אור ברסלב
מהריל (מנהגים) הלכות שבועות

מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין

הלכות שבועות

דיני הימים שבין פסח לשבועות

[א] סיון מלך הוא מפני חג שבועות שבו. ואין ראש חדש שלו רק יום אחד מימי אגד"ו. לפעמים מוקדמת תקופת תמוז להיות בחדש סיון. והוא בשנת ח' י"א י"ט למחזור קטן.

לעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת. וסי' מנ"ו ועצרו, ר"ל דפקודי' נמנו באותו סדר. א"א תחינה מר"ח סיון עד אחר אסרו חג של שבועות. במגנצא אומרים תחינה עד ג' סיון כי ג' בסיון מתענין שם בכל שנה על גזירה שהיתה שם באותו יום, לכן אומרים תחינה עד יעבור התענית. והסימן היו נכונים ליום השלישי (שמות יט, יא). הג"ה במהרא"ק: א"א צו"ץ דמר"ח מצות הגבלה. בשבת דלפני חג השבועות נוהגין באשכנז להזכיר כל מדינות וקהלות ויישובים שהיה בהן גזירת תתנ"ו. ואומר אותך לאהבה. זולת אלהי' באזננו. אב הרחמים במקומו. בכל מדינת ריינוס א"א אב הרחמים אלא בשבת דלפני שבועות דמזכירין את הקדושים גזירת תתנ"ו. ובשבת חזון ישעיהו מזכירין ג"כ אותן הקדושים ואומר אב הרחמים. וכן הנהיג מהר"ז ייענט בטערוויז. ובערב שבועות וכן באסרו חג א"א ג"כ למנצח. ואם חל ביום שני או חמישי אז אומרים אל ארך אפים.

[ב] שבועות לעולם יום ראשון ו' בסיון. ואינו חל באחד דימי גה"ז וסימנך חרב על הגז"ה.

מעריב ליל ראשון "וירד אביר יעקב". ליל שני "אל אלהי השם דבר". ויש מקומות מעריב בליל שני "אלהים ביתה". זמן מתן תורתנו, שהחיינו שתי הלילות. נוהגין להשטיח רצפת ב"ה בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל. ומתי שחל שבועות ביום א' הנהיג מהר"י סג"ל להשטיח העשבים בהכנסת שבת. ופורסין פרוכת של יום טוב לפני ארון הקודש במוצאי שבת. כשחל שבועות להיות ביום ו' ז' אומרים במגן אבות יום שבת להשמיע לעם שיש חילוק בין י"ט לשבת, כך הוא המנהג בפראנקפורט.

[ג] ש"צ מתחיל בשחרית האל בתעצומות וחוזר אל ההודאות. וכן חוזר לעלם עלמי עלמיא וכופל לעילא בקדיש. יוצר ביום ראשון "אדון אמנני". ביום שני "אילת אהבים" בניגון "אתי מלבנון כלה" שהוא יוצר דשבת הגדול. יוצר יום ראשון, אדון אמנני, אופן ועתה בנים, קרובץ אח"כ, מוסף אתה הנחלת זולת אנכי שמעת, ביום ב' יוצר אילת אהבים, אופן אורחות אראלים, זולת אנכי גדול בנועדם, קרובץ ארץ מטה, מוסף אזהרת, ואומרים אל נא בשני ימים. במגנצא ביום ראשון יוצר "אילת אהבים" בשני "אדון אמנני" וקרובץ ביום ראשון "ארץ מטה" עד "ה' קנני ראשית דרכו" ואז מוסיפין שם קרובץ "או טרם". ואח"כ "אלה העדות". במגנצא א"א שום דיברא רק יום ראשון אקדמות מילין בסיום פסוק בחדש השלישי. למוסף "אתה הנחלת" ביום שני "אזהרת ראשית". מגילת רות אומרים ביום שני וכל אחד מברך לפניה על מקרא מגילה.

[ד] מהרא"ק: בשבועות אומרים הדיברא אקדמות מילין אחר סיום פסוק ראשון דקריאת התורה שהוא בחדש השלישי. וכן ארכין אחר שקראו פסוק וידבר אלהים. וכן ביום שני אתא ודוגמא, או יציב פתגם אחר פסוק ראשון של הפטרה, אבל בין ברכה לקריאה א"א דהוי הפסק. י"א שנוהגין בווינא שא"א אל נא לעולם תוערץ ביום ראשון דשבועות אלא בשני אחר כאשר נגלתה. וא"א פרקים בשבת שחל בו שבועות, עכ"ל מהרא"ק.

[ה] קורין ביום ראשון דשבועות בסדר יתרו (שמות יט) בחדש השלישי עד תדבר אל בני ישראל, א'. יעננו בקול, ב'. ויאמר אלהים, ג'. אשר לרעך, ד'. סוף הסדר, ה'. למפטיר קורין בפנחס (במדבר כח, כו) וביום הבכורים. ומפטיר ביחזקאל (א) ויהי בשלשים שנה עד ברוך כבוד ה' ממקומו. בים שני קורין בסדר ראה (דברים טו, יט) כל הבכור. ודינו מבואר לעיל הן בחול הן בשבת בהלכות פסח. למפטיר כדאתמול, ומפטיר בתרי עשר תפלה לחבקוק (ג) עד למנצח בנגינותי.

[ו] מהר"י סג"ל היה מורה היתר לאכול החלב שנתחלבה ביום ראשון של שבועות, או בשבת שלפניו ה' סיון על ידי גוי לאוכלה ביום שני של שבועות. ואמר דהכי איתא בהג"ה באשר"י מספר אז"ג דאין לדמותו לביצה. והטעם משום דיש היתר גבי חלב אמירת גוי משום צער בעל חיים דבהמה לא אסח דעתיה מיניה מה שאין כן גבי ביצה. וחלב שנחלב בי"ט אפילו ממילא אסור בי"ט, ל"ש נחלב לתוך הקערה ל"ש נחלב לתוך הקדירה משום נולד, וכן אם נחלב בשבת שהוא סמוך לי"ט אסור בי"ט משום הכנה, וההיא דחולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה, איירי בבהמה שלא הקצוה לחליבה ועומדת לאכילה דאם שחיט לה לא חשיב נולד, ואפ"ה לתוך הקערה אסור משום נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה, אבל לתוך הקדירה מעיקרא אוכל והשתא אוכל וליכא נולד ושרי, ודוקא בי"ט אבל בשבת בכל ענין אסור, מא"ז. הג"ה אשר"י פ"ק דביצה וכ"כ המרדכי פ' חביות וכתב שכן הוא דעת הלכות גדולות. אכן הר"ן כתב פ' חביות שיש מתירין אפי' בשבת וכתב שכן הוא דעת הרמב"ן.

[ז] מהר"י סג"ל לא היה מקדש הלבנה בשום יום טוב שחל במוצאי שבת כגון חג השבועות כי חל א"ב. ויהיב טעמא כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה, ואין להקביל פני השכינה ביום טוב חוץ לתחום. ועוד דנראה ברכת הלבנה כעין תחינה ואין לומר ביום טוב. אמנם העיד על רבו המובהק מהר"ש דלא היה מקפיד והיה מקדש גם ביום טוב מוצאי שבת.

תוכן העניינים

מהריל (מנהגים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה