מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לג ס"ק א
איתמר יצא שליש ומכרו לגוי וחזר ויצא שליש וכו'. שם [חולין סט, ב] בסוגיא הנזכר. וצריך להבין במאי דמדמה הש"ס פלוגתייהו דר"ה ורבה ביצא שליש ומכרו, לפלוגתייהו דיצא שליש דרך דופן, והוצרך הש"ס למיעבד צריכותא, דלא נימא דה"מ לקולא אבל לחומרא לא, דמה ענין מחלוקת זה למחלוקת זה, דהא עיקר פלוגתייהו ביצא שליש ומכרו לגוי הוא, דלר"ה ס"ל אמרי' איגלאי מלתא למפרע, ומש"ה אף דהאמת כן הוא דקדושת בכור לא מצי חייל כי אם בשעת לידה, ואי לא חייל בשעת לידה תו לא חייל, מ"מ כיון דנפק ליה רוביה איגלאי מלתא למפרע, ונמצא דלמפרע בשעת לידה חל קדושה על השליש, ורבה ס"ל דלא אמרי' איגלאי מלתא למפרע, ומכאן ולהבא קדוש, והילכך אפילו איתיה בעין השליש א' לא קדוש, דקדושת בכור לא מצי חייל אחר הלידה כי אם בשעת הלידה, ואנו יכולים לומר דשניהם מודים דמשיצא רובו מתקדש או בתחלה או בסוף, וא"כ י"ל דלר"ה נמי אפילו יצא שליש דרך דופן קדוש, או אפשר לומר דאפילו רבה מודה לר"ה, דדוקא תחלת לידה הוא צריך לקדש ויוצא דופן לא קדוש, דמה ענין פלוגתייהו אי תחלת לידה קדיש או סוף קדיש, לפלוגתייהו אי אמרי' איגלאי מלתא למפרע או לא, דהא כל מאי דאפשר לחול הקדושה בתחלת לידה פשיטא דלכולי עלמא דקדיש, וא"כ ע"כ טעמיה דרבה משום דלא אמרי' איגלאי מלתא למפרע, וא"כ איך יוצא לנו מחלוקת זה אי אמרי' איגלאי מלתא למפרע או לא, לומר דפליגי נמי אי תחלת לידה דוקא קדיש או אפילו סוף לידה קדיש, ולא ראיתי לשום אחד מהמפרשים שהרגישו ליתן שום טעם לדבר, דאיך פשיטא ליה להש"ס דב' המחלוקות שוים:
ונראה דלפי דעת רבינו והתוס' והרא"ש והר"ן ושאר הפוסקים, דס"ל דמתני' דקתני ונפטרה מן הבכורה אמחתך נמי קאי, י"ל דקים ליה להש"ס דר"ה דס"ל דאמרי' איגלאי מלתא למפרע דייק לה ממתני' דקתני דפטורה מן הבכורה אפילו מחתך, דאם איתא דשליש ראשון לא קדיש למפרע, דכל דלא חייל קדושה עליו בשעת לידה תו לא חייל קדושה עליו, א"כ אמאי נפטר מן הבכורה בלידה זאת כיון דלא חל קדושת בכור בולד. וי"ל דס"ל להש"ס דמסתמא ה"ט דר"ה דס"ל דשליש אחד מתקדש למפרע, דאי לא תימא הכי לא משכחת לה בכור מתקדש כי אם ביצא בתחלת לידה רוב בבת אחת, דאם יצא מיעוטו בתחלה ואח"כ יצא כולו אינו מתקדש כלל, שהרי כיון דתחלת לידה דוקא מקדש דמהאי טעמא אם יצא שליש דרך (יוצא) דופן לא קדיש, א"כ כיון דיצא מיעוט בתחלה ולא חלה קדושה עליה, אי לא אמרי' דמתקדש למפרע אפילו שיצא אח"כ תשלום הרוב או כולו לא קדיש, דכיון דמיעוט הראשון המשלים לרוב תחלת הלידה הוא חולין, איך יצטרף עם מה שיצא אח"כ להשלימו לרוב כדי שיחול קדושה עליו, כיון דאיהו גופיה לא קדיש וחולין הוא, אלא ע"כ צ"ל דמתקדש המיעוט למפרע משעת לידה בשנשלם הרוב, ובהכי שפיר מתקדש ע"י רוב דתחלת לידה, וא"כ ע"כ ס"ל לר"ה דתחלת לידה דוקא מקדש, ורבה דס"ל דמכאן ולהבא קדיש ומעולם לא חל קדושה על השליש ראשון, עכצ"ל דס"ל דרוב דסוף לידה נמי מקדש, ואף דלא קדיש ברוב הראשון דאי אפשר לצרף שליש א' שהוא חולין עם שליש ב', אלא מתקדש ע"י רוב אחרון חוץ מהשליש אחד, וא"כ ע"כ ס"ל דסוף לידה נמי מקדש וה"ה ביצא שליש דרך (יוצא) דופן, ומש"ה פריך דהא איפליגו חדא זמנא:
ואולם ראיתי להתוס' בשמעתין [חולין ע, א] בד"ה מאי לאו וכו', דמתבאר מדבריהם דאפילו לרבה דבחותך ומניח השליש א' הוי חולין, מ"מ כשיוצא השליש הב' חל קדושה עליה דמצטרף השליש הראשון לרוב, וקדיש השליש הב' אף דהשליש הראשון הוי חולין יעו"ש, וא"כ קשה דמנין לנו לומר דרבה ס"ל דסוף לידה מקדש מדין יצא שליש ומכרו, אכתי יש לדחות דכ"ע מודו דתחלת לידה דוקא מקדש, וס"ל לרבה דשפיר משכחת לה דמתקדש בכור ביצא מיעוט תחלה, דאף דחולין הוא מ"מ מצטרף לרוב כדי שיחשב רוב בתחלת לידה אף דהוא עצמו חולין, דלא כר"ה דס"ל דאי אפשר שיצטרף כיון דהוא עצמו חולין. ויש ליישב והוא פשוט דהש"ס ס"ל דעיקר הכרח ר"ה הוא, דאי לא תימא הכי לא משכחת לה בכור דחזי להקרבה כי אם ביצא רובו בב"א בתחלה, דאי יצא מיעוטו בתחלה אם לאו דלמפרע קדיש לא חזי להקרבה דרוב דלבסוף אינו מקדש, ורבה ס"ל דמ"ל נמי ביצא מיעוטו בתחלה דרוב דסוף לידה מקדשו, ואם יצא עד לבסוף חי חזי להקרבה, דביציאת הרוב לבסוף מתקדש כולו מכאן ולהבא, דאף דביצא מחותך מיעוט הראשון אינו מתקדש ונשאר חולין היינו במחותך דלא חזי להקרבה, אבל ביצא כולו חי ביציאת הרוב דלבסוף מתקדש כולו, ונמצא דפליגי נמי אי סוף לידה מקדש או לא ודו"ק: