מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ט ס"ק א
תנן [חלה פ"ג מ"א] אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל וכו'. גרסינן בירושלמי עלה דמתני' [ה"א] אמר ר' חגיי ל"ש אלא עראי, אבל קבע אסור מפני שהוא מערים לפוטרו מן החלה ע"כ. וכתב הרשב"א בפסקי חלה [שער ד' פ"א] על דברי הירושלמי הנזכר וז"ל, ואני תמיה למה הוצרך לטענה זאת תיפוק ליה דכל שהגיע לעונה שיכול להפריש ואם הפריש הויא חלתו חלה אסור לאכול ממנה קבע, וכענין שאמרו בתבואה לענין תרומה ומעשרות שאפילו קודם גמר מלאכה דהיינו מירוח מותר באכילת עראי ואסור לאכול קבע עכ"ל, יעו"ש מה שתירץ ע"ז. ונראה פשוט דכוונתו להקשות דמסתמא מאי דקתני מתני' אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל הוא דמותר לאכול עראי אפילו אם נתנה המים בקמח, דכל עוד שלא נתגלגלה גלגול גמור לא הוטבלה לחלה, דאף דאמרינן בסיפא כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה, היינו לומר דאם הפרישה חלה בנתינת המים חלתה חלה אף דעיקר מצותה הוא אחר גלגול, אבל עכ"פ קודם גלגול לא הוטבלה לחלה והאוכל ממנה קודם גלגול אינו חייב מיתה כדין אחר גלגול, דדמיון נתינת מים בקמח דהיינו תחלת עירוב העיסה הוי כמו עונת המעשרות, דילפינן מקרא דמשהביאו שליש ראוי לתרום ולעשר ומותר לאכול מהם עראי ולא קבע, דגלגול בעיסה דהיינו גמר ערוב בעיסה הוי כמו מירוח דתבואה, שאז חל עליו החיוב דטבל גמור ואינו יכול לאכול אפילו עראי, וכמ"ש כן הרשב"א בפסקי חלה בשער (הג' סי' ב') [הב' פ"ב ובשער ד' פ"א], גבי מתני' דהאומר כל גרני תרומה יעו"ש. וכ"כ מהר"י קורקוס בביאורו על הר"ם בפ"ח מהל' בכורים דין ב' עיין בדבריו שם בד"ה ולי נראה וכו'. וע"ז הקשה הרשב"א דתיפוק ליה דכל שהגיע לעונה שיכול להפריש ואם הפריש הויא חלתו חלה דהיינו ע"י נתינת המים אסור לאוכל ממנה קבע, ואף דקודם נתינת המים אפילו קבע מותר, דהא המפריש חלתו מן הקמח אין חלתו חלה ולא הגיע עונת ההפרשה, וא"כ היה אפשר לומר דנקט האי טעמא דמפני שהוא מערים, ונ"מ דאפילו בעודו קמח קבע אסור. מ"מ ס"ל להרשב"א דבעודו קמח לא שייך אכילת עראי, דדוקא אחר נתינת המים משכחת לה אכילת עראי דלוקח מעט קמח מהמעורב במים ואופה אותו ואוכלו משא"כ בקמח, וכן הוא לשון מתני' דקתני אוכלין עראי מן העיסה וכו', וקודם נתינת המים ותחלת עירוב העיסה לא מקרי עיסה כלל: וראיתי להר"ש במתניתין שהביא לשון הירושלמי הנזכר דנקט טעמא משום דמערים לפוטרה מן החלה, וסיים שם בהגה"ה והוא מפי' הרא"ש ז"ל וז"ל, לפי שאין שם עיסה עליה קודם גלגול ואין ראוי לאסור אכילת קבע, דלא דמי לתבואה קודם מירוח, משום הכי צריך לטעמא דשלא יערים עכ"ל. ולפי האמור דבריו תמוהים דכיון דקתני סיפא דבנתינת המים מגבהת חלתה, ע"כ דאפילו קודם גלגול חשיב כתבואה קודם מירוח, וכיון דקתני מתני' אוכלין עראי מן העיסה ע"כ דמיירי אחר נתינת המים, דמקמי הכי לא שייך שם עיסה כלל ועיקר, וא"כ מן הדין יש לאסור אכילת קבע דומיא דתבואה קודם מירוח:
ואפשר ליישב דבריו דהא קתני בסיפא ובלבד שיהיו שם ה' רבעים קמח, דהכוונה שיהיו שם ה' רבעים קמח שנתערבו במים, דבפחות מכן לא הגיעו עדיין לכלל חיוב, וא"כ י"ל דברישא דמתני' דקתני אוכלין עראי מן העיסה מיירי בכל גוונא, בין שנתערבו ה' רבעים קמח במים ובין לא נתערבו ה' רבעים כי אם פחות, ובשלמא בנתערבו ה' רבעים חשיב כתבואה קודם מירוח דמן הדין אסור באכילת קבע, אבל בפחות מה' רבעים שעדיין לא הגיעו לכלל חיוב לא חשיב כתבואה קודם מירוח, וע"ז כתב הרא"ש דמאי דהוצרכו בירושלמי לטעמא דשלא יערים הוא משום דמתני' מיירי אפילו בנתערבו פחות מה' רבעים, דאפילו בפחות מה' רבעים שפיר קרי ליה התנא עיסה דמה שנתערב במים מיהא התחלת עירוב עיסה מקרי, ובכה"ג דפחות מחמשה רבעים ע"כ מאי דקתני דאוכלין עראי דמשמע ולא קבע הוא משום שלא יערים: ואולם זה ניחא לגירסא זאת, אבל לגירסא דהסכימו רוב הפוסקים דגרסינן ובלבד שלא יהיו שם ה' רבעים קמח, והיא גירסת הירושלמי [חלה פ"ג ה"א] כמ"ש רבינו הרמב"ן, וכן הוא גירסת הרמב"ם [בפה"מ ובפ"ח מה' בכורים ה"ב], והרא"ש בהל' חלה [סי' ה'] כתב דברוב הספרים כתוב כגירסא זאת, וכתב דהכי איתא בירושלמי, וכן כתב הר"ש במתני', וכ"כ הרשב"א בפסקי חלה [שער ג' פ"ב], אף דלע"ד נראה דבספרי פרשה שלח [טו, יט] גרסי' כגירסא ראשונה וז"ל, כיון דנותנת מים מגבהת חלתה ובלבד שתהא שם ה' רבעים קמח, ועוד כדי שיהיה כשיעור שאין מפרישין חלה מן הקמח ע"כ, מ"מ גירסת הירושלמי הוא כגירסא הב', ובלבד שלא יהיו שם וכו', והסכימו בה הפוסקים. דלפי גירסא זאת הפי' הוא שלא יהיו שם ה' רבעים קמח שלא נתערבו במים, דאם נשארו ה' רבעים קמח לא נפטרו בחלה שהפריש קודם שנתגלגלה. ונראה נמי דלפי גירסא זאת כל שלא נשארו ה' רבעים קמח נפטר הכל בחלה שהפריש ממה שנתערב במים, אף דאין במה שנתערב במים שיעור חמשה רבעים כ"א בצירוף שאר הקמח: וכן נראה ממה שאמרו בירושלמי בשמעתין רבי יוסי בשם רשב"ל דרבי עקיבא היא, דתנינן תמן [פ"ד מ"ד] הנוטל חלה מן הקב רבי עקיבא אומר חלה וחכמים אומרים אינה חלה, כלום אמר רבי עקיבא אלא לשעבר שמא בתחלה כן קיימין, רבי יונה רבי חייא בשם רשב"ל ירדו לה בשיטת ר"ע, אמר רבי יוחנן דברי הכל היא, כיון שהיא נותנת את המים זו היא ראשית עריסותיכם ע"כ, והפירוש מבואר דקאי אמתניתין דקתני כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה, והכי קאמר, מתני' דקאמר כיון דנותנת את המים מגבהת חלתה, ואע"פ שעדיין לא נילוש שיעור חלה, היינו כר"ע דס"ל דהנוטל חלה מן הקב, אף דקב אין לו שיעור קאמר ר"ע דהויא חלה, והכא נמי כר"ע הוא, ועיין בפי' הרב שדה יהושע. ואם איתא דאפילו לפי גירסת הירושלמי דגריס ובלבד שלא יהיו שם ה' רבעים קמח בעינן נמי שנתערב במים שיעור ה' רבעים, א"כ למה הוצרך ר"ל לאוקמא מתני' כר"ע, אפילו לרבנן אתי מתני', כיון דהא איכא שיעור במה שנתערב במים, ולא דמי למפריש מן הקב דאין בו שיעור כלל, ומדהוצרך לאוקמא כר"ע ש"מ דלא בעינן שיתערב במים כשיעור, ומשום הכי מדמה לה למפריש מן הקב. וא"כ נמצא דהא דבנתינת המים הוא עונת הפרשת חלה הוא בכל גוונא אפילו אין בתערובת מים כשיעור, ובכל גוונא חשיב כתבואה קודם מירוח. ואכתי קשה למה הוצרך הירושלמי לטעמא דשמא יערים כיון דבכל גוונא מן הדין אסור באכילת קבע: איברא דראיתי להר"ש במתני' שהביא דברי הירושלמי הנזכר דמוקי מתני' כרבי עקיבא דאמר המפריש חלה מן הקב הוי חלה וסיים וכתב וז"ל, ונ"ל דטעות סופר דאדרבה מתני' כרבנן ולא כר"ע עכ"ל, ודבריו אינם מובנים דמאחר דהוא עצמו כתב לעיל דהירושלמי גריס ובלבד שלא יהיו ה' רבעים קמח, א"כ לפי גירסא זאת לא קפיד מתני' על מה שנתערב במים דליהוי כשיעור, וכיון שכן ע"כ אתיא כר"ע, דבשלמא לגירסא דגרסי ובלבד שיהיו שם ה' רבעים אתי שפיר דמתני' ודאי כרבנן דבפחות משיעור לא הוי חלה, אבל לגירסת הירושלמי מי הגיד לו דאף לפי גירסתם בעינן שיתערב במים כשיעור, ומנין לו דבר זה כיון דבמתני' ליכא שום גילוי מזה, ואפשר דהירושלמי ס"ל דמדלא קתני מתניתין תרתי, ובלבד שיהיו שם ה' רבעים ובלבד שלא יהיו שם ה' רביעים קמח, ולא קתני אלא חדא שלא יהי' שם ה' רבעים קמח, ש"מ דלא קפיד תנא על מה [שנתערב] שיהיה כשיעור, וא"כ על דעתיה דרשב"ל אתיא כר"ע, ומנין להר"ש לשבש הירושלמי ולומר דט"ס הוא, ובפרט דצ"ל דהך שקלא וטריא דפלוגתא דרשב"ל ור"י, דלרשב"ל מתני' כר"ע ולר"י מתני' אתיא ככ"ע ואפילו לרבנן, הכל הוא טעות, דלכ"ע מתני' אתיא אפילו כרבנן, וזה דבר תימה לעשות טעות כ"ז בהירושלמי בלי שום הכרח וראיה:
ועוד קשה דאפילו את"ל דכן הוא האמת, דאפילו לפי גירסת הירושלמי דגרס ובלבד שלא יהיו וכו' בעינן שיתערב במים כשיעור חלה, וכמו שראיתי להטור י"ד סי' שכ"ז שמתבאר מדבריו בפשיטות דהכי ס"ל, דאפילו לפי הגירסא הזאת בעינן שיתערב במים ה' רבעים, וכמ"ש מרן הב"י שם וז"ל, ורבינו כתב כדברי הגורסים ובלבד שיהיו שם משום דדינא קושטא הוא אפילו לדברי הגורסים ובלבד שלא יהיו שם עכ"ל, וכן כתב הב"ח שם יעו"ש, ולענ"ד אפשר לומר דטעמו של הטור דאף דעיקר הגירסא היא ובלבד שלא יהיו וכו', מ"מ מאחר דבברייתא דספרי הנז"ל מתבאר דקפדינן נמי שיתערבו ה' רבעים במים, אף דבמתני' לא קתני לה כ"א ובלבד שלא יהיו וכו', דינא דברייתא דספרי קושטא הוא, דכן דרך הברייתות שמוסיפין על מתני' מה שאינו מפורש במתני': עם כל זה יש לפרש הירושלמי הנזכר דמוקי מתני' כר"ע באופן שלא יהיה טעות סופר, והוא בהקדים מאי דאמרינן בירושלמי גבי מתני' [פ"ד ה"ב] דאמר ר"ע הנוטל חלה מן הקב הויא חלה, דחזרו לומר דהיינו טעמא דר"ע דמדמי לה לאומר הרי זה תרומה על פירות האלו לכשיתלשו ונתלשו, ורבנן מדמין לה לאומר הרי זה תרומה על הפירות המחוברין עכ"ל, ונראה לומר טעם לסברת ר"ע דמדמי לה לאומר לכשיתלשו ונתלשו, אף דהכא מפריש סתם מן הקב ואינו מפרש לומר שיהיה חלה לכשישלים שיעור חלה, דה"ט דמסתמא אמרינן דכיון דאדם יודע דקב אחד אינו מתחייב בחלה, אנן סהדי דכוונתו לומר שיהיה חלה לכשישלים לשיעור דסתמו כפירושו, והנה כי כן י"ל דבהא פליגי ר"י ור"ל הכא, דלר"ל ס"ל דבנתינת המים אינו מתחייב מן התורה, דקרא דראשית עריסותיכם לא חשיב עריסה כי אם אחר הגלגול, וקודם גלגול לאו בר חיובא הוא כלל, וא"כ מתני' דקתני דכיון דנתנה המים מגבהת חלתה קודם גלגול, ע"כ ר"ע דהכא נמי המפריש חלה בנתינת המים הויא חלה, דחשיב כאילו פירש בפירוש שיהיה חלה לכשיגלגלנה, דבכה"ג המפריש ש"ד ואליבא דר"ע כההיא דמפריש חלה מן הקב, ה"ה דאמרינן דכיון דאדם יודע דאין חיוב חלה אלא לאחר גלגול, אנן סהדי דכוונתו שלא יחול שם קדושת חלה משעה ראשונה כי אם לאחר שיגלגלנה וסתמא הוי כמפרש, אבל רבי יוחנן פליג ארשב"ל ואמר דדברי הכל היא, דכיון שהיא נותנת המים זו היא ראשית עריסותיכם, דס"ל דמן התורה כל שנתערבו ה' רבעים במים אף קודם גלגול כבר חל עליו עונת חיוב חלה כדמות תבואה קודם מירוח, אלא דקודם גלגול אין לה דין טבל ומותר לאכול עראי וכיון שכן אפילו כרבנן אתיא מתניתין:
באופן דנמצינו למידין דלפי מה שלמדנו מדברי הטור דלכל הגירסאות בעינן שיתערבו ה' רבעים במים, א"ש מ"ש הרא"ש בפי' המשנה דנקט טעמא משום דמערים וכו' לפי שאין שם עיסה עליה קודם גלגול דלא דמי לתבואה קודם מירוח, די"ל דהוצרך הירושלמי לטעם זה ונ"מ לאם לא נתערב במים כ"א פחות מכשיעור, דבכה"ג אכתי לא הוי עונת חלה כדין תבואה, ומן הדין מותר לאכול אפילו קבע. ולפי האמור לפי שיטת הטור דבעינן עירוב מים בכשיעור, בכוונת פי' הירושלמי בהא דמוקי ר"ל מתני' כר"ע, י"ל דאפילו כשנתערב במים כשיעור שייך לומר דקודם גלגול לא דמי לתבואה קודם מירוח לאסור קבע, דהא י"ל דר' חגיי דאמר לא שנו אלא עראי אבל קבע אסור מפני שהוא מערים וכו' ס"ל כר"ל, דמוקי מתני' דנתנה המים וכו' כר"ע, ולפי סברת ר"ל אפילו נתערב כשיעור במים לא חל עליה עונת חיוב חלה, אלא דיכול להפרישה עכשיו משום דחשיב כאילו פירש ואמר שלא יחול שם חלה כ"א לאחר שתתגלגל, וא"כ כיון דחשיב כאילו אמר לאחר גלגול מעולם לא חל שם קדושת חלה משעה ראשונה כי אם אחר גלגול דוקא, וא"כ לא דמי לתבואה קודם מירוח, דהתם כבר הגיע לעונת מעשרות, דאם הפריש קודם מירוח תרומתו תרומה, אף דכיון שיחול שם תרומה משעת הפרשה, משא"כ בחלה שעדיין לא הגיעה לעונת חלה, דאם כיון שיחול שם חלה משעת הפרשה אינה חלה. דהא ודאי למאי דאמרינן דר"ע מדמי לה לאומר הרי זה תרומה על פירות לכשיתלשו, ע"כ דלא חל שם חלה משעה שהפריש מן הקב כי אם לאחר שישלים, וכמו שמתבאר בההיא דהאומר לכשיתלשו בתוספתא בפ"ב דתרומות [ה"ז], דקתני אבל פירות תלושין אלו עשויין תרומה ומעשר על פירות מחוברין האלו לכשיתלשו, הרי זה אוכל מהן עראי ועושה אותן תרומה ומעשרות למקום אחר עד שיתלשו, נתלשו דבריו קיימים עכ"ל, הרי מפורש דקודם שנתלשו לא חל שם תרומה עליהם כלל, ועד שיתלשו חולין הם ויכול לחזור בו ועושה אותם תרומה ומעשרות למקום אחר, וא"כ ה"ה במפריש חלה מן הקב או מפריש קודם גלגול בנתינת המים לר"ע, דמדמי לה לההיא דלכשיתלשו דהוי הכי, דעד שישלים השיעור או עד שיגלגל לא חל שם חלה כלל וחולין גמור הוא עד שישלים או יגלגל, וא"כ אפילו בנתערב כשיעור במים לא דמי לתבואה קודם מירוח לאסור קבע:
והנה מדברי הרשב"א בפסקי חלה הנזכר, שהקשה קושיא זאת ותמה למה הוצרך רבי חגיי לטעמא דמערים ולא אמר דמצד הדין הוא כדין תבואה קודם מירוח, ולא ניחא ליה ליישב כסברת הרא"ש דאיצטריך האי טעמא לעיסה שלא נתערבה במים שיעור ה' רבעים, ש"מ דלא ס"ל כסברת הטור הנזכר, דאיהו ס"ל דלפי הגירסא הב' שהיא העיקר כמ"ש הרשב"א שם, לא קפיד תנא אלא ובלבד שלא יהיו שם ה' רבעים קמח, אבל לא קפיד שיתערב במים ה' רבעים, ומש"ה הוצרך לתירוץ אחר. ונראה דחיליה מהירושלמי הנזכר דמוקי ר"ל מתני' כר"ע כאמור, וס"ל דפי' הירושלמי הוא כפי' הראשון שצדדנו, דאפילו ר"ל מודה דבנתינת המים הוי עונת חיוב חלה מקרא דראשית כדדריש ר"י, אלא דס"ל דבעינן שיתערב כשיעור במים דבהכי קרינן ביה ראשית, אבל ר"י ס"ל דאפילו נתערב במים פחות מכשיעור קרינן ביה ראשית עריסותיכם: