אור ברסלב
מהריל (מנהגים) הלכות גיטין

מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין

הלכות גיטין

הלכות פדיון הבן

השם יחזיק ידי מטין, לנהוג כדין הלכות גיטין

[א] מנהג קהילות שו"ם במדינת ריינוס שהם שפייאר וורמיישא מגנצא תקנת רבותינו ז"ל הקדמונים, כשיתנו גט באחת מהן, שישלחו מקודם לכן לשתים האחרות להסכים עמהם להנתן הגט בהסכמתם בהיתר. ופעם אחת היתה וועד להקהילות במגנצא ישובו דמהר"י סג"ל, ואיקלע להנתן גט שמה ולא רצה מהר"י סג"ל להקל על הזוג שיסכימו אותם שהיו שם בשליחות אחיהם משני הקהילות על הוועד, אך הצריך את הזוג לשלוח שליח מיוחד להביא ההסכמות ממקום הקהילות. כי אמר עיקר התקנה לא נתקנה מעיקרא רק להחמיר על הזוג להרבות הוצאה אולי רע בעיניהם להוציא ויבטל הגט. ע"כ הצריכו לתת בכל קהילה ג' גדולים ישנים שקורין אלט טורנש שכל א' שוה ב' גדולים מרגיטן לג' פרנסי העיר שיחתמו ההסכמה, וכן בעיר ששם הגט. וכן ראיתי שפעם אחת נתחרט הזוג באשר הרע עינם על ההוצאה ונתפייסו לישאר יחד.

וראיתי דגם לגט המומר הצריך מהר"י סג"ל להמתין אחר ההסכמות. ויהי פעם א' שהאיש שלח גט לאשתו שזנתה תחתיו, ואמר מהר"י סג"ל הלואי שהיו לו ההסכמות, אך עתה שאינן אין צורך להמתין אחריה מאחר דגט מצוה הוא.

[ב] אני המלקט באומרים אכתוב כאן מנהג מהר"י סג"ל אשר ראיתיו נוהג באשר הייתי כל פעם אחד מן העדים.

ביום שינתן בו הגט היה נוהג מהר"י סג"ל לאחר שיצאו בשחר מבה"כ צוה אל הסופר להביא אל בית הרב הקלף והדיו והקולמוס הנצרכין לכתוב בהן הגט. ושמש העיר היה שכרו חצי זהב ריינוס לטרוח לקרא הבעל ושני העדים בכל פעם שיהא צורך, ושכר הסופר היה א' זהב ריינוס. ולכל עד רביעית זהב בכל פעם שחתם. והאמנה מימי לא שמעתי על מהר"י סג"ל שבטל אף פרוטה אחת מחמת (מן) הנתינה.

[ג] ויהי במעמד הבעל והעדים, שאל הרב את הסופר בפניהם, אם אותו הקלף והדיו והקולמוס משלו, וא"ל הן. ואז שאל את הבעל אם תרצה ליתן גט לאשתך, הן. תתנו ברצון, הן. אם נדרת שום נדר או שבועה שתתן גט, לא. אם אמרת מעולם שום דבר שיזיק בגט זה שנראה שלא יהא ברצונך שיהא גט, לא. ואם אמרת מעולם שום דבר שנראה שאין הגט ברצונך כל זה אתה מבטל בפני העדים הללו שלא יהא באותו הדבר שום כח, הן. ואז שאל הרב את הבעל אם היה לו שום שם אחר מעולם רק אותו שקרוי בו עתה כגון שלא נתחלף מחמת חולי. וכן שאלו על אשתו ואביה. ואם נתחלף היה כותב את שני השמות בגט כגון פלוני פלוני בן פלוני, ושם שמובהק בו עתה היה כותב לבסוף. ואז אמר הרב לסופר שיתן הקלף והדיו והקולמוס אל הבעל במתנה גמורה שיהא הכל שלו. וקבל הבעל מידו. וא"ל הרב להגביהו בהרמת יד כדי להקנות, וכן עשה. וא"ל הרב להחזיר הכל לסופר. ואמור לו בשעת החזרה כאשר אני אקרא לך. ואמר הבעל בכל פעם אחריו הי לך פלוני הקלף והדיו והקולמוסין, ותכתוב גט לשמי פלוני בן פלוני המכונה פלוני כדי לגרש בו אשתי פלונית בת פלוני המכונה פלונית, ותכתוב אותו לשמי ולשמה לשם גירושין, ותכתוב כל כך גיטין עד שיקובל א' מהן אל מהר"ר פלוני, ולכל מי שהוא מראה להם, ותכתוב את כולם לשמי ולשמה לשם גירושין. ואח"כ א"ל הרב תאמר ג"כ אל העדים. ובגדול החל ואמר פלוני ופלוני תחתמו את הגט אשר יכתוב פלוני. ותחתמו אותו לשמי פב"פ המכונה פלוני כדי לגרש בו אשתו פלונית בת פלוני המכונה פלונית, ותחתמו אותו לשמי ולשמה לשם גירושין, ותחתמו כל כך גיטין עד שיקובל אחד בהן בעיני מה"ר פלוני ולכל מי שהוא מראה להם, ותחתמו כולם לשמי ולשמה לשם גירושין. ורוב הדברים אומרים בלשון אשכנז.

[ד] ואז אם לא היה הסופר מורגל לכתוב גיטין ולא היה בקי בכך, היה הרב מלמדו. וא"ל תהא נזהר לכתוב הגט במקום הבשר, והי' מדקדק לראות איזה צד מן הקלף היה במקום הבשר. והיה כותב שם "בשר" בשפת היריעה כדי שלא יחליף. ואמר מאד היה ניחא לי שיניחו העבדנין מקצת שער בשפת העור לצאת מידי ספק. וראיתי פעם אחת בשעת הנתינה שפסל הרב את הגט מפני שכולם הסכימו שנכתב מצד השער. ראיתי שהרב וכל שעמו היו מעיינין בגט אם היה נכתב בצד שער או בצד הבשר ולא יכלו להכירו ופסלו אותו מכח זה. ואמר לסופר שישרטט במקום השער, כדי לכתוב מעבר על בליטת השירטוט בצד הבשר. וישרטט דוקא עם עץ קשה ולא בשום דבר אחר שעושה רושם. וישרטט י"ב שורות. וישרטט עוד מצד השמאל שתי חצי שורות לצורך העדים, דכשמהפך היו התחלתן בצד ימין, ולקרב אותן יחד יותר מרוחב שאר השורות. וכן העליונה יותר קרוב לשורות סוף הגט. וכן ישרטט שתי שורות משני צידי הגט אחת מימין ואחת משמאל. ויניח את גליון הגט מימין ומשמאל מעט יותר מחצי אצבע בכל צד. והעליון כשיעור רוחב אצבע. ולמטה כדי תפיסת יד. ויתחיל הכתב סמוך לשורת צד ימין ולא יגע הכתב על גבי השירטוט. וכן בסוף השורה יפסיק סמוך לשירטוט צד שמאל ולא ע"ג השירטוט. ויזהר להיות ארכו של הגט יותר מרחבו. ופעם אחת ראיתי שלא היה ניכר לעין איזה מהן היה יותר והיה מהרי"ל מודד לדעת. ולא יחתוך ממנו כלום אחר שנכתב דכתיב וכתב ונתן. אך יתקנו כתיקון טרם שיכתוב. ויכוון לכתוב די תיהוייין, וכן די תיצבייין, כל אחד להיות בשורה אחת ר"ל שלא לכתוב די בסוף שורה זו ותיהוייין בתחילת שיטה שנייה. ויחלק די להיות תיבה בפני עצמו. וכן יכוין להיות והרי את מותרת אותן שלש תיבות בשורה אחת.

[ה] אל העדים אומר שיהיו אצל הסופר עד שיגמור לכתוב שורה ראשונה. ויטלו סימן בלבם שיכירו זה הגט כשיראוהו שנית. ורשאין אז לילך לעסקם עד שירצו לחתום. בכל פעם שיתחיל הסופר לכתוב גט אחר כגון אם נתקלקל במכתב תחת ידו, צריכין העדים להיות עמו עד שגומר שורה ראשונה.

[ו] הסופר קודם שמתחיל לכתוב יאמר במעמד העדים שישמעו הדברים מפיו. גט זה אני כותב לשם פב"פ המכונה פלוני. כדי לגרש בו אשתו פלונית בת פלונית המכונה פלונית. ואני כותב אותו לשמו ולשמה לשם גירושין. וכן כל אחד מן העדים יאמר במעמד חבירו וישמעו אומר: גט זה אני חותם לשם פב"פ המכונה פלוני כו'.

פעם אחת שאל הסופר אם רשאי לשפוך מן הדיו של הבעל לקסת המיוחד לו. ואמר מהרי"ל שיערה דיו שלו מקודם ולא יכתוב רק בדיו של הבעל.

[ז] בשעת הנתינה התאספו כל הציבור בחצר ב"ה. וראיתי ממהרי"ל בשעת הנתינה אם היה רואה בגט שום אות שלא היה נוגע כתיקנה היה אומר לסופר שילך אל ביתו ויתקנו ולא צריכין העדים להיות עמו. פעם אחת בשעת הנתינה שכבר מסר הרב הגט ליד הבעל לתת ליד אשתו. פתאום אמר אחד מן הציבור אני זוכר אחריתו שאבי האשה היה לוי ולא נכתב בגט, ונפסל הגט ונתבטל כל המלאכה. וממחרת הצריך את הסופר להביא את הקלף והדיו והקולמוסין, וכל הדברים הראשונים כולם יפלו דלא היה מועיל אחד מהן.

[ח] ויהי בהתאספו בכנופיא עמד הרב אצל פתח בה"כ ופניו למזרח ועד הגדול מימינו והקטן משמאלו והסופר והזוג לפניו. ואמר הרב אל הבעל: פלוני תתן הגט ברצון ובנפש חפצה בלי אונס, הן. אם קבלת עליך שום חרם או שבועה או נדר ליתן הגט, לא. אם יש עליך שום חרם או שבעוה או נדר אתיר לך אותם, א"ל לא נשבעתי ולא נדרתי ולא החרמתי. שמא נטלת קנין על הגט אם נתחרטת חזור בך ונמצא תיקון, לא נתחרטתי. אם אמרת מעולם שום דבר שיזיק בזה הגט שלא ברצונך שיהא גט, לא. ואם אמרת שום דבר שיזיק בו שנראה שלא ברצונך הוא תבטל אותו דבר שלא יהא בו כח, הן. ואז קרא הרב את הגט והעדים קראו עמו. וקראו ג"כ חתימת שני העדים.

ואז אמר אל הסופר: פלוני כתבת זה הגט, הן. כתבת על קלף הבעל ועם דיו שלו וקולמוסו, הן. כתבת אותו לשמו ולשמה, הן. אמר לך הבעל שתכתוב אותו לשמו ולשמה, הן. אמר לך כל הדברים בפני העדים, הן. תכיר זה הגט שהוא אותו אשר כתבת, הן. אמרת שתכתוב אותו לשמו ולשמה טרם התחלתו לכתוב, הן.

ואז שאל הרב אל העד החתום בראשונה: פלוני נתן הבעל זה הקלף והדיו והקולמוס לסופר וצוה לו לכתוב הגט לשמו ולשמה, הן. גם היה חברך החתום עמך ושמע הדברים שאמר לסופר כתוב על קלף זה גט לשמו ולשמה, הן. גם צוה לכם לחתום לשמו ולשמה, הן. היית אצל שורה ראשונה כשכתב, הן. שמעת שאמר אכתוב אותו לשמו ולשמה, הן. חתמת חתימתך לשמו ולשמה. הן. אמרת בראשונה אחתום לשמו ולשמה, הן. היה חברך החתום עמך כשחתמת, הן. היית גם אתה עמו כשחתם הוא ואמר שחותם לשמו ולשמה, הן. זאת היא חתימתך, הן. וזהו חתימת חברך, הן. ואז חזר ושאל אל העד השני בכל השאלות ששאל את הראשון: פלוני נתן הבעל זה הקלף כו'.

ואז שאל את האשה: תקבלי זה הגט ברצון, הן. ואמר אליה פשוט שתי ידיך ותחברם למטה ותרחיבם למעלה לעשות כחפנים לקבל בה דבר, ותחזיקם כך עד שאומר ליך להחזירם אצלך. ואם היו לה בידיה טבעות אמר לה להוציאם. והרב היה מכפל את הגט והיה מכניס ראש אחד לחברו כמו שכופלין איגרת השלום. והיה נותן אותו ביד הבעל וא"ל: החזק אותו בידך עד שאומר לך ליתן לה.

ובכל עת כשמהר"י סג"ל נותן גט היה אומר לעדים החתומים בגט: הסתכלו על הנתינה ותהיו גם כן עדי מסירה. ומעולם לא ראיתיו לוקח עדים אחרים על המסירה רק אותם החתומים בגט כדפרישית.

והיה מקרא את הבעל. והבעל אמר אחריו מלה במלה בהפרש כאשר כתבתי כאן. הרי זה גיטך. והתקבלי גיטך זה. ובו תהא מגורשת ממני. מעכשיו. והרי את מותרת לכל אדם. ורמז אליו לתתו לידה. ואמר אליה לסגור כפיה להחזיק הגט ולהכניסו אליה תחת הסרבל שלה. וחזר הרב ולקחו מידה וקרא אותו הוא והעדים עמו שנית, וקראו גם החתימות כבראשונה. ואמר אל העד: זו חתימה שלך, הן. וכן לשני אמר: זו חתימה שלך, הן. ושאל את שניהם בבת אחת: זהו הגט ואתם יודעים בו סימן שהוא הנכתב והנחתם לשמו ולשמה ככל משפטו שאמרנו. ואמרו הן. ואז אמר הרב אל כל העם העומדים שם: הנה ר"ת ושאר גאונים גזרו, וכן אני גוזר שלא להוציא לעז על גט. ואם שום גמגום יש למי יבא ויגיד לי. והיה קורע את הגט קרע ב"ד. וצוה אל האשה שלא תינשא בג' חדשים. ע"כ סדר הגט.

[ט] מהר"י סג"ל היה נוהג שהנשבע ליתן גט לאשתו, גם אם עדיין נתרצה ליתן ועומד בשבועתו וגם היא מרוצה לקבל גיטה, מ"מ התיר לו השבועה בפני שלשה טרם כל דבר. דחיישינן שמא לימים יאמר לא נתרציתי לגרש רק בשביל השבועה, ואז לא הוי בדלא אניסנא אלא הוי גט מעושה. וכן ראיתי גם כן על התקע כפו לגרש היה מתיר לו מקודם דתקיעת כף מיחשב שבועה.

[י] לפעמים היה אומר אל האשה שתמחול על כתובתה, ואל הבעל אמר שהוא ימחול על תביעותיו. ואמר ודאי מחילה אינה צריכה קנין, אבל אם כותבין שטר מחילה אז אין לכתוב בו איך אמר פלוני כו' וקנו ממני, דהא לא קנו.

[יא] גט מומר הייתי עד עליו בפני מהר"י סג"ל ולא שינה הרב בכלום מאילו היה ישראל כשר. ושאלו איך היה שמו בהיותו יהודי, ואמר שהיה שמו ואלק. והאשה היתה שמה בילא בת שלמה בן יצחק המכונה זלמן הלוי. כמדומה לי מפני שהיה קרובתי אחת בעיר שהיה שמה ג"כ בילא בת שלמה, לכן השליש שם הגרושה. ועלתה ספיקא ביד מהר"י סג"ל להיכן יכתבו הלוי. אם לכתוב שלמה בן יצחק הלוי המכונה זלמן, או שלמה בן יצחק המכונה זלמן הלוי. והיה מחפש בכל טופסי גיטין שהיו בידו ולא מצא דוגמתו. ס"ד הוסכם לכתוב שלמה בן יצחק הלוי המכונה זלמן, משום דלוי לאו כינוי הוא לכן אין להזכירו אחר המכונה. ואמר לכתוב ואלק. וא"צ א' לבסוף רק בשמות דגושים, על דרך בילא יוטא וכה"ג. וצוה אל הסופר ליזהר שאל ישכח מלשאול מן המומר לחזור אליו במתנה גמורה שיור הקלף והדיו והקולמוס. אולי יכתב עליו גט לאחר והיה פסול מאחר דאינו שלו לא מצי לתת לאחר הבא. וה"ה לכל ישראל נמי צריך אך זה מיד הולך לדראון והיכן ימצאנו אח"כ לישאל ממנו.

[יב] והראה לנו מהר"י סג"ל גט שנתן מהר"ם סג"ל במדינת אושטרייך, והיה כתוב בו נהר דונאו וי"ו בסוף. ומהר"י סג"ל היה במעמד ונשתלח גט מק"ק רעגנשפורג לפראגא ליד מה"ר ליפמן מולהויזן ז"ל שהוא יתנו לאשה בעירו, והיה כתוב בו נהר דונאיי שני יודי"ן לסוף. ושלח לבני רעגנשפורג ראיתי מגדולי אושטרייך שהיו כותבין דונאו מה תהא על הגט ששלחתם לידי. שלחו ליה מצאנו בטופסי גיטין דקהלתינו משם גדולים לכתוב בכאן דונאיי בשני יודי"ן לסוף כאשר כתבנו. ואמר לנו מהר"י סג"ל דשמא השינוי ההוא מכח דבני רעגנשפורג לשונם יותר צח מבני אושטרייך. ואמר שזכור לו מעשה באותו גט שנתן מהר"מ סג"ל הנ"ל לבטל מודעות של הבעל דקודם הנתינה, והזכירו לו הזוכרים אחר הנתינה ואמר האמת אתכם כי שכחתי. ועכשיו אין קפידא בדבר כי ידוע אלי שהגט ניתן ברצון.

[יג] שלחו גט מטערויז ליד מהר"י סג"ל ליתן במגנצא, ומצא כתוב בו משולם בן אורי המכונה וייבש ופסל אותו, דהל"ל משולם המכונה וייבש בן אורי, דאז הוי המכונה קאי כתקנו על משולם דכינויו היה וייבש. ואמר לנו כמה ראיות ואחת מהן לא ידעתי כי אחר השכחה כתבתי. רק מקצת ראיה אחת דהא קמן דאם היו לשניהם כנויים היה לו לכתוב על האב והבן. הכא נמי על הבן ברישא גם אם אין כינוי לאב. שוב הוחזר הגט לידו ומצא כתוב בו שנכתב ביום שני של ראש חדש, ולא רצה לתתו, משום דבמרדכי כתב שיש למנוע ב' הימים מלכתוב בהן גט. ובבואי אח"כ לטערויז שמעתי שמתוך שהטריחו על הבעל כ"כ שהועכב הגט פעמיים, אמר נגזר עלי לישאר אצל אשתי, ושלח אחריה והכניסה אל תוך ביתה וישב עמה כל ימיו.

[יד] גט נכתב במגנצא ומצא מהר"י סג"ל כתוב בו "די" בסוף השיטה, "תיהוייין" בראש שיטה שנייה ופסלו. ואמר שמדקדקין כן מלשון המרדכי דכתב די תיהוייין חמשה יודי"ן. ומגמגמין עליו העולם הלא שני תיבות הן דהא די פי' אשר והל"ל תיהוייין ד' יודי"ן. ומה ענין יו"ד של די להזכיר כאן, אלא על כרחך אתא לאשמועינן להיות חמשתן כתובים בשיטה אחת וכן די תיצבייין כדפי' לעיל.

[טו] ראיתי שפסל מהר"י סג"ל גט שכתוב בו שאנו מונין בו כאן. ואמר שהוא נוהג לכתוב שאנו מונין כאן. והראה לנו ג' טופסי גיטין מגדולי הדור מהר"מ סג"ל ומהרא"ק ומאחיו מה"ר זלמן ז"ל, ולא היה כתוב תיבת בו הנ"ל בשום אחד מהן. ועוד פסלו משום דהיו מדולגין בו שתי תיבות כאן העומד היום, וכן העומדת היום. ואמר לולי יתור תיבת "בו", על חסרון שתי התיבות "כאן" הנ"ל לא הייתי מקפיד כולי האי, מאחר דבדיעבד נכתב. והראה לנו טופסי גיטין ממהר"מ סג"ל ומהר"ש ולא היה כתוב בהן התרי "כאן". אך מ"מ לכתחילה היה מצריך מהרי"ל לכותבם.

[טז] אמר לנו מהר"י סג"ל שפשוט היה לו אשר שם זלמן כותבין בגיטין רק שלמה ולא בעי לכתוב המכונה. אך על שם קלונימוס היה מסופק אם לכתוב המכונה קלמן. ושאל ממה"ר זוסקינט מקלוניא ז"ל, והשיב לו אדרבא איפכא מסתברא משום דקלמן בכלל קלונימוס ולא בעי לכתוב כינוי שלו, אבל כל שם של זלמן צריך לכתוב כמו הכינוי, דאין לך שום שם יותר משונה מההוא דיש מהן שלמה, משולם, שמריה, אלעזר, לכן בעי אחר כולן לכתוב המכונה זלמן.

ראיתי כתוב בגיטין שנתן מהר"י סג"ל שועל המכונה פוכש. שמואל המכונה בישוף. שמואל המכונה זוולין. יחיאל המכונה מיכל. נחמיה המכונה טרוסטלין. מאיר בן זוסלין, בסמ"ך. קלורא. שרה המכונה וועכלין. אייר בשני יודי"ן. כסלו בלא יו"ד.

במדינת מגנצא דיתבא על נהר ריינוס ועל נהר מוין. במדינת וורמיישא דיתבא על נהר ריינוס ועל נהר פרימא ועל נהר איזנא.

שלח מהר"י ווילא גט מעיר אוגשפורק דיתבא על נהר לעך ועל נהר וערטיך.

מי יתנני היות זוכה, שהייתי סוכה, שינוים יותר, הייתי פותר.

[יז] פעם אחת איקלעו שני גיטין בבת אחת. ואמר מהר"י סג"ל אפשר שאתנם תרווייהו ביום אחד, וכשיותן האחד יכתוב סופר אחר השני. ואמר יכול להיות שאקח גם העדים של ראשון על השני, רק צריך לסופר אחר. ואין רשאין שני הסופרים לכתוב בפעם אחת שיראו העדים שורה ראשונה של סופר זה וילכו לראות מיד שורה ראשונה מסופר השני. רק כשינתן האחד ישמעו אז ביטול מודעות מבעל השני ויכתוב. ולא איתרחש, הראשון ניתן ושני נפסל.

[יח] אמר להקריב שורות העדים להיות כחצי רוחב שורות הגט כדפי' לעיל, למען לא יז(ד)ייף איניש דלא מעלי שום חוב על אדם ע"ג העדים ויגבה בהן. לפיכך מאריכין ראשי למדי"ן ורגלי נו"ן וכ"ף פשוטה בגיטין, כדי לערבב השורות יחד מלהזדייף ביני חטי. [לא הקפיד מהר"י סג"ל אם היה נקב בגט בין שיטה לשיטה או בין תיבה לתיבה].

[יט] מסכת יומא ס"פ הוציאו לו, ת"ר א' א' וא', אחת ושתים כו' דברי ר' מאיר, ר' יהודא אומר אחת אחת ואחת שתים ואחת כו', ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה. פירש"י כאן מונין כלל ואח"כ פרט כגון עשרים ואחת עשרים ושתים וכאן להפך אחת ועשרים, שתים ועשרים. ואמר מהר"י סג"ל דבירושלמי מייתי קרא לסיוע אליבא כל אחד. לפיכך נראה לו על שנהגינן לכתוב אחד ועשרים יום שנים ועשרים יום אליבא הסמ"ק ושאר פוסקים, אם שינה הסופר וכתב בעשרים ואחד בעשרים ושנים ונתן הגט בדיעבד, דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד הואיל דמסייע קרא לתרווייהו.

[כ] הי לך הרשאה לשליח גט להולכה אשר ראיתי מהר"י סג"ל היה מטריח את עצמו לתקנו על פי רוב הפוסקים, על כן שמרתיו לבתראי הדורות, להבין להורות.

בפנינו חתומי מטה בששי בשבת בשמנה עשר יום לירח סיון שנת חמשת אלפים ומאה ושמנים ושלש לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במדינת מגנצא מסר משה בן שמרי' המכונה זלמן גט ביד אברהם בן שמחה להוליך אותו לאשתו יוטא בת דוד. וכך אמר בפנינו משה בן שמריה המכונה זלמן הבעל לשלוחו אברהם בן שמחה הולך גט זה לאשתי יוטא בת דוד ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים וליתן גט זה לאשתי יוטא בת דוד בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך. והגט שנעשה עליו אברהם בן שמחה שליח להוליכו ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם במדינת מגנצא בששי בשבת בשמנה עשר יום לירח סיון שנת חמשת אלפים ומאה ושמנים ושלש לבריאת עולם ועדיו החתומים בו נתן בן אלעזר. ואברהם בן שמואל. ובפנינו בטל משה בן שמריה המכונה זלמן הבעל כל מודעות שמסר על גט זה. וגם בפנינו קבל עליו בחרם ובשבועה משה בן שמריה המכונה זלמן הבעל שלא לבטל לא את הגט ולא את השליח ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו. והכל שריר וקיים. אלעזר בן יעקב מכונה זלמן בן משוטיגווערא.

[כא] טופס הגט כמנהג מהר"י סג"ל.

בשלישי בשבת בשני ימים לירח אייר שנת חמשת אלפים ומאה ושמונים לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במדינת מגנצא דיתבא על נהר ריינוס ועל נהר מוין ועל מי מעינות אנא משה בן צדוק המכונה ויבלמן העומד היום כאן במדינת מגנצא דיתבא על נהר ריינוס ועל נהר מוין ועל מי מעינות וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתי ולמקומי ולמקום אבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי ריכלין בת יעקב הכהן העומדת היום כאן במדינת מגנצא דיתבא על נהר ריינוס ועל נהר מוין ועל מי מעינות וכל שום וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולמקומיכי ולמקום אבהתיכי דהוית אנתתי מן קדמות דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל. אליעזר בן יעקב עד זלמן בן משוטיגווערא עד גם אם היה העד בן רב לא היה חותם רק פלוני בן פלוני.

תוכן העניינים

מהריל (מנהגים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה