אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מו ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מו ס"ק א

אות מה

אמר שמואל [כז, א] תרומת ח"ל מבטלה ברוב וכו'. מאי דאיפליגו רבוותא שכתב רבינו הם רש"י והתוס' בשמעתין, דלרש"י ז"ל הא דשמואל לאוכלה זר נמי בטילה ברובה, ולדעת התוס' דלא מהני ביטול ברוב אלא לאוכלה בימי טומאתו כדהוה עביד רבה אבל לאוכלה זר לא. ויש לעמוד לסברת רש"י דס"ל דתרומת ח"ל כיון דמדרבנן היא אינה מדמעת וברוב חולין סגי להתירה לזר, דהא תנן ברפ"ב דערלה [מ"א] התרומה ותרומת מעשר של דמאי עולים בא' ומאה ע"כ, הרי דאפי' תרומת מעשר של דמאי דמדרבנן היא אמרי' דמדמעת ואינה עולה אלא בא' ומאה, ומ"ש תרומת ח"ל: איברא דראיתי בירושלמי שם ברפ"ב דערלה [ה"א] דאמרי' עלה דמתניתין וז"ל, מאן תנא תרומת מעשר של דמאי ר"מ, דר"מ מחמיר בדבריהם כדברי תורה, והא אשכחן דר"מ מחמיר בדבריהם כדברי תורה, א"ר חנינא ההיא דתנינן תמן הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב דברי ר"מ, וחכמים אומרים אין בכתמים משום זוב עכ"ל. ובפרק הזהב (דף נ"ה ע"ב) בש"ס דילן עלה דמתני' דחמשה חומשין הן, דקתני נמי דהאוכל תרומת מעשר של דמאי חייב חומש, אמרי' אמר רבא ק"ל לר"א תרומת מעשר של דמאי וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה, ומשני הא מני ר"מ היא דאמר עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה, דתניא המביא גט ממד"ה נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר דברי ר"מ, וחכמים אומרים אין הולד ממזר ע"כ, וכתב הריטב"א בחי' שם הביא דבריו הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים וז"ל, וכי עשו חכמים חיזוק וכו', ואע"ג דאיכא כמה מילי שעשו חכמים וכו', קשיא ליה הא מפני שהיא גזירה הרבה לפנים משורת הדין, דהא רוב עמי הארץ מעשרין הם, והיינו דמייתי לה מאידך דר"מ דהמביא גט, דהיא נמי גזירה קלושה היא ואפ"ה עשה בה ר"מ חיזוק כשל תורה להיות הולד ממזר מדבריהם, כאילו היה הגט פסול מן התורה דאיכא ממזר מן התורה כנ"ל עכ"ל:

ולפי דברי הריטב"א דעיקר מאי דמוקי הא דחומש כר' מאיר, הוא משום דהוי גזירה הרבה לפנים משורת הדין מטעם דרוב עמי הארץ מעשרין הם, אם כן הא דהחמירו חכמים לומר דתרומת מעשר של דמאי מדמעת ועולה באחד ומאה, ע"כ כר' מאיר היא, דאפי' בגזירה קלושה עשו חיזוק כשל תורה כיון דדמאי רוב עמי הארץ מעשרין הם, ובפרט גבי דמוע דמעיקרא אפילו בתרומה דאורייתא לא בעינן באחד ומאה כי אם מדרבנן, דמדאורייתא בטל ברוב וחכמים החמירו באחד ומאה, ואם בחיוב חומש דבתרומה דמן התורה איכא חיוב חומש מן התורה, אמרי' דבשל דמאי אינו אלא אליבא דר"מ דוקא, כ"ש גבי דמוע דאעיקרא עיקר מדומע אינו אלא מדרבנן. וכיון דבעיקר סברת ר"מ בההיא דלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם דס"ל דהולד ממזר לא קי"ל כר"מ, אלא כחכמים דאין הולד ממזר דס"ל דבגזירה קלושה כי האי לא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, א"כ ה"ה לענין תרומת מעשר של דמאי דלא מחמירינן כולי האי לענין חומש ולענין דמוע, כיון דהוי גזירה קלושה דרוב עמי הארץ מעשרין הם: ואף דלפי מאי דמוקי מתניתין דערלה בירושלמי כר"מ, אמרי' שהוא סברת ר"מ בההיא דכתמים, דלר"מ ס"ל דחוששים בכתמים משום זוב, ולפי זה קי"ל כוותיה, דבההיא דכתמים קי"ל כוותיה, דהא בפ' בא סימן (דף נ"ב ע"ב) מוקמינן מלתייהו דחכמים בכתמים כיחידאה כרבי חנינא בן אנטיגנוס, דרבנן איפליגו עליה וקיימי כשיטת ר"מ, וקי"ל כוותייהו דאפי' בחלוק א' חוששת לזיבה, כמ"ש רע"ב שם במתני' בפרק בא סימן [פ"ו מי"ג] וכמו שמתבאר מדברי הר"ם בפ"ט מהלכות איסורי ביאה דין י"ב יעו"ש. הנה מלבד דהירושלמי דמוקי מתני' דערלה כר' מאיר, אפשר דלא ס"ל דחכמים דהתם גבי כתמים הוא כיחידאה, מדלא אמרו דמתני' אתיא אפי' כרבנן דקיימי בשיטת ר"מ הנהו רבנן דפליגי ארבי חנינא ב"א, ולעולם י"ל דאף לשיטת הירושלמי לא קי"ל כר"מ במאי דמחמיר בתרומת מעשר של דמאי. יתר על כן דלפי הש"ס דילן דקאמר דהיינו ר"מ בההיא דהולד ממזר, ע"כ בהא לא קי"ל כוותיה ומינה נמי לענין חיוב חומש בדמאי, ומלתא כבר אמורה דהדברים ק"ו לענין דמוע, מאחר דעיקר דין דמוע אפי' בדאורייתא אינו אלא מדרבנן:

ובירושלמי דפ"ק דדמאי [ה"ב] עלה דמתני' הדמאי אין לו חומש אמרי', תמן תנינן [ב"מ נה, ב] התרומה ותרומת מעשר של דמאי וכו', וכה את אמר הכין, אמר ר' זעירא תמן תרומת מעשר של דמאי, ברם הכא מעשר שני של דמאי, א"ר אמי אין המשנה הזאת יוצאה ידי תרומת מעשר של דמאי, מהו כדון, תמן ר"מ ברם הכא רבנין. ופירושו פשוט דלרבי אמי דפריך דאין המשנה הזאת יוצאה ידי תרומת מעשר, דבכלל מאי דקתני הדמאי אין לו חומש הוא חומש דת"מ נמי, וא"כ קשיא מתני' אמתני' דהזהב, ואמתני' דפ"ב דערלה, ומשני דמתני' דהזהב ודפ"ב דערלה כר"מ, ומתני' דהכא כרבנן. וכתב מהר"ש סיריליו ז"ל, תמן ר"מ דקסבר דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה כדאיתא בפרק הזהב, ומתני' דהכא רבנן דס"ל דלא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה עכ"ל. באופן כי מקום יש בראש לומר דלענין הלכה לא קי"ל כמתני' דפ"ב דערלה, כיון דר"מ היא ולא קי"ל כוותיה, ואפשר דתרומת מעשר של דמאי אינה מדמעת ובטילה ברוב, כדין תרומת ח"ל לסברת רש"י ודעימיה:

אשר עפ"ז אפשר ליישב מ"ש התוס' בפרק כל הבשר (דף ק"ד ע"ב) בסוף ד"ה חלת ח"ל וכו' שכתבו וז"ל, ואע"פ שהראשונה נראה קצת שמדמעת מדתניא בפרק ר"י וכו', מ"מ השניה שהיא קלה ביותר שמא אינה מדמעת, וכמו שלא גזרו על תערובת דמאי כמו כן שמא לא גזרו בה כיון שהיא קלה כ"כ עכ"ל. ולכאורה דבריהם תמוהים דהא דלא גזרו על תערובת דמאי מפורש בפ"ק דחולין (דף ו' ע"א), דהיינו אם לקח מע"ה דבר המעורב בדמאי כגון מורייס וכיוצא כיון דלקחו בתערובת לא גזרו, אבל בדבר שכבר נתחייב בדמאי והפריש ממנו תרומת מעשר אף שנתערבה בחולין אחרים מדמעת ועולה בא' ומאה כדתנן במתני' דערלה, וא"כ איך מדמין לומר דבחלה שניה דקילא אינה מדמעת דומיא דתערובת דמאי, כיון דבדמאי עצמו קי"ל דמדמעת. ואולם צ"ל דס"ל להתוס' דלא קי"ל כמתני' דערלה, וס"ל דלענין הלכה כל תערובת דמאי לא גזרו, ואפי' תרומת מעשר שכבר הפריש מהדמאי אם נתערבה אינה מדמעת: ואם כנים אנחנו במה שלמדנו מההיא דהזהב, דכיון דלענין חומש אמרינן דלר"מ הוא דוקא דחייב בתרומת מעשר של דמאי, כ"ש לענין דמוע דעיקרו מדרבנן, דודאי הא דתנן תרומת מעשר של דמאי מדמעת אינו אלא לר"מ, יש להביא ראיה לסברת רש"י ודעימיה דס"ל דתרומת ח"ל אינה מדמעת ובטילה ברוב ומותרת לזרים, ממתני' בפ"ז דתרומות משנה ג', האוכל תרומת ח"ל משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ע"כ, דכיון דתרומת ח"ל פטור מן החומש אף דעיקרו של חומש בתרומה דאורייתא חייב מן התורה, א"כ כ"ש בדמוע דאפי' בתרומה דאורייתא דמוע אינו אלא מדרבנן דפשיטא דתרומת ח"ל אינה מדמעת, זה אפשר לומר לדעת רש"י ודעימיה:

ואולם ראיתי להר"ם בסוף הלכות תרומות [פט"ו] דין כ"א שכתב וז"ל, לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודמוע אחד הוא, כולם עולים באחד ומאה וכו', ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומת מעשר של ודאי, אלא שאין לוקין על אכילתו עכ"ל, הרי מפורש דפסק הר"ם כסתם מתני' דפ"ב דערלה, דתרומת מעשר של דמאי מדמעת כדין תרומת מעשר של ודאי:

וצ"ל דהר"ם ס"ל דאין ללמוד מההיא דחומש לענין דימוע, לפי מ"ש התוס' שם בפרק הזהב בד"ה וכי עשו וכו' וז"ל, אע"ג דבכמה מקומות עשו חיזוק אפילו יותר משל תורה, היינו היכא דשייך לקנוס כדי לעשות סייג, אבל הכא אפי' בתרומת מעשר ודאי לא הוה שייך לקנוס חומש אם לא שאמרה תורה, ולכך לא היה לו לקנוס בשל דמאי, ומשני דה"נ עשו הולד ממזר אע"פ שאין סברא אלא משום דבאשת איש הולד ממזר עכ"ל. ולפי פירוש זה י"ל דס"ל להרמב"ם דדוקא גבי חומש דמעיקרא אפילו בשל תורה הוי דרך קנס, לכך לרבנן לא מסתבר לקנוס חומש בדמאי דרבנן כי אם לר"מ, אבל גבי דמוע דאסרו רבנן באחד ומאה דמלתא דסברא הוא ולא בדרך קנס, י"ל דה"ה דאסור אפי' בתרומת מעשר של דמאי, דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון, מידי דהוה אשאר איסורים שאסרו חז"ל מין במינו בששים, ולדעת רוב הפוסקים לא פלוג רבנן בין איסורי תורה לאיסורים דרבנן, כמו שמתבאר בדברי הטור ומרן הב"י ביו"ד סי' צ' וסי' צ"ח יעו"ש. ואף דלדעת הר"מ בפ' ט"ו מהלכות מאכלות אסורות [הי"ח] ס"ל דבאיסורין דרבנן בטלי בנ"ט כדין כחל, מ"מ מצינו שכתב הר"ם [שם הי"ז] דבשומן גיד הנשה אף דהוי מדבריהם החמירו רבנן בששים כאיסור תורה, וא"כ י"ל דה"ה דהחמירו בתרומת מעשר של דמאי דבעינן באחד ומאה כתרומה דאורייתא ולא סגי במאה לבד:

אך קשה לענין חומש שפסק הר"ם בפ"י דהלכות תרומות דין ד', דחייבים חומש על אכילת תרומת מעשר של דמאי כמתני' דפרק הזהב, והדבר קשה דכיון דמוקמינן לה כר' מאיר כההיא דלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם דהולד ממזר, א"כ ממילא לרבנן דקי"ל כוותייהו דאין הולד ממזר, וכמו שפסק הר"ם בפ"ז מהלכות גירושין [הי"ז] יעו"ש, ה"ה דלא חייבו חז"ל חומש על אכילת תרומת מעשר של דמאי וצ"ע:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה