מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ב ס"ק ח
והנה הר"ם בפ"ו מהלכות בכורים [ה"ד] פסק דעיסה של מעשר שני בירושלים חייבת בחלה, וכבר מהריק"ו עמד על דבריו, דמאחר שפסק כר"מ דמעשר שני ממון גבוה הוא, איך פסק לענין חלה דחייבת, וישב דבריו, וכללות תירוצו הוא דהר"ם ס"ל דהלכה כרבי חייא בההיא דפרק לולב הגזול [לה, א] דס"ל דהיתר אכילה בעינן ודין ממון לא בעינן, וס"ל דאתרוג ומצה וחלה שלשתן שווים לרבי חייא, והאריך למעניתו בטעמים וראיות על זה יעו"ש בדבריו באורך:
אשר ע"פ יסוד דבריו אלה יתיישבו דברי הר"ם בפ"ה מהלכות בכורות דין ט' וז"ל, הלוקח בהמה ממעות מעשר שני בירושלים חייבת בבכורה עכ"ל, והדבר קשה דהא אמרינן בירושלמי בפ"ק דמעשר שני [ה"ב] וז"ל, ר"י בשם רבי יוחנן בהמת מעשר שני בירושלים כר"מ פטורה מן הבכורה כרבי יהודה חייבת בבכורה, רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא ילדה בכור אימוריו מהו שיקרבו על גבי המזבח, אמר ליה ולא חל מעשר שני על אימוריו, ולא נמצא מבריחו מן האכילה, אמר ליה וכי הלוקח בהמה לזבחי שלמים לא חל שם מעשר שני על אימוריו ולא נמצא מבריחו מן האכילה, אמר ליה בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר, אמר רבי יוסי ואנן לא הוינן אמרין כן, אלא לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד וכו' עכ"ל, והעתקתי לשון הירושלמי לפי מה שהגיה מהר"ר אליהו [פולדא] בביאורו, דלע"ד הגהותיו הם מוכרחות: ולפירוש הרב שם יוצא לנו דמאי דקא מיבעיא ליה לרבי ירמיה מהו שיקרבו אימוריו הוא לרבי יוחנן דאמר דלרבי יהודה דמעשר שני כנכסיו הוא דחייבת בבכורה, וקמ"ל דאפשר דאף דלר"י חל קדושת בכור עליו מ"מ לא יקריבנו וירעה עד שיפול בו מום וישחטנו במומו, ואמר ליה רבי זעירא דכן הוא האמת דלא יקריבנו, וחזר והקשה לו ר"י לר"ז דא"כ הלוקח בהמה לשלמים היאך מקריבין אותה הרי חל שם מע"ש על אימוריו, ושני ליה דבליקחתה פקעה קדושת מ"ש וחלה עליה שלמים, משא"כ הלוקח בשר תאוה דחלה קדושת מעשר שני בלקיחתה ותו לא תפקע ממנה ומולדה הבכור, הואיל וכבר חלה שם מעשר שני בלקיחתה, ור' יוסי אמר ואנן לא הוינן אמרין כן, לא כתירוצו דר"ז ולא כר"י, אלא לא התירה תורה ליקח בשר תאוה כלל אלא שלמים, ואם לקח בשר תאוה לא חלה קדושת מעשר שני עליה כלל כרבי אליעזר לעיל דלא קנה, וא"כ לא שייך דין בכור אפילו לר"י דאמר כנכסיו, כיון דמעיקרא לא חלה שם מעשר שני על הבהמה ובהמת חולין היא ולכו"ע חייבת בבכורה יעו"ש:
ואם כן לדעת הר"ם דפסק בכמה דוכתי כר"מ דממון גבוה הוא, איך פסק דאם קנה בהמה ממעות מעשר שני חייבת בבכורה, הא בהדיא אמר רבי יוחנן בירושלמי דלר"מ פטורה מן הבכורה. ואין לומר דהר"ם פסק כרבי יוסי בירושלמי דלא התירה תורה ליקח בשר תאוה כי אם שלמים כר' אליעזר דאמר לא קנה מעשר, וא"כ לא שייך לפוטרו מן הבכורה כיון דמעיקרא לא חל קדושת מעשר שני על הבהמה, דהא ליתא, דהא כתב הר"ם בפ"ז מהלכות מעשר שני דין י"ב וז"ל, בראשונה היו לוקחין בהמות לאוכלן חולין מכסף מעשר שני כדי להבריחה מעל המזבח, גזרו ב"ד שאין לוקחין בהמה ממעות מעשר שני אלא שלמים עכ"ל, הרי דפסק הר"ם דדין זה אינו אלא מדרבנן, אבל מן התורה מותר ליקח בהמה לאוכלה חולין כמו שהיה בראשונה קודם גזירה, וכיון דמדרבנן הוא פשיטא דאם עבר וקנה בהמה לשם חולין חל קדושת מעשר שני עליה, וזה דלא כר"י ור"א דאמרי דלא שייך דין בכורה בבהמת מעשר שני, כיון דמעיקרא לא קנה ולא חל קדושת מעשר שני עליה:
והנה ראיתי למרן הכ"מ שם בהל' בכורות שכתב ע"ד הר"ם וז"ל, הלוקח וכו' ירושלמי פ"ק דמעשר שני וכרבי זעירא דמסייע ליה מתניתא עכ"ל. ודברי מרן נראה דהם לקוחים מדברי מהריק"ו בביאורו להל' בכורות כ"י, דבתחלה עמד על דברי הר"ם והקשה דהא קי"ל דמעשר שני ממון גבוה הוא כר"מ, א"כ למה הבהמה חייבת בבכורה והרי אינו נוהג במוקדשין ולא קרינן ביה כל מקנך, ולבסוף כתב וז"ל, ושוב מצאתי בירושלמי דמעשר שני פ"ק שר"י בשם ר' יוחנן אמר כן וז"ל, בהמת מע"ש בירושלים כר' מאיר פטורה מן הבכורה וכו', והביא הרב כל לשון הירושלמי הנזכר וסיים הרב וז"ל, נראה שדעת ר' זעירא שהבכור קרב ולא חשו לאימוריו שנשרפין ואין נאכלין כי גם זבחי שלמים אימוריו נשרפין ואין נאכלין, וכבר נתבאר במקומו שקונים בו שלמים על הרוב, וכיון שסייעו אותו ממתני' סמך רבינו עליו עכ"ל. ונראה דהרב לא גריס בירושלמי א"ל ולא חל מעשר שני על אימוריו וכו' כגירסת מהר"ר אליהו [פולדא], דכפי גירסת מהר"א נמצא דרבי זעירא השיב לו לר"י דכן הוא האמת דאין מקריבין אותו מפני אימוריו, ור"י חזר והקשה לו לר"ז משלמים, ושני ליה ר' זעירא דשאני שלמים דבלקיחתו פקעה קדושת מע"ש, אבל הריק"ו לא גרס א"ל ולא חל וכו', אלא אכתי דברי ר"י הם כנותן טעם לבעייתו, דסברא הוא שלא יקריבנו מפני אימוריו, והשיב לו ר"ז דמקריבין אותו ואין חוששין לאימוריו מידי דהוה לשלמים, וחזר ר' ירמיה ודחה סברת ר' זעירא דמייתי משלמים, דשאני שלמים דבלקיחתן פקעה קדושת מע"ש, ולפי פירוש זה נמצא דלר"ז הבכור מקריבין אותו ואין חוששין לאימוריו:
והדבר קשה דזה לא אפשר דהרי אמרו התם ומתני' מסייע לר"ז [מנחות פא, ב], לא יביא מחיטי מעשר אלא ממעות מעשר שני, מה בין חטין מה בין מעות, אלא בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר, וכפי גירסתו מתני' מסייע לר' ירמיה לא לר' זעירא, דאדרבה ר"ז מייתי ראיה משלמים, ואי גריס הרב בירושלמי מתניתין מסייע לרבי ירמיה א"ש, משא"כ שהגירסא שהביא הוא כן מתניתין מסייע לר"ז. יתר ע"כ דא"כ איך כתב דכיון דסייעו אותו ממתניתין סמך רבינו עליו, דאדרבה נהפך הוא דראוי לפסוק כר' ירמיה דאין מקריבין את הבכור, כיון דסייעו אותו ממתניתין. ועוד קשה דמה מעלה ומוריד זה דסמך אסברת רבי זעירא, לעיקר מה שיש לתמוה על הר"ם דלפי דברי רבי יוחנן בירושלמי דבהמת מע"ש לר"מ פטורה מן הבכורה, מאחר דהוא פסק כר"מ דממון גבוה איך פסק דחייבת בבכורה, דלתמיה זאת מאי נ"מ מאי דסמך אסברת ר' זעירא, דסמך סברת ר"ז אהני דלא תיקשי לן על הר"ם אמאי לא באר בדין זה שכתב דחייב בבכורה אי מקריבין אותו או לא, כיון דבעיא הוא בירושלמי דבעי ר"י לר"ז, אבל אי סמיך אר"ז אתי שפיר, דמשו"ה סתם וכתב חייבת בבכורה דמסתמא הוא כדין סתם בכור דמקריבין אותו ואין חוששין מפני האימורים:
אבל לענין עיקר הקושיא דכיון דפסק כר"מ דמע"ש ממון גבוה הוא איך פסק דחייבת בבכורה מאחר דאמרי' בירושלמי דלר"מ פטורה, ובעיא דר' ירמיה וסברת ר' זעירא הוא אליבא דר' יהודה, דס"ל דמע"ש ממון הדיוט הוא דלדידיה חייבת בבכורה אי מקריבין אותו כיון דהאימורים נשרפין ואינן נאכלין, מה מעלה ומוריד הא דסמך אדרבי זעירא. ואף דמהריק"ו קודם שכתב ושוב מצאתי בירושלמי וכו' כתב ליישב שם דעת הר"ם וז"ל, ואפשר שאחר שקנה הבהמה במעות הרי היא כחולין לענין זה וגם כי מותר לזרים, וכבר נתבאר במקומו שאינו חמור הלקוח בכסף מעשר שני כמו המעשר עצמו, ובפ"ב דבכורות הוצרכו לומר קסבר קדושת דמים מדחה מן הבכורה, א"כ בזה דגרע מקדושת דמים שמותר לזרים מודו כ"ע שחייבת עכ"ל, מ"מ כל זה קודם שראה הירושלמי, אבל בהגלות נגלות דברי הירושלמי דמפורש יוצא דלר"י ס"ל דבהמה שקנה במעות מע"ש דינו כמע"ש עצמו, ולר"מ דאמר ממון גבוה הוא פטורה מן הבכורה, לא שייך לומר על הר"ם סברא זאת, מאחר דבירושלמי אמרו בהיפך, וא"כ איך לא חשש הרב ליישב דברי הר"ם לתמיה זאת:
ואולם לפי מה שהעלה מהריק"ו בהל' בכורים לענין חלה, דס"ל להר"ם דהלכה כר' חייא דאמר דהיתר אכילה בעינן ודין ממון לא בעינן, ומשו"ה ס"ל דבין באתרוג דבעינן לכם ובין במצה וחלה יוצאים במעשר שני בירושלים אפילו לר"מ דלכם קרינן ביה ועריסותיכם קרינן ביה כיון דאית להו היתר אכילה, א"כ לק"מ פסק הר"ם לענין בכור דכתב דבהמת מע"ש חייבת בבכורה, דאע"ג דכתיב וכל מקנך תזכר דמיניה ילפינן דבהמת הקדש פטורה מן הבכורה כדאמרינן בתוספתא דבכורות [פ"ב ה"ב], ומע"ש ממון גבוה ובהמת הקדש חשיבה, מ"מ כיון דהיתר אכילה יש לו קרינן ביה וכל מקנך כענין לכם דאתרוג ועריסותיכם דחלה:
ומהתימה על מהריק"ו דמאחר שכבר האריך בהל' בכורים בסברא זאת דס"ל להר"ם, והביא ראיות וסמוכות לדבר איך לא ישב דין זה דבכור על דרך זה, ואמאי לא מצא ישוב כי אם באופן זה דהלקוח בכסף מעשר אינו חמור כמעשר עצמו כיון דאפילו במעשר עצמו הכי ס"ל להר"ם דומיא דאתרוג והנך, ובפרט דתירוץ זה אינו מעלה ומוריד לפי הירושלמי, משא"כ לפי דרך הרב בהלכות בכורים דלק"מ מהירושלמי, דר"י בירושלמי ס"ל כר' אסי בפרק לולב הגזול וכרב חסדא בפ' חלק, אבל אנן בדידן קי"ל כרבי חייא דהכל תלוי בהיתר אכילה מהטעמים שכתב הרב שם:
ואולם זו היא שקשה בדברי הר"ם בדין זה דבכור, דמאחר דאמיתות פי' הירושלמי הוא דרבי זעירא ס"ל דאפילו למ"ד דחייבת בבכורה אין להקריבו ע"ג מזבח מפני אימוריו דמבריחם מן האכילה, אמאי לא ביאר הר"ם דבר זה מאחר דמתני' מסייע ליה לרבי זעירא: