אור ברסלב
מהריל (מנהגים) הלכות יום טוב

מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין

הלכות יום טוב

הלכות שבועות

[א] מאחר דרגל השבועות זוטרי בדינא משא"כ רגל פסח וסוכות ויו"ט דר"ה דנפישין דינייהו מאד. ע"כ אסדר הלכות יום טוב וכל דיני יום טוב סמוך להלכות שבועות דפנויין אז לעסוק בדינין הללו. גם אם הם שייכים לכל יום טוב ורגל.

כל ערב יום טוב א"א לא תחנה ולא למנצח.

אמר מהר"ש ארז"ל כל העושה מלאכה בע"ש ובעיו"ט, אינו רואה סימן ברכה לעולם. אך ערב פסח יש לו דין אחר שאסור לספר וגם לא ליטול צפורנים מחצי יום ואילך ודינו ככל דין חול המועד.

[ב] נשאל ממהר"י סג"ל על סעודה שלישית בשבת שהוא ערב יום טוב דשכחה עד אחר מנחה קטנה. אם מותר או מצוה לעשותה בפת, או אם צריך לעשות במיני תרגימא בלי פת. והיה הדעת נוטה לעשות בפת, אף על גב דאמר הלכה כר' יוסי בע"ש, היינו דוקא היכא דהתחיל שאז לא יפסיק אבל לאתחולי אסור. שמא הני מילי ערב שבת או ערב יום טוב שחל בחול, אבל עיו"ט שחל בשבת יבא עשה דחובת ג' סעודות למאן דמחייב פת וידחה סברת דלתיאבון שהיא דרבנן, דאי הוי דאורייתא הוי ליה להפסיק אפילו התחיל בערב פסח.

והשיב בתשובה, מה שנסתפקת אי יש לעשות שלש סעודות בפת בערב יום טוב אחר מנחה קטנה, וכתב דג' סעודות לידחי תיאבון דרבנן. דע דג' סעודות נמי דרבנן וקרא דג' היום אסמכתא, וראיה מדפסק ר"ת דנשים חייבות בשלש סעודות דאף הן היו באותו הנס. והך סברא לא מהניא אלא למצוה דרבנן כגון מגילה וחנוכה וארבע כוסות, דאם לא כן מצה וסוכה נמי נילף מהאי טעמא כדפי' התו'. וכתבת דהלכה כר' יוסי בערב שבת, היינו דוקא שלא יפסיק אבל אתחולי אסור. הא נמי ליתא אלא לדברי ה"ג, אבל רובא דרבוותא פסקי דמותר להתחיל בע"ש ועיו"ט כדפסק רשב"ם, אלא המרדכי מיישב ה"ג ומסיק דלהכי ראוי להחמיר שלא להתחיל. והיכא דאישתלי ולא עבד ג' סעודות קודם מנחה קטנה, כדאי הם יתר רבוותא לסמוך עלייהו בשעת הדחק ולעשות השתא בפת ולאכול מעט כזית מלמיעבד במיני תרגימא. דמיני תרגימא היינו מעשה קדירה כדמוכיח התו' מתוספתא, ודלא כרשב"ם דפירוש פירות ובשר בלא לחם או לסמוך על השורטוב"ל דקודם חצות. וכל זה התירו על ידי הדחק בערב פסח שחל בשבת. אבל שאר עיו"ט נראה דפת עדיף. ועוד רגילין להמתין הרבה במוצאי שבת ליום טוב אחר חשיכה קודם שיאכלו ויקדשו כי אינו מוכן לכל דבר. מה שאין כן בליל פסח שצריך למהר בשביל התינוקות ואפיקומן.

נוסח הקידוש

[ג] הא לך קידוש הכוס מכל ימים הטובים

אומר בשבת ויכלו עד לעשות

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצותיו, ותתן לנו ה' אלהינו באהבה (שבתות למנוחה ו) מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון (את יום השבת הזה ו) את יום חג המצות הזה, (השבועות הזה), (הסוכות הזה), (שמיני חג העצרת הזה), זמן חירותנו, (זמן מתן תורתינו), (זמן שמחתנו), מקרא קדש זכר ליציאת מצרים, כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים, (ושבת) ומועדי קדשך (באהבה וברצון) בשמחה ובששון הנחלתנו. ברוך אתה ה' מקדש (השבת ו) ישראל והזמנים.

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. כלל לשהחיינו, בכל ליל יום טוב גם בליל שני, אפילו בראש השנה ובד' לילות של סוכות אומרים אותו, דגם לילות האחרונים רגל בפני עצמם הם, מלבד שתי לילות האחרונים של פסח א"א שהחיינו דכולהו חג הפסח הם.

קידוש של ראש השנה

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצותיו, ותתן לנו ה' אלהינו באהבה (את יום השבת הזה ו) את יום הזכרון הזה, יום (זכרון) תרועה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים, כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ודברך מלכנו אמת וקיים לעד, בא"י מלך על כל הארץ מקדש (השבת ו) ישראל ויום הזכרון. שהחיינו גם בליל שנייה.

אם חל יום טוב במוצאי שבת סימן יקנה"ז פי' יין וקידוש כדפי' לעיל ואח"כ נה"ז פי'.

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש. בא"י אלהינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת, הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך. בא"י המבדיל בין קדש לקדש. שהחיינו, והיינו נ"ר הבדל"ה זמ"ן.

[ד] דרש מהר"ש מאושטרייך מצות עשה הוא שלא לעשות מלאכה כדכתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו. ואלו הן הימים שאסורים מן התורה, יום ראשון של פסח ושביעי שלו, ויום ראשון של שבועות, ויום א' של סוכות ושמיני שלו, וראשון של ר"ה. אכן מדרבנן אסורים כל השניים ממחרת מן הנזכרים. וצורך אוכל נפש מותר אף בראשונים שנא' אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם (שמות יב, טז). וכל שאר מלאכות אסורות חוץ מהבערה והוצאה.

ונר של אבטלא, פי' שאינו לצורך אסור להדליק אף על פי שר' יוחנן מתיר מ"מ נוהגין שלא להדליק. אכן נרות של בית הכנסת מאחר דלמצות הש"י מדליקין חשיבי צורך היום ומותרין להדליק, וכן נר ללמוד לאורו או גם לילך לאורו, כל אלו צורך הן ומדליקין. הוצאה נמי צריך להיות בה צורך היום כגון ספר תורה לקרות בה או לולב לצאת בו ושלא לצורך אסור. אכן להוציא תינוק לטייל משום שמחת יום טוב מותר דאם לא כן הוי כחבוש בביתו וליתא שמחה.

[ה] אמר מהר"י סג"ל שכתב בא"ז שאסור ביום טוב לדבק נר שעוה באמצעיתו לכותל כדי שיכבה כשיגיע לשם דחייב משום מכבה. אכן אם מעמיד את הנר במקום ששולט הרוח אין בזה גרם כיבוי. אך לא יעמידנו שם בשעה שמנשב הרוח כדי שיכבה דאז הוי כמכבה בידים. ואמר דאסור ביום טוב ליטול פתילה מנר זה בעוד שהיא דולקת וליתן לחברתה, דמתי דפוחת טיפת שמן ממנה חייב משום מכבה. לכן שמש בית הכנסת אי אפשר לו לתקן פמוטי' של ב"ה בעוד הן דולקין דבנגיעתו יפחות מהן השמן, ודוקא כשכבו יחזור ויתקנם וידליקם. אכן מותר לילך ונר שרגא של שמן דולק בידו גם אם מנענע ושמא ימשך השמן מן הפתילה, דלא הוי פסיק רישיה. אכן לנטות השרגא לצד א' לימשך השמן מן הפתילה הוי פסיק רישיה ואסור כמכבה בידים. ואסור ביום טוב ליטול קיסם מן המדורה לילך לאורו דהוי גרם כיבוי, אכן עץ שקורין קניא שגדל בו הזפת ודולק כמו נר מותר לילך לאורו ביום טוב.

[ו] אמר מהר"ש כל מה שאסור בשבת אסור נמי ביום טוב. אך לצורך אוכל נפש שרי. וכל דבר אוכל נפש נמי שאינו מפיג טעמו אסור לעשות ביום טוב דאפשר לעשותו מערב יום טוב גזרוהו רבנן, כדי שלא ילך אדם לשדהו ולכרמו בערב יום טוב ויניח כל תבשילו עד ליו"ט, נמצא שנטרד ביום טוב במלאכתו וליכא שמחה. אבל דבר המפיג טעמו מותר לכתחלה ביום טוב. ושאינו מפיג טעמו קיימא לן אם לא עשאו בעיו"ט אסור לעשותו ביום טוב.

[ז] ואמר מהר"י סג"ל שכ"כ בספר סמ"ק שיש ללוש עיסת ורימזילש מעיו"ט לצורך יום טוב, דאפשר ואדרבה הישנים טובים יותר מהחדשים. ואמר לנו מהר"י סג"ל ששאל מרבו מהר"ש אם לדוך שקדים ביום טוב כדי להוציא המרק מהן שדומה לחלב. ולא רצה להתיר, דאמר אפשר לעשות מעיו"ט גם אם קצת מפיג טעמו בלינה.

אמר מהר"ש לדוך פלפלין ביום טוב יש מתירין משום דמפיג טעמו בלינה. ויש אוסרין שמא ידוך יותר מכדי צרכו כסמ"ק, לכך נהגו לדוך ביום טוב בהטיית המדוכה דהוי על ידי שינוי ומותר. אכן לדוך מלח ביום טוב ליכא מאן דפליג דבעי שנוי לכותשו ביום טוב.

[ח] ולדוך מצה ביום טוב של פסח מותר דקי"ל דאין טחינה אחר טחינה, אך יזהר שלא יברור פירורין הגדולים מתוך הקטנים, כי איסור בורר יש נמי באוכלין. ומהאי טעמא אפי' למאן דשרי לקנות פת האפויה בשבת מן הגוי, ביום טוב אסור לקנותו משום איסור הרקדה דשמא היום נרקד להפריד הסובין מתוך הקמח שקורין בייטלין. מה שאין לגזור אפי' משום רואה בשבת דיודע בודאי אסור, וסבור אולי ביום טוב שרי הרקדה.

[ט] ואמר מהר"ש אף על גב דאסור לקנות פת מן הגוי ביום טוב משום חשש ההרקדה דהיא עיקר תיקונו להבדיל בין סובין וקמח דלא אפשר לאוכלן במעורבין. אבל היכא דרוצה לאכלן אם מעורב בו פתיתין אינו אסור לרקד אותן פתיתין שנתערבו בו אחר הרקדה הראשונה. אך דגזרו עליה רבנן משום עובדא דחול, לכך מותר לומר לגוי לעשותם ביום טוב. מידי דהוה אשונין קמח ביום טוב מאחר דכבר נרקד מותר גם לישראל ע"י שינוי או ע"י גוי. אך שסמ"ק ס"ל שנוי וע"י גוי נמי לא, ולא נהגינן הכי דחומרא יתירא היא. וכן התיר מהר"ש לשנות קמח של מצות שקורין וואנין ע"י גוי ביום טוב.

[י] וכן אסור לקנות קמח מן הגוי ביום טוב משום איסור הרקדה. ומהר"ם היה נוהג לחתום קמח של גוי מעיו"ט שרצו לקחת פת ממנו ביום טוב. ולמחר ביום טוב ילך ישראל ויראה שלא נתקלקל החותם טרם ילוש הגוי אז ידוע שאינו אופה רק מקמח שנחתם ומדאתמול נטחן. והישראל ג"כ מכשיר את התנור בהשלכת קיסם. וכן העצים שאופה עמהם יהיו מוכנים ומיוחדים מערב יום טוב שלא יחטבם ביום טוב. וכן הנהיג מהר"י סג"ל בכל רגלים בשכונתו. ופעם אחת מצאו שנתקלקל ולא רצה מהרי"ל להתיר לקנות מפת הנאפה בו ביום.

[יא] אמר מהר"ש טחינת קמח ודאי אסור ביום טוב מדכתיב ושמרתם את המצות (שמות יב, יז), והשמירה משעת טחינה ואילך. והקשה מהר"ש מאי שנא דטחינה אסורה אפי' ברחיים של יד ופלפלין מותרין לדוך במדוכה בלי שינוי נמי, רק בסמ"ק בעי שינוי וצ"ע.

[יב] אמר מהר"ש מליחת בשר ביום טוב נוהגין בו היתר לפי כשנמלח היום מוטעם יותר מאשר נמלח אתמול וחשוב מפיג טעמו. ואמר דאפ"ה כתב במרדכי היכא דאפשר למולחו מעיו"ט אסור להשהותו למולחו ביום טוב. אכן ניקור הבשר ודאי אסור ביום טוב הואיל דאפשר מעיו"ט. וכן הוא בספר אגודה בשם הגאונים במסכת ביצה בסימן י"א. ומהר"י סג"ל אמר נמי דבשר הנשחט מעיו"ט ימלחו ג"כ קודם יום טוב כדברי המרדכי והגאונים.

ושאלו את פיו אם מותר לנקר ביום טוב האחוריים של הבהמה כי לא היה לו די בחלק הלפנים, ואמר אילו היה הלפנים שהן הצלעות מחוסרין ניקור היה מותר לנקרם ביום טוב ע"י שינוי כגון בקופיץ או בקרדום וכה"ג בשעת הדחק, אכן האחוריים שצריכים ניקור גדול לחטט אחר החלב והגידין ולקלוף בכמה מקומות אין נראה להתיר ע"י שינוי דלא מצי לנקר יפה כתקנה.

[יג] אמר מהר"ש אותן מפתחות שסוגר בהן אוכל נפש להשמר הן לבדן מותרין להוציאן ביום טוב מחוץ לעירוב. וכן הוא בעצמו הוציא עמו מפתח מן הכיפה שלו ביום טוב לפני שער העיר, כי אמר שהדגים שלו שהכינם ליום טוב עומדים תוך הכיפה שלו להשמר. [וכן השיב מהר"י סג"ל בתשובה דיש פוסקים לאסור להוציא ביום טוב רק מפתח של אוכלין, אף על גב דאין עירוב והוצאה ליו"ט רק משום חומרא אמרינן דיש עירוב והוצאה, ואפ"ה מוציאין ונושאין בתוך העירוב בלי עירוב חצירות ובלי שיתוף].

[יד] אמר מהר"ש דרשינן לכם ולא לכלבים לכם ולא לעכו"ם, ולכך אסור להזמין עכו"ם לסעוד עמו ביום טוב על שולחנו שמא ירבה בשבילו. ואם באקראי נזדמן אליו הגוי מותר להאכילו עמו. וכן בשבת רשאי להזמינו דאסור אז גם לישראל בהכנת אוכל נפש. אמנם עבדים ושפחות המצויים ורגילים בבית ישראל ויכול לסלקם כרצונו מותר להאכילם ביום טוב ממה שהכין וליכא למיחש דירבה בשבילם.

[טו] אמר מהר"י סג"ל גדולה המצוה להזמין לסעוד עמו ביום טוב את העניים ויתומים ואלמנות שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך וכו' והגר והיתום (דברים טז, יד), כלומר אם אתה משמח העניים שלי גם אני משמח את שלך.

אמר מהר"ש מצוה לשמוח ברגלים הנשים בבגדי צבעונים בא"י, ובבגדי פשתן מגוהצין בבבל, והאנשים ישמחו בבשר ויין, והתינוקות בקליות בפירות ובביצים. עיקר שמחת הרגל לשמח את העניים וליתן להם צדקה. ואם אין יד האדם משגת לשמוח בבגדים כל כך יקנה לפחות זוג מנעלים חדשים לכבוד הרגל, ואת בניו ישמח בקליות ואגוזים.

[טז] אמר מהר"ש אסור לעשות ביום טוב שום מקח קצוב בדמים. והלוקח בהמה מקצב לא יקצוב ביום טוב עמו סך המעות, אך יקח אחת משתים ששוין במקחן ואחר יום טוב ילך ויעריך הנשארת וידע ערך הנשחט.

[יז] ואמר מהר"י סג"ל השוחט ביום טוב יזהר לבדוק סכינו קודם יום טוב ויניחנו כך במקום מוצנע שלא יפגם, דביו"ט אין מתירין בדיקת סכין קודם השחיטה דחיישינן פן יבא להשחיזו. אכן בדיקת סכין דלאחר שחיטה צריכין להכשיר הבשר והוי צורך אוכל נפש ואם נפגם לא בעי השחזה.

ואמר דטוב לשחוט ככל הצריך קודם יום טוב. ואם צריך לשחוט ביום טוב יזהר שלא יתלוש הצמר מבהמה או הנוצות מעוף.

וצריך לייחד עפר מקודם יום טוב דרוצה לכסות בה ביום טוב. ואם אין לו מוכנת יטול מאפר הנשרפה ביום טוב רק שהוא עדיין חמה.

[יח] אמר מהר"י סג"ל מותר לכסות האש להשמר מכיבוי בלילה לצורך מחר ובשחר לצורך צהרים, אך לא יכסה ביום לצורך הלילה דבתריה. והמכסה יזהר ליקח רמץ חם דראויה ליצלות בה ביצה ואם אין לו אז יטול קיטמא נשרפת קודם יום טוב אבל הנשרפת היום ונצטננה אסורה לטלטל משום נולד. ואמר שבספר אגודה כתב בסתם שמותר לכסות האש, ביום טוב ובאשר"י כתב בסתם שאסור לכסות האש ביום טוב. ואמר שהוא חילק מימים קדמונים כאן ברמץ חם הנולדת היום מותר וכאן כשנצטננה אסור. אי נמי ברמץ מותר דלא מכבה ובפסכתר אסור דמכבה. אכן עכשיו נראה אליו לתרץ דמשום אוכל נפש אין לחוש למוקצה כי כן ראה בהג"ה באשר"י דמשום אוכל נפש התירו את המוקצה, וז"ל: מכאן נהגו לסלק אפר הכירה ביום טוב דמשום אוכל נפש התירו את המוקצה א"כ מ"ש באשר"י אסור לכסות אין ליישב כי אם ע"י פסכתר דאז מכבה כדפי' לעיל, אבל בכל אפר מותר לכסות לצורך.

[אמר מהרי"ל כשחל יום טוב ה"ו ואז טומנין לשבת, אין לטוח התנור כי אם בטיט המוכן לו מעיו"ט, וטוב לומר לגוי ויעשה. מהרי"ל דרש דמותר לישראל לשרות המכבד במים תחילה ולגרוף התנור, אכן אם המכבד נדלק בתנור אחר שכיבה אסור להחזירו למים ולכבותו דהוי כיבוי שלא לצורך י"ט].

[יט] אמר מהר"י סג"ל אין לכתוב לסמן את הבשר ביום טוב. ואמר מהר"ש שכן לא ינקב בית יד עם הסכין תוך הבשר לשאת בו, אך באצבעו יכול לנקבו, וכן דרש מהר"י סג"ל נמי, וכן איתא בהדי' בגמ' ביצה שילהי פרק אין צדין.

[כ] דורון שהובא מחוץ לתחום לישראל ביום טוב, אמר מהר"ש אם הוא דבר תלוש שאין לחוש שהיה מחובר היום כגון כל מיני פירות ברגל דפסח, ואין בו איסור רק הובא מחוץ לתחום אז אסור לזה שהובא בשבילו, וכן לכל בני ביתו, אכן לישראל אחר מותר, וגם לזה ולבני ביתו מותר ביום טוב שני. אכן אם לא הובא לעיר בשביל שום ישראל, רק בשביל הגוים, מותר לכל ישראל לאכול ממנו ביום ההבאה מיד ובהאי ליכא מאן דפליג. אבל אם הוא דבר שבמינו מחובר ויש לחוש שמא היום נתלש, כגון מיני פירות וענבים ביום טוב דסוכות, או שאר פירות ברגל דשבועות, או דגים שניצדין בכל זמן, והובאו בשביל ישראל אסור לזה שהובא בשבילו עד מוצאי יום טוב שני ובכדי שיעשו. ולישראל אחר שלא הובא בשבילו מותר ביום טוב שני מיד. ואם הביא גוי לעיר דבר הנתלש או ניצד ולא הביאם בשביל שום יהודי, מותר לכל ישראל ליטול ממנו כדי לאוכלו ביום טוב שני.

[כא] ואמר מהר"י סג"ל כשחל אחד מן הרגלים ביום ה"ו והובא דורון לישראל ביום ראשון ויש גם במינו במחובר או חששת צידה, מותר במוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו דהיינו בליל שבת. אכן אם הוא יום טוב של ר"ה אז המובא בראשון אסור עד מוצאי שבת דכיומא אריכא הן, וכן הדין בביצה שנולדה בראשון. ואמר מהר"י סג"ל מאחר דכולי רבוותא סוברים הדורון המובא לישראל ביום טוב אסור לו ולכל בני ביתו ג"כ, דמסתמא אדעתא דכולא ביתה אייתינהו. והכי איתא בפרק בכל מערבין המובא לבי ריש גלותא אדעתיה דכולי רבנן אתא. ומתוך כך אמר דנראה לו ספיקא בדינא אם הזמין אותו בעל הבית את חבירו אולי הנזמן נמי אסור משום דאייתי ליה ולכל דמתהני מיניה, או דוקא לבני הבית בלבד.

[כב] פעם אחת דרש מהר"ש דדבר הניצד או נתלש אסור גם לישראל אחר שלא הובא בשבילו בסמ"ק, ועד מוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו. דוקא דבר שאין נתלש או אין ניצד לשם ישראל, אך ממילא אתא בשביל גוי מותר לישראל אחר ביום שני. ולא נהגינן כמו הרא"ש דכתב דגם הניצד ונתלש בשביל ישראל זה מותר לאחר ביום טוב שני.

אמר מהר"ש דורון שהובא מחוץ לתחום לישראל בעיר שאין לה חומה, אם הגוי הניח הדורון על הקרקע בר"ה אסור לישראל לטלטלו רק ד' אמות, או יניח גוי להכניסו לביתו. ואם לכתחלה הכניסו המביא אל תוך הבית, רשאי הישראל לטלטלו בכולא ביתא. וכן אם העיר מוקפת חומה, כשהכניס הגוי הדורון לפנים מן החומה קונה שביתה בכל העיר, ורשאי ישראל לטלטלו בכל מקום שירצה.

[כג] אמר מהר"ש פירות הנושרים מותרין לאוכלן ביום טוב ולא בעינן בכדי שיעשו וכר"י נהגינן. ביצה שנולדה ביום טוב ראשון מותרת בשני לבד מיו"ט שחל אחר השבת דהנולדה בשבת אסורה ביום טוב דבתרי', או שני י"ט של ר"ה דנולדה בזה אסורה בזה דיומא אריכתא הוא. ואם נתערבה הביצה באלף כולן לבו ביום אסורים. ואמר שבמרדכי הקשה מ"ש לגבי עצים שנשרו מדקל דמרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן, ואמאי נימא גם שם דיהא כדבר שיש לו מתירין ולא יבטל אף באלף כדאמרינן גבי ביצה. ותירץ שאני עצים דכ(ו)לה איסורא ונשרף לגמרי משא"כ בביצה דנהנה מגופה.

אמר מהר"ש מותר לקנות ביצים מן הגוי ביום טוב אם אמר שמאתמול נולדו. ושאלו אם נמי מותר לקנות ביום טוב שני. ואמר שבליל יום טוב שני מותר אך ביום טוב שאחר השבת אסור לקנותם גם בליל יום טוב שני.

[כד] בשמחת תורה לקחו ביצים מן הגוי ומילאום בתרנגולת וגם עשו בהן שאר מאכלים, ואסר מהר"ש את התרנגולת וכל הנעשה עם הביצים עד מוצאי יום טוב בכדי שיעשו, דדינא הוי הכי דספק נולד ביומא אסור.

אמר מהר"י סג"ל דכתב במרדכי בשם אבי"ה אם ליבנו מאכל בביצה שנולדה וכו' עד דהוי דבר שיש לו מתירין ולא בטיל. ומקשין העולם, וכן הקשה בטור, והא לר"ת מין בשאינו מינו בטיל אפי' ביש מתירין. ותי' מהר"י סג"ל דאבי"ה תפס הא דר' א"מ עיקר לפי שהוא רבו, ואיהו כתב בהדי' דאפי' בשאינו מינו לא בטיל ביש לו מתירין.

[כה] מהר"ש הקשה הא דקיי"ל עגל הנולד ביום טוב מותר לשוחטו ואמאי ביצה אסורה, ואי משום דעגל שרי אגב אמו ביצה נמי תשתרי אגב אמה. וי"ל היינו טעמא דעגל הנולד לא נשתנה בשום ענין דלתקרי הכנה רק כמו שהוא עכשיו כך היה ראוי במעי אמו, דאפילו בן פקוח היה ראוי לגדל וולדות ולכל מילתא, משא"כ בביצה כשנולדה אז ראויה לגדל אפרוח והנמצאת בתרנגולת שחוטה גם אם נגמרה בקליפתה אין ראויה לגדל אפרוח, ואסורה ביום טוב לאו משום נולד אלא משום הכנה שהיא מוכנת ומשובחת כשנולדה יותר מבראשונה, וגזירה משום יום טוב שחל אחר השבת דאז אית בה איסור דאורייתא אם נולדה אתמול בשבת משום דאין שבת מכין ליו"ט, ואמר שכן הוא באשר"י.

ונראה עוד טעם אחר מאחר דאין שבת מכין ליו"ט, ואם גם נולדה ביום טוב מ"מ מאתמול בשבת נגמרה והוכנה משבת ליו"ט, וגזרינן משום האי כל שאר יום טוב, משא"כ בעגל שצריך להיות כלו לו חדשיו דאל"כ היה אסור לאכול תוך שמנה נמצא שכלו לו חדשיו היום באותו יום טוב שנולד וליכא למיחש למידי. ואמר מהר"ש עדיין נימא ג"כ כלו לו חדשיו אתמול בשבת ואיתרמי דאישתהי מהולד עד היום. וכן אשכחן בגמרא זימנין איתרמי גם לידת אשה דאשתהי. וכן העיד שמה"ר שלומיל מעיר ענש הלך פעם אחת ללמוד למרחקים, ויהי לתקופת י"א חדשים ליציאתו ילדה אשתו והכל מעידין מרוב חסידותה ברור שלא זינתה תחתיו. ובכן בדקו ומצאו בפוסקים ובספר המצות דמיתרמי ומשתהי. א"כ הדר קשיא לדוכתא מ"ש עגל מביצה אלא מחוורתא כדשני מעיקרא.

[כו] מהר"ש היה מורה על גדי שהובא לישראל בשביעי של פסח שיתן אל השוחט את הכבד ממנו ואז רשאי לשוחטו, והבשר מותר לעיו"ט שני האחרון. אכן הפשטת העור נראה לעשות באותו יום לאלתר אחר שחיטתו, דהוי אפשר לעשות קודם יום טוב שני. ובמה שנותנין ממנו מעט בשר אל השוחט והוא בעי הפשטה מותר להפשיטו לגמרי, ואין אסור לזה שהובא בשבילו לטלטלו דלא חשיב מוקצה לו הואיל וראוי לחבירו.

מהר"י סג"ל דרש אף על פי שיש מתירין לשחוט ביום טוב אחר סעודת שחרית ע"י אכילת הכבד או שאר מעט בשר כה"ג מן הכבש או גדיים או תרנגולים ששוחט, אמנם יש אוסרים משום הערמה דמנכרא שכבר מילא כריסו שוב אין שמחת יום טוב במיעוט שאוכל ופשיטא דאסור. ואמר מהר"ש שנכון הוא וכן נוהגין שאין שוחטין שום דבר אחר סעודת יום טוב ראשון לצורך יום טוב שני ע"י היתר אכילת דבר מועט.

[כז] אמר מהר"ש הני נשי דצולין ביום טוב הרבה חתיכות יותר מצורך יום טוב לא שפיר עבדי דדוקא קדירה ממלאה אשה אמרינן מפני שיפה לה.

אמר מהר"י סג"ל כשם שאין לבשל מיו"ט לצורך מחר וכן לא משחר לליל שני, כן לא ידיח הקערות מזה לזה, וכן אמר מהר"ש.

בשמיני שהוא יום טוב האחרון של פסח בשעת המנחה אכלו עם מהר"ש, והכינה הרבנית ביצים מטוגנים במחבת. ואמר מהר"ש שהיתר פשוט הוא לתקן אז האש ולתקן כל אוכל נפש שירצה, ולא כיש טועים להחמיר שלא להבעיר אש במנחה יום טוב שני עד הלילה.

[כח] אמר מהר"ש נשים הטובלות בליל שני של יום טוב הן מותרין להחם מים באותו הלילה לרחוץ בהן ידיה ורגלי' ובית הקמטי' והסתרי' אבל לא כל גופן גם אם החזיקו חמין שהוחמו מעיו"ט. ואמר דאי' במיימון בהל' יום טוב דחמין שהוחמו מעיו"ט רוחץ בהן ביום טוב כל גופו שלא גזרו בכה"ג רק בשבת בלבד. אכן שאר פוסקים לא פסקו כן רק הסמ"ג, ומאחר דרוב רבוותא לא סבירא להו וגם התוס' לא נהגינן היתר כל הגוף כדפי' לעיל.

[כט] אמר מהר"ש פתילה שלא הבהבה מע"ש ודולקת בשבת אין להדליק מותר הפתילה ביום טוב דלאחריו דמאחר שלא הבהבה בראשונה הדלקתה עושה אותה כלי, ואין שבת מכין ליו"ט.

מהר"ש התיר להסיר הפחם בוערת מראש הנר להצהיר האור ביום טוב, ואמר דוקא ביד מותר להסירה אך בכלי אסור. וכן בהדיא בסמ"ג. וראיה להסיר הפחם ממוחטין דזה מותר לכ"ע. ופלוגתא היינו בהסרתה משנכבית דאז הוי כמתקן מאני. ואמר מהר"ש גם אם כבתה מותר להסיר להדליק הנר מיד.

[ל] אמר מהר"ש הני בני אדם ההולכים ביום טוב לטייל אצל נהרות ויאורים לראות את הדגים ששטין שם ונושאים עמהם אוכל להשליך אל הדגים לראותם כשנתאספו לבלוע המאכל תרתי ריעותא הן עושין. חדא דמוציאין חוץ לעירוב, ועוד דגם אם נזדמן להם גוי אצל המים, אסור לישראל ליקח ממנו אוכל ולהשליך אל הדגים, דמאחר דמחוסרין צידה הוי מוקצה ולא מתקרי לכם. וכללא הוא כל שנאסר במגע משום מוקצה אסור ליתן לו מזון. והני דגים שמחזיקים בבית ליטול מהן מתי שירצה אם יכול לתופשן בידיו אין בהן איסור צידה ומותר ליקח מהן ביום טוב ולתת להן מזון. ואם אינו יכול לצודם ביד רק ע"י כלי אסור ליטול מהן ביום טוב וגם אסור להאכילם מזון. לכן אם נתונים בבאר מחוסרים צידה ואסור להשליך להם מזון.

[לא] אמר מהר"ש שכתב אבי העזרי שלא יצוד ביום טוב הרבה תרנגולים לברור השמנים מתוכן, דאותן שאינו חפץ בהן הוי איסור טירחא משום צידה וכל כה"ג. וגם תרנגולת אשר עומדת לגדל ביצים מותר לשוחטה ולאוכלה ביום טוב ולא חשיבה מוקצה.

[לב] ואמר מהר"י סג"ל שפסק באלפס בשם מהר"ם גם פרה ועז שאין עומדין לאכילה מותר לחלוב אותן ביום טוב תוך הקדירה.

[לג] אמר מהר"ש כופין כלי על גבי ביצה ביום טוב כדי שלא תשבר ודלא כר' יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל, וכן פסק דין זה במיימוני לעשות נמי בשבת.

[לד] נשים הקונות פירות מן הגוי בשמחת תורה כדי לזרוק לשמחת הנערים כמנהג, מן הדין היה אסור בעיני מהר"ש דדבר שיש להן מתירין ואינן בטלין, אך קורא אני עליהן מוטב יהו שוגגין ואל יהו מזידין דאין מקשיבין מאוסרים האי.

[לה] מהר"ש מלח צנון ביום טוב והניח חתיכה אצל חבירתה ואכל שאר אוכלים בתר מליחתם ואח"כ אכל הצנון. ואמר לנו מהר"י סג"ל שכן הוא בא"ז אך הוא היה נוהג שלא לשהות הצנון במלח ביום טוב ולא בשבת אך טבל ואכל מיד.

[לו] גוי היה תפוס ליהודי בשביל חוב ברשות השופט, וביו"ט באו גוים אחרים להיות ערב בעד התפוס לפוטרו ולא רצה השופט לעשות בלתי רשות היהודי. והתיר מהר"ש אל יהודי לומר לשופט לקבל הערבות ולפטור התפוס.

[לז] גוי הביא כתב חתום לישראל ביום טוב ואמר מהר"ש שמותר הישראל להתיר החותם ביום טוב ולשברו. אמר מהר"י סג"ל דאסור לישראל לקבל הכתב מיד גוי המביאו ביום טוב, אך הגוי יניחנו מקודם על גבי שום דבר כדרך שעושין בשבת. גם אין ליתן ביום טוב כתב לגוי להוליכו חוץ לתחום, אך אם אונס גדול שצריך להודיע לחבירו יאמר לגוי שיכתוב ביום טוב וישלחנו, וכן בשבת כדפי' לקמן.

[לח] אמר מהר"ש מי שנתן כליו לאומן על דרך בגדים לחייט והביאם לו ביום טוב וספק אם היום נתקנו או מאתמול אסור ללובשן ביום טוב זה.

[לט] דרש מהר"י סג"ל כל איסור קלקול שרואה אדם בביתו חייב למחות בידן הן לבניו הן לעבדיו ולשפחות. דאם מעצים עיניו מלמחות, ליומא אוחרא יצאו מביתו לשרת אצל אחרים ועושים גם שם כאשר הורגלו כבר, ואין מקשיבין שוב למוחין, ויאמרו הלא בבית פלוני עשינו ולא מיחה בנו. נמצא שהוא נתפש בעונם שגרם שנתחלל יום טוב כה"ג על ידו. וכן כל ת"ח ימחה בעירו והפרנס במדינה.

[מ] אמר מהר"י סג"ל אסור להניח את הגוי שיפיל גורלות בין היהודים ביום טוב גזירה משום שחוק קוביא, וכ"כ מהר"ם.

[מא] בשמחת תורה באה שמועה קודם מהר"ש איך שאשת הר"ר איסרלן היתה גוססת. ואמר מהר"ש ח"ו שתעדר יכולים להתעסק לקוברה בו ביום דישראלים יטהרוה ויוציאוה לבית הקברות ויאמרו לגוים לחפור הקבר ולתפור התכריכין. והיה מורה לאישה גם אם נפטרה בשמיני עצרת בערב שהיה יכול לעשות קידוש בליל שמחת תורה דאין אנינות ביום טוב.

[מב] אמר מהר"ש שכן נוהגין במת ביום טוב ראשון יתעסקו בו גוים לחפור הקבר לתפור את התכריכין, אבל ישראלים יטהרוהו ויוציאוהו לקברות, אפי' מת בו ביום. אכן ביום טוב שני היכא דאישתהי כגון שמת ביום טוב ראשון, או שעתיד לשהות כגון שחל יום טוב שני בערב שבת, אם יש שם גוים מניחין להם לחפור הקבר ולתפור התכריכין ולעשות הכל.

אמר מהר"י סג"ל שלא שמע מן רבו המובהק מהר"ש רק שישראל יטהרו המת ביום טוב. אבל לו נראה להניח לגוי גם לטהר המת ביום טוב דנמי מלאכה דאורייתא היא בסחיטת הסדינין שמטהרין עמהן. וכן הוא במרדכי פרק תולין וכל מלאכה שהיא דאורייתא עושין ע"י גוי ביום טוב.

[מג] איתא בפ"ק דביצה מת ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל. בשנת רס"ד נפטרה פה ק"ק פראנקפורט אשת יצחק עסלינגן ליל ראשונה של סוכות וביום ב' אחר ב"ה הוציאוה ישראלית לבה"ק וטהרוה ע"י ישראלים, אבל הקבר והארון והתכריכים נעשה ע"י גוים, וכן למלאות הקבר בעפר, ולא אמרו צידוק הדין ולא קדיש אבל רחיצות ומעמדות עשו ולא נהגו בעלה ובניה אנינות ואבלות ביום טוב, והיה סוכות ה' ו' ושמחת תורה בליל ו' ביום ז' בכניסת שבת הצריכו הלומדים את האבלים האבלות בעטיפת הראש ובשינוי מקום, ואחר יום טוב השלימו ה' ימים אבילות, כי שמחת תורה עלה לו למנין ז' ולמנות מהקבורה, נמצא שכלו ביום השבת ט"ו חשון. אמר מהר"י סג"ל הא דאיתא בהג"ה במיימוני בהלכות י"כ העושים ב' ימים צום מונין להו מיום שני דראש השנה. וא"כ לדידהו היאך קוברים המת ביום טוב שני של ר"ה, והלא הוא העיקר יום טוב לדידהו ושמא הכא מיירי ביום טוב דגליות.

[מד] איתא פ"ק דביצה והלא בדק יפה אימא יצתה רובא וחזרה. אמר מהר"י סג"ל מכאן יש להקשות קצת על הסמ"ק דפסק במצות יום טוב דאי בדק מעיו"ט כו' חיישינן שלא בדק יפה והא מסיק בגמ' והלא בדק יפה, ומשני עיקר הטעם מכח רובא כו' ודוק.

[מה] מילה ביום טוב, אמר מהר"י סג"ל מיד כשנימול הנער יסירו כל צרכי המילה מידם דשוב נחשבים מוקצה מאחר דאין עוד צורך בהן. וגם המוהל לא יטול האיזמל מתוך החול שהשליך שם עם הערלה שנחוץ לפרוע.

וראיתי מהר"י סג"ל נעשה סנדק לתינוק ביום טוב להכניסו בברית ולא היה שותה מכוס הברכה כאשר היה רגיל לשתות בחול כשנעשה סנדק ואמר משום דאין קידוש אלא במקום סעודה ודי שנותנים לתינוקות לשתות מכוס הברכה. והיו מוהלין אחר כל התפלה קודם עלינו לשבח כמו בחול.

[מו] אמר ה"ר יעקב כ"ץ מנורטהויז"ן שראה כתוב בספר הגדולה שאין להתענות ביום טוב תענית חלום, דהא דמתענין בשבת גם כי כתיב גביה וקראת לשבת עונג (ישעיה נח, יג), נותנים בו טעם דהיינו עונג דידיה דמתבטל החלום בתעניתא. אכן ברגלים כת' שמחה ושמחת בחגך (דברים טז, יד), ואין שמחה אלא בבשר ויין, לכן אסור להתענות בהן. והא דמתענים בר"ה אינו ניתן לשמחה באשר ספרי החיים נפתחים לדון על כל חי. ודוק כי נ"ל לדחוק לפי אותו פי' דכולא שתא יתב בתעניתא כו', דר"ל תענית חלום אמאי לא חשיב נמי בר מרגלי'.

הלכות תפלת יום טוב

[א] פעם אחת חל יום טוב ו"ז והגיע ש"צ לברכו, ושאל אליו מהר"י סג"ל אם יודע לומר הפיוט יום שבת זכור. וסידרו רבינו יוסף קמחי לומר אותו במגן אבות מתי שחל יום טוב ו"ז. ואמר נכון לאומרו שם בק"ק מגנצא כי מנוחת כבוד המחבר שם בקברות. ואמר מהר"י סג"ל שראה בינקותו המנהג שגדול העיר היה רגיל להתפלל כי איקלע כן. ומנהג לומר שתי חרוזות הראשונות. ומנהג במגנצא לומר דוקא כשחל יום טוב ו"ז אז צריך להשמיע העם דנכנס שבת ואסורים תו אף בתיקון אוכל נפש. וכשיו"ט ה"ו או ז"א ליכא אז למיטעי ואין אומרים, אכן בשאר קהלות אומרים גם כשיו"ט ז"א.

[ב] מהרא"ק: א"א במה מדליקין כשחל יום טוב בשבת, ואין אנו נוהגין כן, אך אם יום טוב בערב שבת אז א"א דלא מצי לומר עשרתם ערבתם. אבל כשחל בשבת והוא עישר ועירב כרצונו ואמר כדיני'. ואין אומרים ויתן לך ביום טוב והוא מוצאי שבת.

אחד מוצאי שבת לחול, או לחול המועד או במוצאי יום טוב לחול בכולן מתפללין אתה חוננתנו. מה שאין מברכין אבשמים במוצאי יום טוב כבר פי' לעיל. אך מוצאי שבת ליו"ט מתפללין ותודיענו. במוצאי שבת וי"כ מברך בהבדלה מאור ובשמים ושאר כל הבדלות לא מאור ולא בשמים.

כל יום טוב שחל בשבת אומרים במנחה ואני תפלתי, וקורין בתורה, עכ"ל מהרא"ק.

[ג] אמר מהר"י סג"ל שכתב הר"ר זנויל ע"ה למהר"ם סג"ל על בני אדם שאינן מזכירין שבת ביעלה ויבא כשחל יום טוב בשבת, ובמרדכי לא כתב כן רק בשבת דחולו של מועד. ואז מסתבר לנהוג כן משום דבשל שבת אנו מתפללין, אך ביום טוב דכולה תפלה של יום טוב רק שמזכירין בתוכה השבת א"כ אמאי לא יזכיר שבת בכל מקום. והשיב לו שמקדם ראה כן הדין בתו' שאין לומר ביעלה ויבא שבת ביום טוב שחל בשבת. ומהר"י סג"ל [אמר] דנראה לו דרבותא נקט המרדכי, דגם אם בשל שבת מתפללין, מכל מקום לא יזכיר שבת בתוך יעלה ויבא בעבודה, אבל יום טוב ושבת שבשל יום טוב מתפללין וכולה חדא מילתא היא מתחילת אתה בחרתנו עד מקדש השבת וישראל והזמנים פשיטא שלא יזכיר שנית ביעלה ויבא, כיון שכבר הזכירו באתה בחרתנו ותתן לנו ה' אלהינו את יום השבת ואת יום כו'. מהר"י סג"ל אמר שמתוך רש"י במסכת ביצה וגם בשאר דוכתין משמע דאין להזכיר שבת ביעלה ויבא ביום טוב שחל בשבת, שלא פירש לשם אלא בהאי לישנא: אומרים ותתן לנו את יום המנוח ולבסוף מקדש השבת וישראל והזמנים, היינו אתה בחרתנו לחודייהו. ואמר מדקרא רש"י יום המנוח, סעד לבני אושטרייך שאומרים בתפלתם את יום המנוח. ופליאה היא שמניחין לשון הקרא זכור את יום השבת (שמות כ, ח). וכי תימא יום טוב נמי מתקרי שבת, מ"מ יום השבת לא מתקרי.

[ד] אמר מהר"י סג"ל מצוה לקרא ביום טוב לעמוד לתורה בעלי הבתים שהן מעמידין הקהלה לפיכך קודמין לכל אם אין ת"ח מופלג שם.

[ה] נוהגין לומר ביום טוב ותערב דוקא למוסף ולא ליוצר, וכן בתשב"ץ.

בכל רגלים בפני מהר"י סג"ל הולכים הכהנים לדוכן ליוצר כמו במוסף, ולא ידעתי מאין המנהג ששוב ראיתי באלו ארצות כלל אינן עולין רק במוסף.

[ו] שאלו את פי מהר"י סג"ל אם לחפש בשבת הסדר לקרותו למחר ביום טוב, ואמר אין שבת מכין ליו"ט, ויחפשו במוצאי שבת אחר סיום התפלה.

הלכות עירובי תבשילין

[א] יום טוב שחל בערב שבת חייב כל בעל הבית לעשות עירוב תבשילין, ובו ניתר להכין אוכל נפש מיו"ט לשבת. וכה יעשה: יטול בעיו"ט בשר מבושל ככזית לפחות, ולחם לפחות בכביצה ויברך עליהן: בא"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. בדין יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולצלויי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צורכנא מיומא טבא לשבתא לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת.

אמר מהר"י סג"ל בספר אגודה כתב ליטול לעירוב פת כזית ותבשיל כזית ומייתי ראיה מירושלמי. ואנן קי"ל פת לפחות כביצה והם שני זיתים.

[ב] מהרא"ק כתב כיצד עושה ע"ת, נוטל פת מעיו"ט ומניח בשר על גביו או ביצה או דג שהוא מבושל, ומזכה להו לכל בני עירו ע"י אשתו או ע"י בנו ובתו הגדולים. ואומר אליהם: זה התבשיל אני מזכה לך שיהא לך חלקנו וזכה בו שיהא בו חלק לכל ישראל הדרים בעיר הזאת, שעל ידו נוכל לאפות ולבשל ביום טוב לצורך שבת ולעשות כל הדברים שצריכין לנו. והוא מגביהו ומברך ברוך אתה ה' וכו' בדין יהא וכו', עכ"ל מהרא"ק.

[ג] וכ"ז נהג מהר"י סג"ל נמי. וקרא אלי פעם א' לסייע לו ולעשות עירובי תבשילין. והיה מוכן בידו גלוסקא יפה שקונין במגנצא בעד הלי"ש כשנים שלהן בעד מארגיט בווינציאה. וחתיכת בשר מבושל היה מונח על גבי טעליר, והיה עומד על הגלוסקא דלא ימאס הבשר את הגלוסקא. ונתן את הכל בידי ואמר לי קח זה וזכה בו לקהל לעשות בשבילם ע"ת, ותגביה קצת למעלה לראיה שתזכה בו בשבילם. וכשעשיתי חזר הרב ונטל את הכל מידי ובירך ברכת עירוב ועניתי אמן. ואמר בדין יהא כו'.

[ד] ועוד באותו הפעם נטל לחם שלם שקונין במגנצא בעד ד' הלי"ש, ושיעור' כקונין בווינציאה בעד ג' מארגיט. ועשה עמו עירובי חצירות ונתן אלי כבתחילה לזכות לבני הקהלה, ולקח מידי ובירך ברכת עירוב. ואמר בדין יהא שרי לנא לטלטולי ולאפוקי ולעיולי מביתא לביתא ומחצירא לביתא ומביתא לחצירא ומרשות לרשות בשבת זו ובשבתות אחרים לנא ולכל ישראל דדיירין בעיר הזאת ובדרא הדין.

[ה] וכן היה מהר"י סג"ל נזהר לעשות עירובי חצירות בכל ע"ש, ולא סמך על השיתוף שעשו בע"פ על כל השנה, דשמא נתקלקל ונתעפש. וכשעקר דירתו מק"ק מגנצא לנטות אהלו בק"ק דוורמיישא צוה אל פרנסי העיר לייחד מאן דנזהר לערב בשבילם בכל ע"ש, או לבדוק בכל ע"ש שיהא השיתוף שעשו בע"פ עדיין קיים לסמוך עליו. ויהי פעם אחת עובדא בפני מהר"י סג"ל שנתקלקל והוא לא עירב כרגיל, ולא נתוודע עד בשבת כאשר אבאר אי"ה בהלכות שבת. דין קידוש לבנה במוצאי שבת והוא יום טוב כבר פי'.

[ו] כתב במהרא"ק, פ"א הניחו ע"ת, וביו"ט מצאו הפת לבד והבשר נאכל, והיו מגידים לרבי בשעת הסעודה ואמר אילו לא אתא אלינו עד למחר לא היה תקנה בדבר ועכשיו נוכל לתקן, דא"ר יצחק מניח אדם עירובי תבשילין מיו"ט לחברו ומתנה ואומר אם היום חול ומחר קדש עירובי עירוב ואם היום קדש ומחר חול א"צ בכך ואין בדברי כלום, בדין יהא שרי כו'.

[ז] הג"ה: מי ששכח לעשות עירוב תבשילין, אם יש שום אדם שעירב אופה עליו ומבשל לו לשובע נפשו ומאכל אחד ולא להרבות תפנוקים כמנהג ביום טוב, ומותר לשגר אליו מיני תפנוקים ואפי' מזיד מלערב דינו כך, רק שאסור לשלוח לו, אבל צולה לו ג"כ דג קטן ומדליק לו הנר, א"ז קטן.

[ח] פעם אחת שכח ר' שמואל מנורבערק ע"ת עד יום טוב שני שהיה ע"ש והיה מורה שיבשלו ביום טוב בהשכמה ויותירו לשבת. ועוד הורה לעשות ע"ת עכשיו ביום טוב מיד, והיה פוסק הלכתא כדברי רבינו אפרים והולך אחר דברי המיקל, והלכה כרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה לשבת. ופריך תלמודא ביום טוב נמי ומשני שמא יפשע, משמע הא לא יפשע יכול להניח עירוב תבשילין ביום טוב והאידנא דשכח בלי פשע יניח ביום טוב עצמו, מרדכי עכ"ל, מהרא"ק. מסתמא צריך לומר אם היום חול ואתמול קדש כו' כדלעיל.

[בפ"ק דביצה אמרינן דרבה אית ליה הכנה, אמר מהר"י סג"ל דשאל לכל רבותיו ולא שמע מהם פתר אמאי לא יועיל עירוב תבשילין לגבי הכנת ביצה - להיות מותרת הנולדת ביום טוב לשבת -, וכ"ת אין ה"נ והכא איירי בלא עירוב, זה אינו מדאמר בתר הכי מהו לאטווינהו כו', פי' וע"כ בעירוב איירי דאי בלא עירוב אמאי שואל בביצים הללו כל הביצים נמי, ועוד אמאי שאל והלא בהדיא הוא במשנה דבתר הכי דצריכין עירוב. ותירץ מהר"י סג"ל דלא מהני עירוב בדבר שאסור ביומיה, כגון הך ביצה דלכו"ע ביומיה אסורה, וכ"ת הא דקאמר לאדלוקי שרגא נמי לא צריכנא ליומיה דשרגא בטיהרא מאי אהני, זה לא קשיא דמ"מ שייך לאדלוקי ביום במקום חושך ואפילה].

[ט] אמר מהר"י סג"ל כל היודע יניח ע"ת לעצמו, ואל יסמוך על שחבירו מערב בשבילו. ואם אינו יודע בלשון הקודש יכול לומר בלשון אשכנז. וטוב להותיר מיו"ט לשבת.

[י] ורשאי לאכול העירוב בליל שבת לבצוע על הככר. אך הנהיג מהר"י סג"ל להניח ככר העירוב ללחם משנה בליל שבת ובשחריתו, ובסעודה שלישית היה בוצע עליו.

תוכן העניינים

מהריל (מנהגים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה