מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מב ס"ק ד
עוד יש לעמוד בסברא זאת דס"ל להתוס' דגיזה מותרת אפילו קודם שחיטה, וכתבו התוס' חיצוניות דעולה דמועלין בגיזתה הוא משום דהקדיש גם הגיזה, משא"כ בכור שהקדושה בא מאליה ולא אסר רחמנא הגיזה עצמה כי אם שלא יגוז, אבל אם עבר וגזז מותרת, מהא דאמרינן בר"פ ראשית הגז (דף קל"ה ע"א), עלה דתנן ראשית הגז אינו נוהג במוקדשים, מ"ט לא, אמר קרא צאנך ולא צאן הקדש, ופריך והא לאו בני גיזה נינהו, ומוקי לה בקדשי בדה"ב, דאע"ג דמדרבנן אסורים בגיזה, מ"מ סד"א הואיל ומדאורייתא בני גיזה נינהו היכא דגזז ליה ליתיב ליה, ופריך הא קדיש, ומשני הכא במקדיש בהמתו לבדה"ב חוץ מגיזותיה, ופריך אי הכי קדשי מזבח נמי, ומשני כחשי, וחוץ מגיזה וכחישה לא שייך בקדשי מזבח משום דפשטה קדושה בכוליה יעו"ש. מתבאר מסוגיא זאת דבקדשי מזבח אפילו במשייר הגיזה איכא לאו דלא תגוז, כיון דהגיזה מכחיש את גוף הבהמה שהיא קודש, אע"ג דגיזה גופה לא הקדיש, כיון דעיקר טעמא דאיסור גיזה בקדשים הוא מטעם כחישה, גם במקדיש חוץ מגיזותיה איכא איסור גיזה מן התורה, וכמו כן בקדשי ב"ה דאסור בגיזה מדרבנן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ומש"ה לאוקמתא זאת דסד"א דחייב לגזוז וליתן לכתחלה, ע"כ צריך לאוקמא באומר נמי חוץ מכחישה, דבלאו הכי אסור בגיזה מדרבנן דומיא דקדשי מזבח: אשר זה נראה לע"ד שהוא דעת הר"ם בפ"א מהלכות מעילה [הי"א] שכתב, דבהקדיש אבר אחד הוי ספק אי אסור בגיזה ועבודה, ולכאורה קשה דבגמ' בפ"ק דתמורה (די"א ע"ב) לא קמבעיא לן אלא מהו בגיזה, וכתב רש"י דבעבודה לא תיבעי לך דאסור דהא מכחיש לה ע"כ, ומנין לו להר"ם דהבעיא היא גם בעבודה, אבל לפי מה שמתבאר מסוגיא דריש פרק ראשית הגז דבגיזה איכא נמי משום כחישה, דמהאי טעמא אפילו במשייר הגיזה אסור בגיזה, ע"כ צ"ל דהא בעבודה נמי קמבעיא לן, ונקט גיזה וה"ה עבודה כיון דבשניהם הא קא מכחיש לה. ובאמת שצריך ליישב סברת רש"י דמשמע דס"ל דבגיזה ליכא כחישה, ואולי דלא כתב כן אלא משום דס"ל דהבעיא היא אם אותו אבר בלבד אסור בגיזה, דאפילו לא גזז כל גוף הבהמה עובר כיון דגזז אותו אבר שמקדיש, ויש לומר דבגזיזת אבר אחד אינו מכחיש אפילו אותו אבר, משא"כ בעבודה שעושה עבודה בכל הגוף דפשיטא דמכחיש ולא קמבעיא לן, אבל מדברי הר"ם אינו נראה כן שכתב דהבעיא הוא אם אסורה כולה בגיזה ועבודה יעו"ש:
באופן דמסוגיא דראשית הגז הנזכר מתבאר דמטעם כחישה אסור בגיזה אפילו במשייר גזותיה, ואולם לפי סברת התוספות דבבכור דקדושה דמאליה היא לא אסר רחמנא הגיזה כי אם שלא יגוז לכתחלה, א"כ הכא קשה אמאי לא מוקי מתני' אפילו בקדשי מזבח, ונ"מ דאם עבר וגזז בכוונה או שלא בכוונה כי אם אחרים גזזו שלא מדעתו, דס"ד אמינא דכיון דכבר גזז דליתב לכהן דומיא למאי דסלקא דעתך לאוקמה בקדשי בדק הבית, דאף דמדרבנן אסור בגיזה אם עבר וגזז וה"ה בקדשי מזבח באומר חוץ מגזותיה, דכיון דעיקר איסור גיזה גופה בקדשי מזבח הוא משום דהקדיש נמי גיזותיה מה שאין כן בכור כמ"ש התוס' חיצוניות, א"כ הכא ששייר הגיזה ולא הקדישה ליהוי כדין בכור, דאע"ג דאסור לגזוז מן התורה משום כחישה, מ"מ לא מפני זה נאסרה הגיזה כיון דהיא גופה לא הוקדשה. ואם משום דכיון דעיקר הויית הגיזה היה ע"י כחישת הבהמה שהיא קדש חשיב כיש חלק קדושה בגיזה, הא ליתיה דבגוף הגיזה ליכא שום דררא דממונא דהקדש בגווה כי אם כחישת ההקדש היא גרמא בעלמא, והא קי"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי, וכדמסיק רב אשי בפרק כל שעה (דף כ"ט ע"ב) לענין האוכל חמץ של הקדש במועד אי מעל אי לא מעל יעו"ש, ומדלא מוקי לה בקדשי מזבח בכה"ג, ש"מ דס"ל לש"ס התם דכל דבר שאסר רחמנא לגזוז אף אם כבר נגזז הגיזה אסורה, אף דלא אסירא מטעם דהקדיש, דכיון דהזהיר רחמנא שלא לגוז הוי ליה כמזהיר שלא יהנה מאותה גיזה, וי"ל ודו"ק:
ומהתימה על התוס' חיצוניות הנזכר, שלא מצאו מקום ראיה דגיזת עולה או שאר קדשי מזבח אסורה, כי אם מההיא דמתכוין לחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה, ואף גם זאת אין אנו יודעים איה מקום דברים אלו, כי הרבה חפשתי במסכתא מעילה ובתוספתא ובהרבה מקומות דשייך להיות שם ולא מצאתי כלל, בהיות שהיו יכולין להביא מסוגיא זאת דפרק ראשית הגז דמוכח מינה דגיזת קדשי מזבח אסורה, ואפילו דקדשי ב"ה כיון דהקדיש גם הגיזה: