מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות ערב פסח · דין הבכורים
[ד] הבכורים רגילין להתענות בערב פסח משום הנס שניצולו במצרים וכתב הראבי"ה וסמ"ק אפילו בכור לאם. וכתב באגודה אפילו בכורת אשה וראיה ממדרש דבת פרעה אהני לה זכות משה רבינו אלמא דגם הן היו באותו הנס ואולי שאר פוסקים חשבינהו להו כגדול הבית דלא צריך כדפי' ראבי"ה. וכשחל ע"פ בשבת יקדימו להתענות ביום ה' כרוקח.
[ה] ואמר שאין רשאין לסעוד הלילה טרם בדיקת חמץ. וא"כ מתי שחל כן יש בכורים שצריך לבדוק הרבה חדרים ועליות בבירה גדולה ומצטערין מפני התענית דצריכין לבדוק החמץ ג"כ באותה הלילה. ואמר מהר"י [סג"ל] דקצת דעתו נוטה שיאכל בין השמשות הואיל דאשכחן ראב"ן גם בתענית דימים הנוראים היה לעולם אוכל אחר שיצאו מבה"כ דחשבינן ליה צערא בעלמא. ותענית זה קל מאד דהא ר' יחיאל הוא מתיר לו מיני תרגימא. ועדיף ליה לאכול בין השמשות דעדיין לא התחיל זמן בדיקת חמץ ממה שיאכל אחר חשיכה ועובר תקנתא דרבנן כך היה נראה. אמנם סיים דבריו ואמר לא סמיכי אנפשיה, אך אי מצטערא ליה ממציא אחד הבודק בשבילו, או יטעום טעימא בעלמא דלא שייך בה אימשוכי.
[ו] מהר"ש אמר הא תענית דבכורים מההיא דאמרינן ר' היה מנהג שלו להתענות בערב פסח איכא דאמרי בכור היה ואיכא דאמרי איסטניס היה, ולהכי נמי נוהגין חסידים ראשונים להתענות בע"פ אם רגילין להעשות איסטניס בסעודת שחרית. ואמר מהר"ש מה אין מתענין גדולי הבית דדי לנו במה שמתענין גם בכור לאמן. ואמר דנוהגים האב או האם להתענות בשביל בן קטן הבכור. ואם האב גם הוא עצמו בכור מאחר דהוא מתענה לעצמו אינה צריכה להתענות האם בעד הקטן דתענית האב עולה גם לבנו הקטן.
[ז] פעם אחת היה בר מינן בערב פסח, ואמר מהר"ש שאסורים כל העם לסעוד עד שהוציאו המת לבית הקברות. ואחר שהוציאוהו שם חזר מהר"ש וכל העם וסעדו ויותר מג' שעות אח"כ קברוהו.
[ח] אמר מהר"ש שיש לשרוף החמץ בערב פסח טרם שאופין המצות, ואף על גב דאיתא במדרש וכן בהג' במיימוני שה"ר שמרי' אמר לשורפו בלילה אחר הבדיקה מיד ומייתי ראיה מדקאמר ומה שמשייר יניחם בצינעא ולא קאמר מה שבדק, אנן לא נהגינן הכי ואם עשה בדיעבד כהר"ר שמריה לא הפסיד.
[ט] דרש מהר"י סג"ל דביטול חמץ בערב פסח צריך להיות קודם שש דעדיין ברשותיה הוא ומצי לבטלו, ויאמר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחמיתי' ודלא חמיתיה דבערתיה ודלא בערתיה ליבטל ולהוי כעפרא דארעא.