מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות כז
ומ"ש רבינו, והא דתנן סימן הולד בדקה טינוף וכו' והכין סלקא שמעתא במסכת נדה בפ' המפלת (דף כ"ה ע"א), והמציא דין זה רבינו דשפיר עכור אפילו בבהמה פוטר מספק, ממאי דמסקינן התם דהעיקר כרבי יהושע בן לוי דקאמר דפלוגתא דר"י וחכמים בצלול, כדמייתי מההיא דמייתי ר"י מקרא דכתנות עור יעו"ש. אלא דקמבעיא לן התם אי בצלול מחלוקת אבל בעכור דברי הכל ולד, או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת וסלקא בתיקו, והמציא רבינו דנ"מ מבעייא זאת נמי לענין שפיר בהמה, דכיון דאיכא ספיקא דילמא אפילו דקי"ל כוותייהו מודו בעכור לענין שפיר אשה, דאע"ג דבצלול לא סבירא ליה דהוא ולד משום עור לבד כשיטת ר"י, מ"מ מסתברא בעכור מודו דאיכא למימר דולד הוא ונימוח. א"כ יש לומר דהוא הדין גבי בהמה דכיון דסברא הוא מ"ש אשה ומ"ש בהמה, וכדאמרינן התם גבי מאי דאיתיביה רבא לרב נחמן ממתני' דסימן ולד בבהמה דקה וכו', דפריך ואילו שפיר בבהמה לא פטר אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת, משום הכי אשה דרבי קרא פטר בה שפיר, בבהמה דלא רבי קרא לא פטר בה שפיר, אלא אי אמרת בעכור מחלוקת מכדי סברא הוא מ"ש אשה ומ"ש בהמה ע"כ. מפורש יוצא דמי שסובר דדוקא בעכור מסברא באשה הוא הדין בבהמה, וא"כ לרבנן נמי אי אמרי' דמודו בעכור פשיטא דהוא הדין דפוטר שפיר בבהמה נמי, וכיון דבעיין סלקא בתיקו אי מודו רבנן או לא, דיינינן לה לענין בכור כדין ספק בכור: ואולם צריך להבין דנהי דמתחילת הסוגיא התם נראה דמסיק כרבי יהושע בן לוי דבצלול פליגי ר"י ורבנן, מדקאמר הש"ס אלא ש"מ בצלול מחלוקת, מ"מ בסוף הסוגיא שם מסיק אמר ליה רב חיננא בר שלמיא לרב, הא רבי הא ר"י ברבי יוסי והא רבי אושעיא והא רבי יהושע בן לוי, מר כמאן ס"ל, אמר ליה אני אומר אחד זה ואחד זה אינה חוששת, ושמואל אמר אחד זה ואחד זה חוששת, ופרש"י אחד זה ואחד זה אחד עכור ואחד צלול עכ"ל. וכתבו התוס' ד"ה אינה חוששת וז"ל, וקא סבר רב דבעכור מחלוקת ר"י ורבנן עכ"ל. ולפי זה שמואל דקאמר אחד זה ואחד זה חוששת, רוצה לומר אחד עכור ואחד צלול חוששת וסבירא ליה לשמואל דר"י אפילו בצלול ס"ל דהוי ולד, ואע"ג דרבנן פליגי עליה, ואפשר דאפילו בעכור פליגי לפי בעית הש"ס דסלקא בתיקו, מ"מ חיישינן לחומרא לסברת רבי יהושע. וכיון דקי"ל דהלכה כרב באיסורי נמצא דלענין הלכה אפילו בעכור לא חיישינן כלל לולד אפילו בדרך ספק, זה נראה שהיא מסקנת הש"ס דהדבר תלוי בפלוגתא דרב ושמואל, וא"כ איך כתב רבינו דבעכור בבהמה נמי הוי ספק מטעם דאפשר דמודו רבנן בעכור, כיון דרב דקי"ל כוותיה באיסורי ס"ל דבעכור פליגי והלכתא כרבנן ולא חיישי' כלל לסברת ר"י: שוב ראיתי דכן פסק הרמב"ם בפ"י מהלכות איסו"ב דין ד' דשפיר מלא בשר הואיל ואינו מרוקם אינה חוששת לולד, ע"כ דפסק כרב באיסורי וכמ"ש ה"ה שם, אמנם כתב ה"ה שם עוד וז"ל, אבל הרמב"ן והרשב"א הורו להחמיר כשמואל ובכל גוונא חוששת יעו"ש: