מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות י ס"ק א
גמרא [יב, א] איבעיא להו מהו לפדות בבן פקועה וכו'. מ"ש רבינו משם ר"ח דכתב דמסתברא כמר זוטרא דאין פודין דשמעתין כוותיה רהטא, נראה דמאי דשמעתין רהטא כוותיה הוא משום דרב אשי נראה שקיבל דבריו דמר זוטרא, שהרי אמר ליה רב אשי למר זוטרא מאי דעתך דילפת מפסח אי מה להלן זכר תמים וכו', וקא משני ליה תפדה תפדה ריבה, וחזר והקשה לו אי תפדה תפדה ריבה אפילו בן פקועה נמי, ומשני ליה א"כ שה שה מאי אהני ליה, ומדלא חזר להשיב על דבריו ש"מ דכיון דהשיב לו כהוגן קבל דבריו של מר זוטרא. ועוד דאעיקרא דמלתא נראה דר"א לא שמיע ליה ברייתא דמייתי הש"ס בשמעתין, דתניא בן בג בג אומר נאמר כאן שה ונאמר להלן שה וכו', דאילו שמיע ליה מאי פריך ליה למר זוטרא כיון דברייתא מפורשת היא דיליף מפסח לכל השמות הללו אלא דתפדה תפדה ריבה, ולא אמרינן כדס"ד לר"א אי תפדה תפדה ריבה ריבה הכל, מטעם דאמר מר זוטרא דאם כן שה שה מאי אהני ליה, וכשם דלכל הני דקתני במתני' ממעטינן מג"ש דשה שה מטעם זה דאל"כ שה שה מאי אהני, א"כ ה"ה דמה"ט נמי י"ל דממעטינן בן פקועה, דמאי חזית לומר דתפדה תפדה ריבה אפילו בן פקועה, ולא נאמר דממעטינן ליה מג"ש דשה שה. ומדהביא רבינו דברי ר"ח ולא חלק על דבריו ש"מ דהכי ס"ל נמי הוא ז"ל, והרא"ש בפסקיו הכא [סי' ט"ו] הביא ג"כ דברי ר"ח ולא חלק עליו אלמא דהכי ס"ל. אמנם בחולין בפרק בהמה המקשה [סי' ה'] כתב מסתברא דהלכתא כרב אשי דהוא בתראה, וכבר עמד ע"ז הרב מעדני יו"ט. והטור בסי' שכ"א עשה עיקר דברי הרא"ש דבכורות שהביא משם ר"ח, והרב כנה"ג בסימן הנזכר נתן טעם לדבר:
אבל היותר נראה לע"ד דעיקר דעת הרא"ש לפסוק כמ"ד פודין, דכבר נודע דאורחיה דהרא"ש להביא לשון הרי"ף במקום אחד ואינו חושש אם הוא ס"ל בהפך, וכמו שהאריך הש"ך בח"מ [סי' ל"ט סק"כ, וסי' ס"ה ס"ק ל"ג] ובספר תקפו כהן סימן מ"ו להוכיח כן מכמה מקומות יעו"ש באורך, והנה כי כן י"ל כי כאשר עשה הרא"ש בהלכות הרי"ף כמו כן אפשר דעשה להלכות הרמב"ן, דהלכות נדרים והלכות בכורות אשר חברן לתשלום הלכות הרי"ף, דלפעמים מביא דברי הרמב"ן בהלכות ואפשר דאיהו לא ס"ל כוותיה כיון דגילה דעתו במקום אחר בהפך, וא"כ כיון דחזינן דבחולין פסיק הלכתא כר"א שמעינן דכך הוא דעתו ומ"ש בבכורות הם דברי הרמב"ן. ולע"ד יש להביא ראיה לזה דאף בהלכות הרמב"ן עשה כן הרא"ש כהלכות הרי"ף, שהרי לעיל (דף ז' ע"א) אמרינן דאמר ר' יהושע בן לוי דאין מתעברת לא בהמה מן חיה ולא חיה מן בהמה, ופסק רבינו הרמב"ן שם דהלכתא כריב"ל וכתב וז"ל, הלכך כוי שדברו חכמים בריה בפני עצמה הוא ולא הכריעו חז"ל אם מין חיה אם מין בהמה, וכן כתב הרא"ש שם [סי' ו'] סתם ולא הזכיר משם הרמב"ן. ועינינו הרואות דהרא"ש בפ' אותו ואת בנו [סי' ג'] גבי פלוגתא דר"א ומחלוקתו בענין כוי כתב, דדעת הרי"ף שלא הביא מזה כלום הוא משום דס"ל דקי"ל כרבי יהושע בן לוי דאין חיה מתעברת מבהמה א"כ לא שייך כוי בכה"ג, והוא דחה שם הראיה שכתב שם לדעת הרי"ף לומר דהלכה כר' יהושע בן לוי, ואף די"ל דלענין דינא אפשר דמודה לסברת הרי"ף כאשר כתב בבכורות אלא דכתב דיש לדחות ראייתו, מ"מ מי לנו גדול בקי בסברת אביו כהטור ז"ל, ומתבאר מדבריו בי"ד סימן ס"א בדין מתנות כהונה דלהרא"ש משכחת לה כוי דצבי הבא על התישה או איפכא לענין הלכה, אלמא דס"ל דדעת הרא"ש דכיון דדחה בפרק אותו ואת בנו ראיית הרי"ף, ש"מ דס"ל דלא קי"ל כר' יהושע בן לוי בזה ומשכחת לה כוי הבא מן החיה ובהמה, והדבר תימה דהא בבכורות כתב סתם דקי"ל כר' יהושע בן לוי ולא משכחת לה כוי בכה"ג. אמנם לפי האמור א"ש דמ"ש הרא"ש בבכורות הם דברי הרמב"ן בהלכות כדרכו להביא דבריו סתם, אבל לא ס"ל הכי כמו שגילה דעתו בחולין שדחה ראיית הרי"ף: