אור ברסלב
מהריל (מנהגים) הלכות נטילת ידים, סעודה וברכות

מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין

הלכות נטילת ידים, סעודה וברכות

הלכות תפילה

בשם אלהים ברא ארץ ושמים, צונו רבותינו ז"ל הלכות נטילת ידים, מקצת התעודה מהלכות סעודה, מקצת נערכות משאר ברכות

[א] אמר מהר"י סג"ל מי שהשתין יטול ידיו ויברך אשר יצר לחוד. ואם עשה צרכיו דגדולים צריך לברך ענט"י ואשר יצר. אם עשה צרכיו קודם אכילה יטול ידיו פעמיים. על הראשונה יברך אשר יצר, ואשניה ענט"י. כתב בא"ז קטן גבי נט"י וז"ל: אין לברך עד לאחר ניגוב. אמר מהר"י סג"ל דהקשה למהר"ש ז"ל דאיתא בתו' פ"ק דפסחים דמברכין קודם ניגוב. ומשום הכי הוי עובר לעשייתן, ותירץ לו דאיתא באז"ג דקאי על מים אחרונים. ואין לברך ר"ל אין לברך ברכת המזון, ודוק.

מליקוטי מהר"י ווייל"א. אין ליטול הידים ממי שלא נטל כדאיתא בערבי פסחים משום דקשה לרוח רעה. מהר"ם כתב דאסור ליטול מים מעכו"ם, דתנן כל המטמא במשא אין נוטלין ממנו לידים. מותר ליטול הידים לאכילה אפילו במים חמין, רק שלא תהא היד סולדת בהן. ולא בעינן רביעית רק לאכילה. הנוטל מן הנהר מברך על שטיפת ידים. [וכן הנהיג מהר"ר יודא לנדא].

[ב] אמר מהר"י סג"ל שצריך לחתוך חתיכת הבציעה תוך הלחם קודם ברכת המוציא, דאי מברך בראשונה ואח"כ חותך הוי החיתוך הפסק, וצריך להיות דבוק עדיין כ"כ שאם יתפוס בחתיכת הביצוע להגביה שיעלה אז כל הלחם עמו, דאז לא מיחשב כפרוסה, וכן בא"ח. אבל בשבת צריך לברך קודם שיחתוך לגמרי דילמא אתי לאשתמוטי ידיו ונחתך לגמרי ותו אין לו לחם משנה, במרדכי. והיה נוהג בכל ע"ש ויו"ט לעשות עוגה סלת לבצוע עליה, ומאחר דהיתה דקה לא היה צריך חיתוך מקודם, אך הניח ח' אצבעותיו למעלה על גבה והשני אגודלי' למטה ובירך המוציא, ובסיום הברכה כפפה מלמטה נגד מעלה עד תשבר, ואכל חצי זית ונתן כן לכלם. וכשהיה חותך הככר בחול לבצוע הי' מסבב החתך כמין טבעת ובאמצע הניחו מחובר, והיה בוצע החתיכה מלמטה נגד מעלה. עיין לעיל בהלכות שבת ותמצא שיעור חתיכת הבציעה ויותר דינים.

[ג] כשהיו הבחורים אוכלים אצלו לסיום שעשה בכל שנה בחהמ"ס לשני מסכתות שלמדו בקיץ. וכן בח"ה דפסח לשני מסכתות שלמדו בחורף, או בל"ג בעומר, והיה הרב בוצע והגיע לאחד המסובין על השלחן השני לחלק ג"כ לחבריו והוא חלק לחבריו שאצלו. ואם לא הספיק לכולן שאל מן החתיכה האחרת אם נשאר. כי היא עיקר הבציעה ולא נטל מן הלחם שנשאר שם בידו שבצע ממנו בציעת המוציא.

[ד] אמר מהר"י סג"ל שאביו למדהו בינקותו על הגלוסקאות הנושכות זו את זו ונתחברו הרבה יחד בעת אפייתן, הבוצע מאחד מהן אל יבצע במקום שנשכה בחברתה כי חשוב כאלו כבר נחתך שם, רק יבצע מצד החיצון שלשם הוא שלם. ומסתברא מפ' חלק גבי רב אשי אוקי ג' מלכים כו', ועשה שאלת חלום על איזה צד מלחם ראוי לבצוע והראה לו בחלום מהיכא דקדים בישולא בריפתא. ופירש"י דהיינו שנקרמו פניו היינו בכל צדדין מלבד בין לחם לחבירו.

[ה] אמר לנו מהר"י סג"ל שהלך פעם אחת עם מהר"ר אהרן בלומלין הי"ד בדרך ויהי במלון בבית (הכותי שברכו) [הגוי כשרצו] לזמן ברכת המזון, היה לאחד מן הבחורים כלי אחד שנפגם ונשבר קצת בשפתו. וירע בעיני מהר"י סג"ל לזמן עליו דיש מפקין איסורו מהא דאמרי' כוס של ברכה צריך להיות חי ומפרשים דר"ל חי בלי שבירה דשבירת כלים היא מיתתן. נמצא האי דנפגם איתקצי לברכה. והביאו להן כלי בית שהיה שבור בסיס שלמטה, ואמר מאי אולמי' האי מהאי. א"ל מהר"א וכי צריכים אנו לכלי כסף במקום הדחק. ס"ד הסכימו לברך על אותו שגופו שלם ואין לחוש אם שבור בתחתיתו במקום הדחק.

[ו] נשאל למהר"י סג"ל על שני בני אדם הא' חרש ושוטה ואידך הוא חרש אם הם מצטרפין לזימון. ואמר מאחר שמבינים ומכוונין לזה אין לחוש אם אינם שומעין הברכה.

נשאל למהר"י סג"ל אם לזמן עם נער בן י"ב שנה וי"ג שבועות ולא התיר, שלא נהגינן לעשות קטנים סניף כדפי' לעיל בהלכות תפלה.

[ז] אמר מהר"ש פת שנפל ביין תוך הסעודה יש לברך עליו ב"פ הגפן. כן ראיתי שכתב אחד משמו. ואני המלקט באומרים הבאתי סמך לזה דגבי נזיר כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה (במדבר ו, ג). ש"מ דגם השרוי ביין האוכלו הוי בכלל שתייה. ואמרו לי שלא הבנתי הפשט דהי' ר"ל שיש לברך על היין פרי הגפן ולא נפסל במה שנפל בו הפת. והשבתי א"כ ה"ל לכתוב יין שנפל לתוכו פת מ"מ מברך עליו פרי הגפן. וכן עיין הדין עמי לעיל בהלכות סדר הפסח דפסק מהר"ש ג"כ על שריית מצה ביין לזקן.

מהר"ש כשאכל הוא ואחד עמו, היה נותן לבנו או אחר שלא אכלו לשתות רביעית יין לצרף עמהם לברכת זימון.

[ח] אמר מהר"י סג"ל שכתוב בנחמוני רבים טעו בדין זה שאמרו מעשר זתים וענבים מן התורה ואינו כן. ומייתי ראיה לדבריו דאין חיוב לעשר מדאורייתא אך תירוש ויצהר. אמר מהר"י סג"ל דאיפשר דנפקא מינה לענין ברכת שהחיינו דאף אם בירך זמן על פרי של זתים וענבים מ"מ צריך לברך זמן שנית על התירוש ויצהר. ואמר שדין זה רפיא בידיה.

אמר מהר"י סג"ל שיש לברך שהחיינו על כל מין פרי גם אם שם אחד להן מ"מ מחולקים לכמה מינין לברכת זמן. וכן עיין לעיל בהלכות ט' באב.

[ט] אמר מהר"י סג"ל היו לפניו כמה מיני פירות מיני העץ ובירך על אחד פוטר את כולן. ואם הובאו עוד אח"כ צריך לחזור לברך עליהן.

נשאל למהר"י סג"ל מה מברכין על היין מבושל, והשיב י"א כה וי"א כה. והוא ודודו מה"ר יעקב לוי גיילנהויזן איקלעו לבית אחותו והביאה להן יין מבושל. דודו היה מברך פרי הגפן והוא אמר שיש לברך שהכל נ"ב.

[י] שאל הר"ר גומפרעכט מאחיו מהר"י סג"ל מי שיושב ואוכל רק פירות או כה"ג, מהו שיצא בברכת המזון ששומע מפי אחרים ולא צריך ברכה אחרונה על הפירות שאכל. והשיב מי שאכל פירות אפילו הן מן ז' המינין דטעונים ברכה מעין ג' כתב מה"ר מנחם ז"ל בתשובה בהג"ה באגודה דלא נפיק בברכת המזון ששמע מפי אחרים, והביא ראיה לדבריו ולא פירש הראיה. ולע"ד נראה ראיה מדברים הבאים לאחר הסעודה שלא מחמת הסעודה דטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ברכת המזון פוטרתן. ואפי' הבאין בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה דטעונים ברכה אי לאו דגרירה בתר פת לא היו נפטרים בברכת המזון לפי' התוס'.

נשאל למהר"י סג"ל אם בירך אדם על יין וכשטועם נמצא מים אם צריך לחזור ולברך על היין וגם היה דעתו להוציא אחרים בברכתו. והשיב שא"צ לחזור ולברך פה"ג שנית. מאחר שמתחלה היה דעתו לשתות יין. וגם לאחרים שהיה דעתו להוציאם יש להם יין לפניהם או הם טועמים יין אח"כ.

תוכן העניינים

מהריל (מנהגים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה