אור ברסלב
מהריל (מנהגים) הלכות בדיקה

מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין

הלכות בדיקה

הלכות שחיטה

הי לך הבדיקות שחיבר מהר"י ווילא

[א] אמר רבא חמש אוני אית לריאה ג' בימין ושני' בשמאל, כשהבהמה תלויה ברגליה ופניה כנגד הבודק, אז ימין הבודק כנגד ימין הבהמה, ושמאל הבודק נגד שמאל הבהמה. הבודק בהמה כשהיא שוכבת אז ימינו לשמאל הבהמה ושמאלו לימין הבהמה, וסי' לאותה דבר אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה. אי חסיר אי יתיר אי חליף טריפה.

חסיר טריפה כגון דאיכא ב' בימין וא' בשמאל, ואין שם שום סדק בין מלמעלה בין מלמטה, אכן אם יש שם היכר סדק להיחשב אונא להשלים המנין, או שיש שם אונא קטנה שאפילו בנפיחה כטרפא דאסא כשירה.

יתיר טריפה, כגון ד' בימין או ג' בשמאל, ואותה יתרת אינה בדרא דאוני טריפה, דכל יתיר כנטיל דמי, לפי שעתיד ליפסק וניקבה הריאה.

[ב] אי חסר א' מן האונות בין בצד ימין בין בצד שמאל ויתרת עומדת שלא בדרי אוני טריפה. יש מרבוותא אוסרין יתרת אפילו מקמא ויש מכשירין. ויתרת העומדת בדרא דאוני וכשנופחים הריאה אי היתרת נוטה לצד גבה של ריאה טריפה, אבל לצד קמא של ריאה כשירה. אם יש פיצול ע"ג הריאה וגומא תחתיה וכשנופחין נופלת לתוך הגומא כשירה. ודוקא שממלא כל הגומא ושוה לשאר בשר הריאה שהיתירה אינה רחבה יותר מן הגומא. והא דיתרת שלא בדרי דאוני טריפה היינו שהיתרת יש לה צורת אונא. אבל אם נמצא על גבי הריאה מקום גבוה כמו הר אין זה יתרת וכשירה ונקרא גבשושית. והא דיתרת טריפה שלא בדרי דאוני היינו דוקא שהיתרת גדולה כמו טרפא דאסא אפילו לאחר נפיחה, אבל כשהיא קטנה מטרפא דאסא אחר נפיחה כשירה דאין זה קרוי יתרת. ושיעור טרפא, י"א הוא כצפורן של גודל וי"א כפרק אמצעי של גודל. אונא עליונה של צד ימין דרכה להתפצל אם נמצא בה יתרת אפילו יותר מטרפא דאסא כשר, והיינו דוקא מתי שנמצאת היתרת מחציה ולמעלה לצד חוד של אונא, אבל אם נמצאת היתרת מחציה לצד השורש של אונא טריפה דאין דרכה להתפצל שם. וי"א דאם נמצא יתרת באונא המתפצלת מן החריץ שיש באותה אונא ולצד עיקרה טריפה, ואינה כשר אלא כשנמצא מן החריץ ולצד הראש.

[ג] חליף טריפה, פי' שיש ג' בשמאל וב' לצד ימין או ד' בצד שמאל וג' בצד ימין דלעולם צ"ל בצד ימין יותר משמאל. עוד חליף כשהאונא האמצעית גדולה מהאונא תחתיה דהיינו הסמוכה לאומא שהיא התחתונה. עוד יש חליף צורות האונות של ימין אינן דומות לשל שמאל אם נתחלפו זה נקרא חליף וטריפה. ואם הצדדים שוים במספרם שיש בזה כמו זה ביתרות איתא הג"ה במיימ' דכשר.

[ד] נמצאו שתי עינוניתא דוורדא, או אין שם עינוניתא דוורדא טריפה. דרכה לעמוד למטה מהאונות ויש לה חריץ, ומתי שנופחין הריאה החריץ מכוון נגד חיתוך שבין אונא לאומא וגבה נגד הלב ופניה כנגד הכליות, אם נהפכה כגון שהחריץ נגד הלב וגבה נגד האונות או למטה מאומא טריפה. הפכה פניה שהראש למטה טריפה. אבדה צורתה פי' שהיא פשוטה כאצבע של אדם טריפה. אם שינתה מקומה אפי' פורתא טריפה. נמצאת בצד שמאל טריפה, וסי' חולק עם גנב שונא נפשו. שיורה כחלמון ביצה בבהמה דקה ובגדול לפי גודלו. ויש כתבו שאם היא גדולה מעלה של הדס כשירה. ואם היא גדולה יותר מאונא שאצלה היינו אונא התחתונה הסמוכה לאומא טריפה. ואם נחלקה לב' ויש שורש אחד כעובי גודל כשירה. ויש כתבו בבהמה דקה כאצבע אחד, ובגסה ב' אצבעות.

[ה] ריאה דדמיא לאופתא טריפה, פי' שקשה במשמושה כעץ, אי נמי שהיא לבנה כעץ א"נ שהיא קלה כעץ. א"נ שהיא חלקה כעץ שאין לה חיתוכי האונות, פי' שלגמרי אין נראה בהן חיתוך האונות. אבל יש שם היכר שצדו אחד ארוך יותר מחבירו, כגון האונא שהיא סמוכה לאומא דרכה להיות ארוכה ועבה מאותה אונא האמצעית, אם נמצאת ארוכה ועבה כשירה. ועוד האונא בצד שמאל נמוכה מזו שבצד ימין זה הוי היכר. כשדבוקה האונא בצד ימין לאומא אם יש שם סדק בין מלמעלה בין מלמטה אז היא כשירה, ודוקא שהסדק עומד במקום הראוי להיות אונא אבל שאר סדקין אינן מועילי'.

[ו] תרי אוני דסריכי להדדי כשירה, פי' כסדרן, היינו ב' אונות זו לזו שאצלה. ודוקא שנסרכו זו לזו למטה [מחציו] (מאליו) לצד העיקר של האונא, אבל אם נסרכו למעלה מחציים לצד ראשם זהו נקרא שלא כסדרן והוא הקרוי חלון בלשון חכמים, וטריפה. אם הסירכא מחמת בועא אפילו כסדרן טריפה דהוי לקותא בתר לקותא. נסרכה האונא שלישית לראשונה, או מקמא דזו לגבה דזו שאצלה, או אפי' מחוד זו לגב זו, הכל נקרא שלא כסדרן וטריפה. אבל אם הסירכא יוצא מבשר האונא לאותה אונא עצמה במקום אחר כשר. אונא הסרוכה לאומא כסדרן רש"י מכשיר ור"ת מטריף, ושאל אחר המנהג.

במגנצא מכשירין אונא הסרוכה לאומא כסדרן. ומהר"י סג"ל אמר דאין להתיר שם רק בדליכא חלון, דהיינו דנסרך מחציו ולמטה נגד השורש. גם אם מתירין שם אונא באונא כסדרן אפי' בחלון, רק שיהא היקף בשר למעלה קודם הסירכא. מ"מ אונא דאומא וגם חלון הוו תרתי לריעותא ואסור גם שם. אכן עד חציו מכשירין שם גם אונא באומא. ואמר שברוב מקומות באשכנז מכשירין אונא באומא וחלון עד חציו מאונא לאונא.

עינוניתא דוורדא בכ"מ שנסרכה הוי שלא כסדרן. בין שנסרכה חוץ לכיסה או לכיסה. במגנצא מכשירין היכא דנסרכה לכיסה, ואנן נוהגין לאסור. עינוניתא דוורדא סרוכה לשומן הלב בזה דינה כאונות בניענוע דלקמן, וסימן להם כל איש שורר בביתו.

[ז] אונא העליונה אם היא דבוקה כולה לגרגרת בלי הפרש אז היא כשירה דזהו רביתייהו. אבל אינה דבוקה כולה, אם יכול להכניס אצבע בין הגרגרת לאונא אז היא טריפה. ואם נפרד למעלה מעט מן הגרגרת שניכר החיתוך כשר שכן גידולו. אומא דבוקה מעיקרא לסופה לסימפון ושומן הדבוקה בשדרא כשירה, דהיינו רביתייהו. אבל אינה דבוקה עד לסופה טריפה. האומא למעלה במקום שהיא דבוקה לערוגה נגד הכליות סמוך לחצר הכבד צריכה שתהא נפרדת לשם כעובי גודל, ויש מכשירין בכל שהוא.

ויש מקומות שנוהגין לנענע הריאה ג"פ כשהיא נסרכת לשומן הלב, אם מנתקא הסירכא מחמת הנענוע אז מכשירין, ודווקא בבהמת ישראל ולא בהמת גוים. אבל אם נסרכה האונא לשומן של הגרגרת טריפה ואין בו מנהג לנענע. במגנצא מתירין אם מנתקה הסירכא בג' נענועין בכח גברא בעליה וירידה וכלל לא יותר מג"פ. ודוקא כשמנתקה ונשארת דבוקה בשומן הלב אז מוכח דממנו נתפשט. אבל נשאר בריאה מוכח שמשם יצא וטריפה, ויכול לבודקה בנפיחה.

[ח] ריאה הסרוכה לשתי כליות הצלעות הקטנות הסמוכות לצואר טריפה. אבל אם סרוכה מאותן שתי הצלעות עד הצלע החמישית וצלע חמישית בכלל. יש מקומות שנהגו להכשיר אפילו בלא גרירה. ויש מקומות מכשירין דוקא בגרירה. ובאלו ארצות נוהגים להטריף לכן לא הארכתי. במגנצא מכשירין גם בלא גרירה. ריאה סרוכה לחצר הכבד טריפה, וחצר הכבד שנסרך לצלעות כשר, אבל אם ניקב חצר הכבד טריפה. סירכא תלויה ואינה דבוקה למקום אחר כשר. סימן לדבר אם ימצא סביב הנקב חוטי לבנים כמו חלב ודאי נקב ישן הוא וטריפה, ואם לאו השתא ניקב וכשירה. וכן לפעמים נמצא בסוף הריאה בשיפולה דלדולין כעין סירכות גם אלו כשרין, ונקראין דלדולי ריאה. וכן אמר מהרי"ל דכשר בין תלויה באמצע הריאה בין בסופ', ואם יוצאה מן בועא טריפה ואי בועא ההיא טינרא כשירה, ודוקא אחת תלויה כשירה. ובמהרא"ק תמצא הדין אם יהיו יותר וכמה אורכן לאסור או להתיר. ואני המלקט בתר לקוטי לא מצאתי במהרא"ק רק בהג"ה וז"ל: כתב מהר"ט משם הרא"ש דמטעם דנוהגין להתיר רירין נהגינן נמי להתיר סירכא תלויה דאין זה אלא התפשטות ליחה, פי' הבא מזיעתא ולא מחמת נקב כמו סירכא גמורה, עכ"ל. וכל הסירכות שהן טריפות היינו שהן קשין אבל אם נמוחים במשמוש היד אז כשרין ונקראו רירין.

[ט] שתי בועות הסמוכות זו לזו טריפה דודאי יש שם נקב, אבל אם יש ביניהם הפרד כקש כשר. סימן לדבר יאכלמו כקש. בועא בשיפולי ריאה ואין חוט בשר מקיף טריפה. ואין חילוק בין בשיפולי אומא בין בשיפולי אונא בכ"מ שיש שם חידוד הכל נקרא שיפולי. ואם שם בועא עומדת ואין חוט בשר מקיף טריפה. ולמעלה במקום שהריאה דבוקה לשדרה נגד האונות אם נמצא שם בועא זה הוי בשיפולה וטריפה. אבל נגד האומות אם נמצאת שם בועא כשר, דלא הוי לשם שיפולי דבאותו מקום הוא רחב. והא דאסרינן תרי בועי דסמיכי להדדי, וכן בועא בשיפולי הריאה טריפה היינו דוקא בועות שיש בהן מוגלא, אבל אם אין בהם מוגלא אלא קשים כאבן אינם אסורים לא בסמיכי ולא בשיפולי, והן נקראין טינרי. ובמים זכים יש מכשירין בשיפולא ובסמיכי ויש מטריפין, וי"א אפילו במקום שמכשירין מים זכים דוקא שאינם סרוכין. אמר מהר"י סג"ל מאי דמכשירין באושטרייך בועה בשיפולי ריאה בלא היקף בשר במים זכים גם הוא מנהג מגנצא ולא בשאר מקומות בריינוס. ריאה הובא לפני מהר"י סג"ל שהיה בה בועא ניכר מעבר לעבר במקום הסימפונות, וגם בועא בשיפולה בלא היקף בשר ובשתיהן היו מים זכים. והורה הרב לשפוך מי הבועות בכלי ולטעום בהן אם מלוחים הן טריפה. ואמר שקבלה בידו ממהר"מ סג"ל שאין לטבול אצבעות תוך מי הבועות וללחוך מאצבע משום דבשר האצבע ממררם, אך ילחוך בלשונו מן המים לנסותם ולטועמם. וגם אמר דאין אנו בקיאין לשפוך המים במאני דקוניא כדי לראות אחר סורייקי הסמפונות אם נמחו, רק הכלל זה לנו אם המים עכורים או סרוחים או מלוחים טריפה ואם לאו כשירה עכ"ל.

כללא הוא גם אם הריאה מליאה בועות שלימות ועמדו אחת אחת לבד ולא קיימי בשיפולי הריאה ולא קיימי מעבר לעבר אפילו בסומכי ויש בהן מוגלא או סרוחים או מלוחים מכל מקום כשירה. וכן הסכמת הרא"ש. אכן באלפס פסק דבעינן דווקא מים זכים ולא עכורים או סרוחים. יורה דיעה: בועא שניקבה טריפה, כתב ראבי"ה אם נקובה [הבועא] במקום מישמוש יד הטבח תלינן בו וכשר כדרך שתולין בריאה. ולדידהו שהיו בקיאין בהקפה גם אם היו מקיפין בריאה, פי' שהיה חותך באותה אומא או אונא לראות אם דומין מכל מקום אין מקיפין אצל בועות דבכל שעה משתנין.

[י] בועא הנכרת מעבר לעבר למעלה במקום הסימפונות שהוא אצבע מן השיפול בבהמה דקה ובגסה ב' אצבעות, וי"א בדקה ובגסה ב' אצבעות, מביאין סכין ומנקבין במקום אחד, אם כל המוגלא יוצא במקום זה אז אחת היא וטריפה דחיישינן שמא נמחו הסימפונות, ואם לאו שתים הן וכשירות.

עינוניתא דוורדא אצל החריץ שלה במקום הדק יש אליה סימפונות, נמצא שם בועא טריפה אפילו אם חוט בשר מקיף שנכרת מעבר לעבר. סירכא היוצאת מתוך הבועא טריפה אפילו אינה נסרכת למקום אחר, אבל יוצאת מתוך טינרי כשר. מורסא של ריאה וקרום הריאה מכסה עליהן ואינה גבוה מבשר הריאה אינה בועא לאסור אם סמוכות. אטום בריאה פי' שיש מקום בריאה שיש לו כל מראה ריאה אבל אינה עולה בנפיחה. מביאין סכין או קוץ ונוקבין בו בנחת כדי שלא ינקוב רק הקרום ולא [לתוך] בשר הריאה, אם יש בו מוגלא מחמת מוגלא היא וכשירה. ואם אין בו מוגלא מביאין שם נוצה או רוק ונופחין הריאה אי מבצבצה כשירה ואי לאו טריפה. וטוב ליתן בקנה מים חמין בימות הגשמים ומים קרים בימות החמה, ולנענע קצת ולשפוך לחוץ אולי אחר כך יעלה בנפיחה.

[יא] ריאה שיבשה מקצתה עד שתהא נפרכת בצפורן טריפה. ריאה שחסר כמין כף כפופה כזה כ טריפה אם חסירה כמין כף פשוטה כזה ך כשירה. מראות הריאה חמשה דנפסלת בהן, וסימן ד"ם בב"ל. דיו מוריק"א פי' זאפרי"ן או כשותא פי' הופן, והוא בל"א געל. בשר"א פי' בשר. ביעתא פי' חלמון של ביצה שקו' טאטי"ר. לובן ביצה שקורין קלו"ר כל אלו מראות פסולין. סימן אחר למראות הפסולות כל חלב וכל דם לא תאכלו. 'חלמון 'לבן 'בשרא 'ביעותא 'דיו 'מוריקא. הכשרים תאכלנו כצבי וכאיל פי' כבדא אדומה ירוקה לזויי"ר. ואם הם מתלבנים ע"י נפיחה כשהוא ממרס ביד ומשתנין למראה הריאה כשר.

כוחלא פי' לוזייר כשירה, ירוקה כחציר וכעשב השדה כשירה. סימן כירק עשב נתתי לכם. אדומה רש"י מכשיר אפילו ריאה כולה אדומה, ור"ח מטריף אפילו מקצתה אדומה. אבל אם מתלבנת לאחר נפיחה ודומה אל מראה ריאה מודה ר"ח שהיא כשירה. במישמוש היד יכול להרגיש כשנשתנו מראה הריאה. דאז מישמוש מקום מראה קשה יותר מבשר ריאה ולפעמים רך וחלק כמו ריר. וי"א מקום המראה לעולם הוא קר אי נמי נגבה כגיבשושית. ניקבה הריאה ואין אנו יודעין אי היה הנקב קודם השחיטה וטריפה או נעשה אחר השחיטה, אם נמצא הנקב במקום שיש לתלות בבודק, כגון בכל מקום שממשמש שם הבודק בידו, או במקום שיש לתלות שהכניס שם הסכין או שתלש בחוזק מלמטה למעלה, או שקרע בצפורן אז אנו אומרים הבודק עשה הנקב ומכשירין.

ריאה שנשפכה כקיתון, פי' נוד של מים כשירה, ובלבד שלא נימוחו הסימפונות. ואיך אנו יודעים אם נמוחו, מביאין כלי מתכות שהוא חלק או כלי חרס אשר מחופה באבר שחלקים יפה ונוקבין הריאה, אם נמצא בכלי כמה חוטין לבנים אז ודאי נמחו הסימפונות.

תוכן העניינים

מהריל (מנהגים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה