אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות כט

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות כט

אות כח

מצינו [כא, ב] לוקח מן הגוי, לוקח מן ישראל מאי, אמר רב בכור ודאי וכו', ופרש"י אשתבוחי משתבח ליה המוכר אומר קחנה שכבר בכרה ולא תסתכן בלידה עכ"ל, והתוספות בד"ה אישתבוחי וכו' כתבו, ועוד יש לפרש דאישתבוחי דהכא היינו שכבר נפטרה מן הבכורה ואין צריך עוד ליתן ולדה לכהן, וכן הוא גירסת רש"י אשר לפנינו. אבל בגירסת הרב בצלאל כ"י כתוב בדברי רש"י כמ"ש התוס' משמו, והרא"ש ז"ל בפסקיו [סי' ג'] הביא ב' הפירושים יעו"ש:

ואיכא למידק דלפי סברת הרא"ש והתוס' ורוב הפוסקים, דסבירא להו דקי"ל כרבי יהושע דחיישינן שמא טנפה בתוך שנתה, ומש"ה אפילו בתוך שנתה ספק הוי דחיישינן למיעוט דמטנפות, א"כ כ"ש דאיכא למיחש אחר שנתה שטנפה כבר, א"כ איך קאמר רב דבכור ודאי הוי הכא, מטעם דאם איתא דבכרה אישתבוחי הוה משתבח ליה דבכרה ולא תסתכן עוד בלידה, הא אכתי איכא למיחש שמא לא ילדה עדיין לידה גמורה אבל טנפה והטינוף פוטר לכולי עלמא, דבטינוף בעלמא ליכא שבח לומר שלא תסתכן עוד בלידה כיון דלא ילדה לידה גמורה, ועד שתלד לידה גמורה בולד שלם אכתי איתא בסכנת לידה. ואפילו לפירוש ב' דהשבח הוא דלא יצטרך ליתן הולד לכהן, ק"ק נמי דאכתי יש לחוש שטנפה ולא ילדה לידה גמורה, ואפשר דהמוכר לא שבחה ללוקח לאמר שכבר בכרה דאפשר דטעה בדין לומר דטינוף אינו פוטר, דלאו כולי עלמא דינא גמירי ודין זה לאו כ"כ פשוט דטינוף פוטר, ובשלמא אם המוכר ת"ח דמסתמא יודע דין זה ניחא, אבל אם המוכר עם הארץ דיש לתלות שטעה דטינוף אינו פוטר מאי איכא למימר, וא"כ איך סתם רב את דבריו דמשמע דבכל גוונא הוי בכור ודאי אפילו במוכר עם הארץ. ובשלמא לדעת רבינו דס"ל לענין הלכה דלא חיישינן למיעוט מטנפות א"ש, דרב הכא אמר לענין הלכה דקי"ל דלא חיישינן למיעוט, וא"כ הכא ליכא אלא חשש לידה ולא חיישינן לטינוף. וראיתי להרב בצלאל כ"י שהביא פירוש הרגמ"ה שכתב וז"ל, אשבוחי הוה משתבח שהיה אומר לו הוי יודע שבת וולדות היא, ועוד כבר נפטרה מן הבכורה עכ"ל, ולפי פירושו זה דאפילו בטנפה שייך להשביחה שבת וולדות היא ויצאת מכלל עקרה ודו"ק:

והנה לפי' רש"י דהשבח הוא שלא תסתכן עוד בלידה, יש להקשות דא"כ מ"ש בלוקח מן הגוי דלא אמרינן נמי דהוי בכור ודאי מטעם זה, דאם איתא דבכרה אישתבוחי הוה משתבח דבכרה ולא תסתכן בלידה, ומדלא שבחה ללוקח ש"מ דלא בכרה. והתוס' סיימו על פרש"י וז"ל, אבל גוי אי נמי אמר ליה הכי אין בדבריו אמת, ויש ללמוד מפירושו דגוי אפילו מסיח לפי תומו אינו נאמן דלהשביח מקחו אומר כן עכ"ל, וכן כתב הרא"ש ז"ל. וצריך להבין דהתינח דאם באנו לומר שבכרה על פי דבור הגוי שאמר שבכרה, שייך דאפי' מסל"ת אין בדבריו אמת דלהשביח מקחו אומר כן, אבל מסתמא כשלא דבר הגוי כלל, למה לא נאמר דמסתמא חזקה הוא שלא בכרה, דאם איתא דבכרה הוה משבח אותה ומדשתיק ש"מ שלא בכרה. ודוחק לומר דשאני גוי דתלינן לומר דמאי דלא שבחה הגוי ללוקח, הוא משום דיודע הגוי דאין הישראל מאמין את דבריו, דגוי אינו נאמן באיסורים כל דאיכא למימר דלהשביח את מקחו אומר כן, דמנין לנו לומר דהגוי יודע מסתמא דלא מהימנינן ליה ומש"ה שתיק, ובעיני נראה דוחק גדול. ולפירוש הב' שכתבו התוס' דאישתבוחי דהכא היינו שכבר נפטרה מן הבכורה א"ש. ובתוס' חיצוניות כ"י סיימו הכי וז"ל, אבל גוי לא דאינו יודע מזה הדבר כלום עכ"ל, כלומר דאינו בקי בדיני ישראל שישראל חייב ליתן הבכור לכהן ומש"ה לא שבחה ללוקח, אבל לפירוש רש"י קשה:

והנה מדברי התוס' והרא"ש אלו נראה, דסבירא להו דדוקא בכה"ג דאיכא למימר דלהשביח מקחו אומר כן, הוא דלא מהימן גוי מסיח לפי תומו, הא אילו לא הוה האי טעמא היה גוי מסיח לפי תומו נאמן בהכי. וראיתי למהראנ"ח ח"א סימן כ"ב שכתב ע"ד וז"ל, ומיהו אעיקרא דדינא דהתוס' והרא"ש קשה לי טובא, היאך תולים טעמא דלא מהימן גוי משום דלהשביח מקחו אומר כן, הא בלאו הכי אין גוי נאמן במל"ת במידי דאורייתא, אלא לעדות אשה כדאמרי' התם בהגוזל [ב"ק קיד, ב] וכו', וספיקא דבכור פשיטא ודאי דספק דאורייתא הוא וכו' עכ"ל יעו"ש. ולעד"נ ליישב תמיהת מהראנ"ח דיש לומר דהתוספות והרא"ש סבירא להו דהלוקח בהמה מן הגוי ויש ספק אם בכרה לאו ספיקא דאורייתא הוא, דהא מעיקרא הקשו בגמ' [יט, ב] עלה דמתני' דמכאן ולהבא ספק, דאמאי הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן נינהו, והא ודאי מילד אוליד, ומסיק אלא אמר רבא מחוורתא ר"י כרבי מאיר סבירא ליה דחייש למיעוטא. והתוס' שם [כ, א] בד"ה ואי בעית אימא וכו', דרבי מאיר דחייש למיעוטא אינו אלא להחמיר מדרבנן יעו"ש, וכן כתבו התוס' בפ"ק דחולין (דף י"ב ע"א) ד"ה פסח וקדשים וכו' יעו"ש. וא"כ כיון דטעמא דמתני' דמכאן ואילך ספק הוא משום דחיישינן למיעוטא, הרי ספק זה אינו אלא איסור דרבנן, והנה כי כן אי לאו טעמא דלהשביח מקחו אומר כן, היה נאמן הגוי מסל"ת. ואף למאי דמסיק רבינא וקי"ל כוותיה, דקאמר אפילו תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא ברוב דלא תלי במעשה, אבל ברובא דתלי במעשה לא, יש לומר דמאי דמודו רבנן לרבי מאיר ברובא דתלי במעשה, לאו למימרא דרוב דתלי במעשה לא חשיב רוב כלל מן התורה, אלא הכוונה דבכה"ג דתלי במעשה אזלי רבנן נמי בתר מיעוטא כרבי מאיר, אבל מ"מ אינו אלא מדרבנן דוקא, דומיא דרוב דלא תלי במעשה לרבי מאיר דלא חייש למיעוטא אלא מדרבנן, וכיון דהוי ספק בדרבנן גוי נאמן במסל"ת:

ומהראנ"ח ז"ל שם כתב ליישב דברי התוס' וז"ל, ומתוך כך לבי מהסס דדילמא הא דנקטו התוס' והרא"ש טעמא דלהשביח מקחו, לאו דוקא אלא קושטא דמלתא נקטו דודאי בכה"ג ממה נפשך לא מהימן משום דלהשביח מקחו אמר כן, אי נמי דבעלמא נמי כל היכא דלא מהימן גוי מסיח לפי תומו, אע"ג דאינו אומר דבריו בתורת עדות, היינו מהאי טעמא גופיה משום דתלינן דאומר כן לאיזה כוונה, והכא נמי משום דחיישינן דלהשביח מקחו אמר כן. אלא שעדיין קשה מה שאמרו התוס', ויש ללמוד מדבריו דמסיח לפי תומו לא מהימן, שנראה שהוא למוד שאינו נלמד אלא מדברי רש"י כאן, ולפי מ"ש תלמוד ערוך דלא מהימן, וגם אח"כ כתבו פירוש אחר באשתבוחי אשתבח, ונראה לכאורה שר"ל שיש לפרש כאן פירוש אחר ולא נלמוד מה שלמדנו מפירושו של רש"י, וזה אי אפשר כדכתיבנא, דע"כ צריך לומר שדין זה אמת הוא שגוי מסיח לפי תומו לא מהימן עכ"ל:

ולעד"נ דאפשר לומר בכוונת התוס' כמ"ש מהראנ"ח, ומ"ש התוס' דיש ללמוד דין זה מדברי רש"י כאילו אין דין זה בידינו מתלמוד ערוך, היינו לענין זה דהלוקח מן הגוי, דאיכא רובא דרוב בהמות מתעברות ויולדות בזמנן, דאי לאו דברי רש"י הו"א דאפילו לרבינא דאמר דרוב זה דתלי במעשה חיישינן למיעוט, אינו אלא מדרבנן ובדרבנן מסל"ת נאמן, אבל מדברי רש"י יש ללמוד דסבירא ליה דלרבינא דקי"ל כוותיה רוב זה מן התורה נמי לא חשיב רוב וכספק שקול חשיב, ומשום הכי גוי מסיח לפי תומו אינו נאמן דבדאורייתא לא מהימן מסיח לפי תומו, ועל זה כתבו התוס' דיש לפרש פירוש אחר שלא ללמוד דין זה, דיש לומר דאפילו לרבינא מאי דחיישינן למיעוט אינו אלא מדרבנן, ובדרבנן נאמן מסיח לפי תומו כמו ששיערנו לעיל: והנה קצת יש לדקדק דאם איתא לפירוש התוס', דהשבח הוא שכבר בכרה ואין צריך עוד ליתן ולדה לכהן, אמאי נקט רב דין זה דלוקח מישראל סתם, דמשמע אפילו כהן הקונה מישראל, כיון דכהן אינו מחויב ליתן הבכור לכהן כי לעצמו הוא ואין כאן שבח, ודוחק לומר דבכהן נמי כיון דקדושת בכור חל עליו, וצריך להקריבו ואינו יכול לאוכלו בלא מום ואסור בגיזה ועבודה איכא שבח נמי ודו"ק:

ולענין אם הגוי נאמן לומר מסיח לפי תומו שלא בכרה לאסור לחומרא, עיין מה שהעלה מהריט"ץ בתשובה סי' רכ"ו. ובתוך דבריו ראיתי שטרח הרבה להבין פשט דברי התוס' דשמעתין, במה שהמציאו מתוך פירוש רש"י דגוי מסיח לפי תומו אינו נאמן, ובסוף דבריו כתב, כן נלע"ד הבנת דברי התוס' ז"ל על מתכונתם עכ"ל. ולעד"נ דלא צדק בהבנת דברי התוס', שמ"ש לפרש מה שכתבו התוס' שהשבח הוא שנפטרה מן הבכורה, היינו משום דבכה"ג דכוון להעיד לפוטרה מן הבכורה לא הוי מל"ת, זה אינו שהרי לא פירשו התוס' דמיירי באומר בפירוש תדע לך שכבר נפטרה מן הבכורה, כדי שיחשב כאילו כוון להעיד, דפשט דברייתא נראה דהשבח הוא שאומר סתם כבר ילדה, וממילא נשמע שכבר נפטרה מן הבכורה, וכה"ג לא כוון להעיד ומסיח לפי תומו הוי. אלא כוונתם פשוטה כמו שסיימו התוס' חיצוניות הנזכר, דהכוונה דהגוי אינו בקי בדיני ישראל ומשום הכי לא שבחה ואינו משום דאינו נאמן כסברת רש"י: גם מה שהאריך להבין איך פירש רש"י בכה"ג דאומר שבכרה הוי מסיח לפי תומו משום דהגוי אינו מתכוון להעיד כי אם בעד הצלת הסכנה לא לענין פיטור בכורה, דנראה מפשט דבריו דלרש"י מיירי באומר בפירוש תדע שכבר ילדה וניצולה מן הסכנה, ומש"ה לענין פיטור בכורה הוי מסיח לפי תומו, אבל אם אמר סתם שכבר ילדה בלבד לא חשיב מסיח לפי תומו לענין פיטור בכורה. וצריך להבין למה, הא קיימא לן [שו"ע אה"ע סי' י"ז סע' י"ד] גבי עדות אשה דאפילו אמר פלוני מת סתם מסיח לפי תומו בלא שאלה, אע"פ שלא אמר דברים אחרים מקרי שפיר מסיח לפי תומו. ואף דיש מחמירין בזה והיא סברת הר"ן דבכה"ג לא מקרי מסיח לפי תומו עד שיאמר דברים בדרך סיפור, א"כ הכא לסברת הר"ן הנזכר לא סגי בשיאמר שיצאת מהסכנה, אלא צריך שיאמר דברים אחרים כגון שיאמר שילדה ובלדתה היה דבר תמוה, באופן שיהיה כדאמרי' לגבי אשה שצריך שיאמר אוי לפלוני שמת כמה נאה וכו', או שיאמר שמיתתו היתה תמוה כדאמרינן בא"ה סי' י"ז [סעי' י"ד] יעו"ש, וכל שאמר סתם ילדה אפילו אם אמר דבהכי יצאת מהסכנה לא מקרי מסיח לפי תומו, וע"כ צריך לומר דהתוס' הכא הם מהכת דסבירא ליה להקל באשה באומר סתם מת, וא"כ הכא באומר ילדה סתם נמי הרי הוא מסל"ת:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה