מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מ ס"ק א
הא דאצטריכנן למפסק כרשב"ג לפוטרה מן הבכורה משכחת לה וכו'. כן כתב הרא"ש נמי בפסקיו [סי' ב'] בשמעתין, ובר"פ בתרא דיבמות [סי' א'], דודאי קי"ל דחלב פוטר כיון דלא חיישינן למיעוטא, והא דרשב"ג דנקט מטעם דכרוך אחריה נ"מ לבהמה דידעינן שהיתה חולבת קודם שילדה, כמ"ש רבינו, וכן הוא דעת הר"ם בפ"ד מהל' בכורות דין ח', אלא דלא באר בדין הלוקח בהמה מניקה דמיירי בהכי, דלא הוצרך לפרש דמסתמא הכי הוי, וכמ"ש הרב ל"מ. אמנם דעת ר"ת כפי מ"ש התוס' והרא"ש לעיל [כ, ב] גבי פלוגתא דר"ע ור"י אי חלב פוטר או לא, דקי"ל דחלב אינו פוטר, כיון דאיפסיקא הלכתא כרשב"ג, ואע"ג דקי"ל דלא חיישינן למעוטא, היכא דאיכא חזקה בהדיה כי הכא שהיא בחזקת שלא ילדה, סמוך מעוטא דחולבת ואע"פ שאינה יולדת לחזקה והויא פלגא ופלגא, ואע"ג דלר"מ היכא דחזקה מסייע למיעוט חייש למיעוט מדאורייתא, מדמטהר בההיא דרוב תינוקות מטפחין [קדושין פ, א] ולא קי"ל כוותיה, מ"מ מדרבנן מיהא להחמיר מינה חיישינן היכא דאיכא סיוע חזקה יעו"ש, והמתבאר מדברי התוס' והרא"ש הכא ובר"פ בתרא דיבמות [קיט, א], דהאי אוקמתא דרבא דאמר התם, אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוקא סמוך מעוטא דמפילות לחזקה והויא ליה פלגא ופלגא, אליבא דר"מ הוא דוקא, ולא אתיא מתניתין דהתם אלא אליבא דר"מ דחייש למעוטא, וכיון דלא קי"ל כר"מ אין הלכה כמתני' דהתם, דלדידן האשה שהלך בעלה וצרתה תנשא לשוק משום דאזלינן בתר רובא יעו"ש:
אמנם הרי"ף והר"ם בפ"ג מהל' יבום [הט"ז] פסקוה למתני', וכתבו הרשב"א בחי' שם ביבמות וכן הריטב"א בחדושיו שם ובחידושיו לקדושין על דף פ' גבי הא דרוב תינוקות מטפחין, דתירוצא דרבא דהתם הוא דאליבא דכו"ע מוקי לה למתני' ואפילו כרבנן, וכתבו שיש מקצת ספרים שכתוב בהם בפירוש אלא אמר רבא לעולם רבנן היא, ושכן כתב רבינו האיי ז"ל, דע"כ לא אמרי רבנן זיל בתר רובא אלא ברובא דליכא חזקה כנגדו, אבל היכא דאיכא חזקה סמכינן מעוטא לחזקה והוה ליה כפלגא ופלגא מן הדין. וע"ז הקשו מההיא דרוב תינוקות מטפחין דרבנן אמרי מעוטא כמאן דליתיה דמי, ורובא וחזקה רובא עדיף. והרשב"א והריטב"א תירצו לקושיא זו דשאני האי מעוטא דהכא משום דהאי מעוטא מרע הרוב ממש, ומן הרוב אתה מסלקו, דמאותו חלק המרובה שמתעברות ויולדות יש מקצתן שמפילות, ולפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצירוף החזקה, אבל התם שהמיעוט ההוא אינו ממעט ומגרע כחו של הרוב ממש, מיעוט כזה אינו חשוב להצטרף כלל יעו"ש באורך. אבל משם רבינו הרמב"ן הביאו שתירץ תירוץ אחר, שלפי תירוצו נראה דס"ל דאין לחלק כמו שחלקו הרשב"א והריטב"א, וכתב הריטב"א דלפי דבריו אומר מורי נר"ו, דמאי דאמרינן [חולין ג, ב] רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם לאו דוקא רוב אלא כל המצויין, דאי לא סמוך מעוטא לחזקת בהמה בחזקת איסור עומדת והו"ל פלגא ופלגא. וכתב עוד דלפי תירוצו שפיר אתיא ההיא דרוב מצויין אצל שחיטה וכו' כפשטה ממש דהוי רוב ממש ובהכי סגי, מפני שהמיעוט אינו מסולק מן הרוב וכמאן דליתיה דמי יעו"ש.:
באופן דנמצינו למידין מדבריהם דרבינו הרמב"ן ס"ל כדעת רבינו האיי, דברובא דאיכא חזקה כנגדו אפילו רבנן מודו, ומן הדין חשיב כפלגא ופלגא דסמכינן מיעוט לחזקה, אף דהמיעוט אינו מסולק מן הרוב כההיא דרוב תינוקות מטפחין וכההיא דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הם.:
ואיכא למידק על סברת רבינו הרמב"ן מההיא דאמרינן בפ"ק דחולין (דף י"א ע"א) דילפינן דאזלינן בתר רובא דליתיה קמן מפרה אדומה, דליחוש דלמא טריפה היא אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא, וכיון דילפינן מהתם הרי משם יש ללמוד דאע"ג דאיכא חזקה כנגד הרוב רובא עדיף, דהא התם כנגד הרוב דרוב בהמות כשירות גם יש חזקה כנגדו דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא, וכמו שכתבו התוס' שם בד"ה מנא הא מתלא וכו' יעו"ש, ובשלמא לדעת רבינו האיי והרי"ף והר"ם דס"ל כוותי' י"ל דס"ל לחלק כמו שחלקו הרשב"א והריטב"א, דהתם גבי פרה אדומה המיעוט דמיעוט בהמות טריפות אינו מסולק מן הרוב, ומשו"ה אינו מגרע כח הרוב ואינו חשוב להצטרף עם החזקה, אבל לדעת רבינו הרמב"ן קשה. וכ"כ יש לחקור בההיא דקאמר רב בר"פ המוכר פירות [ב"ב צב, ב] דבממון נמי אזלינן בתר רובא, דאם איתא דכל דאיכא חזקה כנגד הרוב סמכינן המיעוט לחזקה והוי פלגא ופלגא לכו"ע, א"כ גבי ממון לו יהיה דחזקת ממון לא עדיפא מחזקת הגוף, מ"מ פשיטא דלא גרע מחזקת הגוף, וכיון דבחזקת הגוף אמרינן דסמכינן החזקה עם המיעוט לעשותו כספק שקול, ה"ה בחזקת ממון, וכיון דחזקת ממון היא כנגד הרוב י"ל סמוך מיעוט לחזקה והוי פלגא ופלגא וחשיב כספק שקול דקי"ל דהמע"ה:
שוב ראיתי להרב בצלאל בספר אסיפת זקנים לבתרא שם בר"פ המוכר פירות על זה שכתב משם תוס' הרא"ש וז"ל, הקשה ר"מ מ"ט דרב, אמאי לא אמר סמוך מעוטא דזבני לשחיטה לחזקה דממונא והו"ל פלגא ופלגא ונימא המע"ה, ותירץ דסבר רב דכל חזקה שנישנית דלפעמים זה מוחזק ולפעמים זה מוחזק לא חשיבא חזקה, דמעיקרא היה הלוקח מוחזק ועכשיו המוכר עכ"ל, ואולם ההיא דפרה אדומה קשה. וראיתי להרב מחנ"א בנמוקיו על הר"ם בפ"ג דהל' יבום הט"ז שכתב וז"ל, והשתא צ"ל לדברי התוספות והרא"ש דסבירא להו דהיכא דאיכא חזקה בהדי מעוטא חיישינן למעוטא, דהא בפ"ק דחולין (דף י"א ע"א) אמרינן מנא הני מילי דאזלינן בתר רובא ומייתי מפרה אדומה, והא התם איכא חזקה דמוקמינן גברא בחזקת טמא וכו'. ונלע"ד לחלק דכל היכא דהחזקה והרוב הם בגוף אחד, כגון מתניתין [יבמות קיט, א] דהלך עם צרתה למדינת הים שהיא בחזקת ריקנית שלא היו לו בנים, והרוב סותר לחזקה דרוב נשים מתעברות ויולדות, בכי הא חיישינן למעוטא כיון דהחזקה סותר הרוב לגמרי וכו', אבל היכא דהחזקה והרוב אינם בגוף אחד, כגון גבי פרה אדומה דבבהמה ליכא חזקה דטריפה, אלא דאיכא חזקה דטמא, ואין זה סותר לרוב בהמות דאינם טריפות עכ"ל. ודבריו תמוהים בעיני, דמה מקשה לדעת התוספות והרא"ש, הא מפורש יוצא מדברי התוספות והרא"ש דתירוצא דרבא דהתם אינו אלא דמוקמינן מתני' כר"מ, ואף דלר"מ בדאיכא חזקה חיישינן מדאורייתא אנן לא קי"ל אלא דמדרבנן להחמיר חייש למיעוטא בדאיכא חזקה, כמבואר בכל דברי התוספות והרא"ש בשמעתין, ואם כן אין כאן קושיא עליהם מההיא דפרה אדומה, ולע"ד אין להקשות מהתם כי אם לדעת רבינו הרמב"ן ולא עוד. וגם החילוק שחילק הרב אי אפשר לאומרו לדעתו, שהרי כתב הריטב"א בקדושין דלפום סברא זאת ההיא דרוב מצויין אצל שחיטה לאו דוקא רוב אלא כל המצויין בקיאין הם, ועכצ"ל דלא סבירא ליה חילוק זה, שהרי התם אין החזקה והרוב בגוף אחד ואין החזקה סותר את הרוב לגמרי, דבבהמה ליכא חזקה דמסתמא לא היה בקי השוחט, אלא דאיכא חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת:
והנה לענין חלב פוטר, לפי חילוק הרשב"א והריטב"א דכל דהמיעוט אינו מסולק מהרוב, אף דאיכא חזקה כנגד הרוב לא חיישינן למיעוטא, למאי דלא קי"ל כר"מ, אם כן אתי שפיר דאמרינן לענין הלכה דחלב פוטר מטעם רוב, כיון דמיעוט החולבות קודם לידה אינו מסולק מהרוב ואינו ממעט הרוב, ואף דאיכא חזקה העמד בהמה בחזקת שלא ילדה כנגד הרוב לא חיישינן למעוטא, אך לדעת רבינו דלא סבירא ליה חילוק זה, צריך לעיין איך העלה לענין הלכה דחלב פוטר כיון דאיכא חזקה כנגד הרוב. ונראה פשוט דסבירא ליה לרבינו דחזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה לאו חזקה היא, דאדרבה איכא למימר העמד ולד על חזקתו ונאמר שהוא חולין כמו שהיה במעי אמו, דכיון שהבהמה כבר ילדה עכשיו, ואנו דנים על הולד אם הוא בכור או כבר ילדה מקודם לזה, אין לומר העמד בהמה בחזקת שלא ילדה כיון דאיכא תרתי לריעותא דהרי ילדה לפניך והעמד ולד על חזקתו, וכדאמרינן בקדושין (דף ע"ט ע"א) גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו טמאות מטעם זה, דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו, ולא אמרינן אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימר לא חסר, כיון שהרי חסר לפניך כיון דאיכא תרתי לרעותא יעו"ש, וה"ה הכא, וכן כתבו התוס' והרא"ש בשמעתין דלעיל וביבמות [שם], דאדרבה איכא למימר העמד הולד בחזקתו שהיה חולין במעי אמו. אלא שהרא"ש שם ביבמות כתב טעם אחר וז"ל, ועוד קשה למה נלך אחר חזקת בהמה שלא ילדה להוציא ממון מחזקתו, אדרבה העמד ולד על חזקתו ונאמר שהוא חולין כמו שהיה במעי אמו ולא מפקינן ליה מיד הבעלים עכ"ל. ודבריו אינם מובנים, דמאי קאמר למה נלך אחר חזקת וכו' להוציא ממון מחזקתו, הא ר"ת לא קאמר דחיישינן למיעוטא בדאיכא חזקה כי אם להחמיר להתנהג עמו כדין קדושת בכור לא ליתנו לכהן, דמהיכא תיתי הא לו יהיה כספק שקול אין מוציאין מיד הבעלים דהמע"ה כדין כל הספיקות, וא"כ איך מטעם זה מבטל כח החזקה שלא ילדה, כיון דאין אנו באים מכח חזקה זאת להוציא ממון מחזקתו. ועוד דאמאי לא כתב מטעם הנזכר כדאמרינן [קדושין שם] הרי חסר לפנינו דאיכא תרתי לרעותא, והכא דכוותיה:
ועוד י"ל טעם אחר לדעת רבינו עפ"י מ"ש התוס' חיצוניות כתבנו לשונם לעיל [אות כ"ה או"ק א'] גבי מאי דאמרינן דרבי יהושע ס"ל חלב פוטר, שהקשו דכיון דר"י ס"ל דלא חיישינן למעוטא, א"כ אמאי לא פליג ארישא דקאמר ר' ישמעאל מכאן ואילך ספק, ותירצו די"ל דהכא גבי חלב שאני דאיכא תרי רובי, חדא דרוב בהמות מתעברות ויולדות, ועוד דרוב בהמות אינם חולבות אא"כ יולדות, אבל לעיל דאינה חולבת וליכא אלא חד רובא חייש למעוטא יעו"ש. והנה כי כן י"ל דאף דהיכא דאיכא חזקה כנגד הרוב דמסייע למיעוט חשיב כפלגא ופלגא, מ"מ היינו דוקא בדליכא אלא רוב א' בלבד, אבל הכא בדין חלב דאיכא תרי רובי כאמור, לא אלימא חזקה דהעמד אותה בחזקת שלא ילדה והמיעוט כתרי רובי למשויה כפלגא ופלגא. ומה גם דלפי הרוב דרוב בהמות מתעברות ויולדות בזמנן מרע לה לחזקה דלא ילדה, דכיון דרוב הבהמות יולדות הרי הדבר מצוי ושכיח, דחזקה ראשונה שלא ילדה עשויה להשתנות שהרי הלידה מצויה, וכיוצא לזה כתב הר"ן בתשובה סימן ס"ו דכל חזקה העשוייה להשתנות לאו חזקה היא, והביא ראיה מההיא דקי"ל כרבי יעקב [ב"ב קנג, ב] דהוא מוציא מידם, וטעמא דמלתא משום דכיון דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו, לא אמרינן העמד אדם בחזקת בריא כמו שהיה מתחלה, לפי שאותה חזקה עשויה להשתנות שהרי החולי מצוי עכ"ל יעו"ש. ועיין בתשובת מהרימ"ט ח"א סימן מ"א מה שהאריך בזה, דמזה הטעם חזקה דקטנות לאו חזקה היא ודו"ק:
ולדעת הר"ם שפסק ג"כ דחלב פוטר מטעם דרוב אינם חולבות אא"כ יולדות, יש להקשות קצת, דהא לפי מה שהוא סבור דנפלים אינם פוטרים מן הבכורה כי אם עד שהעגיל ראש כפיקה של ערב, אבל פחות מזה אינו פוטר וכמ"ש לעיל [אות ל"ו או"ק א'], א"כ לדידיה הרי גבי חלב איכא תרי מעוטי, חדא דאיכא מיעוט דחולבות קודם לידה, ועוד מיעוט אחר מסולק מן הרוב דאינם חולבות אא"כ יולדות, דמיעוט מפילות נפל שאינו פוטר מן הבכורה והחלב בא לה מצד שהפילה, דאפשר וקרוב לודאי דגם בהפילה חשיב כלידה לענין חלב דמחמת הנפל יש לה חלב, כיון דעיקר טעם החלב אמרינן בפ"ק דמכילתין (דף ו' ע"ב) דהחלב בא מחמת שאיבריה מתפרקין מחמת הלידה יעו"ש. ועוד דהא איכא מעוטין אחרים מסולקין מן הרוב דיולדות, ואותה לידה אינו פוטר מן הבכורה לדעת הר"ם, שהרי כתב הר"ם בפ"ד מהלכות בכורות דין י"ד, דמבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים והבא אחריו בכור, וכן יש עוד דברים שהבא אחריו הוי ספק בכור כמ"ש שם הר"ם בבעיות דלא איפשיטו בגמרא יעו"ש, וא"כ נמצא דאפילו בעיקר רוב בהמות דאינם חולבות אא"כ יולדות יש מיעוט מסולק מן הרוב, דאפילו אם החלב היה מחמת לידה אינו פוטר, וכל דאיכא תרי מיעוטי כנגד הרוב חשיב כפלגא ופלגא, וכמו שמתבאר מתוך דברי הריטב"א בחידושיו לקדושין גבי הא דרוב תינוקות מטפחין וכו' יעו"ש, וא"כ אמאי לא חיישינן למיעוטא גבי חלב וי"ל ודו"ק: