מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות פדיון הבן
אבאר ואלבן, הלכות פדיון הבן
[א] מעשה במגנצא בית מהר"י סג"ל, שהיה שם בחור מעיר אירפורט שהמליטה לו אשתו בכור במדינתו, והיה פודה את בנו שם במגנצא בפני הרב בעל הבית הנ"ל. והי לך גופא דעובדא. מתחילה הניח האב המעות כנגד זהב אחד ורביע ריינוס בכלי כסף, ושאל הרב על מניין המעות והשיב אחד מן הבחורים הלא הכלי שוה יותר מחמשת סלעים שעור הפדיון. ואמר הרב הכלי מושאל לו ואין רשותו ליתן לכהן. וצוה הרב להוסיף סך המעות לשוה לב' זהוב ריינוס, כי אמר דנראה לו שהן שיעור ה' סלעים דנראה לו דסלע הוא ארבע גדולים ממטבע פראנקפורט שקורין אלט טורנש ועולין עשרין מהן לב' זהוב ריינוס, וכן המסקנא בסמ"ק.
[ב] והיה כאשר ישבו לסעוד וברכו ברכת המוציא, הביא אבי הבן הכלי עם המעות ועמד לפני הכהן וא"ל פלוני. אשתי פלונית ילדה לי בן פלוני בכור ואתנהו לך. א"ל הכהן תתנהו לי בכל מקום שהוא שם. א"ל הן. אמר לו הכהן אם תרצה לפדות ממני בנך הבכור. א"ל הן והי לך שוה חמשה סלעים בפדיון בני פלוני הבכור. וקיבל הכהן המעות. ובשעת נתינתם לידו היה האב מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון הבן והיה מברך ג"כ שהחיינו. והכהן נטל כוס יין בידו והיה מברך בורא פרי הגפן ושתה, ונתן ג"כ לאבי הבן, וכן בי"ד. ואכלו ושתו שמחים וטובי לב. ופודין מעיקרא ואח"כ סועדין דהסעודה אינה באה אלא בשביל הפדיון.
[ג] פעם אחת איקלא פדיון הבן באחד מימי תענית מבשר ויין שגזרו צבור, והתיר מהר"י סג"ל בשר ויין לכל הסועדים לפדיון הבן.
[ד] אמר מהר"י סג"ל שכתב בספר פרנס שמברכין על סעודת פדיון הבן שהשמחה במעונו. ואין נוהגין כן, דבתו' איכא טעם משום דאיכא מ"ד דחייב לפדות את בנו הבכור אם מת לאחר ל', ומאחר שאין שם לברך שהשמחה לא פלוג רבנן בכל פדיון. כתב במרדכי הגדול פדיון הבן שחל ל"א שלו בשבת פודין בל"ב.
[ה] אמר מהר"י סג"ל בכור שאין אביו קיים א"צ פדיון עד שיגדל, ואז יפדה את עצמו מכהן אחר. ואין האשה חייבת לפדות את בנה. וכן ראיתי באיגרא מעשה שנהרג האב במלחמת בני חושים קודם פדיון בנו הבכור, וצוה מה"ר נתן ע"ה ליטול טס כסף ולכתוב עליו בן כהן ולתלות בצואר הילד, לכשיגדל ידע דעדיין הוא קרוי בן כהן עד שיפדה את עצמו.
הנולד אחר הנפל, אמר מהר"י סג"ל שהוא בכור לנחלה ואינו בכור לכהן.
[ו] איתא בספר רוקח בתשובה על שנתן כלי לכהן בפדיון בנו והכהן קבלה בשוה חמשת סלעים. ואח"כ נמצא מזוייף דלא שוה כל כך. ואבי הבן אמר לכהן לחזור לו הכלי והוא יתן לו חמשה סלעים, ואמר לו הכהן כבר זכיתי בכלי ואתה תוסיף לי החסרון. ומסיק שם דהדין עם הכהן ומייתי ראיה מפרק יש בכור. ואמר מהר"י סג"ל דלא מצא ראיה ברורה ושמא דעתיה מעובדא דשלח ליה רב אשי י"ז פשיטי', ודוק להשוות.
אמר מהר"י סג"ל אסור להתנות עם הכהן שיקח פחות מחמשת סלעים, ואם התנה עמו מעיקרא אין בנו פדוי, וצריך לפדותו שנייה. אך צריך ליתן לו חמשה סלעים במתנה גמורה לפדיון בנו. ואם החזיר לו הכהן אח"כ מאליו רשאי לקבלו ובנו פדוי.