מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יח ס"ק א
והנה מה שהקשה רבינו על סברא זאת דמקצת רבוותא דהאי פירושא לא מסתבר, דמכדי אנן במסכת חלה קיימינן ועיקרא דמתני' דחלה קתני הרי אלו חייבים בחלה, ועלה קתני ומצטרפין לחלה משמע וכו'. לפי סברת רש"י דמנחות [ע, א] הנזכר [אות י"ז] דמאי דמייתי הש"ס ברייתא דכוסמין מין חטים וכו', הוא לפרושי מתני' דמיירי בחלה דמצטרפין זה עם זה, לאו אכולהו אלא אמין במינו, דלפי פירושו הוא דמתני' נמי הא דקתני מצטרפין אחלה קאי, אלא דלאו אכולהו אלא במין ומינו דוקא, ואפשר לומר דמקצת רבוותא נמי ס"ל הכי, אלא דמייתו ראיה אחרת לזה, ממאי דהביא הש"ס [שם ע, ב] עלה דמתני' ומצטרפין זה עם זה מאי דתנא התבואה והקמחין והבצקות מצטרפין זה עם זה, ופריך למאי הלכתא, דס"ל דכיון דבירושלמי [חלה פ"א ה"א] הביאו ברייתא זאת באופן זה תני ר' חייא כן וכולן שבללן תבואה קמחין בצקות מצטרפין, א"כ מסתמא היינו ברייתא דמייתי הש"ס דילן אלא שהביאה בקיצור, וכיון דתני כן וכולן שבללן וכו', א"כ לא שייך לומר דמצטרפין דקתני הוא דוקא מין במינו כדפרש"י במתני', דהא וכולן קתני, ועל זה פריך למאי הלכתא, דאי לענין חלה אינם מצטרפין כי אם מין במינו, ומשני דכולן מצטרפין אפילו מין בשאינו מינו לחדש ולחמץ ולמעשר וטומאה, ולעולם י"ל דבעלי סברא זאת לא ס"ל דמאי דמפרש התם למאי הלכתא אמתני' קא פרישו כן, אלא אברייתא הוא דפרישו כן, כמו שכתב רבינו, דבהכי לא קשיא על מקצת רבוותא מה שהקשה רבינו, ומדרבא שמעת מינה דקאמר והא קמ"ל דתבואה וקמחין דומיא דבצקות וכו' דנראה דמבואר דאברייתא קאי ולא אמתני' כאמור:
ואע"ג דלפי סגנון דברי מקצת רבוותא שהביא רבינו, וההיא דתנן דריש פירקין ומצטרפין זה עם זה לאו לענין חלה אלא לאיצטרופי לשאר דברים, מוכח דס"ל דמתני' דחלה הא דמצטרפין לא קאי אחלה, מ"מ יש לדחוק ולומר דכוונתם דאף דהא דמצטרפין זה עם זה קאי נמי אחלה, מ"מ משמעות מתני' דמשמע דכולהו מצטרפין זה עם זה לא קאי אלא אשאר דברים, אבל לענין חלה לא קאי מצטרפין כי אם לענין מין במינו דוקא, דקתני מתני' סתמא ומצטרפין זה עם זה כל אחד כפי דינו, והא כדאיתיה והא כדאיתיה, חלה מין במינו ושאר דברים אפילו מין בשאינו מינו: ואף דבירושלמי אמרי' דבבלול אפילו כולהו מצטרפין, מ"מ מהש"ס דילן לא משמע הכי, דס"ל כסברת רש"י דמייתי הש"ס ברייתא דכוסמין מין חטים לפרושי מתני', וכן ממאי דפריך על ברייתא דתבואה וקמחין וכו' למאי הלכתא, דע"כ אין לפרש דפירוש הברייתא הכי הוי, דערב כזית מתבואה וקמח ובצק ומיירי דשלשתן ממין אחד מה' מינים, דא"כ למה מייתי ברייתא זאת הכא עלה דמתני' דחמשת מינים מצטרפין זה עם זה, אם לא דס"ל לסתמא דתלמודא דפי' הברייתא הוא דערב כזית מתבואה מה' המינין או מקמחין שלהם או בצקות שלהם דמצטרף לכזית, אף דאין כזית ממין אחד כי אם בהצטרפות ה' המינין, וע"ז פריך למאי הלכתא:
ואף דלרבא דקאמר דלענין טומאת אוכלין הוא, והא קמ"ל דתבואה וקמחין דומיא דבצקות, צ"ל דס"ל דפירוש הברייתא הוא לאשמועינן דשלשתן מצטרפין לטומאת אוכלין אף בהיותן ממין אחד, דאי ס"ל דהכוונה לומר דהשיעור נשלם מחמשת המינין מתבואה או קמחין או בצקות, א"כ למה ליה לרבא למימר דהא קמ"ל דתבואה וכו' דומיא דבצקות, כיון דבלאו הכי י"ל דהא קמ"ל דה' מינים מצטרפין לשיעור טומאת אוכלין, ולא אמרינן שני דברים רבים על מין אחד ומבטלין אותו וחשיב כאילו אין כאן שיעור, דומיא דחלה דאינם מצטרפין לשיעור מין בשאינו מינו מטעם זה, ועכצ"ל הכי דהא אתא לאשמועינן תנא להנך אוקמתא דמוקי לה התם דנ"מ לחמץ וחדש ומעשר דמצטרפין. מ"מ היינו דוקא לרבא דמוקי לה לענין טומאת אוכלין, אבל להנך אוקמתא דחמץ וחדש ומעשר עכצ"ל דמיירי במערב כזית תבואה מחמשת המינין או מהקמח שלהם או מבצקות שלהם, דאי מיריי דערב תבואה וקמח ובצק ממין אחד מאי קמ"ל תנא דמצטרפין פשיטא דמצטרפין:
וכן נראה מפשט דברי רבינו דסבירא ליה דלהני אוקימתות הכי הוי. וכן מתבאר מדברי הר"ם בפי"ד מהלכות מאכלות אסורות דין ה' שכתב וז"ל, וחמש מיני תבואה וקמחין שלהם ובצקות שלהם הכל מצטרפין לכזית, בין לאיסור חמץ בפסח בין לאיסור חדש מלפני העומר בין לאיסורי מעשר ותרומה עכ"ל, דודאי דבריו הם מהני אוקימתא דשמעתין דמנחות. ואע"ג דהר"ם פסק כאוקימתא דרבא בפ"ד דהל' טומאת אוכלין דין ג' שכתב וז"ל, כל האוכלין מצטרפין לכביצה אפילו חטה עם קמח עם בצק עכ"ל, דשורש דברים אלו הוא מאוקימתא דרבא, דלפי אוקימתא דרבא מיירי דערב חטים וקמח ובצק ממין אחד, מ"מ ס"ל דהנך אוקימתות דמיירי בערב כזית מחמשת המינים לענין חמץ וחדש ומעשר הלכה הם, דכיון דאפילו לענין חלה קי"ל דה' המינין מצטרפין, א"כ כ"ש לשאר דברים דמצטרפין, באופן דלכ"ע הנך אוקימתי חוץ מאוקימתא דרבא מיירי במערב כזית מה' המינים, אלא דלדעת הר"ם ורבינו ודעמייהו דפסקו דבבלול אפילו לענין חלה מצטרפין, ע"כ צ"ל דמאי דלא פי' בגמרא דנ"מ לענין חלה דמצטרפין, היינו משום דקתני בכלל תבואה וקמח דלאו בני חלה נינהו כמ"ש רבינו: ולמקצת רבוותא נראה דס"ל דמאחר דעינינו הרואות דבירושלמי מפרש ברייתא זאת לענין חלה, וע"כ דתבואה וקמח ובצק דקתני הוא לענין חלה, וזו אף זו קתני, לא מיבעי תבואה שעשה עיסה מה' המינים שנתערבו בהיותם תבואה וטחנם ביחד ועשאם עיסה, דבאופן זה הוא בלילה יפה יותר, אלא אפילו אם נתערבו בהיותם קמח אחר טחינה, לא מבעיא באופן זה שנתערבו קמח, אלא דאפילו דגלגל עיסה מכל מין ומין בפני עצמו ואח"כ עירב העיסות וערסן יפה חשיב כבלול להצטרף, וכמו שנראה מדברי רבינו על הירושלמי, ואם התלמוד דידן ס"ל כהירושלמי אמאי לא מוקי ברייתא דמצטרפין לענין חלה כדברי הירושלמי, ואמאי הוצרכו לומר שהוא לענין איסור חמץ וחדש ומעשר, אלא עכצ"ל דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי, זה הנראה שהוא דעת מקצת רבוותא שכתב רבינו: