא קדש אלא זכרון תרועה. ומה שיסד הפייט "אם בחול יבואכם יום תרועה יהיה לכם", הוא קרא דפנחס, והכי פי' אם יבא בחול אז יש לתקוע. אבל אין הפי' שיאמר יום תרועה. וראיה לדבר כי בכל המחזורים תמצא כתוב באתה בחרתנו זכרון תרועה. ושמעתי שכן הוא בספר אמרכל. כן ראיתי בספר אגודה במס' סופרים דבחול אומר יום, ובשבת זכרון. וכן היה נוהג מהר"י סג"ל.

[ט] מילה בר"ה, דרש מהר"י סג"ל אין למול אחר כל התפלה כמו בשאר השנה, רק אחר קריאת התורה קודם תקיעת שופר. וכן העיד במנהגי מהרא"ק שכן בא"ז, וזכר לדבר זכור ברית אברהם ועקידת יצחק. וכן בעצמי ראיתי בימי מהר"י סג"ל מעשה במגנצא, ואח"כ בתפלת מוסף בפסוקי הזכרונות כשאמר כי אתה זוכר כל הנשכחות כו' עד החתימה, היה אומר הפזמון זכור ברית, ואח"כ סיים בא"י זוכר הברית. וכן במרדכי גדול וספר א"ז.

[י] קורין בר"ה בסדר וירא וה' פקד (בראשית כא, כב). כאשר צוה אותו אלהים, א'. הגמל את יצחק, ב'. באשר הוא שם, ג'. אשה מארץ מצרים, ד'. ימים רבים, ה'. ואם הוא שבת מחלקין עוד, יקרא לך זרע, ד'. ויכרתו שניהם ברית, ו'. והשאר כדלעיל. למפטיר בפנחס ובחדש השביעי (במדבר כט, א - ו). מפטיר בתחלת שמואל ויהי איש אחד (שמואל א' א).

תוכן העניינים

מהריל (מנהגים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה