אור ברסלב
מהריל (מנהגים) הלכות ערב פסח › הלכות שבת הגדול

מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין

הלכות ערב פסח · הלכות שבת הגדול

דין הבכורים

[י] שבת הגדול הוא השבת הסמוך לפני פסח בכל שנה ושנה, לפי שבט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים וחמישי בשבת היה. ומקחו של הקרבן פסח היה מבעשור לחודש, והוא היה באותו שבת שלפני הפסח, ואמרו ישראל הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, אמר להם משה רבינו עליו השלום התיצבו וראו את ישועת השם. וכשראו המצריים שלקח איש פסחו לשחוט היו רוצים להנקם מהן, והיו מעיהן נחתכין וכאש נדעכין ולא הזיקו לישראל מאומה, ועל שם הנס נקרא שבת הגדול, עכ"ל מהרא"ק. בשבת הגדול אומר יוצר אתי מלבנון כלה, ואופן, וזולת, וקרובץ. ואין משנין קריאת התורה בכלום. במגנצא אומר כל הקרובץ ליוצר עד סוף אז רוב ניסים. אז מסיים ש"צ ויהי בחצי הלילה. ואומר הצבור אדיר דר מתוחים. ובסיומן אומר ש"צ ובכן ולך תעלה קדושה כו'. ואז הציבור אומר הסילוק ובכן אין לפניך לילה. ביש מדינות נוהגין לומר אדיר דר מתוחים במוסף כשסיים ש"צ זכר ליציאת מצרים. בריינוס נוהגים מתי שישנו שני הפסקות והוא בסימן ובי"ו, אז אומר בשבת הפסקה שנייה יוצר אורות מאופל. ומתי שחל פסח באחד בשבת ושבת הגדול הוא ערב פסח אומר אותו יוצר אורות מאופל הנזכר לעיל בשבת שלפני שבת הגדול, וגם אומר אדיר דר מתוחים באותו שבת, דאם ימתינו עד שבת הגדול דהו' ערב פסח מה צורך בו, וכל הנעשה נעשה. במגנצא וכן בוורמיישא בשבת פ' שקלים מתחילין להאריך בניגון הכל יודוך ביוצר דשבת. ובשאר קהילות מתחילין בשבת הגדול. אם נישואין בשבת הגדול אומר יוצר אתי מלבנון כלה. אופן של חתן, זולת דשבת הגדול ולבסוף מסיים כראות חתן באופן דחתונה. אמר מהר"י סג"ל דיש לחזור ההגדה של פסח עם הנערים בשבת הגדול.

[יא] ואם ערב פסח בשבת משכימין וממהרין בכל מילין לאכול קודם כלות ד' שעות ביום. ואחר אכילה יתן חמץ הנשאר לכלב או לפרה ולא לחזיר, דאין נותנין לו מזון בשבת דאין מזונותיו עליך. או יתן במתנה לגוי בחצר שלו ויצא לחוץ ואין נזקקין לו. ואם יושב הגוי תוך העירוב רשאי ליתן לו כל כלי החמץ. ואם אינו קרוב לו בעירוב כגון בישובים לא יתנם אליו להוציאם, דלא דמי למזונות דאפשר שיאכלם שם. אך הכלים שאכל בהם יקנחם באצבעו יפה ויטמינם אצל כל שאר כלי חמץ שהצניע מקודם, וכן בא"ח דינער המפה שאכל עליה. ואם נשאר לו חמץ בעין יתן לבהמות כדלעיל, ואי לא מצי יכפה עליו כלי ויבער בחול המועד. ויש פרושים אנשי מעשה כשחל ערב פסח בשבת מבשלין כל תבשילין בכלי י"ט דפיסחא ליזהר ממכשול.

מהר"ש כשחל ערב פסח בשבת נתן פת הנשאר לו לגוי ונתן לו מפתח לחדר מיוחד להשימו בתוכו.

[יב] ערב פסח בשבת אחר הסעודה והצנעת הכלים כדפי' לעיל, אז יבטל החמץ ויאמר כל חמירא כו' בכפל כדלעיל. אבל לתת חמץ הנשאר לגוי ויהיה כמו נפקד אצלו מן הגוי אסור, דנהגינן שלא לשהות שום חמץ בבית דאתי למיטעי. ויכול ליתנו לגוי במתנה גמורה או ימכרנו לו ואף על גב דאמרינן כל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה בר מקידושי אשה שלא יאמרו אשה נקנית בחליפין מ"מ לענין חמץ נמי הכי כדפי' לעיל. ובשעה ה' מותר לתת החמץ לבהמה. וה"מ דעומד על גבה עד שתאכל כולו, ואפילו לכלבים של הפקר אסור ליתן את החמץ אחר זמן איסורו. אחד שכח את ביטול בשבת אחר שש עד שעת מנחה. ושאל מהר"ר שלום והורה דלא מצי לבטל דכבר יצא מרשותיה.

[יג] אמר מהר"י סג"ל אנו במקום שנוהגין לעשות מלאכה בע"פ. אכן אחר חצות לדידן נמי אסור, ואף במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה התירו קודם שש, משום כבוד הרגל שלשה מלאכות והן לספר לכבס ולתפור. והעושין אחר חצות מלקין ומנדין אותו וכן במהרא"ק, אכן לרחוץ אחר חצות מותר. אמר מהר"י סג"ל איסור מלאכה דע"פ אצ"ל כשחל ע"פ בשבת דהא שבת הוא אכן מי שרוצה להחמיר על עצמו שלא לעשות מלאכה אחר חצות בערב אותו שבת יחמיר משום לא פלוג. והואיל דעיקר האיסור משום שחיטת פסח וחגיגה והם קריבים בשבת לא שייך לגזור.

[יד] אמר מהר"י סג"ל אסור באכילה בערב פסח ממנחה גדולה ולמעלה. ופירש"י דהיינו משש שעות ומחצה דאז הוי התחלת זמן של תמיד דבין הערבים דאז התחיל לערב עכ"ל. אך פירות ובשר בלא מצה שרי כדי שיהא תואב בערב למצה. לפיכך ימהר בערב פסח ויאכל מיד בשאר מאכלים קלים כמו שרגילים במיני חלב וכה"ג. ומותר לשתות מים מן מנחה גדולה ואילך ודוקא מעט, ויין אסור אפילו מעט. אבל יין טובא מיגרר גריר.

[טו] וגם לא יאכל בערב פסח מצה הראויה לצאת בה דהיינו ענייה אבל עשירה רשאי. אמר מהר"י סג"ל מותר לתת לקטנים מצה בערב פסח. אבל לגדולים הוי אסור כבועל ארוסתו בבית חמיו. ומשום הכי יש נוהגים כשחל ערב פסח בשבת לעשות שלש סעודות על ידי מצה עשירה. אמנם לא חזינא רבוותא קשישא דעבדי הכי דקשה לצאת ידי כל רבותינו. שאם ילוש ביין קרוב לודאי שנתערב מעט מים בעת הבציר, וכתבו רשב"ג וסמ"ג דעל ידי מים כל שהו מחמיץ ולא שייך ביטול דבטבע תליא מילתא. וע"י חלב ג"כ בקל יתערב מים בעת החליבה, בסמ"ק וכן שמן ודבש נהגינן לאסור אפילו מן הכוורת. ועוד דאין לברך עליו המוציא. ועל ידי סחיטת מי פירות נמי הלא ר"י לא רצה לעשות הלכה למעשה דלא כרש"י דפי' דבלא מים מקדמת ומחמצת ואין יכול לשומרו מחמץ נוקשה דהירושלמי משמע כדבריו. ואף על גב דליכא תלתא קראי בחמץ נוקשה, מ"מ מדרבנן אסור בהנאה מההוא דחיטי קורדנייתא לפי' ר"ת, כ"ש על ידי מי ביצים, ועוד שאין לברך עליו המוציא למקצת רבותינו. וע"י מצה אפויה ומפוררת ונילושה בעושר דלמא לא חשיב עשירה אחר אפיה וראיה ממילחא בירושלמי. וכן מן הרוקח שהתיר לחולה וזקן שרויה ביין. ועוד הלא כורכה ואוכל חרוסת עמה וכן פסח אוכל עמה. ויש כתבו לטבול מצה דכריכה בחרוסת אלמא דלאחר אפיה לא נעשית עשירה הכא נמי כי הדר מפרר ואופה לא נעשית עשירה. ואם היה אדם בעל נפש וראוי ליטול את השם היה לו לעשות מצה מפוררת מבושלת דהוי מעשה קדירה ונימוח וברכת' מיני מזונות ונפיק במיני תרגימא. אבל לא ראיתי נוהגין כן, חוץ מן אחד מן הגדולים שעשה ביין וחברו עליו תלמידיו מטעמא דלעיל. וטוב לעשות בפירות כסמ"ק ומהר"ם, וכדאי רשב"ם [לסמוך עליו] בשעת הדחק וחד לישנא פרק בתרא דיומא. [וכן נהג מהר"י סג"ל שעשה סעודה שלישית בפירות - כשחל ע"פ בשבת -].

[טז] אמר מהר"י סג"ל מה שרגילים לבשל מים בקדירות חדשות בערב פסח יש לעשות כן בכל ערב י"ט ושבת. כי גמר מלאכתן הוא להבליעם מים, ואי נעשה בשבת וי"ט מתחייב משום מכת פטיש דאב מלאכה היא. ואמר מהר"ש שהקדירות חדשות לבנו באור ואחר כך שמו בהן מעט מלח כשהסירו אותן מן האש והניחום כך מעט. והיינו דאמר מוללין את הקדרות ואח"כ בשלו בהן מים. ושאלו ממהר"ש למה לי כל אלה. ואמר שהם מחמירים על עצמם לעשות אותם חזקים ביותר ומן הדין אינם צריכים רק להחם בהן מים ולא יותר.

[יז] אמר מהר"י סג"ל דמיישנין את התינוקות בערב פסח כדי שיקיצו לערב ולשאל בעת ההגדה.

תוכן העניינים

מהריל (מנהגים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה