מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות יב ס"ק ג
והנה במתניתין [יב, א] דקתני ולא בכוי פירש"י כוי ספק חיה ספק בהמה, אבל ביומא בסוגיא הנזכר [מט, ב] פירש"י ולא בכוי דתיש וצבייה יע"ש, וכן כתב הרב בצלאל כ"י משם הרגמ"ה ז"ל. ויל"ע דא"כ דכוי דמתניתין הוא מהבא מתיש וצביה, א"כ מאי האי דקאמר ר"א במתניתין ור"א מתיר בכלאים מפני שהוא שה ואסר בכוי מפני שהוא ספק, דהא באופן זה דכוי הבא מתיש וצביה מה צד ספק איכא להתיר לפדות בו, דאף דאיכא ספיקא שמא חיישינן לזרע האב, כדאמרינן בפרק אותו ואת בנו (דף פ' ע"א) דר"א נמי ספוקי מספקא ליה, מ"מ הא אמרינן התם דלר"א לא אמרינן שה ואפילו מקצת שה, ואפילו אם תמצא לומר דהכא במתניתין לא גרסינן רבי אליעזר אלא ר' אלעזר, וכמ"ש התוס' בשמעתין בד"ה רבי אליעזר וכו' יעו"ש, ונאמר דר"א דמתניתין ס"ל כרבנן דשה אפילו מקצת שה, מ"מ אכתי קשה דאפילו לרבנן דס"ל הכי גבי מתנות וגבי כסוי כי אמרינן ואפילו מקצת שה, לא חשיב מש"ה כולו שה להתחייב בכל המתנות אלא בחצי מתנות, וכדאמרינן בפרק הזרוע (דף קל"ב ע"א), וכן כתבו התוספות לענין כסוי הדם בפרק אותו ואת בנו (דף ע"ט ע"ב) ד"ה בין לרבנן וכו', דלא חשיב כאילו הוא כולו דם צבי אלא חציו יע"ש, וא"כ הכא אפילו אם נאמר דחיישינן לזרע האב שהוא תיש לחושבו כשה לא חשיב משום הכי כולו שה אלא חציו, ואם כן אפילו לא יהיה ספק אלא דברירא לן דחיישינן לזרע האב, עכ"ז שורת הדין נותן שלא לפדות בו דתפדה בשה אמר רחמנא עד דאיכא שה שלם, והכא אינו שה שלם אלא חצי שה והוה ליה כפודה בחצי שה ובחצי צבי דפשיטא דאינו פדוי, ואיך קאמר ר"א מפני שהוא ספק דמשמע דאי לא היה ספק שפיר היה יכול לפדות בו. ואולי דצ"ל דמאי דפירשו רש"י ורגמ"ה בכוי הבא מן הצביה, לאו דווקא וה"ה בצבי שבא על התישה, דלרבנן בכל גוונא אין פודין בו, והא דנקט ר"א טעם זה דמפני הספק קאי לכוי הבא מצבי הבא על התישה, דבכה"ג אי לא היה לנו ספק שמא חוששין לזרע האב שפיר ראוי לפדות בו, דאי אין חוששין לזרע האב והעיקר הוא אמו הרי שה שלם הוא: