אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות טז ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות טז ס"ק א

אות טו ס"ק ג

מתני' הלוקח עובר פרתו וכו':

גמ' [יג, א] א"ר יצחק בר נחמני ישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וחייבת בבכורה וכו':

הנה קודם בואי לדברי רבינו לענין הלכה, ראיתי לעמוד בקצת דברים בסוגיא זאת, והנה התוספות כתבו בד"ה קנה וחייבת בבכורה וז"ל, ואע"ג דשמעינן קנה איצטריך לאשמועינן דחייבת בבכורה דלא תימא קנה מספק או מדרבנן קמ"ל דקנה קנין גמור עכ"ל. וצריך להבין דאיך היה אפשר לומר קנה מספק, הא כיון דספיקא דדינא הוא דספוקי מספקא ליה אי מעות קונות בגוי או לא, הא שורת הדין הוי דאוקמינן ממונא בחזקת מאריה קמא, כדקי"ל בכל ספיקא דדינא ובעיא דלא איפשיטא דמוקמינן ממונא בחזקת מאריה קמא, ואי איכא ספיקא אי קנה הלוקח או לא לא אמרינן דקנה מספק אלא דינא הוי דהמוציא מחבירו עליו הראיה, וכמו שמתבאר גבי בעיא דפ"ק דקדושין [כז, א] בהקנה שדה לאחד ומטלטלין לאחר דלא איפשיטא, ובדברי הר"ם בפ"ג מהל' מכירה [ה"י] ובדברי ה"ה שם יעו"ש, וכן מתבאר בכמה דוכתין, ואפי' אם נאמר דס"ל להתוס' הכא כדעת הר"ם שכתב שם ובכמה דוכתין דאף דלא קנה אם תפסם אין מוציאין מידו, מ"מ לא שייך לומר קנה סתם דמשמע דמעות קונות אפילו לא תפס: ויש ליישב עפ"י מה שיש ללמוד מדברי הרמב"ן והרשב"א והרא"ה והרא"ש הביא דבריהם הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים בפ"ק כדכתובות (דף ט"ו ע"ב), גבי מאי דאמרינן התם מחצה על מחצה ישראל ואוקימנא לה התם דנ"מ לנזקין, דמתבאר מתוך דבריהם דגבי גוי לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מאריה דגוי לית ליה חזקה דממונא יעו"ש, והנה כי כן י"ל דשפיר אפשר לומר דקנה מספק קאמר, דכיון דאין לגוי חזקה דממונא לא שייך לומר כדאמרינן גבי ישראל העמד ממון על חזקתו ולא קנה, ואע"ג דהישראל שנתן מעות ולא משך לית ליה נמי שום חזקה וחשיב כממון המוטל בספק דאין לשום אחד מהם חזקה דקי"ל דשורת הדין דיחלוקו, וכמו שהאריך בזה הרב תרומת הדשן בסי' שנ"ב, דלכו"ע כל דלא תפיס לא זה ולא זה דינא הוא דיחלוקו, מ"מ י"ל דהוה אמינא דקנה דקאמר היינו דקנה חלק בבהמה כיון דשורת הדין דיחלוקו, וא"כ הוה אמינא דאינה חייבת בבכורה דכל דיש חלק לגוי פטורה מן הבכורה דשותפות הגוי פוטר כדאמרינן במתני':

ואולם צריך להבין דא"כ בגוי שנתן מעות לישראל דאמרינן קנה ופטורה מן הבכורה מה יענו התוס', הרי התם דהמוכר הוא ישראל דיש לו חזקת ממון ואיכא למימר העמד ממון על חזקתו, וכיון דאשמועינן קנה למה איצטריך לאשמועינן דפטורה מן הבכורה, הא קנה מספק אי אפשר כשהמוכר ישראל דיש לו חזקת ממון. ועוד דאפילו אם נאמר דבישראל נמי שורת הדין דיחלוקו וקנה הגוי חלק בבהמה, מ"מ הרי הדין נותן דפטורה מן הבכורה דשותפות הגוי פוטר. ואולי דהתוס' לא כתבו הא די"ל דקנה מספק כ"א ברישא דישראל שנתן לגוי, אבל בסיפא דגוי שנתן לישראל ע"כ לאו משום דאיכא למימר דקנה מספק, אלא משום דאיכא למימר דקנה מדרבנן, ומשום הכי איצטריך לאשמועינן דפטורה מן הבכורה, דבלא"ה הוה אמינא דכיון דאין קנין לגוי כי אם מדרבנן, לא העמידו דבריהם אדין תורה לעקור מצות עשה דקדושת בכור, וכמ"ש רש"י בפרק הזהב [מח, א] גבי פלוגתא דר"י ור"ל אי דבר תורה מעות קונות או לא, וכתב דנפקא מינה לענין איסורא כגון אם קדש בו את האשה לר"י הוו קדושין דמדאורייתא קנייה ודידיה הוא לר"ל לא הוו קדושין יעו"ש, דמתבאר מדבריו דאע"ג דחז"ל עקרו קנין מעות ותקנו משיכה, מ"מ לענין איסורא לא העמידו דבריהם לומר שאינה מקודשת, וה"ה הכא דאף דקנה מדרבנן, לענין איסורא להפקיע קדושת בכור לא העמידו דבריהם, ובפרט להתירו בגיזה ועבודה ושיהא מותר באכילה בלא מום, ומש"ה איצטריך לאשמועינן דפטורה מן הבכורה דקנה הגוי קנין גמור מן התורה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה