מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות חליצה
זאת המליצה מסדר חליצה
[א] באשר איקלע לקבוע היום שתהיה בו החליצה, אז ביום שלפניו אחר תפלת המנחה בירר אליו מהר"י סג"ל שנים מחשובי העיר ששלשתן יהיו הב"ד. ואמר להם בואו עמי ונלך ונקבע מקום שתהיה שם החליצה למחר והלכו וישבו שם מעט. משום דכתיב (דברים כה, ז) ועלתה יבמתו השערה משמע שער המבורר. וכתב ראבי"ה שקובעים בערב דלפניו ולא ביום גופי'. וחזרו לבה"כ והתפללו ערבית.
[ב] בשחר כשיצאו מבה"כ אמר הרב אל שני חבריו הדיינים באו ונלך אל מקום שקבענו אתמול. וכל הקהל הלכו עם היבם אחריהם. ובבואו שם היו הנשים מביאות את היבמה. ואז היה בורר מהר"י סג"ל שנים להיות עדים. וישבו הדיינים יחד הרב באמצע והגדול מימינו וחברו משמאלו. והעדים ישבו יחד על איצטבא אחרת מן הצד. והיבם ומימינו היבמה עמדו בפני הדיינים. והעדים והדיינים לא היו קרובים זה לזה.
[ג] פתח הרב ואמר ושאל כמה ימים שמת בעל היבמה, והועד ממקצת היודעים בחזקה בעלמא שעברו יותר מג' חדשים. ואח"כ שאל הידוע אם זאת האשה היתה אשת האח המת, הידוע למי שהיבם ואחיו המת היו אחים מן האב. ונחזק בחזקה בעלמא ולא דק לברר בודאי. הידוע אם היבמה בת י"ב שנה, שאל את הנשים שנתייחדו לכך ובדקו את היבמה אם יש עליה סימנין כשאר נשים בשערות ארוכות ובריבוי בפנים שלמטה. כללא דמילתא כל מה ששאל לא חש להעיד עליו עדות ברורה רק חזקה בעלמא. וגם אם העידו קרובי יבם ויבמה. רק עדות סימני גדלות היה באנשים ונשים מיוחדים ליבם וליבמה. מה"ר קופילמן ע"ה שידך את בנו לבת אשתו. ונחלה הרב והיה חש שמא יתבטל השידוך והניח את בנו לקדש את הבתולה. והנער הלך לעולמו טרם הכניסה ונפלה לפני אחיו. ושאל מהר"י סג"ל הידוע שקידשה האח המת והועד בחזקה בעלמא. וכן אם היבם קטן בלי חתימת זקן, היה שואל האנשים שנתייחדו לבדקו שהיו אליו שערות למטה. אך נתמלא לו זקנו או היו לו בנים, אמר הרב אל חבריו מסתמא סימנין ניכרים בו, ואין צריכין לישאל עליו. ואמר מהר"י סג"ל פעם אחת בנוישטאט לא היו רוצים לסמוך על המעידים על יבם אחד שניטלו סימניו במספריים.
[ד] ואחר כך שאל הרב את היבם: פלוני זאת יבמתך העומדת אצלך אם תרצה ליבמה, גם אם יש לך אשה אחרת רשאי אתה לקחתה דלא נתקן על זה תקנת רבינו גרשון. והשיב היבם לא חפצתי לקחתה. אם דעתך לחלוץ אותה, הן. אם אמרת לשום אדם שלא ברצון אתה חולץ, לא. ואם אמרת מעולם שום דבר שנראה שלא ברצון אתה חולץ, לא. ואם אמרת מעולם דבר שהיה נראה שלא ברצון אתה חולץ כל זה אתה מבטל בפנינו ובפני העדים שלא יהא לאותו דבר שום כח, הן. ותרצה לחלוץ בנפש חפצה, הן.
ואח"כ שאל את היבמה: אם אכלה שום דבר אותו היום עדיין, לא. אם גם לא שתית, לא. דבעינן מניעת אכילה ושתייה שלא תרבה מהן הרוק. וראיתי חליצה ביום התענית צבור, ולא חש לישאל אם אכלה או שתתה מאחר שברור לכל שגם היא תתענה.
והוציא הרב המנעל, ושאל מי קנאו, והמעשה היה שהיבמה קנאו. ואמר אליה הרב: אם תתנהו ליבם במתנה גמורה, הן. ונתן אותו בידו ואמר לו: תגביהו בהרמת יד על מנת לקנותו. ואם היה אצל הרב מנעל מכוון לרגל היבם היה נותן אליו במתנה גמורה, וא"ל לקנות בהגבהה. אמר אל היבם שיכוין דעתו להתיר יבמתו בחליצה זאת לינשא לכל ולפוטרה ממה שהיתה אגודה בו עד הנה. וכן אמר ליבמה שתכוון בדעתה להפטר מזקיקתה. ויכוונו שניהם להתרת החליצה. וחזר ושאל את היבם פעם שנית: אם עשה שום מודעא לשום אדם על חליצה זו שלא ברצונו היא, לא. ואם עשה מודעא בכל צד שנראה שלא ברצונו היא שיבטלנו עכשיו, [וא"ל: כבר אמרת לחלוץ לה אם עדיין אתה רוצה לחלוץ, ואמר כן] הן. ואמר ליבמה שתחזיק רוק פיה ולא תרוק מאומה עד שיגיד לה לרוק. ואמר לשמש העיר להוליך את היבם עמו ויחלוץ נעלו הימין, וירחץ לו הרגל יפה גם בין קשרי אצבעות שלא ישאר שום דבר חוצץ, כדי שתהא חליצה אלימתא, וינגב את הרגל יפה במפה ולכרוך המפה סביב כף הרגל ולחזור כך אצל הב"ד שלא יטנף בהלוכו. וכשבא אצל הרב השיבו אצלו והסיר המפה והנעילו מנעל החליצה.
[ה] המנעל נעשה מעור נשחר בחרתא דאושכפי שחור ולא נמשח עם חלב. והיה תפור מבחוץ ברצועות לבנים ולא בשום חוטין, וכן היו כל התפירות שבו רצועות לבנים. ושני רצועות לבנים ארוכים היו תלויין בו אחד בכל ראש המנעל. והמנעל היה פתוח מלפניו ולא היה לו לשון עור לפניו, כרגילין להיות על הרגל תחת הקשרים. והיה לו בפניו ג' לולאות, ר"ל רצועות עור קטנים מנוקבים במקום טבעות להכניס לתוכן ג' קשרים שלעומתם בצד אחר של מנעל. ומאחוריו ממעל העקב היה נחקק שני חריצין מעבר לעבר מקבילות לעומת ב' האוירים שבין הג' לולאות שלפניו, והכניס בראשונה ג' קשרים לג' הלולאות. ואח"כ נטל שני הרצועות הארוכי' וכרכן מלפנים לאחור, ומאחור לפנים תוך האוירים שבין הלולאות שלפנים, ואל תוך החריצים שכנגדם מאחוריו. ואח"כ כרך אותם למעלה מעל המנעל על בשר הרגל, וקשרם מלפניו קשירה ע"ג קשירה ועניבה אחת על גביהן. ולא קשרם בחוזק, רק קצת רפוי, כדי להקל על היבמה להתירם ביד ימינה לבד. ואחר כך אמר אל היבם לקום ולילך ולשוב ד' אמות לראות שמכוון המנעל לרגלו.
[ו] ובשובו אליו העמיד את היבם אחוריו אל הכותל או אצל עמוד להשען במקצת כדי שלא יפול בחליצת המנעל. ואל ישען כ"כ אך שאם ינטל משענתו מאחוריו מכל מקום ישאר עומד, ואי לאו הוי חליצה פסולה דצריכה להיות מעומד. ואמר אל היבם להשען במקצת ולהציג הרגל בשוה לארץ. ואחר כך הקרא את היבמה, ואמרה אחריו תיבה בתיבה: מאן, יבמי, לקים, לאחיו, שם, בישראל. ואלו השלשה יחד: לא אבה יבמי. ויהי פעם אחת שכח להקרות להקים, וחזר לראש. ואז הקרא אל היבם אלו שלשה תיבות יחד: לא חפצתי לקחתה. ואז שאל את היבם והיבמה אם איטר יד ימינם. ואמר שנית אל היבם להשוות רגלו בשוה לארץ אך ברפוי קצת. ואמר ליבמה שתשחה את עצמה לארץ כאילו יושבת רק לא תשב לגמרי. ותתיר בראשונה את העניבה והקשרים, והכל ביד הימנית לבד, ותסלק כריכות הרצועות הארוכים לגמרי, ותתיר ג' הקשרים מתוך הלולאות. ואח"כ אמר לה שתשמיט רגל הימין של היבם מן הרצפה ויעמוד על השמאלי לבד. ותשלוף המנעל מאחוריו להשמט מן העקב. ותאחוז מלפניו לשלוף לגמרי מכף הרגל. ותגביה המנעל להיות קונה אותו בהגבהה, ואחר כך תניחנו ליפול מידה ארצה. ואז אמר אליה לאסוף רוק פיה להתקבץ רוק גדול. ואמר אל הדיינים חבריו ואל העדים תסתכלו בפניה שתוציא הרוק מפיה ותראו ברוק עד הגיע מפיה לארץ. ואמר אליה תקיאי רוק גדול בפעם אחת במתון. פעם אחת רקקה ולא ראו הב' דיינים והצריכה הרב לרוק שנית. ואח"כ הקרא אותה ואמרה אחריו כל תיבה ותיבה בפני עצמה: ככה, יעשה לאיש, אשר, לא, יבנה, את, בית, אחיו, ונקרא שמו, בישראל, בית, חלוץ, הנעל, בית, חלוץ, הנעל, בית, חלוץ, הנעל. וענו כל העם: חלוץ הנעל, חלוץ הנעל, חלוץ הנעל, שהן ג"פ. ואמר הרב אל היבם שיתן לו מנעל החליצה במתנה גמורה. ע"כ הסדר.
[ז] אמר לנו מהר"י סג"ל שראה כתוב שיש ליבם לברך על מצות חליצה. ושאלו מלפניו א"כ לדידהו שהיו מיבמין נמי יברך על מצות יבום. וא"ת אין הכי נמי. ושאלו א"כ המגרש בגט נמי יברך. ואמר הכי השתא, התם גזירה משמים דאחיו מת וזקוקה לו. וגבי גט איהו דאפסיד אנפשיה להתקוטט שאין זווגם עולה יפה ויתפרדו. האמנם לא היה נוהג לברך גם בחליצה.
[ח] אמר מהר"י סג"ל לדידן דמצות חליצה קודמת חשובה יבמתו לו כאחת מן העריות ואין לו בה זיקה, רשאי להניח קנס להזדווג לאחרת טרם חולץ ליבמתו. ואם קדם אח הקטן וחלץ, אף על פי שמצוה בגדול, מה שעשה עשוי ומותרת בחליצתו לינשא לשוק.
[ט] אמר מהר"י סג"ל מה שתופרין מנעל החליצה מבחוץ משום דצריך להיות כעין סנדל דתרסיותיו מבחוץ ר"ל הוא העור שמחובר מבחוץ על גבי העץ להיות דפוס לכף הרגל. בכה"ג תופרין המנעל מבחוץ. ואין ראיה לזה בכל התלמוד רק בפרק במה אשה אמר רב אשי תפרו מבפנים הוי ליה מנעל ולא סנדל. וכן אני המלקט בתר לקוטי מצאתי כן באגודה במס' שבת סי' צ"א. ואמר מהר"י סג"ל אף על פי דכתיב קרא נעל, מ"מ עבדינן כעין סנדל דידהו, ואף אם יבא אליהו ז"ל ויאמר לעשותו כמנעל שלנו אין אנו משגיחין בו.